צָלָף (גם נִצְפָּה; שמו המדעי: Capparis; בערבית קבאר, כבר, לצאפה) הוא סוג של שיחים, מטפסים (מסתרגים) או עצים קטנים, ירוקי-עד ממִשְׁפַּחַת הַצְּלָפִיִּים. בסוג צלף 145 מינים, מהם 4 מינים גדלים בישראל, אחד מהם הוא צלף קוצני שלו 2 תת-מינים[1][2]. לפי הבוטנאים בישראל גדלים בר 6 מינים כאשר שני תת-מינים (מצרי וסיצילי) הם מינים שעומדים בפני עצמם[3][4]. הסוג צלף נפוץ באזורים טרופיים וסובטרופיים של אפריקה, אירופה אסיה (עד מונגוליה), אוסטרליה ואיי האוקיינוס השקט. רוב מיני הצלף נפוצים באזור הטרופי ומיעוטם ים תיכוניים או מזרח תיכוניים[1].
שמו המדעי של הצלף הוא Capparis, ובדומה לזה, בלשון חז"ל שמם של פקעי הפריחה שלו הוא "קפריסין".[5] השם נגזר, כנראה, מיוונית, וביטא את דמיון פקעי הפריחה הכבושים בחומץ, שהיה תבלין יקר ערך, לגללי העיזים (ביוונית: Capra).
בישראל
בישראל גדלים בר 4 מינים של צלף. שלושת השמות הראשונים שברשימה הם תת-מינים של צלף קוצני. בין הבוטנאים וחוקרי הצלף קיימת מחלוקת על אודות מספר המינים ועל ההבדלים הטקסונומיים שביניהם. ערך זה הולך בעקבות האתר POWO[1].
צלף קוצני
צלף קוצני בירושלים ברום 780 מ'
צָלָף קוֹצָנִי (Capparis spinosa subsp. spinosa) הוא בן שיח או שיח נשיר, גובהם 50 עד 100 ס"מ. ונפוץ בחבל הים תיכוני של כל הארץ (בשפלת החוף, בהרי יהודה, השומרון והגליל) בעיקר בסלעים, חומות וגדרות. העלים אינם סחוסיים-בשרניים והם מעוגלים או דמויי ביצה, אורכם 2 עד 5 ס"מ. הפטוטרות קצרות, הלוואים קוצניים. הפרחים בודדים, חיקיים, דו--מיניים, לא נכונים (בעלי סימטריה דו-צדדית) וגודלם 5 עד 8 ס"מ. עלי הגביע שווים באורכם פחות או יותר, כאשר האחורי שבהם דמוי סירה ויוצר כיס שבו נאגר הצוף המופרש מצופן המצוי על המצעית, בין בסיסיהם של עלי הגביע ועלי הכותרת (מכונים צופי מצעית שוליים)[6]. האבקנים מרובים, 60 עד 120. הזירים ארוכים, צבעם ורוד בבסיסיהם, והם הולכים מוורידים כלפי המאבק. המאבק נפתח לאורכו. השחלה נישאת על עוקץ ארוך (גינופור). עמוד השחלה עשוי להיות קצר או ארוך מהאבקנים.
צלף מצרי
צלף קוצני תת-מין 'מצרי'צלף מצרי
צָלָף מִצְרִי (Capparis spinosa var. aegyptia) - צלף קוצני תת-מין 'מצרי', כונה גם צלף הערבה וצלף זוהרי והוא גדל במפוזר בכל החבל המדברי בישראל, במצוקים, ערוצים ומדרונות סלעיים או בקירות זקופים, באזור ים המלח בכל אזורי הנגב (צפון הנגב ומרכזה). פרטים רבים צומחים בקניונים של מדבר יהודה והנגב המרכזי. צלף מצרי הוא שיח מעוצה ירוק-עד, שקוטרו 100 עד 250 ס"מ וענפיו ארוכים ואינם מתים בקיץ. העלים עגולים ובשרניים, אורכם 2.5 עד 4 ס"מ ובבסיסם קוצים מאונקלים. העלים הצעירים ירוקים והעלים משנים קודמות מכחילים-אפורים ומכוסים שעווה (ניתנת להסרה) שמקטינה באופן ניכר את איבוד המים בעונה היבשה, ומסייעת בהגדלת עוצמת הקרינה החוזרת מפני הצמח. פקעי הפריחה מחודדים בראשם. הפרחים נישאים על עוקצים ארוכים, ולהם 4 עלי כותרת לבנים והאבקנים הרבים גם סגולים או לבנים. הפרחים נפתחים עם ערב, נשארים פתוחים במשך הלילה ועד שעות הבוקר המוקדמות, ונובלים עם עלות השמש בבוקר. הפרי מוארך, נטוי כלפי מטה, בהיפתחו נחשפים זרעים עסיסיים המופצים על ידי ציפורים. הצוף משמש פיתיון לדבורים ולרפרפים והצלף המצרי מאובק במדבר בעיקר על ידי דבורים גדולים. הפריחה מסוף דצמבר ועד תחילת אוגוסט ובעיקר מחודש מרץ ועד אוגוסט[7]. ראו ערך צלף קוצני.
צלף סיצילי
צָלָף סִיצִילִי (שם מדעי: Capparis spinosa var. canescens Coss, שם נרדף: Capparis sicula) - צלף קוצני תת-מין 'מאפיר', כונה בעבר צלף ביצני, הוא שיח או בן שיח גדל לאורך בקעת הירדן מהחולה עד ים המלח הוא נפוץ בבקעת כנרות, בגלבוע ובבקעת בית שאן; מצוי בבקעת חולה ובערבות הירדן; נדיר בגולן; נדיר מאוד בגליל התחתון, בעמק יזרעאל, במדבר יהודה ובגלעד. הגבעולים ירוקים-אפורים, ושעירים. העלים ירוקים כסופים דמויי ביצה, מכוסים פלומת שיער דקה. עלי הכותרת צרים, נותרים רווחים ביניהם. הפרח דומה מאוד לפרפר. מספר האבקנים 43 עד 76 ובממוצע 63. הזרים לבנים עם ורוד בהיר. עמוד השחלה שעיר בתחתיתו. הצוף רב, הבליטה המכסה על הצוף גדולה כ-6 מ"מ. הפרי דמוי אגס או ביצה.
צלף סחוסי
צלף סחוסי בנחל המפלים, הר שלמה
צָלָף סְחוּסִי (שם מדעי: Capparis cartilaginea, שם נרדף: Capparis sinaica) הוא שיח ירוק-עד נדיר בעל גוון ירוק בהיר, שגובהו 100 עד 200 ס"מ. הוא צומח רק במדבר הקיצוני, שבדרום עמק הערבה ובהרי אילת, בעיקר בערוצי נחלים ובסדקי סלעים. זהו מין סודני אוהב חום שאיננו עומד בטמפרטורות של הנגב המרכזי והערבה הצפונית ולכן נעדר מהחלק הצפוני של המדבר בישראל. פרט יחיד ומנותק מאזור אילת גדל במצוק קטן של גיר בעין סהרונים שבמכתש רמון. העלים סחוסיים-בשרניים, על פי רוב דמויי ביצה, כחלחלים (ירוק בהיר צהבהב), אורכם 2 עד 4 ס"מ לעיתים רחוקות עד 6. מראש העורק הראשי של העלה יוצא חוד קוצני מאונקל. הפטוטרות ארוכות, בבסיסיהם זוג לוואים קוצניים קצרים מאונקלים. הפרחים (גם הפקעים), שגודלם 8 עד 9 ס"מ, בעלי סימטריה דו-צדדית מודגשת, לבנים, יוצאים מחיק העלים. עלי הגביע אינם שווים, האחורי מגיע לגודל של 4 ס"מ, הוא כפוף מאוד ולו צורת קסדה או מקטרת. בתחתית הפרי ישנה בליטה ירוקה דמוית חוטם מעוגל, זהו עלה הגביע העשוי בצורת כוסית עמוקה, שבתוכה ערוכים חלקי כותרת בעלי רקמה המפרישה צוף. הצוף הרב נאגר בתוך הגביע והוא מוסתר מפני התאדות וחרקים לא רצויים למיניהם (שודדים) באמצעות חלקי הכותרת הסוגרים את כוסית הצוף מעל. רק חרק רב כוח או ארוך חדק יכול לפתוח את שפת הצופן ולשתות את הצוף.
צלף רותמי
צָלָף רָתְמִי (Capparis decidua) הוא שיח או עץ נדיר מאד ובסכנת הכחדה. בית גידולו ואדיות ושולי מעיינות במדבר החם בנגב הדרומי ובסיני. ישראל מהווה את גבולו הצפוני של תפוצתו שמשתרעת במדבריות החמות של צפון אפריקה, חצי האי-ערב ועד להודו[8]. מספר פרטים הונבטו בהצלחה וגדלים בשמורת עין גדי. בשנת 2012 אוכלוסייה בת עשרות פרטים בנחל קצב בנגב הדרומי[9]. צָלָף רָתְמִי הוא שיח או עץ ירוק-עד, בעל גזע יחיד, ענפיו קירחים, ירוקים (מטמיעים), חלקים, כמעט חסרי עלים (רותמיים) וגובהו 1.5 עד 4 מ'. העלים עגולים בשרניים, אורכם 2.5 עד 4 ס"מ ובבסיסם קוצים מאונקלים. הע
העלים קטנים, מופעים לתקופה קצרה על ענפים מלווים בזוג קוצים. הקוצים קטנים, צהובים, ישרים או מאונקלים. הפרחים מופעים בקבוצות קטנות של 3 עד 5 ויוצאים מחיק הקוצים. הפרחים נשאים על גבי עוקצים ארוכים. הפרחים בעלי 4 עלי כותרת כתומים-אדומים, שעירים בשוליים, אורכם כס"מ אחד וינו עולה על 1.5 ס"מ. האבקנים אינם רבים 5 עד 15, ארוכים מהכותרת. השחלה ירוקה נישאת על עוקץ, אורכה 10 עד 20 מ"מ. הפרי דמוי ביצה או כמעט כדורי, קליפתו אדומה והוא צהוב ועסיסי בפנים ואורכו 5 עד 10 מ"מ. הפריחה מסוף אפריל ועד תחילת אוקטובר[7][10].
צלף רמון
צלף רמון (Capparis ramonensis) הוא שיח זוחל ירוק-עד, נדיר מאוד ובסכנת הכחדה, אנדמי לישראל וגדל אך ורק על סלעי גבס באזור מצומצם במכתש רמון. הוא תואר למדע בשנת 2011 על ידי פרופ’ אבינעם דנין. צלף רמון הוא צמח זוחל גובהו 5 עד 15 ס"מ לעיתים רחוקות 40 ס"מ. ענפיו הבוגרים, שאורכם 100 עד 200 ס"מ וצבעם ירוק בהיר, מִתְעַצִּים ומתים בחורף. בחודשים נובמבר עד פברואר מצויים רק ענפים יבשים על הקרקע. בכל שנה מלבלב ענף חדש לביד, לבן ושרוע והדוק לקרקע בעוד הענפים שהיוו את נוף הצמח בשנים שעברו מתבלים לאט, מאפירים ומשחירים. העלים זקופים ניצב לקרקע ופונה צפון ודרום (עלי "מצפן"). הפטוטרת קצרה כ-7 מ"מ מלווה לוואים קוצניים מאונקלים וצהובים, אורכם 4 עד 6 ס"מ והם משתיירים גם בחורף לאחר שהעלים נשרו. פקעי הפרחים מחודדים. עוקצי הפרחים באורך 1.5 עד 2.5 ס"מ. הפרחים בעל סימטריה דו-צדדית ולהם ארבעה עלי כותרת לבנים ו-40 עד 60 אבקנים, המאבקים ורודים במקצת, אורכם 2 עד 2.5 מ"מ. האבקה לבנה. הפרי ענבה בשרנית דמוית ביצה בעלת ציפה אדומה, ובה זרעים חומים כהים. הפריחה מאמצע מאי ועד סוף יולי ועיקרה בחודש יוני[11][12].
מורפולוגיה
פרח של צלף קוצני
שיחים, מטפסים (מסתרגים) או עצים קטנים, ירוקי-עד, זקופים, מטפסים או לפעמים שרועים[13].
הענפים החדשים לרוב עם שערות מסועפות או פשוטות שנושרות במהרה או משתיירות לאורך זמן.
הלוואיים הקוצניים ישרים או מאונקלים כלפי בסיס הצמח (בישראל), לפעמים נעדרים.
העלים מסורגים, ערוכים באופן לולייני לאורך הגבעול או בשני טורים (אחד מעל השני), פשוטים עגולים או ביציים, רחבים, בעל פטוטרת או יושבים, תמימים. הטרפים רכים או סחוסים-בשרניים.
הפרחים גדולים, בודדים בחיק עלים או בקצות הענפים, לפעמים בקבוצות דמויות סוכך.
הפרחים על פי רוב דו-מיניים, בעלי עטיף כפול, אינם נכונים (בעלי סימטריה דו-צדדית), צופניים, בעלי שחלה עילית (עלי הגביע, עלי הכותרת והאבקנים מאוחים, מתחת לשחלה כל אחד לחוד[14].
מצעית הפרח מתארכת לצורת עמוד, הנושא את השחלה או גם את האבקנים (נושא שחלה, גינופור).
הצופן מצוי על המצעית, בין בסיסיהם של עלי הגביע ועלי הכותרת (מכונים צופני מצעית שוליים). מראהו החיצוני כצורת משולש לבן שקודקודו פונה כלפי האבקנים ובסיסו נמצא ממול עלה הגביע הגדול ביותר, הדומה לסירה. בסירה זו מצטבר הצוף המופרש בכמויות גדולות ובלעדיה הצוף היה נשפך. שתי הצלעות האחרות של המשולש גובלות בשני עלי כותרת. שוליהם התחתונים של עלי הכותרת, הסמוכים לצופן, מעובים במקצת ומקופלים כלפי מטה, וכך הם יוצרים סדק צר ביניהם. בחלקם העליון של שני העלים חופים השוליים הסמוכים אלה על אלה. כדי שדבורה תוכל לינוק את הצוף מהמאגר היא ניצבת על שני עלי הכותרת, ובכך היא מרחיקה את שני העלים, האחת מרעותה, ותוחבת את חדקה דרך הסדק שנוצר בין השוליים התחתונים של עלי כותרת[6].
הגביע משתייר עם 4 עלי גביע מפורדים או מאוחים. אחד מהם, הסמוך לגבעול ממנו יוצא הפרח, גדול מהשאר, קעור ובבסיסו ובין זוג עלי הכותרת המכוסים על ידו יש צופן משולש לבן (מאגר מוגן).
הכותרת אינה נכונה, עם 4 עלי כותרת, מפורדים זה מזה, נושרים ביחידות. שני עלי כותרת הסמוכים לצופן צמודים זה לזה בבסיסם על ידי שערות.
השחלה עילית, סגורה בראשה, נישאת על עוקץ ארוך (נושא שחלה, גינופור), בעלת 2 עד 8 עלי שחלה שאינם מופרדים זה מזה לגמרי מאוחים. השליה דופנית[15][14].
הפרי ענבה בשרנית, מוארכת או דמוית כדור או ביצה ובה זרעים רבים, חלקים וכהים הנתונים בתוך חומר ספוגי ומתוק. הענבה נפתחת באופן בלתי סדיר באמצעות 2 עד 4 קשוות או נשארת סגורה[15].
בתרבות
במקרא היה צָלָף שֵם אדם (נחמיה, ג', ל'), אולם ייתכן ששמו נגזר מן השורש צלף במשמעות העיקרית: בקע. ייתכן שבהשפעתו נקרא המושב צלפון בשפלת יהודה בשמו.
בהלכה, מוזכר הצלף כצמח שחלקיו השונים נאכלים, ומקובל לזהות אותו דווקא עם המין צלף קוצני.
הצלף מסוגל לגדול במקומות קשים עם מעט מאד אדמה. ניתן לראותו בנקיקי סלעים ובקירות מבנים. בתלמוד (ביצה, כה ע"ב) מופיע הצלף כצמח עז שאינו נרתע מקשיים. בשל תכונות אלו הצלף נבחר כסמל של פארק נאות קדומים.
,_Judean_Desert,_Israel_(4).JPG)
