ברוטליזם הוא זרם באדריכלות שהתפתח מתוך האדריכלות המודרנית של המחצית הראשונה של המאה ה-20, והיה נפוץ בעיקר בין שנות החמישים לשנות השבעים. הברוטליזם מאופיין בבנייה בבטון חשוף ובשימוש בצורות בסיסיות ומגוונות. שמו לקוח מהביטוי הצרפתי שנקט לה קורבוזיה - béton brut (אנ') - בטון גולמי. הזרם הברוטליסטי מסמן את סוף הדומיננטיות של האדריכלות המודרנית, ולאחריו התפתחה האדריכלות הפוסט-מודרנית.
נהוג להתייחס אל הברוטליזם כאל אתיקה אדריכלית[1][2], שמטרתה הצגה והדגשה של ה"אמת" של המבנה - אמת חומרית, צורנית ופונקציונלית. חיפוש זה אחר אמת המבנה מביא להשארת חומר הבנייה חשוף ולעושר צורני, לעיתים תוך שימוש באור טבעי ובחומרים פשוטים וזולים. בצורה זו הופכת האתיקה לאסתטיקה[2]. חידוש נוסף של הברוטליזם הוא ההתייחסות למקום ולייחודיות שלו[1], לא בניסיון להשתלב בו אלא תוך ביסוס יחסי גומלין בינו לבין הבניין[3]. זאת בניגוד למודרניזם המוקדם ולאדריכלות הלבנה שניסתה ליצור מבנים "נקיים" ושימושיים, לרוב בלי התייחסות או ייחודיות מקומית.
מאפייני הסגנון הובילו לראיית המבנים הברוטליסטים, שנבנו בבטון חשוף ובצורות יוצאות דופן, כמכוערים, אטומים וכוחניים. ה"אמת" התכנונית הובילה גם לחוסר גמישות באפשרויות השימוש במבנה ובהרחבתו, שבדיעבד הובילה להזנחה ולנטישה של מבנים ברוטליסטיים רבים במהלך השנים.
אחדים מהגורמים החשובים שפיתחו וקידמו את הברוטליזם היו קבוצת האדריכלים team 10 (אנ') בהובלת האדריכלים אליסון ופיטר סמיתסון והקבוצה העצמאית, שביקרו את הפשטנות של הסגנון הבינלאומי ואת קבוצת CIAM שהובילה עד אז את השיח האדריכלי. קבוצות אלו פעלו בתחילת שנות החמישים, וקמו בד בבד עם התפתחות הפופ ארט. בין השאר ביקרו את הפער בין רעיונותיו של לה קורבוזיה, בעיקר אלו שעסקו ב"מכונת המגורים" ובקשר ההדוק בין האדריכלות לטכנולוגיה המתפתחת, לבין מימושם בפועל. טענתם הייתה שהצורות שאפיינו את הסגנון הבינלאומי נותרו כבולות לאסתטיקה של האדריכלים ולא לסטרוקטורה ההנדסית ולטכנולוגיות החדשות, על פיהם התיימרו האדריכלים המודרניסטים לפעול ולעצב.
שינוי נוסף שקידמו האדריכלים הברוטליסטים הוא העיסוק בקשר שבין המרחב לקהילה ובין הבניין למקום ולסביבתו. לעומת האדריכלות שבין המלחמות, שיצרה אבטיפוס ניתן לשכפול של בניינים פשוטים, ניסו האדריכלים שלאחר המלחמה להתרחק מהדגם היחיד, המתאים לכאורה לכל מקום, וליצור בניינים תוך התייחסות לסביבה הטבעית והבנויה, למשתמשים ולצרכים הספציפיים הנדרשים מכל בניין.
הביקורת המרכזית על הברוטליזם היא שהיא מבטאת 'אסתטיקה של דיכאון' ושהיא יוצרת תחושות של מצב רוח ירוד אצל אנשים הנחשפים לסגנון בנייה זה[4]. ביקורת על הברוטליזם נשמעה גם מתוך האסכולה עצמה. לטענת מבקרים אלו, הברוטליזם שימש לבנייה מאסיבית וברמה נמוכה של שיכונים במזרח אירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, אשר סבלו מחוסר תחזוקה ומסגנון עיצובי ירוד במיוחד. רמתם הנמוכה של מבנים אלו, גרמו לטענת המבקרים, ליחס שלילי כלפי הברוטליזם שנתפס כתורם לכיעור אורבני וגם להתנהגות אנטי חברתית[5]. בקרב מבקרי הברוטליזם נשמעת גם הטענה התכופה, שהברוטליזם הוא סגנון אומנותי שחביב על שכבה חברתית מצומצמת של אדריכלים, מבקרי אומנות וקבלנים, אך לא על מרבית שכבות האוכלוסייה, וביניהם השכבות החלשות יותר, הסובלות מסגנון זה[6][7]. אחת הדוגמאות של מבקרי הסגנון בישראל הוא העיצוב של התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, אשר מדגים את האופן שבו סגנון בנייה ברוטליסטי יוצר מבנה שאין בו עניין מבחינה מסחרית, ושמושך אוכלוסייה חסרת בית וכן משמש כמוקד למקרי אלימות[8]. הברוטליזם בישראל תואר על ידי אסתר זנדברג כסגנון כוחני ו'שרירני' שאפיין את המנטליות הצברית בשנות החמישים, ושביקש למחוק במידה רבה הן את המורשת הארכיטקטונית האירופאית שלפני מלחמת העולם השנייה וכן את סגנון הבנייה המקומי של התושבים הערבים[9].
ריכוזים של רקמות עירוניות ומבנים ברוטליסטיים בישראל
באר-שבע, שהוגדרה כ"בירת הנגב" על ידי ממשלת ישראל עם קום המדינה, זכתה לבנייה ממשלתית רחבת היקף של מגורים ושל מבני ציבור. מבני ציבור רבים בעיר נבנו על ידי המדינה בשנות החמישים-שישים-שבעים. משלהי שנות החמישים, תוכננו מבנים רבים בבאר שבע לאור האתיקה הברוטליסטית.
השילוב בין האתיקה הברוטליסטית לבין הארכיטקטורה של העיר החדשה באר שבע – אינו מקרי. המדינה הייתה הגורם היחיד שהיה יכול לקדם את האדריכלות הברוטליסטית כיוון שקבלנים פרטיים, המוכרים את תפוקתם לשוק הפרטי – היו נמנעים ממנה מלכתחילה. מבנים חשופים אלו – בין אם בחומרי הגמר שלהם ובין אם בחשיפת התוכן המבני שלהם או התייחסותם הספציפית למקום – היו לצנינים לטעם הבורגני המחפש אחר המוכר והידוע[דרוש מקור]. דווקא המדינה אפשרה לאדריכלים, ללא כוונה תחילה, להביע את עצמם ביצירת אדריכליות ייחודיות, ללא תלות בטעם הקהל.
הברוטליזם הבאר שבעי מתייחד בניסיון לשלב בין אתיקה בינלאומית לבין התייחסות ייחודית למדבר. "מרכז הנגב", בית העירייה, בית יד לבנים, מגדל המגרות, מבני הקמפוס של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ושכונה ה' לדוגמה – על המבנים המקיפים אותה ועל רקמת השטיח שבמרכזה – הם חלק מהאוצר האדריכלי העירוני.
בספטמבר 2012 הציגו אדר' ד"ר הדס שדר ואדר' עמרי עוז אמר לראש העיר רוביק דנילוביץ את הצעתם לקדם את התחדשות מרכז העיר באר שבע דרך זיהוייה כ"בירת הברוטליזם הישראלי" במטרה לעודד בעיר תהליכים של שימור, התחדשות עירונית ועידוד התיירות סביב אוצרות האדריכלות הקיימים בה.
מיכאל יעקובסון וערן תמיר: עבודת צוות - העבודות של משרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל עם אלקון, 2010-1946, גלריית בית האדריכל, עמותת האדריכלים, קטלוג תערוכה, 2013.
^Catesby Leigh writes about public art, architecture, is a research fellow of the National Civic Art Society in Washington, D.C., A Plague on Cities, and the Poor, City Journal, 2018-04-13 (באנגלית)
.jpg)
