בהלכה מי חטאת הם מי מעיין שנשאבו בכלי וניתן עליהם אפר מהפרה האדומה, מטרתם היא לטהר אדם או כלים הטמאים בטומאת מת, הטומאה החמורה ביותר, בעזרת הזאה (התזה) באזוב. מי חטאת שנגע בהם אדם שלא לצורך טיהור מטמאים מהתורה, טומאה זו נקראת טומאת מי חטאת. החטאת היא הדרגה הכי גבוה במדרג הטהרות (מעל התרומה והקודש) ומעלות רבות קבעו חכמים בטהרתה, כיוון שעשייתה כשרה בטבול יום החמירו בה כדי שלא יבואו לזלזל בה.
מקור המצווה
בספר במדבר כתוב:
וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי. וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל וְעַל כָּל הַכֵּלִים וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם וְעַל הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר.
— במדבר יט
דיני המצווה
הכנת מי החטאת
מי החטאת מצריכים שאיבה של מים חיים - מים ממעיין, בעזרת כלי, כפי הכתוב בפסוק: ”וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי” (במדבר, י"ט, י"ז ). לאחר מילוי המים נותנים עליהם אפר. פעולה זאת של נתינת האפר נקראת 'קידוש מי חטאת' או בקיצור 'קידוש', לאחר הקידוש המים נקראים מי חטאת, מים מקודשים או מי נידה[1].
מילוי המים נעשה בכל כלי שהוא מכל חומר ועל ידי כל אדם טהור לקדושת חטאת, ולאו דווקא כהן. כאשר מעיין כולל גם את הנחלים הזורמים ממעיינות וגם אגמים של מים מתוקים כמו הכנרת, שכולם נחשבים מים חיים הכשרים למילוי מי חטאת[2]
בין הזמן של מילוי המים ועד לזמן הקידוש אסור לעשות שום מלאכה שלא קשורה למים, ואם נעשתה מלאכה המים נפסלו לקידוש וממילא להזאה[3].אמנם ניתן להעביר את המים למישהו אחר על מנת שהוא ישמור אותם ולא יעשה מלאכה[4] כאשר ניתן לשים את המים במקום שמור אפילו למשך כמה שנים, כפי שכותב הרמב"ם על פי הפסוק ”לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה” (במדבר, י"ט, ט' ) ”בזמן שהם שמורים הם מי נידה ואם לאו פסולין” (רמב"ם פרה י' ד')[5].
דין נוסף הוא שאסור ליטול שכר על הקידוש ועל ההזאה, אלא אם כן זה שכר מינימום על הזמן שהוא השקיע כדי ללכת וכדומה. אבל על מילוי המים מותר ליטול שכר[6]
קידוש מי החטאת
אחרי שמילאו את המים, נותנים אפר משריפת הפרה אדומה על המים בכמות שנראית על המים ואז מערבים את האפר במים, וזוהי פעולת הקידוש. כדי לקדש את המים אדם חייב לשים את האפר ולא שיפול במקרה למים וכן צריך להתכוון לטהר את הטמאים.
אפר שנגע במים וקידשם אינו יכול לקדש כבר מים נוספים[7]. וכן אם התערבו מים נוספים עם המים המקודשים כל המים נפסלים (גם טל יכול לפסול את המים).
ההזאה
פעולת ההזאה צריכה להיעשות ביום והיא נעשית על ידי לקיחת אזוב (זעתר) בעל שלושה קלחים, אגודים (קשורים) ביחד, להטביל אותם[8] במי החטאת על ידי אדם טהור ולהזות על הטמא - אדם או כלים שנטמאו בטומאת מת, ביום השלישי מאז שנטמאו וביום השביעי[9].
כל מה שנגע בו מי החטאת שניתזו מהאזוב בין אדם ובין כלים נטהר ובשביל להיטהר מספיקה טיפה אחת.
המזה צריך להתכוון להזות על הטמא על מנת לטהר אותו, אבל המוזה לא חייב כוונה כדי להיטהר.
פעולת ההזאה יכולה להתבצע גם על ידי קטן, כל עוד הוא מבין מה הוא עושה (שיש בו דעת). אשה אינה יכולה להזות[10].
מעלות טהרת החטאת
ישנן מספר מעלות שעשו חכמים באדם שרוצה להיות טהור לחטאת כדי שיוכל להזות, למלא מים לחטאת או אף לגעת במי החטאת או באפר הפרה[11].
- דרגת טהרת החטאת היא הגבוהה ביותר, החטאת נחשבת כחמישית והאחרונה במדרג הטהרה, וצריך טבילה מיוחדת בכוונה להיטהר לחטאת, ואפילו מי שכבר טהור לקודש חייב לטבול שנית.
- כל אוכל (אף אם לא הוכשר לקבל טומאה) ומשקה נחשבים כטמאים לעניין חטאת, ואדם טהור לחטאת שנגע בהם בידיו נטמא כל גופו וצריך טבילה אך אם נגע בהם בשאר גופו לא נטמא.
- כלים שראויים להיטמא בטומאת מדרס (כיסאות, בגדים וכו') נחשבים כטמאים לעניין חטאת אלא אם הטבילו אותם לשם חטאת. אדם שהיה טהור לחטאת והזיז אותם (אפילו ללא מגע), נטמא לעניין החטאת[12].
- ולד הטומאה אף על פי שבשאר הטומאות הוא אינו מטמא אדם או כלים, לצורך מי חטאת הוא מטמא אדם וכלים[13].
- כל מה שמטמא רק את הידיים לטמא קודש, מטמא לעניין חטאת את כל הגוף. כפועל יוצא, לא מספיקה טבילת ידיים, אלא צריך לטבול את כל גופו.
- מי שצריך לטבול על מנת להיטהר, גם אם חיובו לטבול הוא רק מדרבנן, מטמא את אפר הפרה, את מי החטאת ואת האדם הטהור לחטאת.הטומאה יכולה להיעשות גם במגע וגם במשא, ואילו את הכלים והמים שנתמלאו ועדיין לא נתקדשו, מטמא רק על ידי מגע ישיר בהם.
- בטומאת החטאת אין דרגות כמו בשאר טומאות שבהם בדרך כלל חומרת הטומאה יורדת: ראשון לטומאה גורם לשני לטומאה וכן הלאה עד רביעי. לעומת זאת בטומאת החטאת אין גבול וכל דרגות הטומאה טמאות לחטאת.
- טהור לחטאת שהסיט טומאות שלא מטמאות בהיסט כמו שרץ, שכבת זרע או כלי שנטמא במת אף ללא מגע, נטמא לעניין חטאת.
למרות כל המעלות האלו כל אדם נאמן על טהרת החטאת, כמו למשל להגיד שכלי זה הוא טהור לעניין חטאת, כיוון שכולם נזהרים בה ויודעים את מעלתה וחומרתה. כמו שכותב הרמב"ם: ”נאמר בתורה "וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת"(במדבר יט, ט) כל ישראל ראויין לשָמְרָה”[14].
מקום טהור
כלי שיש בו מי חטאת, אפילו כלי של חרס שאינו מטמא בצדדיו החיצונים אלא רק מתוכו, אם הונח על טומאה (כגון על גבי שרץ) ואפילו הונח על טומאה מדרבנן, המים נטמאו, שצריך להניחם במקום טהור כפי הכתוב בפסוק: ”וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר” (במדבר, י"ט, ט' ). וכן אם הכלי נמצא באוהל שיש שם מת אפילו אם הכלי מוקף צמיד פתיל נטמאו מי החטאת, כיוון שאין זה מקום טהור, אבל הכלי טהור[15].
טומאת מי חטאת
ערך מורחב – טומאת עיסוק בחטאות
כל עוד לא הסתיים תהליך ההזאה, אדם שנוגע או נושא (גם ללא מגע ישיר) את מי החטאת שלא לצורך (למשל, כדי להזות על אדם טהור), נטמא מהתורה ונהיה ראשון לטומאה[16] והוא מטמא בגדים או כלים שהוא נוגע בהם, כל עוד הוא במגע עם מי החטאת[17]. דין זה נלמד מהפסוק: ”וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה יִטְמָא עַד הָעָרֶב.” (במדבר, י"ט, כ"א).והטעם שכל הטומאה באה רק משימוש שלא לצורך במי החטאת, הוא קל וחומר - אם המזה טיהר את הטמא ,הוא בעצמו לא יטמא[18].
לאחר ההזאה, אין המים מטמאים.
הערות שוליים
- ^ ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק ו'
- ^ ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק ו', הלכות ט'–ט"ז. אך נהר שמעורב במי גשמים פסול למילוי מי חטאת.
- ^ אפילו למלאות עוד כלי אחר כדי לקדש אותו זה פוסל את המים שבכלי הראשון
- ^ ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק ח', הלכה ב'
- ^ ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק י', הלכות א'–ה'
- ^ ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק ז', הלכה ב'
- ^ ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק ט', הלכה ט'
- ^ בניגוד ללספג או לנגב כיוון שצריך לטבול את האזוב בתוך מי החטאת (ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק י', הלכה י')
- ^ כאשר זה המינימום כלומר ניתן גם לחכות יותר משלושה ימים אבל לא פחות משלושה, וגם בין ההזאה שביום השלישי לשביעי זה מינמום וניתן לדחותה עוד ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק י"א, הלכה ב'
- ^ ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק י', הלכות ו'–ז'
- ^ ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק י"ג
- ^ כלים שאינם ראויים להיטמא מדרס מטמאים רק במגע ולא במשא
- ^ לכן אסרו על אדם שמקדש מי חטאת ללבוש נעליים לרגליו שמא יפול עליהם מים (וכל המשקין הם טמאים לעניין חטאת) ואז הם יטמאו את הסנדל והיא תטמא את האדם כמו שכתוב במשנה "הרי הוא אומר, מטמאיך לא טמאוני (המים אם היו נוגעים בי לא היו מטמאים) ואתה טמאתני (הסנדל שהוא כלי וטימא את האדם)" (מסכת פרה, פרק ח', משנה ב')
- ^ ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק י"ג, הלכה י"ב
- ^ ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק י"ד, הלכות א'–ד'
- ^ מי החטאת במקרה זה נחשבים אב הטומאה
- ^ אך אם אין בהם מספיק כדי להזות אז הם מטמאים רק במגע ולא במשא ואדם שנוגע בהם לא מטמא בגדים בשעת מגעו
- ^ ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק ט"ו, הלכה א'
| טומאה וטהרה ביהדות
|
| דרגות טומאה
|
אבי אבות הטומאה • אב הטומאה • ולד הטומאה (ראשון • שני • שלישי ורביעי)
|
![]()
|
| דרגות קבלת טומאה
|
חולין • מעשר שני • תרומה • קודש • חטאת
|
| קבלת טומאה
|
אוהל • מגע • משא • היסט • מדרס • ביאה • בועל נידה • ביאה לבית • מדף • בליעה • עיסוק
|
| מטמאים מן התורה
|
מת • נבלת חיה ובהמה • נבלת עוף טהור • נבלת השרץ • בעל קרי • פולטת שכבת זרע • מטמאי משכב ומושב - נידה, יולדת, זבה, זב • צרעת (אדם, בתים, בגדים) • שכבת זרע • חטאות המטמאות • מי חטאת
|
| מטמאים מן דרבנן
|
ידיים • ארץ העמים • בית הפרס • כתבי הקודש • גויים • עבודה זרה • טבילה במים שאובים
|
| נטמאים
|
אדם • כלים (כלי מתכות, כלי עץ, כלי חרס, בגדים, כלי עור, שק, וכלי עצם) • אוכלים • משקין
|
| אחרים
|
טומאת מקדש וקדשיו • האיסור לכהן להיטמא למת • הכשר לקבל טומאה • טומאה רצוצה • טומאה הותרה בציבור
|
| טהרה
|
טבילה • פרה אדומה • מקווה • חציצה • טבול יום • מחוסר כיפורים • טהרת מצורע • טבילת עזרא
|
| סדר טהרות
|
כלים • אהלות • נגעים • פרה • טהרות • מקוואות • נידה • מכשירין • זבים • טבול יום • ידיים • עוקצים
|
