הרפובליקה הצרפתית החמישית

הרפובליקה הצרפתית החמישית
Cinquième République

דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	חירות, שוויון, אחווה
המנון לאומי	המארסייז המנון
ממשל
משטר	דמוקרטיה נשיאותית למחצה (או פרלמנטרית למחצה)
ראש המדינה	נשיא צרפת
נשיא צרפת	עמנואל מקרון
ראש הרשות המבצעת	ראש ממשלת צרפת
שפה רשמית	צרפתית
עיר בירה	פריז 48°52′N 2°19′E (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	הפרלמנט הצרפתי
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
שטח יבשתי[2]	643,801 קמ"ר[3] (44 בעולם)
אחוז שטח המים	0.26%
אזור זמן	UTC +1
היסטוריה
הקמה	הכרזת הרפובליקה הצרפתית החמישית
- תאריך	1958
ישות קודמת	צרפת הרפובליקה הצרפתית הרביעית
דמוגרפיה
אוכלוסייה[4] (הערכה 25 ביוני 2021)	65,415,010 נפש[3] (22 בעולם)
צפיפות	101.61 נפש לקמ"ר (109 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים[5] 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0–14 18.36% גילאי 15–24 11.88% גילאי 25–54 36.83% גילאי 55–64 12.47% גילאי 65 ומעלה 20.46%
כלכלה
תמ"ג[6] (הערכה לשנת 2019)	3.1 טריליון $ (9 בעולם)
תמ"ג לנפש	47,345$ (34 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[7] (2022)	0.901 (26 בעולם)
מטבע	אירו[1]‏ (EUR)
שונות
סיומת אינטרנט	fr.
קידומת בין־לאומית	33
סמלים לאומיים	מגדל אייפל, מוזיאון הלובר
(למפת צרפת מוגדלת)   פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס האטלנטי צרפת (למפת צרפת רגילה)   פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס האטלנטי צרפת

הרפובליקה החמישית (בצרפתית: Cinquième République) היא התקופה החוקתית הרפובליקנית החמישית והנוכחית בהיסטוריה של המשטר הצרפתי. תחילת הרפובליקה בשנת 1958, בעקבות התמוטטות המשטר של הרפובליקה הצרפתית הרביעית, שהייתה דמוקרטיה פרלמנטרית חלשה ופגיעה, ולא יכלה להתמודד עם המשבר באלג'יריה. הרפובליקה החמישית מבוססת על משטר חצי נשיאותי ריכוזי וחזק, ונראה שהצליחה להוביל את צרפת משנים של אי יציבות וממשלות מתחלפות, שאפיינו את הרפובליקה הצרפתית השלישית והרביעית אל משטר יציב ודמוקרטי, התואם, כפי שנראה, את התנאים בצרפת המודרנית.

רקע היסטורי – התמוטטות הרפובליקה הרביעית

מיום ייסודה (1946) סבלה הרפובליקה הרביעית הצרפתית מאי יציבות פוליטית. הכישלון הצבאי ב"הודו–סין הצרפתית" (כיום וייטנאם, לאוס וקמבודיה), ואי היכולת לפתור את המשבר המחמיר באלג'יריה רק תרמו לאי יציבות זו.

ב-13 במאי 1958 תקפו מתיישבים צרפתים באלג'יריה את בניין הממשל בעיר אלג'יר במחאה כנגד מה שראו כחולשת הממשלה הצרפתית אל מול דרישות הרוב הערבי באלג'יריה לעצמאות. "ועדה לביטחון הציבור" הוקמה בראשותו של הגנרל ז'אק מאסו, מתומכי הגנרל שארל דה גול. גנרל ראול סלן, מפקד הצבא באלג'יריה הכריז ברדיו כי: "הצבא לקח אחריות באופן זמני לגורלה של אלג'יריה הצרפתית". דה גול עצמו היה אז בפרישה מרצון מן החיים הפוליטיים, בכפרו "קולומביי של שתי הכנסיות". על אף פרישתו היה נוכח מאוד בפוליטיקה הצרפתית, והעם כולו חיכה למוצא פיו.

שארל דה גול, מייסד הרפובליקה החמישית.

תחת לחצו של מאסו, הכריז סלן "יחי דה גול" מהמרפסת בבניין הממשל הכללי באלג'יר ב-15 במאי. דה גול השיב יומיים מאוחר יותר כי הוא מוכן "לקבל את שלטון הרפובליקה" (assumer les pouvoirs de la République). רבים ראו זאת כתמיכה בצבא המתמרד באלג'יריה.

המשבר העמיק כאשר כבשו צנחנים צרפתים מאלג'יריה את האי קורסיקה, ומנהיגיהם שקלו נחיתה בפריז. מנהיגים פוליטיים מכל הצדדים הסכימו לתמוך בהחזרתו של דה גול לעמדת כוח, מלבד פרנסואה מיטראן (לימים נשיא צרפת), והמפלגה הקומוניסטית הצרפתית שגינתה את דה גול כסוכן של הפיכה פשיסטית. ב-29 במאי פנה הנשיא הצרפתי רנה קוטי אל "המהולל שבצרפתים" כי יקבל על עצמו להיות הנשיא האחרון של המועצה (ראש הממשלה) של הרפובליקה הרביעית.

דה גול נותר נחוש בכוונתו לשנות את החוקה, אותה האשים בחולשתה הפוליטית של צרפת. הוא התנה את שובו בכך, שיינתנו לו כוחות חוקיים לצוות צווים לשעת חירום למשך שישה חודשים, ובמהלך תקופה זו תנוסח חוקה חדשה ותובא בפני העם הצרפתי. ב-1 ביוני 1958 קיבל דה גול את מבוקשו. הוא מונה לראש הממשלה וניתנו לו סמכויות נרחבות למשך שישה חודשים על ידי מועצת העם.

ב-28 בספטמבר 1958, משאל עם העניק רוב של 79.2% לחוקה החדשה, וכך נוצרה הרפובליקה הצרפתית החמישית. למושבות (אלג'יריה נחשבה מבחינה חוקית לחלק מצרפת ולא למושבה) ניתנה בחירה: לקבל עצמאות מיידית או להיות כפופים להוראות החוקה החדשה. פרט לגינאה הצרפתית בחרו כל המושבות בחוקה, וכך הייתה גינאה למושבה הראשונה, שקיבלה את עצמאותה מצרפת. המחיר, ששילמו על כך תושבי גינאה היה הפסקתו לאלתר של כל הסיוע הצרפתי.

שנות הביסוס של הרפובליקה החמישית

בבחירות, שהתקיימו בנובמבר 1958 זכו דה גול ותומכיו ברוב נוח, ובדצמבר נבחר דה גול לנשיא ברוב של 78%. הוא הושבע לנשיא בינואר 1959.

דה גול האמין כי ניתן לפתור באמצעים צבאיים את המשבר באלג'יריה, אך לא ניתן יהיה להגן על אמצעים אלו במישור הבינלאומי, דבר שיסכן את עצמאותה של צרפת. עמדה זו גרמה לכעס גדול בקרב המתיישבים הצרפתים באלג'יריה, ותומכיהם בצרפת גופא, ודה גול נאלץ לדכא שתי מרידות באלג'יריה בקרב המתיישבים ובקרב אנשי הצבא. המרידה השנייה הייתה מרד הגנרלים שהתרחש באפריל 1961, שבו איימו צנחנים מורדים בפלישה לצרפת. כן אויים דה גול על ידי הארגון הטרוריסטי של המתיישבים באלג'יריה - ה-OAS. במרץ 1962 דה גול הכריז על הפסקת אש באלג'יריה ומשאל עם הוביל להכרזה על עצמאות אלג'יריה ב-3 ביולי.

בספטמבר 1962 הוביל דה גול לשינוי חוקתי, שהביא לבחירה ישירה של הנשיא על ידי העם. עד לתיקון זה נבחר הנשיא על ידי חבר אלקטורים, בדומה לנשיא ארצות הברית. לאחר התיקון, נבחר הנשיא באופן ישיר על ידי העם, בשיטת בחירה בת שני סיבובים.

הרפובליקה החמישית לאחר דה גול

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. תקופת פומפידו וד'אסטן.

עמנואל מקרון, נשיא צרפת המכהן.

בשנת 1968 לאחר כעשר שנים בשלטון התעייפה החברה הצרפתית מן הגישה הריכוזית של דה גול. באירועי מאי 1968 התמרדו סטודנטים בדרישה לחירויות רבות יותר, ולסיום מלחמת וייטנאם (שצרפת לא הייתה מעורבת בה, אך ההתנגדות לה הייתה חלק מ"תרבות הנגד" הכלל עולמית בצרפת, אירופה וארצות הברית). המרידה לוותה בשביתות כלליות. דה גול הצליח לשלוט במצב, והבחירות ביוני 1968, השאירו רוב גוליסטי בפרלמנט, אך היה ברור אף לדה גול, כי משטרו הוא נחלת העבר. באפריל 1969 התפטר דה גול במפתיע, בעקבות כישלון במשאל, שנגע לסמכויות המחוזות בצרפת אל מול הממשלה המרכזית.

בעוד שצרפת ממשיכה להוקיר את ההיסטוריה העשירה שלה ואת עצמאותה, קושרים המנהיגים הצרפתים את עתידה של צרפת לקידומו והתפתחותו של האיחוד האירופי. במהלך נשיאותו של מיטראן הוא הדגיש את הצורך בשילוב אירופי ובאישרורה של אמנת מאסטריכט בדבר האיחוד הכלכלי והפוליטי של יבשת אירופה. העם הצרפתי אישר את האמנה ברוב דחוק בספטמבר 1992.

הנשיא ז'אק שיראק נכנס לתפקידו ב-17 במאי 1995 לאחר מערכת בחירות, שהתמקדה בצורך להילחם באבטלה. במהרה הוסבה תשומת הלב לצעדי הקיצוץ וההתייעלות, שהיה על צרפת לנקוט על מנת לעמוד בתנאים הנוקשים לאיחוד הכלכלי האירופי, אשר הותנו באמנת מאסטריכט.

במישור מדיניות החוץ נקט שיראק בקו תקיף ועצמאי, ועל אף שצרפת נטלה חלק פעיל בפעולות נאט"ו בבלקן בשנות התשעים, התנגד שיראק למלחמת עיראק ולמדיניותו של נשיא ארצות הברית ג'ורג' וו. בוש.

הנשיא ניקולא סרקוזי שנכנס לתפקידו ב-16 במאי 2007, נטה יותר לימין הפוליטי ורואה עצמו כנאו גוליסט. בתקופתו של סרקוזי הופשרו היחסים, שהיו קרירים קודם לכן, בין צרפת לארצות הברית וכן השתפרו היחסים בין צרפת למדינת ישראל. במישור הפנימי נטה סרקוזי לכלכלת שוק בנוסח אמריקאי, דבר שספג ביקורת בקרב תומכי מדיניות הרווחה הצרפתית. במאי 2012 לאחר קדנציה אחת בלבד, הפסיד סרקוזי בבחירות למועמד המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית פרנסואה הולנד.

מאז 2017, נשיא צרפת הוא עמנואל מקרון ומפלגת השלטון היא הרפובליקה בתנועה!.

נשיאי צרפת בתקופת הרפובליקה החמישית

• שארל דה גול (גוליסט) (1958–1969).
• ז'ורז' פומפידו (גוליסט) (1969–1974).
• ואלרי ז'יסקר ד'אסטן (רפובליקאי עצמאי) (1974–1981).
• פרנסואה מיטראן (סוציאליסט) (1981–1995).
• ז'אק שיראק (נאו גוליסט) (1995–2007).
• ניקולא סרקוזי (נאו גוליסט) (2007–2012).
• פרנסואה הולנד (סוציאליסט) (2012–2017)^[8]
• עמנואל מקרון (מרכז ליברלי) (2017–מכהן)^[9]

ראשי הממשלה ברפובליקה החמישית

• מישל דברה (1958–1962)
• ז'ורז' פומפידו (1962–1968)
• מוריס קוב דה מירוויל (1968–1969)
• ז'אק שאבאן דלמא (1969–1972)
• פייר מסמר (1972–1974)
• ז'אק שיראק (1974–1976)
• רמון באר (1976–1981)
• פייר מורוא (1981–1984)
• לורן פביוס (1984–1986)
• ז'אק שיראק (1986–1988)
• מישל רוקאר (1988–1991)
• אדית קרסון (1991–1992)
• פייר ברגובוי (1992–1993)
• אדואר באלאדור (1993–1995)
• אלן ז'ופה (1995–1997)
• ליונל ז'וספן (1997–2002)
• ז'אן-פייר רפרן (2002–2005)
• דומיניק דה וילפן (2005–2007)^[10]
• פרנסואה פיון (2007–2012)^[11]
• ז'אן-מארק איירו (2012–2014)
• מנואל ואלס (2014–2016)^[12]
• ברנאר קזנב (2016–2017)^[13]
• אדואר פיליפ (2017–2020)^[14]
• ז'אן קסטקס (2020–2022)^[15]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הרפובליקה הצרפתית החמישית בוויקישיתוף

• הרפובליקה הצרפתית החמישית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• צרפת, פוליטיקה וממשל, 1958-, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. לפני 2002 - פרנק צרפתי
2. דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
3. לא כולל מחוזות צרפת מעבר לים
4. טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: UN_PPP2024_Output_PopTot.xlsx, שם החוצץ: Median - מתוך אתר האו"ם
5. טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: WPP2024_POP_F01_1_POPULATION _SINGLE_AGE_BOTH_SEXES.xlsx, שם החוצץ: Medium variant - מתוך אתר האו"ם, הערכה 1 ביולי 2024
6. דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-2 באוגוסט 2023
7. מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
8. סוכנויות הידיעות, תם עידן סרקוזי, הולנד נבחר לנשיאות צרפת, באתר ynet, 6 במאי 2012
9. אייל להמן, צרפת אמרה לא ללה פן: מקרון נבחר לנשיא, באתר ynet, 7 במאי 2017
10. שר הפנים הצרפתי דומיניק דה-וילפן מונה לראש הממשלה, באתר ynet, 31 במאי 2005
11. סוכנויות הידיעות, המינוי הראשון של סרקוזי: פיון לראשות הממשלה, באתר ynet, 17 במאי 2007
12. שר הפנים הצרפתי מנואל ואלס מונה רשמית לראש הממשלה, באתר ערוץ 7, 31 במרץ 2014
13. רויטרס, שר הפנים של צרפת ברנאר קזנב מונה לראש הממשלה, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2016
14. מקרון הכריז על ראש ממשלה חדש: פוליטיקאי שמרן ממפלגת הימין, באתר וואלה, 15 במאי 2017
15. צרפת: מקרון מינה את ז'אן קסטקס לראש ממשלה, באתר ynet, 3 ביולי 2020