בעבר כיהן כראש ממשלת סנגל בין השנים 2004 ל-2007 וכנשיא האספה הלאומית של סנגל בין שנת 2007 ל-2008. בנוסף, כיהן בתפקיד ראש עיריית בירת מחוז פאטיק במערב סנגל, פאטיק בשתי כהונות לא רצופות בין השנים 2002 ל-2008 ובין השנים 2009 ל-2012.[1]
הוא שימש כיועצו המיוחד של הנשיא ואד לענייני אנרגיה ומכרות מ-6 באפריל 2000 ל-12 במאי 2003 וכן מנכ"ל חברת הנפט הלאומית של סנגל (Société des Pétroles du Sénégal) מ-13 בדצמבר 2000 ל-5 ביולי 2001.[2] הוא מונה לשר המכרות, אנרגיה והידראוליקה ב-12 במאי 2001 וקודם לדרגת שר המדינה ב-6 בנובמבר 2002. בנוסף נבחר לראש עיריית פאטיק ב-1 ביוני 2002. הוא כיהן בתפקיד ראש עיריית פאטיק בשתי כהונות לא רצופות בין השנים 2002 ל-2008 ובין השנים 2009 ל-2012.[1]
ב-27 באוגוסט 2003 הועבר מתפקידו כשר המדינה לענייני מכרות, אנרגיה והידראוליקה לתפקיד שר המדינה לענייני פנים וקהילות מקומיות ודובר הממשלה.[1]
לאחר שנשיא סנגל ואד פיטר את ראש הממשלה, אידריסה סק מתפקידו, הוא מינה את סאל במקומו.[4] סאל כיהן כראש ממשלת סנגל בין השנים 2004 ל-2007. ב-25 באפריל 2004 מונה סאל לסגן נשיא ועדת ההיגוי של המפלגה הדמוקרטית של סנגל וניהל את קמפיין הבחירות של הנשיא ואד בבחירות 2007 לנשיאות סנגל, בהן זכה ואד ב-55% מהקולות.[1] עם הישבעו של הנשיא ואד, הגיש סאל את התפטרותו ומונה מיידית להמשך כהונתו כראש הממשלה, ללא שינוי בממשלתו.[5] הוא כיהן בתפקיד עד ל-19 ביוני 2007, מה שהופך אותו לראש הממשלה שכהונתו הייתה הארוכה ביותר תחת הנשיא ואד.[6] בבחירות 2007 לפרלמנט נבחר כחבר האספה הלאומית מטעם קואליציית "סופי".[7] עם התפטרותו והתפטרות ממשלתו, נבחר ב-20 ביוני לנשיא האספה הלאומית של סנגל, לאחר שקואליציית סופי בהנהגתו זכתה ב-69% מהקולות בבחירות לפרלמנט וסאל נותר כמועמד יחיד לתפקיד.[8][9]
בשנת 2008 הועלתה הצעה באספה הלאומית להגביל את כהונת נשיא האספה לשנה אחת וב-13 באוקטובר אותה השנה, האספה הצביע בעד ההצעה שאושרה ב-21 באוקטובר על ידי הנשיא ואד. על אף ניסיונותיו לשמור על כיסאו כנשיא האספה, הצביעו חבריה להדיחו ב-9 בנובמבר 2008 (111 קולות- בעד, 22 קולות -נגד).[10][11] בעקבות המהלך הודיע סאל על פרישתו מהמפלגה הדמוקרטית של סנגל. בעקבות מהלך זה איבד את כיסאו באספה, כמו גם את כיסאו במועצת העיר פאטיק ואת תפקידו כראש העיר.[10] הוא הודיע כי יקים מפלגה חדשה בראשותו.[12]
סאל שהיה מוותיקי המפלגה הדמוקרטית של סנגל (PDS) הקים ב-1 בדצמבר 2008 מפלגה חדשה בראשותו, הברית למען הרפובליקה (APR) (אנ'), והצטרף לאופוזיציה. ב-26 בינואר 2009 הודיע שר הפנים של סנגל כי סאל ביצע עבירות הלבנת הון, אך סאל דחה את טענותיו וטען כי הם מונעות משיקולים פוליטיים. לקראת סוף פברואר, הוחלט לא להעמיד לדין את סאל מחוסר ראיות.[13] בבחירות המקומיות במרץ 2009, נבחר סאל בשנית לראש עיריית פאטיק, הפעם תחת מפלגתו החדשה. בשנים שיבואו מיצב עצמו סאל כמועמד המוביל לבחירות העתידיות לנשיאות סנגל ב-2012.[14]
סאל רץ לבחירות תחת "קואליציית מאקי 2012" בראשותו וחבר לקואליציות האופיזציה נגד הנשיא המכהן. לאחר שסיים שני בסבב הראשון של הבחירות לנשיאות סנגל ב-2012, זכה לתמיכת האופוזיציה ובכך גבר על הנשיא המכהן ואד בסיבוב השני ונבחר לנשיא סנגל. ב-2 באפריל2012 הושבע כנשיא הרביעי של סנגל ונכנס לתפקידו.[15] סאל הוא הנשיא הראשון שנולד בסנגל לאחר קבלת העצמאות מצרפת ב-1960. יום לאחר כניסתו לתפקיד, מינה את הטכנוקרט והבנקאי, עבדול מבאיי (אנ') לראש הממשלה.
בספטמבר 2013 פיטר סאל את מבאיי מתפקידו ומינה במקומו את שרת המשפטים, אמניטה טורה לתפקיד. ב-4 ביולי 2014 פיטר גם אותה לאחר כישלון מפלגתם (בראשותה) בכלל וכישלונו של ראש עיריית דקר, ח'ליפה סאל מטעם מפלגתם בפרט בבחירות לרשויות המקומיות במדינה.[16][17] במקומה מינה את אחד מיועציו, מוחמד דיונה (אנ') לתפקיד.[18]
בבחירות 2019 לנשיאות סנגל נבחר בשנית לאחר שזכה ב-58% מהקולות.[19]
באוגוסט 2022, הקואליציה של נשיא סנגל, מאקי סאל, איבדה את הרוב המוחלט שלה בפרלמנט. זו הייתה הפעם הראשונה שלמפלגתו של הנשיא בסנגל לא היה גם רוב בפרלמנט.
