אדית קרסון
Édith Cresson![]() |
|
לידה |
27 בינואר 1934 (בת 90)
פריז, צרפת |
|---|
|
שם לידה |
Édith Campion  |
|---|
|
מדינה |
צרפת צרפת |
|---|
|
השכלה |
Haut Enseignement Commercial pour les jeunes filles |
|---|
|
מפלגה |
המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית |
|---|
ראשת ממשלת צרפת
15 במאי 1991 – 2 באפריל 1992
(324 ימים) | |
→ מישל רוקאר פייר ברגובוי ← |
חברת האספה הלאומית הצרפתית
2 ביולי 1981 – 23 ביולי 1981
(22 ימים) | |
→ Pierre Abelin Marc Verdon ← |
2 באפריל 1986 – 14 במאי 1988
(שנתיים) |
23 ביוני 1988 – 29 ביוני 1988
(7 ימים) |
חברת הפרלמנט האירופי
17 ביולי 1979 – 16 ביוני 1981
(שנה) |
שרת החקלאות
23 ביוני 1981 – 22 במרץ 1983
(שנה) | |
מישל רוקאר ← |
22 במאי 1981 – 22 ביוני 1981
(32 ימים) | |
→ Pierre Méhaignerie |
|
|
פרסים והוקרה |
|---|
- קצינה בלגיון הכבוד (12 ביולי 2013)
- הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות הלאומי
|
  |
אדית קרסון ( בצרפתית: Édith Cresson; נולדה ב-27 בינואר 1934) היא פוליטיקאית צרפתייה. היא כיהנה כראש ממשלת צרפת – האישה הראשונה בתפקיד זה.
ראשית חייה
אדית קמפיון (Campion) נולדה בעיר בולון-ביאנקור (Boulogne-Billancourt) שבפרברי פריז. בבגרותה למדה בבית הספר למנהל עסקים École des Hautes Études Commerciales. היא בעלת תואר דוקטור בדמוגרפיה. בשנות השישים והשבעים עסקה בהוראה ובמחקר.
בשנת 1969 נישאה לז'אק קרסון, ונולדו להם שתי בנות.
קריירה פוליטית
ב-1965 השתתפה קרסון במסע הבחירות הראשון לנשיאות של פרנסואה מיטראן, שהיה לימים לפטרונה הפוליטי. היא הצטרפה למפלגה הסוציאליסטית ב-1971 ומאז מילאה תפקידים שונים במנגנון המפלגה.
קרסון נבחרה לראש עיריית העיירה תורה (Thuré) שבחבל פואטו-שראנט וכיהנה בתפקיד בשנים 1977 עד 1983. בהמשך נבחרה לראש העיר שאטלרו (Châtellerault) שבאותו חבל (בשנים 1983 עד 1997). בשנים 1982 עד 1998 כיהנה גם כחברת מועצת מחוז ויין.
בשנים 1979–1981 כיהנה קרסון כחברת הפרלמנט האירופי, וב-1981 נבחרה לראשונה לחברת האספה הלאומית. בשנים הבאות, תחת נשיאות מיטראן, מילאה מספר תפקידים בממשלות צרפת:
- שרת החקלאות (1981–1983)
- השרה לסחר חוץ ותיירות (1983-1984)
- שרת התעשייה וסחר החוץ (1984-1986)
- השרה לעניינים אירופיים (1988–1990)
ראש ממשלת צרפת
ב-15 במאי 1991 מינה הנשיא מיטראן את קרסון לראש הממשלה. כהונתה נמשכה פחות משנה, עד אפריל 1992. היא לא זכתה לפופולריות בציבור ופרשה בעקבות ההישגים הדלים של מפלגתה בבחירות לרשויות המקומיות ב-1992. על קרסון נמתחה ביקורת גם עקב מספר התבטאויות בוטות, שבעטיין היו שייחסו לה השקפות גזעניות (כלפי יפנים) והומופוביות. בכהונתה הקצרה נקטה ממשלת קרסון מהלכים שונים לשם מניעת אפליה בדיור ובתעסוקה לבני מיעוטים ואנשים עם מוגבלויות.
לאחר פרישתה מראשות הממשלה פנתה לתפקידי ניהול בשוק הפרטי.
קרסון היא חברה במועצת הנשים מנהיגות העולם (Council of Women World Leaders), ארגון נשים שכיהנו בעבר ומכהנות כנשיאות וכראשי ממשלה, החותר לפעולה משותפת בנושאים חיוניים לנשים ולמען שיויון הזדמנויות עבורן.
כהונה בנציבות האירופית
ב-1995 מינה מיטראן את קרסון לנציגת צרפת בנציבות האירופית. היא החזיקה שם בתיק המחקר, המדע והטכנולוגיה, וכיהנה בתפקיד עד 1999. במהלך כהונתה הואשמה באי-סדרים בנוגע להעסקתו בנציבות של ידיד קרוב שלה, ונטען שהיא נכשלה בפיקוח על חברה ששימשה כקבלן של הנציבות האירופית ונהגה בשחיתות. חקירה פלילית של הרשויות בבלגיה הובילה להגשת כתב אישום כנגדה, מה שלא יצא לפועל[1]. פרשות אלו הסתיימה ב-2004 בהחלטה לסגור את התיק. בשנת 2006 פסק בית הדין האירופי לצדק כי קרסון הפרה בפרשה זו את חובת האמונים שלה לקהילה האירופית, אך החליט שניתן להסתפק בקביעתו כעונש ונמנע מלהטיל עליה סנקציה אחרת.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
_(cropped).jpg)
