|
|
ערך מחפש מקורות
|
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
|
|
| ערך מחפש מקורות
|
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
|
טכנוקרטיה (על בסיס היוונית: τέχνη (טכנה) – כישרון, יכולת κράτος (קרטוס) – כוח, שלטון) או שִׁלְטוֹן מֻמְחִים[1] היא סגנון שלטוני המבוסס על מומחים המתמנים או נבחרים על סמך יכולותיהם המקצועיות ולא על ידי נבחרי-ציבור על בסיס פוליטי-מפלגתי. מנהיגותם של הטכנוקרטים (מחליטי ההחלטות) מבוססת על הצטיינותם המקצועית, הניסיון והידע שלהם (בדומה למריטוקרטיה) ולא על יכולות נאום, ניסוח חזון אידאולוגי כולל או עשייה פוליטית, הנתפסות, על ידי תומכי הטכנוקרטיה, כפופוליזם או תככנות. תומכי השיטה רואים בה טריז כנגד שחיתות שלטונית בעוד מתנגדיה סבורים שלא ניתן לקיים מדיניות עקבית ללא אידאולוגיה. המונח "טכנוקרט" מתייחס לפקיד-מומחה שפעילותו מותווית אך ורק משיקולים מקצועיים-טכניים ("צרים" בפי המתנגדים / "ענייניים" בפי המצדדים) ללא שיקולים חברתיים, פוליטיים ואידאולוגיים ("רחבים"/"זרים").
היסטוריה של הרעיון
לדברי אפלטון בדיאלוג "המדינה", יש להותיר את הממשל בידיהם של הפילוסופים, הצודקים ביותר ולכן הנתונים פחות מכל להשחתה. בעיר האידיאלית מושלים מלכים-פילוסופים; אנשים חסרי נטייה-עצמית שאינם מושלים עבור טובתם האישית אלא לטובת המדינה-העיר (הפוליס).
ההוגה הצרפתי בן ראשית המאה ה-19, קלוד-אנרי דה סן-סימון דגל ברעיון שמנהיגי החברה צריכים להיות "מעמד התעשיינים" – הבנקאים, המדענים, הפועלים ובעלי המפעלים – ולא האצולה. לשיטתו קרא "מונרכיה מדעית", שאמורה להיות, לפחות באופן זמני, דיקטטורה, עד לחינוך החברה ל"דת ניוטון". הוא לא השתמש במונח "טכנוקרטיה".
את המונח עצמו טבע ב-1919 המהנדס ויליאם הנרי סמית (William Henry Smyth) בהצעתו לכינון "שלטון הטכנאים". בשנת 1921 חיבר טרסטיין וובלין (Thorstein Veblen) את ספרו: The Engineers and the Price System, הניסוח העקבי הראשון של הרעיון. בעת המשבר הכלכלי של 1929 הפכה הטכנוקרטיה לתנועה פופולרית, והוצגה כחסם בפני השחיתות השלטונית שדירדרה את מצבה של ארצות הברית והעולם כולו. בשנות הששים טענו חוקרים צרפתים כגון ז'אן מיינו (Jean Meynaud) כי "השלטון האמיתי" עבר מן הנציגים הנבחרים לידי המומחים הטכנאים וכי עתה מתחיל "סוג חדש של שלטון שאין הוא לא דמוקרטיה ולא בירוקרטיה אלא טכנוקרטיה". שלטונם של הטכנוקרטים מזוהה עם עליית מעמדו של התכנון הכלכלי, החשיבה האסטרטגית-תועלתנית בסוגיות מדיניות (בניגוד לחשיבה אידאולוגית ביסודה) והתפשטות המדעים והמחקר.[2]
ביקורת
תומכי הרעיון יוצאים מנקודת הנחה שניתן לקבל החלטות ציבוריות על בסיס ידע מקצועי בלבד ללא כל הטיה פוליטית. אין התייחסות לקשר שבין רמת המקצועיות של אדם לבין רמת המוסריות/השחיתות, כגון הטיות של החלטות בעבור קבלת שוחד.
קישורים חיצוניים
- Who Is A Technocrat, Wilton Ivie, 1953
- History and Purpose of Technocracy, Howard Scott, 1965
- Who, What, Why: What can technocrats achieve that politicians can't, BBC, 14 בנובמבר 2011
- Technocrats: Minds like machines, אקונומיסט, 19 בנובמבר 2011
- איתן אבניאון, טכנוקרטיה, באגרון הכלכלה המינהל והעסקים
- טכנוקרטיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
טכנוקרטיה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
