בצה"ל שירת מרידור כקב"ר ביחידה 8200. לאחר שחרורו מצה"ל שימש במשך שנתיים ראש מחלקת ההדרכה בתנועת הנוערבית"ר. ב-1979, לאחר שסיים את תפקידו האחרון, שימש במשך שנה מזכיר היישוב כפר אדומים, שם הוא מתגורר עד היום. ב-1980 שב לבית"ר וכיהן כראש מחלקת ההתיישבות בתנועה, כחבר ההנהלה העולמית, וכן כמנהל עמותת "חשמונאי" לחינוך ותרבות עד שנת 1983.
לאחר שסיים תפקידו במשרד הביטחון, שימש עד 1997 ראש החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית העולמית. ב-1998 מונה לגזבר הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית ושימש בתפקיד זה עד 1999, עת החל לכהן כיו"ר הנהלת הסוכנות וההסתדרות הציונית העולמית[2].
. כיושב ראש הסוכנות פיתח את נושא החינוך היהודי-ציוני בתפוצות וטיפח את המחקר בנושאי המשכיות העם היהודי והאיום הדמוגרפי על הרוב היהודי במדינת ישראל. במסגרת תפקידו כיהן גם כנשיא הקונגרס הציוני העולמי. ב-2005 התפטר מתפקידיו והחל לעבוד בקרן למורשת בגין ובמכון לתכנון מדיניות העם היהודי[3].
במרץ 2011 הקים את קרן ההון סיכון "גלילות קפיטל פרטנרס", החברה השלימה (2011) גיוס הון של 20 מיליון דולר[6]. במאי 2015, גייסה "גלילות קפיטל" 77 מיליון דולר לקרן השנייה[7].
במאי 2018 כתב מרידור, שנאבק נגד מימוש צווי ההריסה של הבתים של אנשי קהילת חאן אל-אחמר, מכתב פומבי לחבריו ליישוב כפר אדומים, שהגישו (יחד עם עמותת רגבים) ארבע עתירות בדרישה להרוס את בתי שכניהם ואת בית הספר של ילדיהם, בו כתב[8]:
"היום אני כותב לכם ולבבי על סף דמעה. קראתי את החלטת בג"ץ בעניין שכנינו הבדואים. מן הדברים ניכר כי ארבע העתירות שהגישה האגודה תרמו להחלטה שתאפשר את פינויים בכוח של שכנינו הבדואים מכאן. נשגב מבינתי, מדוע בחרה הנהגת הכפר לפעול לגירוש שכנינו. איזה יצר הוביל אותנו לרצות בחורבן בתיהם? איזה מוסר הניע אותנו לחפוץ בגרוש אנשים בפעם השנייה, לאחר שמשפחותיהם כבר גורשו ממדינת ישראל בשנות החמישים? איזו אטימות, ואולי גבהות לב הביאו אותנו לסרב להצטרף להצעת חברים מן הישוב להגיע לפיתרון מוסכם? איזה היגיון גרם לנו לפתוח חשבון נורא עם הגרים לידנו?
.JPG)
