עמוד השער של הספר 'מסע בארץ הקדם ומורה דרך לכל הנוסעים לארץ הקדושה ומצרים ' משנת 1883. לעיון בספר המלא לחצו כאן."מַסַּע בַּחֲצִי הָאִי קְרִים", ורשה 1879. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 5
דיינרד היה דמות צבעונית ומרתקת, תייר ומו"ל בתחום הספר העברי. עוד בהיותו איש צעיר החל במסעות, שבהם חיפש, גילה, רכש ואסף ספרים עבריים עתיקים, כתבי יד ודפוסים ראשונים. חלק מהספרים שהדפיס בערוב ימיו בארצות הברית נשאו חותמות של דפוס ישן באירופה, לעיתים באופן אירוני.[2]
בשנת ה'תרל"ה (1875) הדפיס את ספרו של צבי ליפשיץ מקובנה "תולדות אבן רשף".
בשנת ה'תרל"ט (1879) היה מעורב בפולמוס בעיר קובנה בין הרץ, מו"ל המליץ ובין מיכאל לוי פרומקין רודקינסון, מו"ל כתב העת המשכילי "קול", וצידד בראשון. לאחר משפט מתוקשר, פרומקין שינה את שמו לרודקינסון בניסיון לחמוק מהשלטונות ונתפס. סמוך לתפיסתו דיינרד עזב את העיר והואשם בידי המשכילים בכך שהוא תומך בחרדים (שאינם חסידים), והיה בין המוסרים את פרומקין.
לפי עדותו, בשנת ה'תר"ם (1880) עלה דיינרד בפעם הראשונה לארץ ישראל. הוא עסק בפעילות ציונית, וניסה לשלב בין אספנות ספרים וציונות. בארץ שהה כמה שנים לשם הכרת הארץ ובדיקת האפשרויות לעליית יהודי רוסיה והתיישבותם. בהמשך לעדותו, הוא מספר ששב לאודסה והקים שם בית מסחר לספרים, והפכו למרכז תרבות ומדעי היהדות בעיר. לצד בית המסחר הקים בית דפוס שעסק בהדפסת ספריו וספרי התנגדות לתנועת החסידות.[4]
בשנת 1883 הוציא לאור את ספרו "מסע בארץ הקדם ומורה דרך לכל הנוסעים לארץ הקדושה ומצרים" אשר מהווה שילוב בין יומן מסע, מדריך טיולים ותיאור של מצב הארץ באותה התקופה תוך התייחסות לתמורות בארץ (בעיקר ביחס ליישוב היהודי) ולאישים הבולטים של אותה התקופה.
בשנת 1888היגר דיינרד לראשונה לאמריקה, ובין שאר עיסוקיו שם ניסה גם להקים מושבה יהודית חקלאית במדינת נבדה. לאחר שנכשל ניסיון הקמת המושבה שב לנדודיו ולסיוריו בעולם. בשנת 1913עלה לארץ בשנית; הפעם ניסה את מזלו בעיר רמלה. הוא ניסה להקים שם מושבה חקלאית יהודית, ניהל מסע תעמולה נמרץ לשם כך והסתכסך עם השלטונות העות'מאנים. בשנת 1916, באמצע המלחמה העולמית הראשונה, גורש בידי הטורקים מהארץ.
דיינרד שב לארצות הברית תוך כדי מלחמת העולם הראשונה, ומשנת 1916 עד מותו ישב בארצות הברית. הוא התנגד להצהרת בלפור, וראה בה מזימה נוצרית אנגליקנית, וכן למינוי הרב קוק לרב ראשי, בטענה שהיה רב חסידי, ושמדובר ב"רבנות מטעם" הממשל. כרב של ארגון הדסה כתב ספר "זכרונות בת עמי"[5] בו מספר את תולדותיו ובעיקר את השתלשלות התנגדותו לחסידות, כולל, בין היתר, ביקור בחצר הרבי הצמח צדק מליובאויטש. חלק מסיפוריו אלו הוזמו עם השנים. בספרו זה ובספרים אחרים תקף את הקבלה והאשים את החסידות שהיא נצרות קתולית[6]
לאחר מכן, במשך שתים-עשרה שנה ועד מותו, עסק בניו אורלינס בעיקר בהתנצחות עם הנצרות.
בצד פעילותו הביבליוגרפית כתב דיינרד ספרי מסעות, מדריכי תיירים, ספרי תעמולה ציוניים, ביוגרפיות, ספרי זכרונות, וספרי פולמוס חריפים נגד הנצרות, נגד החסידות ועוד. הספקיו היו עצומים, והוא היה סופר שופע ופולמוסן פורה מאוד. רוב יצירותיו הללו נשכחו עם השנים, אך תרומתו החשובה לביבליוגרפיה העברית היא נכס צאן ברזל של תולדות הספר העברי. רשימותיו והקטלוגים שלו, הן מאירופה והן מארצות הברית, משמשות יסוד חשוב בחקר התרבות העברית בדורות האחרונים.
ספרו על בתי דפוס עבריים באמריקה עבור יהדות אירופה עמד ביסוד ספרו של הסופר האמריקני יוסף גולדמן "דפוס עברי בארצות הברית". כמו כן היה מחלוצי הז'אנר הפרודי, בספרות היידיש שהודפסה בארצות הברית סביב סוף מלחמת העולם הראשונה.[7]
כתביו נותרו פזורים ברחבי העולם, כשאין מקום המרכז את כולם. רבים מספריו שהודפסו בארצות הברית היוו קוריוז בין ההוצאות לאור. הוא הדפיס ספר על משה מונטיפיורי בדפים מוזהבים גדולים, בתבנית שלא הייתה מוכרת באותה תקופה, וכן הדפיס על גבי ניירות צבעוניים ועבים, ואחד מספריו אף הודפס בדיו אדום.[8] כמו כן הדפיס מהדורות שונות ואפילו גרסאות בודדות עבור מקבלי ספריו השונים, לעיתים כשהמהדורה האחת שונה באופן ניכר מהמהדורה עבור קהל או יחיד אחר.
בערוב ימיו עסק בהתנצחות מול הנצרות. הוא הדפיס את ספרי רבי חסדאי קרשקש מחדש, וכתב ספרים שונים המתפלמסים עם הנצרות (בהם גם ספר "באין דב ביער" המתפלמס גם עם פרופסור יוסף קלאוזנר וטוען שישו לא היה ולא נברא). כמו כן הוציא ספר העוסק במומר משה שפירא ובניסיונות הזיופים של כתבים עתיקים.[9]
מספריו
דיינרד פרסם עשרות רבות של כותרים: ספרים, מחקרים, קטלוגים, רשימות ביבליוגרפיות, כתבי פולמוס ועוד. מאלה יצוינו הכותרים הבאים:
תולדות אבן רש"ף, על פירקוביץ והקראים, ורשה, תרל"ה 1875.
היער באין דוב, להוכיח שישו הנוצרי לא היה ולא נברא. סנט לואיס, ה'תרפ"ט.
ספר הקונדס, חברו רב הדרבנים גאון הקונדסים פטיש העץ, רבן של כל בני הגולם מרנא ורבנא הולל בר שובב זצוק"ל, כמנהג פוליןזאמוטליטארייסען, גאליציען ורומעניען: נדפס בשנת החמשים לפני בריאת העולם: פה סדום הבירה. ניו יורק, ה'תר"ן (1890)
^בכל כתביו תמיד הקפיד לחתום את תוארו "הרב". כמו כן מספר בארוכה כיצד קיבל סמיכה לרבנות.
^לדוגמה בחלק מספריו שהודפסו בניוארק שבמדינת ניו ג'רזי נרשם שהודפסו ב"סדום" או ב"בולטאנובקה" - עיר הפטפוטים, וכן כתב בספרים אחרים, שהם הודפסו בברודי ובקרקוב.
^הקראים טענו את דיינארד שהאשמת פירקוביץ' בזיופים הייתה בעטיו של דיינארד, כחלק ממסע אנטי קראי. ואילו בספר זכרון יעקב טוען המחבר כי דיינרד נסע לשם על מנת לחשוף ולפרסם את זיופי פירקוביץ' ולהרבות את קלונו.
^בין היתר הוציא מחדש את הספר זמיר עריצים עם הערות. לימים, בארצות הברית הוציא ספר זה שוב, הפעם מודפס על גבי דפים צבעוניים, דבר שהיה חדשני לגבי ספרי יהדות בימיו. חלק מהסיפורים בספר זה הפכו בכתביו בהמשך לסיפוריו האישיים.
^פרסם את הספר כ"ארוכה בת עמי" - המוטו של אגודת הדסה, שמימנה את הדפסתו
^ספריו האידיים, "קונדס" - בסגנון הסטיריקה המשכילית המתנגדת לחסידות, ו"פלויזדרזאק" ("הפטפטן" - נקרא גם "מאורת הצפעונים") - הלועג לטפשות העיתונאות האידית הנפוצה, הם דוגמאות לכך.
^במבוא לאחד מהספרים כתב באירוניה על צביעות: 'כאן, צבועים, בדפוס רזיא"ל המלאך'.
^כיום יש הטוענים כי ייתכן שלפחות קטעי המגילות הגנוזות ובהם חלק מפרשת ואתחנן, שמצא שפירא, לא היו מזויפים.
.jpg)
