הבניין נחשב לאחד מהסמלים המזוהים עם העיר, ואף מופיע על סמל העיר באר שבע.
היסטוריה ורקע
בשנת 1961 הוכרזה תחרות אדריכלים לתכנון בית העירייה החדש של באר שבע, במרכז האזרחי החדש הנבנה מצפון לעיר העתיקה. בתחרות זכה משרד האדריכלים של האדריכלים מיכאל ושולמית נדלר ושמואל ביקסון, שכבר תכנן קודם לכן מבנה אחר בעיר - קולנוע קרן, שעמד לצד מקום בניין העירייה. לאחר עיכובים בבניה, נחנך בשנת 1972 הבניין החדש, ובאותה השנה הוכנס לסמל העיר החדש.
אדריכלות
המבנה עשוי בטון, ברובו חשוף, ומורכב מבניין מלבני נמוך ולצדו צריח תצפית צר. למבנה המרכזי שתי קומות עטופות במעטפת בטון עבה, דמוית וילון, ומחוררת בחלונות צרים וגבוהים המסתתרים מאחוריה לכל גובה הבניין. שתי הקומות עומדות על קומת מסד מצופה אבן פראית (wild bau), הנמצאת בנסיגה מקו הבניין ומופרדת מן המסה המרכזית בחלונות פס ארוכים. בתוך המבנה שלוש חצרות פנימיות, התורמות לתאורה ולאוורור של החדרים ומאפשרות מקום מנוחה רגוע ומוגן מפני חול ואבק. [דרוש מקור]
האלמנט השני הוא מגדל תצפית צר וגבוה, עשוי בטון, שהוצב בחזית הקדמית של הבניין. במגדל הותקנה מעלית, אך כיום העלייה למגדל חסומה והוא משמש כנושא אנטנות בלבד. במקור תוכנן להציב בראש המגדל יצירת אמנות של הפסל יחיאל שמי, איתו קיימו האדריכלים שיתוף פעולה בבניין תיאטרון ירושלים, אך היא בוטלה מחוסר תקציב.
בקדמת המבנה תכננו האדריכלים רחבה ציבורית גדולה, אך כיום הפך חלקה לחניון.
עיצוב הפנים גם הוא אופייני לסגנון הברוטליסטי, ומתאפיין בשימוש בלבני סיליקט, בסידור ישר ופשוט של החדרים ובפלטת צבעים בסיסית.
הבניין בנוי על עקרונות הברוטליזם והמודרניזם שקדם לו, שמתבטאים בבטון החשוף ובחומרים, בצורה הפשוטה של מסות הבניין, בגושניות הפיסולית של הבטון ובאלמנטים כמו חלון סרט וקומת קרקע מוסגת. יחד עם זאת בולטת בבניין חדשנות צורנית והקשר מקומי המתבטאים בחזית הבטון הייחודית, שהיו שראו בה אזכור של האוהל המדברי, בציפוי קומת המסד באבן מקומית, ובחשיבה האקלימית שיצרה את ההצללה על החלונות ואת החצרות הפנימיות. המגדל הופך את המבנה לנקודת ציון במרחב העירוני, ומאזן בין הצניעות והפשטות המאפיינות את הבניין הנמוך ובין המונומנטליות הנדרשת ממבנה שלטוני.[דרוש מקור]
תצורת ה"וילון" מבטון בחזית הבניין, מאחוריה מוסתרים חלונות אנכיים צרים
