ברטראנד ראסל

ברטראנד ראסל, רוזן ראסל השלישי
Bertrand Arthur William Russell

ברטראנד ראסל
לידה	18 במאי 1872 טרלק (אנ'), ויילס
פטירה	2 בפברואר 1970 (בגיל 97) פנרהינדיידריית' (אנ'), ויילס
שם לידה	Bertrand Arthur William Russell
השקפה דתית	אגנוסטיות
מקום לימודים	אוניברסיטת קיימברידג', טריניטי קולג'
מנחה לדוקטורט	אלפרד נורת' וייטהד
מוסדות	אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס אוניברסיטת שיקגו אוניברסיטת הרווארד בית הספר לכלכלה של לונדון
מונחה לדוקטורט	לודוויג ויטגנשטיין
זרם	פילוסופיה אנליטית
תחומי עניין	לוגיקה, מתמטיקה, פילוסופיה של המתמטיקה, תאולוגיה, פילוסופיה של הלשון, פילוסופיה של המדע
עיסוק	מתמטיקאי, כותב מדע בדיוני, מרצה באוניברסיטה, אוטוביוגרף, פילוסוף של המדע, פעיל שלום, פוליטיקאי, עיתונאי, פילוסוף, פילוסוף אנליטי, פעיל פוליטי, מסאי, מבקר חברתי, מטאפיזיקאי, לוגיקאי, פילוסוף של השפה, אפיסטמולוג, סופר
הושפע מ	אפלטון, פיתגורס, דייוויד יום, אלפרד נורת' וייטהד, ג.א. מור, גוטלוב פרגה, לודוויג ויטגנשטיין, ג'וזפה פאנו
השפיע על	לודוויג ויטגנשטיין, קורט גדל, קרל פופר, וילארד קוויין החוג הווינאי
מדינה	הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
יצירות ידועות	Wisdow of the West, הנשואין והמוסר, The Autobiography of Bertrand Russell, Human Knowledge: Its Scope and Limits, פרינקיפיה מתמטיקה, Justice in war time, Human society in ethics and politics, תולדות הפילוסופיה המערבית, In Praise of Idleness and Other Essays, My Philosophical Development, The Principles of Mathematics, בעיות הפילוסופיה, Power: A New Social Analysis, Introduction to Mathematical Philosophy, Proposed Roads to Freedom
פרסים והוקרה	פרס נובל לספרות (1950) מדליית סילבסטר (1934) פרס ירושלים (1963) מדליית דה מורגן (1932) פרס סונינג (1960) פרס קלינגה (1957) עמית החברה המלכותית מדליית קרל פון אוסייצקי
בן או בת זוג	Alys Pearsall Smith (13 בדצמבר 1894–1921) Patricia Russell, Countess Russell (18 בינואר 1936–1951) דורה ראסל (27 בספטמבר 1921–1935) Edith Finch Russell (15 בדצמבר 1952–2 בפברואר 1970)
צאצאים	Conrad Russell, 5th Earl Russell, Katharine Tait, John Russell, 4th Earl Russell, Lady Harriet Russell
חתימה

חתימתו של ברטראנד ראסל

ברטראנד ארתור ויליאם ראסל (באנגלית: Bertrand Arthur William Russell;‏ 18 במאי 1872 – 2 בפברואר 1970) היה פילוסוף, לוגיקן וסופר בריטי. תרם תרומות חשובות לתחום הפילוסופיה של הלשון ותורת ההכרה. חיבוריו בתחום פילוסופיה אנליטית השפיעו רבות גם על התפתחות המתמטיקה והלוגיקה. הפרדוקס הקרוי על שמו השפיע רבות על תורת הקבוצות, והוביל להתגבשות תורת הקבוצות האקסיומטית. ראסל כתב גם על משטרים מודרניים, ועל תופעות של דיכוי המחשבה החופשית. הוא התנגד להגבלות שונות על החירות המחשבתית, ונודע כפילוסוף בעל גישה חינוכית ליברלית^[1].

בשנת 1945 התפרסם ספרו המקיף "תולדות הפילוסופיה המערבית" שהוכר כאחד הספרים החשובים ביותר בתחום תולדות הפילוסופיה. בשנת 1950 קיבל את פרס נובל לספרות.

ראסל היה הומניסט שהקדיש חלק רב מזמנו לפעילות חברתית, בפרט נגד מלחמת העולם הראשונה, נשק גרעיני ומלחמת וייטנאם.

ביוגרפיה

שנותיו המוקדמות

ברטראנד ראסל בשנות ילדותו

פרנק ורייצ'ל ראסל

הספר יסודות של אוקלידס היה אחד ממקורות ההשראה של ראסל

ראסל נולד בשנת 1872 במחוז מונמות'שייר שבוויילס למשפחה ליברלית ומשפיעה מן האצולה הבריטית. בגיל ארבע כבר היה יתום מאב ואם, ועבר לגור אצל סבו וסבתו, ביחד עם אחיו, פרנק. שנתיים אחרי כן מת גם סבו, ראש ממשלת בריטניה לשעבר ג'ון ראסל, רוזן ראסל הראשון; סבתו הייתה לדמות הדומיננטית במשפחתו^[2].

בהתבגרותו היה ראסל בודד מאוד, והוא סיפר שלעיתים קרובות שקל להתאבד^[3]. שתי נקודות אור בחייו היו שירה (ובפרט שיריו של פרסי ביש שלי) ומתמטיקה. על אהבתו למתמטיקה סיפר ראסל כך: "בגיל 11 התחלתי, בהנחיית אחי, לקרוא את "היסודות". זה היה אחד האירועים הגדולים בחיי, מסנוור כאהבה ראשונה. לא תיארתי לעצמי שיש בעולם משהו ערב כל-כך. מאותו רגע, ועד שנתי ה-38 (עת סיימתי לכתוב את פרינקיפיה מתמטיקה עם וייטהד), מתמטיקה הייתה העניין המרכזי והמקור העיקרי לאושר בחיי".

בשנת 1890 החל ללמוד מתמטיקה בטריניטי קולג' שבקיימברידג'. הוא התוודע לג. א. מור ולאלפרד נורת' וייטהד, שהשפיעו והושפעו ממנו רבות בהמשך. באותה תקופה הכיר את אשתו הראשונה, אליס סמית'. השניים התחתנו בשנת 1894, ונפרדו בשנת 1911 (אם כי הגירושים בפועל נעשו רק בשנת 1921).

ראסל החל את דרכו כפילוסוף בשנת 1896, עם פרסום מאמרו על הסוציאל-דמוקרטיה הגרמנית. עם זאת, עיקר תרומתו בשנותיו הראשונות הייתה בתחום הפילוסופיה של המתמטיקה והלוגיקה. בשנת 1901 גילה את הפרדוקס הקרוי על שמו. בשנים שלאחר מכן פרסם שני ספרים חשובים בשיתוף עם וייטהד, שביססו אותו כמוביל בתחומו. "עקרונות המתמטיקה", שפורסם בשנת 1903, ו"פרינקיפיה מתמטיקה", שפורסם בשנת 1910. ראסל פרסם טקסט פילוסופי חשוב נוסף: "על הציון" (On Denoting), שהיווה אבן פינה של הפילוסופיה האנליטית^[4]. באותה תקופה החל גם להרצות באוניברסיטת קיימברידג'. עם תלמידיו הבולטים נמנה הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין, שהושפע רבות מראסל.

מלחמות העולם

ברטראנד ראסל עם ילדיו בשנת 1935

ראסל בבית הספר הניסויי שהקים ביחד עם אשתו השנייה דורה

ברטראנד ראסל 1940

בזמן מלחמת העולם הראשונה לקח חלק בפעילות פציפיסטית. בשנת 1916 הורשע בעבירה על החוק להגנת הממלכה 1914. הוטל עליו קנס בסך 100 לירות שטרלינג, אך הוא סירב לשלמו. במקום לשלוח אותו לכלא, המשטרה עיקלה כמה מספריו, ומכרה אותם במכירה פומבית על מנת לשלם את החוב. בעקבות התקרית פוטר ראסל מהאוניברסיטה. בשנת 1918 הביע התנגדות פומבית לצירופה של ארצות הברית למלחמה, ובשל כך נכלא לשישה חודשים. באותה תקופה הופעל "החוק להגנת הממלכה" כנגד פעילים פציפיסטים נוספים שהתנגדו למלחמה.

ההיסטוריון פול ג'ונסון מציין שבפציפיזם שלו היה משהו תוקפני, ואף שוחר מדון. כשהוכרזה המלחמה כתב, "זה שבועות אחדים אני מרגיש שאם אפגוש במקרה את אסקווית או גריי לא אוכל להימנע מרצח"^[5].

תלמידו לודוויג ויטגנשטיין עזב את קיימברידג' והתגייס לצבא של אוסטריה מולדתו (ויטגנשטיין למד בכיתה א' עם היטלר אך הלה הושאר כיתה בעוד הוא הוקפץ כיתה). במהלך המלחמה נשבה בידי כוחות האיחוד, וכתב מכתב לראסל ובו רעיונותיו הפילוסופיים, ועיקרם הטענה שאין לדבר על מה שאינו במציאות, ושתפקיד הפילוסופיה להוציא את האדם משאלות חסרות יסוד, חסרות מענה וחסרות תוחלת, כפי שמסייעים לזבוב להיחלץ מהמלכודת בתוך צנצנת זכוכית. ראסל התלהב מספרו של ויטגנשטיין, הוסיף לדברים הקדמה משלו וביקש להוציאו לאור, אך ויטגנשטיין טען שראסל היפך את דבריו, ולא הבינם כראוי, בהתעלמו מהמיסטיקה, האמיתית לדבריו, אף שאינה מציאותית^[6].

ראסל חזר לעבודה בשנת 1919, לאחר סיום מלחמת העולם. בשנת 1920 ביקר בברית המועצות בראשית דרכה, והיה מהראשונים שהתרשמו ממנה לשלילה^[7]. לאחר מכן גר שנה בסין והרצה על פילוסופיה.

בשנת 1921 התחתן עם אשתו השנייה, דורה. השניים הקימו ביחד בית ספר ניסויי, והולידו שלושה ילדים: ג'ון, קתרין והארייט. בין השאר התקיימו ביניהם קונפליקטים בנושא של פתיחות מינית. לדברי ההיסטוריון פול ג'ונסון השניים נתנו זה לזה חופש בכל הנוגע להרפתקאות מיניות, אבל כאשר ניהלה דורה בגלוי הרפתקאת אהבים עם העיתונאי גריפין ברי ונולדו להם שני ילדים, נתקף ראסל אי נוחות^[5]. שנים רבות לאחר מכן, הודה באוטוביוגרפיה שלו "בנישואיי השניים ניסיתי לשמר את אותו כבוד לחירותה של אשתי שהתחייב, כך חשבתי, מאמונתי. אבל גיליתי כי יכולתי למחול ומה שניתן לקרוא האהבה הנוצרית שלי, אינן עומדות בתביעות שהצבתי בפניהן- - -כל אדם אחר יכול לומר לי זאת מראש, אבל התאוריה עיוורה את עיניי".

השניים נפרדו בשנת 1932. בשנת 1936 ראסל התחתן עם אשתו השלישית, פטרישיה, שהייתה קודם לכן האומנת של ילדיו. השניים הולידו ילד אחד, קונרד ראסל, שהפך להיסטוריון מפורסם, ממקימי המפלגה הליברל דמוקרטית.

אחרי עליית היטלר לשלטון, הביע ראסל תמיכה פומבית ביוזמה של יהודים טריטוריאליסטים לקדם הגירה יהודית אל מחוץ לאירופה^[8].

בשנת 1946, אחרי שובו של ויטגנשטיין לקיימברידג', בעת הרצאת אורח של קרל פופר, החל ויטגנשטיין בוויכוח קולני. ראסל ניסה לפשר ביניהם, והוויכוח עבר לפסים אלימים. יש הטוענים שויטגנשטיין ניגש לאח, הוציא מוט ברזל לחתות גחלים וזרק אותו על ראסל, תוך שהוא צורח: "אינני מבין אותך עכשיו ואף פעם לא הבנתי אותך"^[6].

בשנים שאחר כך עבר ראסל לגור בארצות הברית. הוא לימד באוניברסיטת שיקגו ובאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התנגד להצטרפות ארצות הברית, אך לאחר מכן שינה דעתו, בטענה שהשתלטות גרמניה הנאצית על אירופה פירושה קץ הדמוקרטיה. בעקבות מלחמת העולם השנייה מיתן את עמדתו הפציפיסטית, וטען שיש מקרי קיצון שבהם מלחמה היא הרעה הקטנה ביותר^[9]. בשנת 1940 החל ללמד בניו יורק, אך התפטר כמעט מייד בעקבות ביקורת על השקפותיו בתחומים שונים, ובפרט בגלל השקפתו המתירנית בענייני נישואים ובגידה. אלברט איינשטיין כתב במכתב תמיכה בראסל: "נפשות גדולות תמיד נתקלו בהתנגדות אלימה מצד מוחות בינוניים"^[10] בראש המתנגדים למינויו של ראסל עמד הפילוסוף ואיש החינוך ג'ון דיואי.

בעקבות התפטרותו החל ראסל להרצות על תולדות הפילוסופיה ברחבי ארצות הברית. הרצאות אלו היוו את הבסיס לספרו המפורסם "תולדות הפילוסופיה המערבית". בשנת 1944 חזר לחיות וללמד בבריטניה.

שנותיו המאוחרות ומותו

פסל לזכרו של ראסל ברד ליונס סקוור שבלונדון. הפסל נתרם על ידי ועדה בראשות הפילוסוף אלפרד ג'ולס אייר

לאחר מלחמת העולם השנייה הפך ראסל לדמות ציבורית ידועה ברחבי העולם המערבי. הוא הביע את דעותיו בנושאים שונים, שלחלקם לא היה קשר ממשי עם עבודתו הפילוסופית. הוא התראיין בטלוויזיה, כתב מאמרים לכתבי עת פופולריים, וספרו "תולדות הפילוסופיה המערבית" הפך לרב מכר, ולמקור ההכנסה העיקרי שלו למשך שארית חייו. בשנת 1949 קיבל את אות מסדר ההצטיינות. בשנת 1950 הוענק לו פרס נובל לספרות, "כאות הוקרה על כתביו המגוונים והמשמעותיים שבהם דגל באידיאלים הומניטריים ובחופש מחשבה".

בשנת 1952 התגרש ראסל בשלישית, ונשא לאישה את ידידתו אדית פינץ', שהייתה מורה לספרות אנגלית. בנו של ראסל, קונרד, ניתק קשר עם אביו בעקבות הגירושין, עד שנת 1968.

בשנת 1963 זכה בפרס ירושלים לחופש הפרט והחברה, והיה הראשון שזכה בפרס^[11].

לאחר מלחמת העולם השנייה הביע תמיכה בתקיפת ברית המועצות כדי שהיא לא תשיג נשק גרעיני. בין השנים 1945 ל-1949, כל עוד היה לארצות הברית מונופול על הנשק הגרעיני, סבר שמלחמת מנע נגד ברית המועצות הכרחית כדי למנוע שואה עולמית. עוד ב-27 בספטמבר 1953 כתב בניו יורק טיימס מגזין: "מלחמת עולם חדשה תהא אמנם נוראה, אבל אני מעדיף אותה על אימפריה קומוניסטית עולמית"^[5] אולם כבר באוקטובר 1953 הכחיש שאי פעם "תמך במלחמת מנע נגד רוסיה". בהמשך היה מעין מגשר בזמן משבר הטילים בקובה, והפך תומך נלהב בפירוק הנשק הגרעיני. בשנת 1961 נכלא שוב, משום שארגן שביתת שבת נגד הנשק הגרעיני. ראסל פעל נמרצות נגד מעורבותה של ארצות הברית במלחמת וייטנאם^[12]. בשנת 1966 פרסם ספר בשם "פשעי מלחמה בווייטנאם", והקים את ועדת ראסל – ועדה ציבורית לבדיקת מעורבותה של ארצות הברית בפשעי מלחמה.

אף שהיה רוזן, האצולה לא הייתה חלק מרכזי מחייו. הוא טען שהתועלת העיקרית בתואר היא שהוא מאפשר לו להשיג חדרים בבתי מלון^[13]. בשנים 1967–1969 פרסם את האוטוביוגרפיה שלו, בשלושה חלקים. ראסל נפטר בשנת 1970, בביתו שבוויילס. על פי בקשתו לא נערך טקס קבורה דתי לציון מותו. גופתו נשרפה, ואפרו פוזר בהרי ויילס.

ארכיונו האישי של ראסל מצוי באוניברסיטת מקמסטר בקנדה.

תרומתו לפילוסופיה

ציור של ברטראנד ראסל משנת 1923

פילוסופיה אנליטית

ראסל היה אחד מהפילוסופים האנליטיים החשובים ביותר, לצידם של פרגה, מור וויטגנשטיין. יחד עם מור הוביל את התפנית העיקרית בפילוסופיה הבריטית במאה העשרים: עזיבת האידיאליזם של הגל ובראדלי, לטובת סוג של ריאליזם נאיבי המבוסס על היגיון בסיסי.

בדומה לשאר הפילוסופים האנליטיים, ראסל שם דגש מיוחד על הלוגיקה והפילוסופיה של הלשון ככלי להבנת המציאות. הוא טען שבעיות רבות שהטרידו פילוסופים לאורך הדורות ניתן לפתור על ידי ניתוח לשוני פשוט של המילים שמרכיבות אותן.

לדוגמה: פילוסופים רבים טענו שהמתמטיקה, בניגוד למציאות החיצונית, קיימת באופן אבסולוטי, ולא רק נתפסת על ידי החושים. כלומר: 3 ועוד 3 שווים ל-6 גם כשחושבים עליהם במנותק מהמציאות החיצונית. ראסל טען שהקביעה הזו מגוחכת, משום שהיא מבוססת על הקשר בין המילים או המושגים "1" ו-"2". בניסוחו של ראסל:

העובדה ש-3 ועוד 3 תמיד שווים ל-6 אינה מדהימה יותר מהעובדה ששלוש רגל תמיד יהיו שווים ליארד אחד.

— מתוך תולדות הפילוסופיה המערבית, פרק אחרון^[14]

ראסל התנגד להפרדה שהייתה מקובלת בקרב פילוסופים בין שיטות העבודה של פילוסוף העוסק בלוגיקה לבין שיטות העבודה של פילוסוף העוסק באונטולוגיה, למשל. הוא שם דגש על מדע ושפה פורמלית ככלים העיקריים של כל הפילוסוף, בכל תחום^[15]. הוא אימץ גם את תערו של אוקאם ככלל בסיסי בעבודתו הפילוסופית.

לוגיקה ופילוסופיה מתמטית

בלוגיקה מתמטית יצר ראסל את הפרדוקס הנקרא על שמו, "הפרדוקס של ראסל", שהוביל לתפנית בחקר יסודות תורת הקבוצות וליצירתה של תורת הקבוצות האקסיומטית, זאת בתגובה לניסיונו של המתמטיקאי והפילוסוף גוטלוב פרגה להעמיד את האריתמטיקה על בסיס אמיתות הלוגיקה. יחד עם הפילוסוף אלפרד נורת' וייטהד יצא ראסל למסע שאפתני של העמדת המתמטיקה על בסיס הלוגיקה, באמצעות ספרם המשותף "פרינקיפיה מתמטיקה". ראסל שאף ליצור מערכת אקסיומות בסיסית למתמטיקה כולה, שהיא אפקטיבית, עקבית ושלמה, דבר שהתגלה כבלתי אפשרי עם הוכחת משפטי האי-שלמות של גדל.

ראסל, כמו פרגה, תפס את הלוגיקה כקודמת לשפה, ושאף אף הוא לבסס לוגיקה שתוכל לסלק את העמימות והבלבול שמקורן בשפה הטבעית. ראסל המשיך בפיתוח הלוגיקה של פרגה, המבוססת על תחשיב הפרדיקטים, תוך שהוא מבקש לפתור שתי בעיות: הבעיה שנוצרה על ידי הפרדוקס של ראסל עצמו ובעיות שנוצרות כתוצאה מהבחנתו של פרגה בין מובן והוראה. ראסל הרבה להשתמש בעקרון תערו של אוקאם ואף הרחיב אותו לשימושים נוספים. שאיפות אלה הובילו את ראסל לנסח עמדה הידועה כאטומיזם לוגי, ותורת ידיעה המתבססת על ההבחנה בין ידע מתוך היכרות וידע מתוך תיאור.

פילוסופיה של הלשון

ההבחנה בין מובן והוראה הובילה את פרגה לטעון שהוראתם של כל המשפטים היא ערך האמת שלהם ושהמשפטים נבדלים רק במובניהם. למשל למשפטים "כדור הארץ מקיף את השמש" ו-"2=1+1" ישנה אותה הוראה, ערך האמת החיובי. המשפטים נבדלים בכך שהמחשבה שהם מביעים שונה. במאמרו משנת 1905, על ההוראה (On Denoting) הציג ראסל פתרון משלו לבעיות אלו.

ראסל טען שהתפיסה של פרגה שלכל ביטוי יש הוראה ומובן מציעה פתרון חלקי בלבד לשלוש חידות לוגיות, שתורתו של ראסל אמורה לפתור באופן מספק:

• הצבת זהים: כאשר מחליפים מונחים שיש להם את אותה ההוראה המשפט אמור שלא להשתנות מבחינת הוראתו. "יצחק" זהה בהוראתו ל-"הבן של אברהם", אבל המשמעות של שני המשפטים "המורה שאלה האם יצחק הוא הבן של אברהם" ו-"המורה שאלה האם יצחק הוא יצחק" אינה זהה.
• השלישי הנמנע: באופן כללי או ש-א' אמיתי או ש-א' שקרי ולא תיתכן אפשרות אחרת. אבל שני המשפטים "המלך הנוכחי של צרפת קירח" ו-"לא נכון שהמלך הנוכחי של צרפת קירח" הם שקריים, מכיוון שאין לצרפת מלך. על פי תורתו של פרגה, ביטויים אלו אינם אמיתיים או שקריים, אלא חסרי מובן.
• בעיית אי הקיום: ניתן לדבר על דברים שאינם קיימים, למשל "לפגסוס יש צבע לבן" הוא משפט שכולל מושג שמתייחס למשהו שאינו קיים, אך אם אינו קיים לא ניתן להתייחס אליו. כיצד ניתן לפיכך לומר ש"פגסוס אינו קיים"?

הפתרון של ראסל היה לקבוע שישנם ביטויים בשפה שאינם שלמים, בפני עצמם, ולכן אינם תורמים הוראה למשפט השלם, אלה הם מחליפים ביטויים מורכבים יותר, שרק באמצעותם נקבעת ההוראה. המשפט "לפגסוס יש צבע לבן" מורכב למעשה מכמה חלקים עצמאיים, ויש לנתחו כ"יש דבר אחד בלבד שהוא פגסוס, ויש לו צבע לבן", ומשפט זה הוא שקרי משום שחלקו הראשון ("יש דבר אחד...") הוא שקרי. "המלך של צרפת" הוא ציון המקצר את הביטוי "קיים דבר אחד בלבד שהוא המלך הנוכחי של צרפת" וערך האמת של זה הוא שקרי (ומכאן שערך האמת של המשפט "לא נכון שהמלך הנוכחי של צרפת קרח" הוא אמיתי, ואינו חסר מובן). גם שמות ממשיים כמו "הומרוס" הם ביטויים מציינים, במקרה זה: "מחברן של האיליאדה והאודיסאה". למעשה רק כינויי גוף כמו "הוא" או "זה" הם שמות לוגיים טהורים, שיש לנו היכרות ישירה עם נושאיהם.

מאמרו של ראסל נחשב, בעיני רבים, כפרדיגמטי עבור הפילוסופיה האנליטית ובפרט עבור הפילוסופיה של הלשון. הוא מראה כיצד ניתן, באמצעות ניתוח לוגי, להראות כי התחביר של השפה הטבעית אינו המדריך הטוב ביותר עבור הפרשן הפילוסוף.

אטומיזם לוגי

בהשראת תורת התיאורים המיידעים, ראסל הציג את תורת האטומיזם הלוגי, שלפיה הלוגיקה משמשת לאנליזה שמטרתה לסלק יישים מיותרים, ברוח התער של אוקהם. יש לנסות להחליף כל מושג במשפט בקונסטרוקציות לוגיות המתבססות על מושגים פשוטים יותר – המורים על יישים פשוטים ובלתי תלויים בהכרה האנושית. יש להפריד את הסדר והתכונות מהיישים עצמם ולהמירם במבנים לוגיים, כך למשל מספר מונה איננו יש, אלא התאמה חד-חד ערכית בין קבוצות.

סילוק היישים המיותרים נעזר בהיותה של הלוגיקה לשון אידיאלית, בניגוד ללשון היום-יומית. משפט אטומי, שאינו כולל דבר מלבד שם ופרדיקט כמו "דני נמוך", הוא משפט המורה על עובדה פשוטה. העובדות קודמות למשפטים המתארים אותן.

תורת הידיעה של ראסל

תורתו של ראסל מעניקה קדימות לאובייקטים שעמם ניתן ליצור היכרות ישירה, חושית, ולכן הטענות היסודיות ביותר בשפה מורכבות רק מאובייקטים כאלה ומכוללים. ראסל, כמו רוב הפילוסופים בעת החדשה, עסק בשאלת הקשר בין ההכרה ובין העולם החיצון לה (ראו גם סוליפסיזם). בתחילה פנה ראסל לבניית העולם החיצוני על סמך ההיכרויות שיש לנו ול"צופים אפשריים" כמותנו, ברוח הפנומנולוגיה, ואולם המימד הפסיכולוגיסטי בגישה זו הביא אותו לקבל, בסופו של דבר, שיש לבסס את ידיעת העולם החיצון לנו על בסיס משפטים וטענות שאינם מתבססים רק על מבנים לוגיים ואובייקטים שניתן להכירם באופן ישיר אלא גם על טענות שלא ניתנות לביסוס מסדני, כמו טענות אינדוקטיביות וסיבתיות, מתוך ההנחה שהעולם סדור ואינו אקראי.

ראסל ציין שעבור מי שמחזיק בגישה אמפריציסטית זוהי מסקנה קשה לעיכול ואולם הקושי נובע מפירוש לא נכון של מושג הידיעה. ראסל טען שמקורו של מושג הידיעה הוא בחיים המדעיים והפרגמטיים של טרם הפילוסופיה; ולדוגמה ידיעה שפרי מסוים הוא בשל בזכות הצבע שלו היא ידיעה אמיתית גם אם לא ניתן להצדיק אותה על סמך הניסיון בלבד (מכיוון שהיא תלויה באינדוקציה).

אתיקה

ראסל טען בתקיפות שהאתיקה אינה חלק מתחום הפילוסופיה, ועמדותיו המוסריות אינן חלק ממשנתו הפילוסופית. עם זאת, לעיתים קרובות הביע דעות בנושאים אתיים. עמדותיו בתחום זה הושפעו רבות מעמדותיו של ג. א. מור. ראסל האמין שהטוב והרע הם אבסולוטיים, אבל ניתן לקבוע מה הם רק באמצעות אינטואיציה (ראו גם: כשל נטורליסטי).

עמדותיו

פוליטיקה ומדינות

ראסל היה פציפיסט מצעירותו, אולם מלחמת העולם השנייה הובילה אותו למיתון עמדתו. הוא טען שיש מקרים קיצוניים שבהם מלחמה מונעת רעה גדולה יותר. לכל אורך חייו התנגד לנשק גרעיני, פעל לפירוק הנשק הגרעיני ועמד בראש התנועה לפירוק נשק גרעיני. בהקשר זה ידועה אמרתו (המבוססת על משחק מילים באנגלית): " War is not about who is right, but who is left". התנגד למלחמת וייטנאם, ויזם את הקמת ועדת ראסל לחקירת מעורבותה של ארצות הברית בפשעי מלחמה^[12].

בצעירותו תמך בקומוניזם, אולם ביקורו בברית המועצות בשנת 1920 אכזב אותו מאוד, ושינה את דעתו. בעקבות זאת כתב ראסל חיבור חשוב בשם "התאוריה והפרקטיקה של הבולשביזם", שהשפיע מאוד על דעת הקהל במערב.

ראסל היה תומך נלהב בדמוקרטיה עולמית, וכתב על כך מאמרים רבים.

לאורך מרבית חייו תמך בשוויון זכויות מלא לכל בני האדם. הוא תמך בפומבי בזכות בחירה לנשים כבר בצעירותו. עם זאת, בחלק מכתביו המוקדמים ניתן למצוא שרידי גזענות כלפי שחורים^[16].

ב-31 בינואר 1970 פרסם ראסל הודעה המגנה את "התוקפנות הישראלית במזרח התיכון", המתייחסת להפצצות הישראליות בעורף המצרי בזמן מלחמת ההתשה. הוא קרא לנסיגה ישראלית לגבולות הקו הירוק ותמך בזכות השיבה לפלסטינים. זו הייתה ההצהרה הפוליטית האחרונה של ראסל, והיא הוקראה בכנס פרלמנטרי בינלאומי בקהיר ב-3 בפברואר 1970, יום לאחר מותו^[17].

דת ואלוהים

ראסל התקשה לקבוע האם עליו להגדיר את עמדתו הפילוסופית כלפי הדת כאגנוסטית או שמא כאתאיסטית^[18]. בתחום זה הציג את המשל "קנקן התה של ראסל", המדבר על קנקן תה שאיש אינו יכול להוכיח את קיומו. ראסל התנגד לדתות, ובפרט לנצרות^[19].

מין ויחסים

ראסל היה מאוד ליברלי בתחום המין ביחס לתקופתו. הוא קרא תיגר על תפישת הנישואים הוויקטוריאנית שהייתה מקובלת בארצות הברית ובבריטניה באותה תקופה. הוא הביע תמיכה במין מחוץ לנישואין, והציע מודל של "נישואים לניסיון" שאינם מחייבים לנאמנות. ראסל הציג את עמדותיו בנושא הנישואים בספרו "נישואים ומוסר".

דעות אלה הובילו לפיטוריו מאוניברסיטה בניו יורק, ולסקנדל תקשורתי גדול בעת שהותו בארצות הברית.

ראסל היה גם מראשוני התומכים בנישואים חד-מיניים ובחינוך מיני.

כתביו

מתורגמים לעברית

• בעיות הפילוסופיה, תרגום: מ. שטרנברג, עריכה: ח"י רות, הוצאת מאגנס, תשכ"ז
• ברטרנד ראסל היקר...: מבחר מתוך חליפת המכתבים שלו עם הקהל הרחב 1950-1968, מבוא ועריכה: בארי פיינברג ורונלד קסרילס, תרגום: אריה שור, ירושלים: י. מרכוס, 1971
• כיבוש האושר; תרגום: חדוה רותם, עריכה: מ. בנארי, תל אביב: אחיאסף, 1970
• עקרונות השיקום החברתי, תרגום: א. רובינשטיין, 1975
• שלטון: ניתוח חברתי חדש, תל אביב: עם עובד, תשי"ג
• בשבח הבטלה ומסות אחרות ; תרגום ועריכה: יורם רוזלר, ירושלים: א’ רובינשטין, 1975
• ניצחון ולא בנשק, תרגום: בועז עברון, הבאה לדפוס: עמיקם גורביץ, תל אביב: עמיקם, תשכ"ד
• הנשואין והמוסר; תרגום: י’ בן-אמיתי, עריכה: ראובן גרוסמאן, תל אביב: מצפה, תר"ץ
• הסמכות והיחיד; תרגום: ש’ שיחור, תל אביב: דגה, תשכ"ז

לא תורגמו לעברית

• דת ומדע, 1935
• תולדות הפילוסופיה המערבית, 1945

לקריאה נוספת

• ריי מונק, ראסל, הוצאת ידיעות אחרונות, 2001.(הספר בקטלוג ULI)
• דינה פורת, "מדינת היהודים של [ברטרנד] ראסל", עת־מול ו', תשמ"א 1981

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ברטראנד ראסל
ציטוטים בוויקיציטוט: על החינוך
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ברטראנד ראסל

• ברטראנד ראסל, ברשת החברתית Goodreads
• ברטראנד ראסל, באתר פרס נובל (באנגלית)
• ברטראנד ראסל, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
• ברטראנד ראסל, באתר MacTutor (באנגלית)
• ברטראנד ראסל, באתר גוגל סקולר
• רשימת הפרסומים של ברטראנד ראסל, בקטלוג הספרייה הלאומית
• אברהם הלוי פרנקל, ברטראנד ראסל, דבר, 23 במאי 1952, המשך
• אריה לרנר, לדמותו של ברטרנד ראסל, דבר, 2 באוקטובר 1953
• ילדותו של ברטראנד ראסל - האיש שהמציא את המחאה, דבר, 18 באוגוסט 1967
• מת הפילוסוף ברטרנד ראסל, "מעריב", 3 בפברואר 1970
• תקציר "על ההצבעה" מאת ברטראנד ראסל, באתר Regev's Library
• תקציר, על ראסל וההשפעה שלו על המתמטיקה
• ברטראנד ראסל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ברטראנד ראסל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ברטרנד ראסל (1872-1970), דף שער בספרייה הלאומית
• יהונתן ברקהיים, לוגיקן בלתי נלאה, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 2 במרץ 2024

מכּתביו:

• כתבי ברטראנד ראסל בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• מדוע אינני נוצרי (אנגלית), 1929
• מדוע אינני נוצרי (בעברית)
• מיהו אגנוסטי? (אנגלית), 1953
• בשבח הבטלה (בעברית)

ספרים נבחרים באנגלית

• 1903. The Principles of Mathematics, Cambridge University Press
• 1905. On Denoting, Mind, vol. 14. Basil Blackwell
• 1910–1913. Principia Mathematica (with Alfred North Whitehead). 3 vols. Cambridge: Cambridge University Press
• 1912. The Problems of Philosophy. London: Williams and Norgate
• 1926. On Education, Especially in Early Childhood. London: George Allen & Unwin
• 1927. Why I Am Not a Christian. London: Watts
• 1945. A History of Western Philosophy and Its Connection with Political and Social Circumstances from the Earliest Times to the Present Day. New York: Simon and Schuster
• 1951–1969. The Autobiography of Bertrand Russell, 3 vols.. London: George Allen & Unwin. Vol 2 1956

הערות שוליים

1. Bertrand Russell, Free Thought and Official Propaganda, Watts & Co.. (באנגלית)
2. גלריית ברטראנד ראסל (אנגלית)
3. The Autobiography of Bertrand Russell, p.38
4. Bertrand Russell, On Denoting, Mind 14, 1905, עמ' 479–493
5. פול ג'ונסון, אינטלקטואלים פרק 8, דביר, 1996 בישראל ; 1988 בחו"ל
6. לשתוק על זה, אהוד פירר, עמודים 14–26 גיליון 134, אלול תשפ"א סגולה (כתב עת)
7. ראסל בספרייה החופשית האינטרנטית (אנגלית)
8. יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות - כרך ב', תל אביב, מחברות לספרות, 1970, עמ' 452.
9. Russell, Bertrand, “The Future of Pacifism”, The American Scholar, (1943) 13: 7–13
10. אוסף ציטוטים של איינשטיין
11. "פרס ירושלים" הוענק ללורד ברטראנד ראסל, דבר, 30 באפריל 1963
12. "טריבונל ראסל" הרשיע את ארצות הברית ב"פשעי מלחמה", דבר, 11 במאי 1967
13. ראסל באתר "Ward's Book of Days"
14. Bertrand Russell, A History of Western Philosophy, George Allen & Unwin Ltd, London, 1946 ISBN 0-415-32505-6
15. Russell, Bertrand (1992). The Analysis of Matter. London: Routledge. p. 424. ISBN 0-415-08297-8
16. Bertrand Russell, Marriage and Morals, pg. 266 (1929)
17. Bertrand Russell's Last Message, ‏31 בינואר 1970 (באנגלית)
18. Bertrand Russell ,Am I An Atheist Or An Agnostic?
19. Bertrand Russell, Why I am Not a Christian, positiveatheism site