העיירה נזכרת לראשונה במאה ה-15, ובשנים שלאחר מכן הייתה בבעלות משפחות אצולה פולניות. עם חיבור היישוב למסילת הברזל בקו סנקט פטרבורג-ורשה בשנת 1862, הואץ פיתוחו.
ב-29 ביוני 1941, במהלך מבצע ברברוסה, נכבשה העיירה בידי הגרמנים, ואלו החלו בביצוע מעשי התעללות ורצח ביהודיה, בסיוע הליטאים. ביום 15 ביולי בלבד נרצחו בעיירה כ-60 יהודים. בד בבד, הוטלו על יהודי העיירה גזירות שונות, ובהן הגבלות תנועה, חובת ענידת טלאי צהוב וחובת ביצוע עבודות כפייה מגיל 12 ומעלה. בהמשך רוכזו יהודי העיירה בגטו קטן שהוקם בה, בו הוטלו עליהם תשלומי כופר גבוהים.
בעקבות הגעת מידע ליודנרט המקומי על כוונת הגרמנים לחסל את הגטו שביישוב, הצליחו להימלט ממנו קרוב למחצית מיושביו. ביהודים הנותרים בוצעה סלקציה, ורובם הועברו למחנה הריכוז פוליגון, בו נרצחו ב-28 בספטמבר 1941.
