המלך ז'אן השני היה המפיץ הראשון של הפרנק הצרפתי. בשנת 1795 השוותה אותו הממשלה המהפכנית של צרפת ל-4.5 גרם של כסף. חמש שנים לאחר מכן, ב-1800, מיסד נפוליאון את ניהול הפרנק על ידי הקמת בנק צרפת. הבנק קיבל מימון בעיקר באמצעות כסף פרטי, כולל כסף שהושקע על ידי נפוליאון, בעצמו. בעקבות מהפכת 1848 והקמת הרפובליקה הצרפתית השנייה, רוכזו הניהול וההנפקה של הפרנק תחת שלטון צרפת בפריז.
יחד עם תיעוש הכלכלה הצרפתית לאורך המאה ה-19, הפך הפרנק למטבע בינלאומי משמעותי. ב-1865 הייתה צרפת חברה מייסדת באיחוד המוניטרי הלטיני, ניסיון מוקדם לאחד כלכלות אירופיות תחת מטבע אחד. האיגוד היה מבוסס על תקן bimetallic, אבל מאוחר יותר נכנס לתוקף תקן המבוסס אך ורק על זהב.
ב-1 בינואר 1960 הוכנס לשימוש הפרנק החדש, שהיה שווה 100 פרנקים ישנים.[1]
הפרנק הצרפתי נשאר מטבע בינלאומי חשוב לאחר מלחמת העולם השנייה, אך צרפת הייתה תומכת נלהבת של האירו. אמנת מאסטריכט, המשמשת בסיס לאיחוד המוניטרי האירופי, הועברה למשאל עם על ידי הציבור הצרפתי ב-1992. אישור זה העמיד את המדינה על הנתיב להקמת היורו ב-1999, עם החלפה כוללת של הפרנק באירו בשנת 2002.[2]
בעת הכנסת האירו לשימוש, הבנק המרכזי האירופי קבע את שער ההמרה הקבוע שלו: 6.55957 פרנק לאירו אחד.
ב-1 בינואר 1999 חדל הפרנק הצרפתי לשמש כמטבע חוקי בעסקאות בנקאיות, אך עדיין הותר השימוש בו במזומן. ב-1 בינואר 2002 חדל הפרנק הצרפתי לשמש כמטבע חוקי במזומן, והוחלף סופית באירו.
