תרשים האתר על שלט במקוםמשמאל הקתדרלה ומימין לה מבנה הטבלה גדול תוכנית של האתר הארכאולוגי סוסיתא כפי ששורטטה על ידי גוטליב שומאכר ב־1885תצלום אוויר ממזרח של ההר המשקיף על קיבוץ עין גב והכנרת, מאי 2017אנדרטה לזכר מפקד מוצב סוסיתא, סגן רמי זית, שנפל במקום ביום העצמאות 1967עמודים בבזיליקהעטלפים מגיחים ממעבר תת־קרקעי באתרשרידים בסוסיתאתצפית מסוסיתא לעבר קרן עין גב וצפון הכנרתהדקומנוס מקסימוס, רחובה הראשי של העירמסיכת האל פאן נמצאה בסוסיתא. המסכה בתום הניקוי המכני. שלב ראשון של תהליך השימור שנעשה בידי ד"ר אלכסנדר ירמולין, מנהל מעבדת השימור במכון לארכאולוגיה ע"ש זינמן, באוניברסיטת חיפה[1].פנים על ההר לכיוון צפון, התגלה על ידי אייל אסף בזמן צילום אווירי
סוסיתא הוא אתר ארכאולוגי הנמצא על גבעה במורדות רמת הגולן, כשני קילומטרים מזרחית לכנרת. במקום שכנה העיר סוסיתא, אשר הוקמה על כל שטח רמת ההר, ונוסדה כעיר מדינה (פוליס) במחצית הראשונה של המאה ה-2 לפנה"ס בידי הממלכה הסלאוקית. ההר מוקף מצוקים מכל עבריו ומחובר באוכף במזרחו למורדות המערביים של רמת הגולן. רומו המרבי 144 מטר מעל פני הים. לעיר היו שני מעגנים בכנרת. הקדום והראשי מבין המעגנים נבנה בין קיבוץעין גב וכפר הנופש עין־גב של ימינו. שרידי שוברי הגלים של המעגן נחשפים מעת לעת כאשר מפלס הכנרת נמוך במיוחד. העיר השתייכה לדקאפוליס (עשר הערים) שהיו קשורות יותר בתרבותן ליוון ולרומי מאשר לאוכלוסייה השמית בסביבתן.
מקור השם הארמי סוסיתא (שמשמעו סוסה) הוא תרגום שמה היווני של העיר – היפוס (יוונית: Ἵππος). סברה אחת היא כי מקור שם העיר שאוב מצורת ההר, שיש שמשווים לו חלקי צוואר וראש של סוס. שמה הערבי של העיר הוא קלעת אל־חצן (قلعة الحصن) – מצודת הסוס. סברה נוספת לגבי מקור השם היא שקבוצת חיילים ממעמד הפרשים ייסדו את העיר ומכאן שמה.
היסטוריה
התקופה הכלקוליתית
במהלך החפירות נתגלו שרידים בכל שטח רמת ההר כמעט השייכים לתקופה הכלקוליתית התיכונה ואולי אף מעט קודם לכן. השרידים כולם נתגלו בשכבה האדמה המכסה ישירות את סלע הבזלת של ההר.
התקופה ההלניסטית
העיר נוסדה ככל הנראה במחצית הראשונה של המאה ה־2 לפני הספירה בידי הממלכה הסלאוקית. לא מן הנמנע כי במקום היה מוצב צבאי מצרי־תלמי עד שנת 200 לפנה"ס, ולאחר קרב פניון, כאשר כל המרחב הארץ־ישראלי עבר לשליטת הממלכה הסלאוקית שבסיסה בסוריה, הוחזק על ההר מוצב סלאוקי עד הפיכתו לעיר כ-50 שנה לאחר מכן. זאת ניתן ללמוד משמה היווני הרשמי של העיר – אנטיוכיה של היפוס (ביוונית: Ἀντιόχεια τοῦ Ἵππου). השם "אנטיוכיה" מופיע על המטבעות המאוחרים של העיר, והיא ככל הנראה קיבלה אותו בימיו של אנטיוכוס אפיפנס[2].
כעיר מדינה (פוליס), שלטה סוסיתא לא רק על העיר בין החומות אלא גם על שטחים נרחבים במזרח הכנרת ובעיקר ברמת הגולן. כבכל פוליס היו בעיר מקדשים, שווקים פתוחים וסגורים, תיאטרון, רחוב עמודים, בתי מרחץ, ביצורים ומבנים ציבוריים נוספים. גודל אוכלוסיית העיר הוגבל באספקת המים אליה, שהתבססה על איסוף מי גשמים בבורות מים במהלך החורף ואמות מים קטנות מחרס מעין פיק ועין חרוב.
בשנת 63 לפנה"ס כבש המצביא הרומי פומפיוס את אזור סוריה ויהודה ובכך סיים את שלטון בית חשמונאי. סוסיתא נודעה בתקופה זו כאחת מהדקאפוליס (עשר הערים), עשר ערים יווניות באזור סוריה, ישראל ובעיקר ירדן של היום, שהתאפיינו בתרבותן ההלניסטית־רומית. בתקופה זו נהנתה סוסיתא מאוטונומיה יחסית, ואף הטביעה מטבעות מקומיים עם הטבעה של סוס לכבוד שם העיר.
סוסיתא הועברה על ידי הרומאים להורדוס בשנת 37 לפנה"ס, ולאחר מותו בשנת 4 לפנה"ס הועברה לפרובינקיה של סוריה. על פי יוספוס פלביוס הייתה סוסיתא עיר פגנית ונחשבה ליריבתה המושבעת של העיר היהודית טבריה שהוקמה בערך באותה תקופה (שנות ה־20 של המאה ה-1 לספירה). בעיר התגורר מיעוט יהודי ויוספוס פלביוס מספר שבתקופת המרד הגדול, רצחו תושבי העיר את תושביה היהודים וכן ידוע שיהודים מהעיר השתתפו בתקיפת העיר מגדל.
לאחר הכנעת היהודים במרד בר כוכבא בשנת 135 והפיכת יהודה לפרובינקיה פלשתינה, המשיכה פריחתה של העיר. סוסיתא תוכננה כעיר רומית אופיינית; רחובה הראשי, הדקומנוס מקסימוס, חוצה אותה מלוא אורכה ממזרח למערב ועמו מצטלבים רחובות קטנים בזווית ישרה - קרדינס. הרחוב הראשי היה רחוב עמודים, בדומה למרבית ערי המזרח הרומי. עמודי בזלת הכתירו משני צדיו, כאשר הכיכר העירונית (הפורום) במרכז העיר, עוטרה בעמודי גרניט שיובאו ממצרים. העיר הוקפה בחומות ובדרומה נבנה בסטיון (מערך הגנה מעובה עבור מכונות השיגור של המגינים), אך הביצורים חדלו לתפקד כבר במאה ה-2 לספירה כחלק מ"השלום הרומאי" ולאחר דיכוי המרד בגליל. מפעל הבנייה המרכזי במאה ה-1 לספירה היה בניית שתי אמות מים מקבילות שהובילו מים לעיר באורך כולל של כ-24 ק"מ, מאזור המפל השחור שבנחל אל על ברמת הגולן עד העיר.
מחוץ לחומותיה של העיר נבנה במאה ה-2 לספירה מתחם פולחני בחלקו הצפוני-מערבי של האוכף. המתחם כלל שער מבוא מפואר שהתנשא לגובה של כשישה וחצי מטרים, בית מרחץ ציבורי באורך של כ-70 מטרים ותיאטרון רומי, שרק מקצתו נחשף עד כה.
אין עדויות על נוצרים בעיר לפני שנת 300 לספירה. מצבה פגאנית שהתגלתה ליד חומות העיר (לאדם בשם הרמס), מעידה על הופעה מאוחרת של הנצרות בעיר. בשנת 359 לספירה הפכה העיר למקום מושבו של הבישוף (יש עדות על בישוף בשם 'שמעון מסוסיתא' בכתבים הנוצריים) ויש עדות לפחות ל־7 כנסיות שהתקיימו בעיר בתקופה הביזנטית. ברעידת האדמה ב־363 לספירה חרבה העיר, וחלפו כעשרים שנה עד שנבנתה מחדש[3].
עם שקיעתה הכללית של האימפריה הביזנטית במאה ה־6, התחילה גם שקיעתה של סוסיתא.
שנַים שיצאו מעיר אחת שרובה גוים כגון הדא סוסיתא. אחד הכל מכירין אותו שהוא ישראל ואחד אין אדם מכירו (אבל) חבירו מכירו, מהו שיעשה כאחד מן השוק להעיד עליו?
סוסיתא גם מוזכרת בדברים "ר' אימי מל על פי נשים דאמרן שמשא הוות על סוסיתה"[5]. הדברים הוסברו על ידי הרב שמואל אריאל בכך שבטבריה השמש כבר לא נראית זמן רב לפני השקיעה בגלל ישיבתה בצל ההר, ועל כן את הקביעה שילד נולד ביום ולא בלילה נעשתה על פי עדות של נשים שהיו בלידה וראו את אור השמש על סוסיתא[6].
בין עיירות אלה נמנות במקורות האמורים העיירות הבאות: נוב (שמה השתמר בשם "נאב", נוב של ימינו), חספייה (שמה השתמר בשם "ח'ספין", חיספין של ימינו), כפר יחרוב (שמו השתמר בשם "כפר חרב", כפר חרוב של ימינו), כפר צמח (ייתכן צמח של ימינו, שהשתמר בשם "סמח'"), עינוש (לפי הסברה שימור השם – "עין עוואניש" שלמרגלות מצפה אופיר[10]), וכן עיון (ככל הנראה "ח'רבת עיון" שמעל חמת גדר[10]).
התקופה האיסלמית הקדומה
בית אומיה פלשו לפלשתינה במאה ה־7, והשלימו את כיבושה בשנת 641. השליטים הערביים התירו לתושבי סוסיתא הנוצריים להמשיך ולדבוק בנצרות, אך העיר המשיכה להידרדר. בחודש ינואר של שנת 749, בעקבות רעידת אדמה שהרסה את העיר, היא ניטשה ולא יושבה מחדש.
התקופה הישראלית
במלחמת העצמאות פלש הצבא הסורי למדינת ישראל ובין היתר השתלט על פסגת הסוסיתא ממנו חלש בתצפית ואש על עין גב המנותקת, למעט קשר ימי, למרגלותיו ודרום מזרח הכנרת. בלילה שבין ה־17 וה־18 ביולי 1948, במהלך קרבות עשרת הימים, נכבש המקום על ידי מחלקת לוחמים, חברי קיבוץ עין גב ותושבי עמק הירדן, אשר יצאו מעין גב[11]. במקום הוקמה עמדה קדמית של צה"ל שניצלה את המבנה הטופוגרפי השולט של סוסיתא. עמדה קדמית זו שימשה את צה"ל עד מלחמת ששת הימים. במלחמה עצמה אייש את הפסגה גדוד מרגמות כבדות 120 מ"מ 336 שב-10 ביוני סייע באש ארטילרית לחטיבה 80 המוסקת בכיבוש דרום מזרח רמת הגולן. בתחילת שנות ה־50 נסללה למקום דרך ג'יפים והוקם במקום רכבל, לצורך העברת אספקה לחיילים[12]. עד היום עדיין ניתן לראות בחלקה הצפוני-מערבי של העיר את הרכבל שנבנה על ידי סא"ל דוד לסקוב. כמו כן יש על ההר גם שרידים רבים של תעלות קשר ועמדות ירי שהיו חלק מהמוצב של צה"ל במקום. ביום העצמאות ה־19 של מדינת ישראל, ה' אייר תשכ"ז, נהרג מפקד המוצב סגן רמי זית. האנדרטה לזכרו נמצאת בקצה המערבי של ההר ולידה נטועים שני עצי זית.
בשנת 1956 סללה מע"צ כביש גישה להר עבור תיירים[13].
חפירות ארכאולוגיות
פסל ראש גבר עשוי בזלת. נמצא בתוך קבר בסוסיתא. מתוארך למאות ה־3 ועד ה־5 לספירה. מוצג בתערוכה על חפירות סוסיתא במוזיאון הכט בחיפה.
המחקר הארכאולוגי בסוסיתא נערך במסגרת סקריו של החוקר־מהנדס הרכבות הגרמני גוטליב שומאכר בשנת 1885. בתקופה זו ולאחריה זוהה האתר בטעות עם גמלא העתיקה. מנדל נון, חבר קיבוץ עין־גב, היה בין הראשונים לסקור את סביבת הר סוסיתא ובעיקר חקר את המעגנים הקדומים שלשפת הכנרת. החפירות הראשונות באתר נערכו במסגרת חפירות הצלה של אגף העתיקות בין השנים 1950–1954 עת הוקם על ההר מוצב קדמי של צה"ל אל מול הגבול הסורי, שחייליו חפרו לשם ביצורים ואיסוף עתיקות[14]. החפירות נערכו בידי הארכאולוגים הישראלים: רות עמירן[15], מיכאל אבי־יונה, עמנואל דמתי וקלר אפשטין. עיקר הממצא מחפירות אלה כלל כנסייה ביזנטית, שכונתה הקתדרלה של סוסיתא, שכן הייתה ככל הנראה מקום מושבו של האפיסקופוס. כן נחשפו אזור שער העיר המזרחי וחלקים מהדקומנוס מקסימוס[16].
במהלך תריסר העונות הראשונות נחפר בעיקר המרכז העירוני של סוסיתא ונחשפו בין היתר מכלולי הבנייה הבאים: הפורום של העיר, חלקו המערבי של הדקומנוס מקסימוס החוצה העיר, המקדש לקיסרי רומי (קליבה), הטמנוס (מתחם הלניסטי מקודש), שער העיר המזרחי מהתקופה הרומית, בסטיון על המצוק הדרומי, אודיאון (תיאטרון קטן) רומי, בסיליקה מן התקופה הרומית, מערך ביצורים מן התקופה הרומית, שלוש כנסיות ביזנטיות ובית המרחץ הדרומי. במקביל לסקרים הנערכים באזור סוסיתא נערכת חפירה מצומצמת במצודת טל, הממוקמת כ־350 מטרים דרום־מערבית לאוכף סוסיתא.
בינואר 2017 פורסם כי באתר התגלה תיאטרון רומי מהמאה השנייה לספירה. חפירת שרידי התיאטרון היא בתחילתה[17].
לקריאה נוספת
M. Eisenberg, Hippos (Sussita) of the Decapolis: The First Twelve Seasons of Excavations (2000-2011), Volume II, The Zinman Institute of Archaeology, University of Haifa, Haifa 2018
A. Segal, M. Eisenberg, J. Młynarczyk, M. Burdajewicz, M. Schuler, Hippos (Sussita) of the Decapolis: The First Twelve Seasons of Excavations (2000-2011), Volume I, The Zinman Institute of Archaeology, University of Haifa, Haifa 2014
ארתור סג"ל, ואחרים, סוסיתא – עונת החפירות החמישית (ספטמבר-אוקטובר 2004) וסיכום חמש עונות החפירה (2004-2000), חיפה 2004
ארתור סג"ל ואחרים, סוסיתא – דוחות עונות חפירה: עונת החפירות השישית (יולי 2005), חיפה 2005, השביעית (יולי 2006), חיפה 2006, השמינית, (יולי 2007), חיפה 2007, התשיעית, (יולי 2008), חיפה 2008
מיכאל איזנברג, ארכיטקטורה צבאית במרחב הדקפוליס ובצפון ארץ־ישראל בתקופות ההלניסטית והרומית הקדומה, עבודת דוקטור, אוניברסיטת חיפה, חיפה 2008
.JPG)
.JPG)
.JPG)
.JPG)
.JPG)
.JPG)
