קבוצת מיעוט היא קטגוריה חברתית אשר איננה שייכת לקבוצת הרוב השולטת בחברה נתונה, היא מתאפיינת בכך שחבריה הם בעלי אפיונים פיזיים, חברתיים או תרבותיים משותפים. בהגדרת סוציולוגים, מיעוט חברתי אינו מהווה בהכרח מיעוט מבחינה מספרית, והוא כולל כל קבוצה המופלית ביחס ל"קבוצת הרוב" בתחומים שונים: מעמד חברתי, חינוך, תעסוקה, רווחה ועוצמה פוליטית. ישנם חוקרים[דרוש מקור] הנוטים להעדיף את המונחים "קבוצה כפופה/מופלית/מוחלשת" (subordinate group) ו"קבוצה דומיננטית" על פני המונחים קבוצות רוב ומיעוט.
המונח מיעוט בהקשר סוציו-אקונומי מתייחס לכפיפותן של קבוצות אתניות (הנבדלות בשפה, לאום, דת ותרבות). קבוצת מיעוט נוספת היא קבוצה של מעוטי יכולת או מוגבלים, קבוצה של מיעוטים כלכליים (עובדים בשכר נמוך או מובטלים), קבוצות מיעוט גיליות (קבוצות הצעירות או המבוגרות מהאוכלוסייה העובדת), ומיעוטים מגדריים (בעלי נטייה מינית או זהות מגדר השונות מן הנורמות המקובלות).
מאז שנות השישים התגבר העיסוק במונח קבוצות מיעוט מתקיים לצד השיח על זכויות אזרחיות טבעיות וזכויות קולקטיביות אשר עלו לתודעה במאה ה-20 והתחילו לשים דגש על החשיבות במתן זכויות למיעוטים בחברה[1].
מהות המושג
חברי קבוצת המיעוט נתונים ליחס שונה מצד הקבוצה השלטת בחברה בה הם חיים. האפליה יכולה להתבסס על הבנתם של החברים בקבוצות המיעוט כי הם זוכים ליחס פחות טוב על אף הישגיהם בחברה, באופן שמגביל את התקדמותם. הטענה היא שהמבנה החברתי לא מעניק להם מבנה הזדמנויות השווה לכולם. הדבר מתקיים בצורה עקיפה או ישירה באמצעות המבנה חברתי, החלטות ממשלתיות, מערכת החינוך במדינה וסוציאליזציה היוצרת מבנה הזדמנויות מסוים. אקטיביסטים חברתיים משתמשים בטרמינולוגיה של זכויות המיעוטים כשהם מעלים לסדר היום הציבורי נושאים כמו זכויות הסטודנטים, זכויות הצרכנים וזכויות בעלי החיים[דרושה הבהרה]. מאז שנות השמונים, גם קבוצות חברתיות הנתפסות כחזקות, מציגות עצמן כקבוצות מיעוט. למשל, בארצות הברית, גברים לבנים, הטרוסקסואלים מהמעמד הבינוני.
מחקרים[דרוש מקור] מצאו כי יש קשר בין תפיסות או דעות קדומות כלפי מיעוטים לבין הנטייה לשמרנות פוליטית.
בדמוקרטיות ליברליות שמים דגש רב על הגנתם של המיעוטים השונים במדינה, ברוח דבריו שלי אלכסיס דה טוקוויל על עריצות הרוב[דרוש מקור].
סוציולוגיה של קבוצות מיעוט
לואיס וירט (Louis Wirth) הגדיר קבוצת מיעוט כ"קבוצת אנשים אשר מאפיינים פיזיים ותרבותיים מבדילים אותם מן האחרים בחברה בה הם חיים ובשל כך הם זוכים ליחס שונה ומפלה, עקב כך הם תופסים עצמם כקבוצה הנתונה לאפליה קולקטיבית". הגדרה זו מורכבת מקריטריון אובייקטיבי וסובייקטיבי: חברות בקבוצת מיעוט מיוחסת באופן אובייקטיבי על ידי החברה, המבססת השתייכות לקבוצה על פי נתונים פיזיים או התנהגותיים של הפרטים. הגדרה זו היא גם סובייקטיבית כיוון שחברי הקבוצה יכולים להשתמש בסטטוס זה על מנת לבסס את יחסי הסולידריות בתוך קבוצת המיעוט. בכל מקרה, הסטטוס של קבוצות המיעוט בחברה הוא קטגוריאלי בטבעו: יחיד בעל נתונים פיזיים או התנהגותיים התואמים קבוצת מיעוט מסוימת, יתאים את הסטטוס שלו לקבוצת המיעוט, ולפיכך יזכה ליחס דומה לשל שאר חברי הקבוצה.
מיעוטים אתניים
כל חברה גדולה כוללת מיעוטים אתניים: מהגרים, ילידים, פליטים או נוודים. קבוצת מיעוט אתני יכולה להיות מורכבת מקבוצת הרוב בחברה, דוגמת השחורים תחת משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. החוק הבין-לאומי מאפשר הגנה על מיעוטים אתניים במספר דרכים כאשר העיקרון המרכזי המניע לפעולה הוא הזכות להגדרה עצמית.
החברים בקבוצות מיעוט הם בעלי זהות מובחנת, כלומר הם בעלי מודעות לגבי התכונות הפיזיות שמבדילות אותן מקבוצת הרוב. כאשר ההבדלים הם אינם בולטים לעין (בשונה מההבדלים בין נשים לגברים) קיימת אפשרות כי קבוצת המיעוט האתני תבחר לקרב את מידת ההשתייכות שלה אל הזהות האתנית של קבוצת הרוב. למשל היהודים הרפורמים בארצות הברית הפחיתו מערכה של הזהות האתנית שלהם. לעומת זאת היהודים האורתודוקסים נטו לשמור על המורשת הדתית והיהודית.
מיעוטים דתיים
קבוצות מיעוט דתיות הן קבוצות שאינן משתייכות לדת הדומיננטית בחברה. ברוב מדינות העולם יש קבוצות מיעוט דתיות, אם כי התפיסה הרווחת כיום היא שלבני אדם יש את הזכות לבחור את ההשתייכות הדתית, וכן לבחור לא להשתייך לדת כלשהי (אתאיזם) או להמיר דת אחת באחרת. אף על פי כן, ישנן מדינות שבהן חופש זה מופר. לדוגמה, מצרים, בה המערכת מחייבת את אזרחיה להגדיר באופן רשמי את הדת אליה הם משתייכים, כאשר האפשרויות היחידות שקיימות הן: אסלאם, נצרות או יהדות.
מיעוטים מגדריים
אף על פי שמספרם של הנשים והגברים בחברה הוא כמעט שווה, הבדלי הסטטוס ביניהם הביאו לכך שנשים נחשבות כקבוצת מיעוט בחברה. הגדרה זו בעייתית במידת מה, מאחר שמנקודת מבט סובייקטיבית ישנן, למשל, קבוצות של נשים שאינן רואות עצמן כקבוצת מיעוט (כדוגמת נשים לבנות בארצות הברית), כיוון שהן לוקחות חלק ומיוצגות בכל השלבים של הסולם החברתי. אף על פי כן, הכנסותיהן של נשים נמוכות משל הגברים. בבסיס ההגדרה של נשים כקבוצת מיעוט עומדת ההנחה כי כיום התפיסה הפטריארכאלית היא ששולטת בחברה ולפיכך, נשים נמצאות בעמדת נחיתות אל מול הגברים (תחילה הן כפופות לאביהן ובשלב מאוחר יותר, לבעליהן). קבוצה נוספת של מיעוטים מגדריים כוללת אנשים בעלי מגוון נטיות מיניות וזהויות מגדריות שאינן נתפסות כנורמטיביות אשר בעטיין הם עשויים להיחשב כקבוצות מיעוט בחברה. לדוגמה: הומוסקסואלים, לסביות, טרנסג'נדרים, ביסקסואלים וכדומה.
קבוצות מיעוט של גילאים
אוכלוסיית הקשישים אשר הייתה בעלת השפעה מסורתית ואף הייתה בעלת מעורבות דומיננטית בעבר (בייחוד ב"גרונטוקרטיה"-ממשל של זקנים), נדחקה בחברות המודרניות למעמד של קבוצת מיעוט, מאופיינת כקבוצה "לא יצרנית כלכלית". לאורה של תפיסה זו ניתן גם להציג את ה"ילדים" כקבוצת מיעוט אשר נתקלת ביחס מפלה. היחס המפלה אליו נחשפים הזקנים מכונה גילנות (שיפוט מופלה על רקע גיל, שמבוסס על התפיסה כי הקשישים נחותים למול בני הגיל הצעיר).
קיימים מגוון חוקים מקומיים ובינלאומיים שנועדו למתן את הניצול של ה"ילדים", כגון מגילת זכויות הילד וכן מספר ארגונים, שמתאחדים לכדי תנועה כוללת למען זכויות הילד. כמו כן ישנם קמפיינים של תנועות הדוגלות בזכויות בני הגיל הצעיר, הלוחמות למען העצמת כוחם החברתי של הצעירים, וכנגד מגבלות חוקיות וחברתיות שאליהם נחשפים הצעירים מתוקף הגדרתם בחוק כ"קטינים".
קבוצות המייצגות את האינטרסים של האוכלוסייה הבוגרת לעיתים מאופיינות כארגוני צדקה כדוגמת (Help The Aged), כפעלתנות של האזרח הפשוט (Gray Panthers) ולעיתים רעיונותיהם של ארגונים אלו עולות בקנה אחד עם דיונים בנוגע לזכויות בעלי מוגבלויות.
קבוצות מיעוט של בעלי מוגבלויות
התנועה לזכויות בעלי המוגבלות תרמה להעברת המסר, לפיו לאוכלוסיות בעלי המוגבלויות יש אופי של מיעוט מכיוון שמלבד הנחיתות הכרוכה במגבלות הפיזיות שעימן הם מתמודדים, הם נאלצים להתמודד מול יחס חריג ומפלה מהחברה שמעצים את תחושת הנחיתות שלהם. הגורמים המייצגים את זכויות בעלי המוגבלות מעדיפים להתמקד בשוני הפיזי או הפיזיולוגי המצוי בתפקודם, מאשר ב"נחיתות" העולה ממצבם. קהילת החירשים מוצגת לעיתים קרובות כמיעוט לשוני ותרבותי, יותר מאשר כקבוצה בעלת מוגבלות. לאור זאת, חירשים רבים אינם רואים עצמם כלל כבעלי מוגבלות, אלא לתפיסתם הם קורבנות של טכנולוגיה ומוסדות חברתיים שעוצבו על פי ראות עיניה של הקבוצה הדומיננטית בחברה, ועל כן יוחסה להם את נחיתותם.
קבוצות מיעוט בישראל
ערך מורחב – מיעוטים בישראל
במדינת ישראל ניתן להבחין במספר גדול של קבוצות מיעוט, חלקן ייחודיות למדינת ישראל וחלקן לא.
עם קום המדינה נכתב במגילת העצמאות כי קיום שוויון זכויות חברתי גמור לכל אזרחי המדינה הוא עקרון יסוד חברתי. עיקרון זה עמד במבחן לאורך שנות קיומה של המדינה נוכח טענותיהם של קבוצות המיעוט כנגד אפליה. לעיתים טענות אלו הופנו כלפי גורמים ממשלתיים, דוגמת הפנתרים השחורים שהפגינו בטענה לאפליה של עדות המזרח בראשית שנות ה-70 וערביי ישראל הטוענים לתחושת אי שייכות ולקיפוחם בחברה. בנוסף, בשנים האחרונות אנו עדים לטענותיהם של עולים חדשים מאתיופיה ומחבר העמים כנגד הממשלה שאינה פועלת מספיק לקליטתם ולדאגה לרווחתם. עקב כך, הם טוענים כי עולים חדשים רבים מדרדרים לפשע ואבטלה, ואינם מגיעים לכדי השתלבות והצלחה חברתית.
לקריאה נוספת
- דפנה למיש, הפוליטיקה של הדרת מיעוט בתקשורת: דימויי נשים וסיקור האלימות נגדן, תקשורת ופוליטיקה בישראל, תשס"ז, עמ' 185–207
- סמי סמוחה, ערבים ויהודים בישראל: יחסי מיעוט ורוב, מגמות, כב, תשל"ו, עמ' 397–423
- דניאל גוטויין, בין סוציולוגיה של מיעוט לאתיקה דתית: לבחינת התאוריה של העילית הכלכלית היהודית בגרמניה, ציון, נז, ג (תשנב) 341-357
- יעקב אריאל, רוב, מיעוט והכרעה: המנגנון הדמוקרטי של ההלכה, בתוך: דרך ארץ, דת ומדינה, תשס"ב, עמ' 187–193
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Assistive technology matching device and consumer for successful rehabilitation / Washington, D.C. American Psychological Association, c2002
