סביבת העיירה מלאה ביערות ואגמים, שהקנו לה את השם "שווייצריה הקטנה"[1] של ליטא. שרפה שפרצה בעיירה קצת לפני מלחמת העולם הראשונה כילתה את רוב ככל בתי העיירה.
יהודי העיירה
ב"אבעל" התקיימה קהילה יהודית וותיקה, ובבית הקברות היהודי המקומי ישנן מצבות מן המאה ה-16 וקודם לה.
עד מלחמת העולם הראשונה התחנכו ילדי הקהילה ב"חדרים" מסורתיים, ובודדים למדו בבית הספר היסודי הרוסי שבעיירה. אחרי המלחמה הוקם בה בית ספר יהודי של רשת "תרבות" שחלק מחניכיו המשיכו ללימודים תיכוניים מחוץ לעיירה.
1,160 יהודי העיירה וכפרי הסביבה (112 גברים, 627 נשים ו-421 ילדים), נרצחו בידי הצבא הגרמני באוגוסט 1941 בבורות ירי שאולצו לחפור בעצמם ביער אנטנשאי הסמוך.
על השמדת יהודי אבל: שם, כרך ד, עמ' 237 (שם, תמונה 1939)
ישראל מייקל-מיכאלעוויץ, אבעל, בתוך: מלך באקאלטשוק-פעלין (עורך), יזכור-בוך פון ראקישאק און אומגעגנט, עמ' 271 ואילך (ספר יזכור לקהילת ראקישאק, בספריית העיר ניו יורק תמונה 277 ואילך) (ביידיש)
