דב כרמי

דב כרמי
לידה 1905
אודסה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 במאי 1962 (בגיל 57 בערך)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
תחום יצירה אדריכלות
יצירות ידועות ראו בהמשך
פרסים והוקרה פרס ישראל לאדריכלות לשנת ה'תשי"ז
צאצאים רם כרמי, עדה כרמי-מלמד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
היכל התרבות, תל אביב
בניין מגורים ברחוב גורדון 9, תל אביב
רחוב דיזנגוף 10, מקום משרדו של כרמי, אפריל 2008
בית מגורים משותף בכיכר צרפת

דב כרמי (1905 – 14 במאי 1962) היה אדריכל ישראלי, חתן פרס ישראל לאדריכלות לשנת ה'תשי"ז.

ביוגרפיה

כרמי נולד באודסה שבדרום-מערב רוסיה (כיום באוקראינה), ועלה לארץ ישראל עם הוריו בשנת 1921. הוא החל בלימודי אמנות בבצלאל ועסק רבות בציור אך משיכתו לתחום האדריכלות הביאה אותו ללמוד את המקצוע. הוא השלים את השכלתו בשנת 1930 באוניברסיטת גנט שבבלגיה.

נשא לאישה את חיה, בת חיים מקלב, בנו של מרדכי מקלב, איש העלייה הראשונה ומראשי אנשי הציבור בפתח תקווה.

עד שנת 1932 עבד בירושלים עם מאיר רובין, ולאחר מכן עבר לתל אביב ופעל בשותפות עם אליהו פיטלסון עד 1936 ועד 1940 עם צבי ברק. הוא עבד בשותפות עם מספר אדריכלים נוספים, בעיקר בתל אביב, ותכנן במהלך הקריירה המקצועית שלו יותר ממאתיים מבנים. בשנות השלושים והארבעים תכנן בעיקר בתי מגורים בתל אביב, אך גם כאלה ברמת גן ובירושלים. בהמשך תכנן מבני משרדים ומבני ציבור כשהבולטים שבהם היו היכל התרבות (בשיתוף האדריכל זאב רכטר) ובית הוועד הפועל של ההסתדרות.

סגנונו העיקרי של כרמי היה מודרניסטי, והוא השפיע רבות על דור של אדריכלים ישראלים. התמחותו הייתה ביצירת פרופורציות הרמוניות, מתוחכמות ועדינות ששילבו בין צורת הבניין ובין פרטיו (פתחי חלונות, מרפסות, כניסות).

כרמי זכה בפרס ישראל לאדריכלות בשנת 1957, והיה הראשון שקיבל את הפרס בתחום זה. מאוחר יותר קיבלו את הפרס גם שני ילדיו, האדריכלים רם כרמי (ה'תשס"ב) ועדה כרמי-מלמד (ה'תשס"ז). נכדתו, יעל מלמד, בתה של עדה כרמי-מלמד, היא מפיקה ישראלית-אמריקאית, זוכת פרס אוסקר לסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר לשנת 2012.

נפטר מהתקף לב ונקבר בבית הקברות קריית שאול.[1]

בשנת 2010 נערכה בביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו תערוכה רטרוספקטיבית לכרמי. ב-2018 פרסמה בתו, עדה כרמי-מלמד את הספר "אבא שלי, דב כרמי" המציג עבודות נבחרות שיצר בלוויית טקסטים קצרים ואישיים.

על שמו נקרא רחוב בתל אביב.[2]

מבנים בולטים בתכנונו

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דב כרמי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ האדריכל דב כרמי, דבר, 15 במאי 1962
  2. ^ מדריך הרחובות באתר עיריית תל אביב-יפו
זוכי פרס ישראל בתחומי האמנות החזותית
פיסול זאב בן-צבי (1953) • יצחק דנציגר (1968) • אריה ארוך (1971) • ראובן רובין (1973) • דני קרוון (1977) • בתיה לישנסקי, יחיאל שמי (1986) • מנשה קדישמן (1995) • יגאל תומרקין (2004) • מיכה אולמן (2008)
ציור יוסף זריצקי (1959) • מרדכי ארדון (1963) • מרסל ינקו (1967) • יוסל ברגנר, אנה טיכו, פנחס ליטבינובסקי (1980) • יחזקאל שטרייכמן (1990) • לאה ניקל (1995) • משה קופפרמן (2000) • פנחס כהן גן (2008)
ציור ופיסול זהרה שץ • (1955) בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים (1958) • מיכאל גרוס (2000)
אדריכלות דב כרמי (1957) • אריה שרון (1962) • דורה גד, אלפרד מנספלד (1966) • בנימין אידלסון (1968) • יעקב רכטר (1972) • אריה אלחנני (1973) • אברהם יסקי (1982) • דוד רזניק (1995) • ליפא יהלום, דן צור (1998) • רם כרמי (2002) • יעקב יער, עדה כרמי-מלמד (2007) • אדם מזור (אדריכלות ועיצוב; 2013)
עיצוב יונה פישר, אלישבע כהן (1977) • דן ריזינגר (1998) • דוד טרטקובר (2001) • ירום ורדימון (2007)
תולדות האמנות בצלאל נרקיס (1999) • זיוה עמישי-מייזלש (2004)
צילום דוד רובינגר (תקשורת; 1997) • מיכה בר-עם (2000) • אלכס ליבק (2005) • פטר מירום (2010)
אמנות פלסטית יעקב דורצ'ין (2011) • מיכל נאמן (2014) • שרה ברייטברג-סמל (2020) • מיכל רובנר (2023)

Strategi Solo vs Squad di Free Fire: Cara Menang Mudah!