בשנות ה-30 פגש גולדפינגר את אורסולה בלקוול (Ursula Blackwell) העשירה, שהפכה לאשתו, והם עברו ללונדון בשנת 1934. בתקופה שלאחר מכן בנה גולדפינגר את ביתו, ואת שני הבתים הסמוכים ברחוב וילו שבהמפסטד בצפון לונדון, וכן תכנן בית נוסף בברוקסטד שבאסקס. ביתו, המצוי ברחוב וילו 2 מהווה אתר היסטורי לאומי בבריטניה, והוא מנוהל על ידי הקרן הלאומית הבריטית.
בשנת 1960 הוא מתכנן את בניין משרד התיירות הצרפתי בפיקדילי בלונדון, בשיתוף עם האדריכלית שארלוט פאריו.
הסכסוך עם פלמינג
מגדל טרליק
שמו ודימויו הציבורי השלילי של גולדפינגר שימשו השראה לדמותו של אויבו של ג'יימס בונד בספר משנת 1959 הקרוי על שמו - "גולדפינגר" (ולסרט משנת 1964 בשם זה).
שכנו של גולדפינגר, שהתגורר בסמוך אליו ברחוב וילו היה הסופר איאן פלמינג. פלמינג שנא את ביתו של גולדפינגר, שלצורך בנייתו נהרסו מבנים ויקטוריאניים שהיו במקום, ועל כן קרא על שמו את דמות אויבו של ג'יימס בונד - "יוריק גולדפינגר". האדריכל התייעץ עם עורכי דינו לאחר פרסום הספר בשנת 1959 ולאחר שפלמינג איים שישנה את שם הדמות "גולדפריק" (איבר מין מוזהב), החליט גולדפינגר שלא לתבוע את פלמינג. במסגרת הצעת הפשרה, הסכימו מו"לים של פלמינג לשלם את ההוצאות המשפטיות של גולדפינגר ולתת לו שישה עותקים של הספר.
המגדלים הברוטליסטים
מגדל בלפרון במזרח לונדון שהוכרז לשימור
בניסיון לפתור את בעיות המחסור בדיור בבריטניה לאחר מלחמת העולם, מחסור שמקורו בכך שלמעלה מ-4 מיליון בתי מגורים נהרסו במהלך המלחמה, ממשלת בריטניה יזמה בניית גורדי שחקים למגורים. גולדפינגר נבחר לתכנן כמה ממגדלים אלה, ובהם עיקר פרסומו.
גולדפינגר אהב את מגדליו ואף התגורר בהם זמן מה, אולם הם היו בלתי פופולריים בשל סגנונים הברוטליסטי ואדריכלים פוסט מודרניים מחשיבים אותם כמבנים מכוערים ביותר.
רק לקראת סוף המאה ה-20 גברה ההערכה לבניינים והם הוכרזו מבנים הראויים לשימור. מגדל טרליק אף הפך לסמל תרבות המופיע על חולצות טי, ציורים, והוא מוזכר בשיר של להקת בלר.
גולדפינגר נפטר בביתו בשכונת המפסטד בלונדון ב-1987 בגיל 85. גופתו נשרפה ואפרו נשמר בקרמטוריום גולדרס גרין.
