אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית
מדליה לציון 2500 שנה להקמת האימפריה האיראנית
הצלב הגדול של המסדר הלאומי של האריה של סנגל
מפקד במסדר הדקל האקדמי
מפקד מסדר האמנויות והספרות
פרס רוז'ה נימייה
הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות הלאומי
חתימה
לאופולד סדאר סנגור (בצרפתית: Léopold Sédar Senghor, בוולופית: Leopool Sedaar Sengoor; 9 באוקטובר1906ז'ואל, סנגל – 20 בדצמבר2001 ורסון, צרפת) היה מדינאי, משורר, מסאי והוגה דעות סנגלי. מראשי התנועה לשחרור העמים האפריקאים נגד הקולוניאליזם, נשיא סנגל הראשון בשנים 1960–1980 והאפריקאי הראשון שנבחר באקדמיה הצרפתית.
יחד עם אמה סזר ולאון דמאס היה מייסד תנועה ה"נגריטוד", תנועה לחיזוק מעמד הערכים הספציפיים של התרבויות האפריקאיות בזירה העולמית, על יסוד הכרת אישיות האדם השחור.
סנגור היה גם אחד מיוזמי הארגון הבינלאומי של הפרנקופוניה.
ילדותו
לאופולד סדאר סנגור נולד בשנת 1906 בז'ואל, עיירת נמל בדרומה של סנגל, על חוף האוקיינוס האטלנטי. אביו, בזיל דיוגוי ("ז'וגוי") סנגור, היה סוחר ובעל עדרי בקר מבוסס, נוצרי קתולי, בן לאריסטוקרטיה של סררה, מצאצאי שושלת סינה. לאופולד סנגור נולד כבן ה-24 מבין 41 הילדים שנולדו לאביו מחמש נשותיו.[1] הוא נולד מאשתו השלישית של אביו, נילאן נדיאמה בחום (1861–1948), שסנגור קרא לה ב"אלגיות" שלו "נילאן המתוקה". האם נולדה כמוסלמית[2] והייתה בעלת שורשים פֿוּלאנים כמו חלק ממשפחתה. אולם היא הייתה בת לשבט טבור מן הקבוצה ה"מאטרי-קלאנית" (matriclan) "גלוואר". היא ובעלה גידלו את ילדיהם בנצרות הרומית-קתולית. תעודת הטבילה של לאופולד מציינת את התאריך 15 באוגוסט1906, בעוד שבמרשם האוכלוסין הופיע תאריך הלידה 9 באוקטובר 1906. לפי דעת בני משפחה נולד סנגור בתאריך שונה.
נילאן ילדה לבעלה שישה ילדים, ביניהם שני בנים. השם הפרטי "סדאר" משמעותו בשפת סררה "מישהו שלא ניתן להשפילו". השם הפרטי הנוצרי "לאופולד" הוענק לו על ידי האב לזכר לאופולד אנגראן (Leopold Angrand), סוחר מולאטי אמיד שהיה פעם מעבידו. שם הילד לפני הטבילה היה "סדאר נילאן" (היה נהוג אז לצרף לשם הילד את זה של אמו), ובהמשך היה כאמור "לאופולד סדאר". הוא גדל בשנותיו הראשונות אצל משפחת האם, בני בחום. בשובו לבית האב הוא פקד את המיסיון הקתולי בג'ילור, אצל האב דיבואה. שם למד לאופולד בנעוריו את הקטכיזם וקיבל את ידיעותיו הראשונות בצרפתית.
מאוחר יותר, מגיל שמונה למד למשך שש שנים בפנימיית "הנזירים הספיריטאנים" (Pères Spiritains) בנגאזוביל ולאחר מכן בדקאר, במכללה-מדרשה הרומית-קתולית ע"ש פרנסואה ליברמן. שוכנע על ידי אחד המורים שאינו מתאים לקריירה כנסייתית ואז המשיך את השלב הבא בלימודיו בבית הספר התיכון שברחוב ונסאן (Rue Vincens) שנודע לימים כבית הספר התיכון "ואן וולנהובן", (נקרא בימינו התיכון "לאמין גיי"). לאופולד אהב במיוחד את הספרות הצרפתית, והצטיין במיוחד בצרפתית, לטינית, יוונית ואלגברה. הצליח בבחינות הבגרות, בעיקר הודות לציוניו בצרפתית ובלטינית. מנהל התיכון ומוריו המליצו שיישלח להמשיך את לימודיו בצרפת. ואכן, בעזרת "חצי מלגה" מטעם המינהל הקולוניאלי, עזב לראשונה את מולדתו בגיל 22 ונסע ללמוד בצרפת.
שנות לימודיו בצרפת
סנגור הגיע לצרפת בשנת 1928. לדבריו זו הייתה תחילת "שש עשרה שנות החסד" שבחייו. התחיל את לימודיו בפריז, במסלול על-תיכוני בסורבון, אך התייאש מהר, ועבר, בעזרתו של בלז דיאן (Blaise Diagne) שהיה נציג סנגל בפרלמנט הצרפתי, ללמוד בבית הספר התיכון "לואי לה גראן" ("לואי הגדול"). בבית ספר תיכון יוקרתי זה התכונן לקראת מבחני הכניסה ל"אקול נורמל סופרייר" שברחוב אולם. בתיכון "לואי לה גראן" למד לצידם של פול גוט, אנרי קפלק, רובר ורדייה וז'ורז' פומפידו, איתם התיידד. שם פגש לראשונה גם את אמה סזר.
אחרי שנכשל בבחינות הכניסה, החליט ללמוד לתעודת הסמכה "agrégation" בהוראת דקדוק. למטרה זו נדרש ממנו לבקש את האזרחות הצרפתית. כיליד ז'ואל, יישוב שנמצא מחוץ לאזור המינהלי של דקאר, הוא לא נחשב לאזרח צרפתי. רק תושבי ארבעה יישובים (דקאר, גורה, רופיסק וסן לואי) היו אז זכאים למעמד זה. סנגור, כמו השאר, נחשב אז, ל"נתין צרפתי" בלבד. בשנת 1932 קיבל סנגור את האזרחות הצרפתית ובשנת 1935, אחרי ניסיון כושל אחד, הצליח לעבור בשנת 1935 את ההסמכה המיוחלת. הוא היה לאפריקאי הראשון שהשיג את ה agrégation בדקדוק.[3]
את הקריירה כמורה – לספרות קלאסית – התחיל סנגור בבית הספר התיכון "דקארט" בעיר טור, אך באוקטובר 1938 הועבר לתיכון "מרסלן ברטלו" בסן-מור-דה-פוסה (Saint-Maur-des-Fossés) באזור פריז. פרט לעבודתו כמורה השתלם בקורסים לבלשנות אפריקאית אצל ליליא הומבורגר ב"אקול פרטיק דה אוט ז'אטוד" וכן ב"מכון לאתנולוגיה" בפריז, אצל מרסל כהן, מרסל מוס ופול ריבה.
בימי מלחמת העולם השנייה
אחרי פריצת מלחמת העולם השנייה, בשנת 1939 גויס סנגור לצבא הצרפתי כחייל בגדוד רגלים אפריקאים. ב-20 ביוני1940 נלקח בשבי על ידי הגרמנים בלה שאריטה-סיר-לואר והוחזק במספר מחנות שבויים ברומיאי, טרואה, אמיין. לאחר מכן הועבר ל"פרונטסטלג" 230 בפואטייה, מחנה שבויים מיועד לחיילים מן המושבות. כפי שיעיד מאוחר יותר סנגור עצמו, כמעט הוצא להורג יחד עם חיילים שחורים אחרים אך הטבח נעצר בעוד מועד אחרי שהחיילים צעקו בצרפתית: "תחי צרפת! תחי אפריקה השחורה!" ואחד הקצינים הצרפתים הסביר לגרמנים שטבח מטעמי גזע מסוג זה עלול להזיק לכבוד הגזע הארי ושל הצבא הגרמני.
סנגור עזר לשני חיילים צרפתים להימלט מן השבי ובסוף שנת 1941 הועבר למחנה עונשין בלאנד. ב-1942 שוחרר מסיבות בריאות. בסך הכל שהה שנתיים במחנות שבויים, זמן שבו כתב שירים. אחרי ששוחרר חזר לעבוד כמורה והשתתף ה"רזיסטאנס" במסגרת החזית הלאומית האוניברסיטאית.
חייו בצרפת אחרי המלחמה
בתום המלחמה נעשה קומוניסט. לימד בקתדרה לבלשנות וציוויליזציה נגרו-אפריקאית ב"בית הספר הלאומי לשטחי צרפת שמעבר לים", עד שנת 1960 כשסנגל זכתה בעצמאות. במהלך אחד ממסעות המחקר שלו על שירתם של בני סררו, הציע לו לאמין גיי, ראש הסניף הסוציאליסטי המקומי, להגיש את מועמדותו בבחירות לאספה הלאומית של צרפת.
סנגור קיבל את ההצעה ונבחר לפרלמנט הצרפתי מטעם אזור הבחירות סנגל-מוריטניה. בהמשך חלק על דעותיו של לאמין גיי בנוגע לשביתת עובדי הרכבת בקו דקאר-ניז'ר. גיי התנגד לשביתה מפני ששיתקה את חיי המושבה, בעוד סנגור הביע תמיכה בשובתים. עמדתו זיכתה אותו בפופולריות רבה. בהשפעת האירועים כתב את אחד משיריו היפים ביותר – "אלגיה לאינינה פאל".
ב-12 בספטמבר1946 התחתן סנגור עם ז'ינט אבואה (1923–1992), נספחת פרלמנטרית של השר הצרפתי לשטחים שמעבר לים ובתו של פליקס אבואה, לשעבר מושל אפריקה המשוונית הצרפתית. לזוג נולדו שני בנים:פרנסיס-ארפאנג סנגור (נולד ב-1947) וגי-וואלי סנגור (1948–1983) שנפל למוות מדירתו בקומה החמישית בפריז. סנגור הקדיש לבנו השני זה את השיר "שירים לנאאט" שהוכנס לקובץ ה"נוקטורנות" שלו בגרסה אחרת שנקראה "שירים לסיניארות".[4]
בטוח בסיכוייו, עזב כעבור שנה את המחלקה האפריקאית של המפלגה הסוציאליסטית (שהתקראה באותם ימים SFIO – "המחלקה הצרפתית של אינטרנציול הפועלים) שמימנה את מרבית התנועה החברתית, והקים יחד עם ממאדו דיה, את הגוש הדמוקרטי הסנגלי (Bloc démocratique sénégalais) שניצח בבחירות לפרלמנט בשנת 1951. לאמין גיי איבד את מושבו באספה.
בתחילת שנות ה-1950 היה סנגור חסיד של שילוב אפריקה הצרפתית ב"קהיליה האירופית הפדרלית". ב-1951 הוא נבחר בשנית כנציג עצמאי של השטחים מעבר לים והתמנה למזכיר מדינה ליד משרד ראש הממשלה אדגר פור (מרץ 1955 – פברואר1956). בהמשך נבחר בנובמבר 1956 לראש העיר תיאס (Thiès) בסנגל והחל מ-23 ביולי1959 התמנה לשר יועץ בממשלת מישל דברה, עד 19 במאי1961.
סנגור היה גם חבר בוועדה שנועדה לערוך את חוקת הרפובליקה הצרפתית החמישית, יועץ כללי של סנגל, חבר במועצה הגדולה של אפריקה המערבית הצרפתית וחבר באספה הפלמנטרית של מועצת אירופה. מספר פעמים היה חבר במשלחת צרפת לאונסקו ולעצרת הכללית של האו"ם.
בינתיים, בשנת 1956 התגרש מאשתו הראשונה ונשא לאשה את קולט יובר, צרפתייה ממוצא נורמנדי, איתה היו לו בן נוסף, פיליפ-מאגילן (17 באוקטובר 1958 – 4 ביוני 1981), שנהרג בתאונה בדקאר. סנגור הקדיש את הקובץ " Lettres d'Hivernage (מכתבים משינת החורף) לאשתו השנייה. בשנת 1964 פרסם את הראשון מסדרה של חמשת הכרכים הקרויה
"Liberté" (חירות). כרכים אלה כוללים נאומים, הרצאות, מסות ודברי מבוא לספרים.
בסנגל 1960–1981
סנגור תמך בנחישות ברעיון הפדרציה של המדינות האפריקאיות שזכו לעצמאות, במסגרת סוג של "חבר עמים" בסגנון חבר העמים הבריטי.
ב-13 בינואר1957 קמה "קונבנציה אפריקאית" שתבעה את הקמת שתי פדרציות באפריקה הצרפתית. סנגור הסתייג מ"בלקניזציה" של אפריקה המערבית הצרפתית על ידי פיצולה לשמונה מדינות.[5]
כשרעיון הפדרליזם לא זכה בתמיכה מצד המדינות האפריקאיות, החליט סנגור להקים יחד עם מודיבו קייטה מסודאן הצרפתית את "הפדרציה של מאלי" קצרת הטווח. פדרציית מאלי, שקמה בינואר 1959 כללה את סנגל, סודאן הצרפתית, דהומיי, ו-וולטה עילית. כעבור חודש דהומיי ווולטה עילית נטשו את הפדרציה אחרי שלא אשררו את הקמתה. סנגור התחלק בתפקידים עם מודיבו קייטה. סנגור היה יושב ראש האספה הפדרלית בעוד מודיבו קייטה הפך לראש הממשלה.
בסופו של דבר המחלוקות בין שתי המדינות הביאו לפירוק הניסיון הפדרטיבי. ב-20 באוגוסט1960 סנגל הכריזה על עצמאותה וב-22 בספטמבר 1960 גם מודיבו קייטה הכריז על עצמאות סודאן הצרפתית בשם "הרפובליקה של מאלי".
סנגור נבחר ב-5 בספטמבר 1960 לנשיא הראשון של סנגל. הוא כתב את מלות ההמנון הלאומי הסנגלי, "האריה האדום". על ראש הממשלה, מאמאדו דיה, הופקדה האחראיות על תוכנית להתפתחות לטווח ארוך של סנגל, בעוד סנגור עסק בעיקר ביחסים הבינלאומיים. שני האישים הסתכסכו במהירות. בדצמבר 1962 מאמאדו דיה נעצר והואשם שניסה לבצע הפיכה. הוא נשאר 12 שנה בבית סוהר בקדוגו, במזרח המדינה. בעקבות ההתפתחות הזאת, סנגור הכריז על שיטת ממשל נשיאותית.
בתמיכתו אליון דיופ ארגן בשנת 1966 פסטיבל של מוזיקה שחורה.
ב-22 במרץ1967 ניצל מניסיון התנקשות. המתנקש נידון למוות.
"טוטם: מבחר שירים". תרגום – איתמר אבן-זוהר, אהרן אמיר, חיים גורי, אריה לרנר, שמשון ענבל; עריכה – שמשון ענבל; עטורים – דן קדר; עצוב האותיות – אמציה כ"ץ. הערות: עברית וצרפתית עמוד מול עמוד. תל אביב: עקד (תשכ"ה 1965)
ביבליוגרפיה
Lilyan Kesteloot Senghor et la religion. Ambivalence et ambiguïté Littératures Année 1986 15 pp. 161-165
.svg){kind=logo}
