שמחה דיניץ (23 ביוני 1929 – 23 בספטמבר 2003) היה חבר הכנסת, דיפלומט ויו"ר הסוכנות היהודית.
ביוגרפיה
שמחה דיניץ נולד בתל אביב ליוסף ולברוריה (ברוניה), אח למירה. התגורר עם משפחתו ברחוב אלנבי. את לימודיו התיכוניים סיים בגימנסיה הרצליה. למד מדע המדינה באוניברסיטת סינסינטי באוהיו וקיבל תואר מוסמך במשפט בינלאומי באוניברסיטת ג'ורג'טאון בארצות הברית. במהלך לימודיו עבד כשומר לילה בשגרירות ישראל בוושינגטון[1].
הצטרף למשרד החוץ ובין השנים 1960–1966 שימש כמנהל לשכת מנכ"ל המשרד ולאחר מכן מזכיר מדיני ומנהל לשכת שר החוץ. ב-1966 התמנה לציר בשגרירות ישראל ברומא וב-1968 לציר לענייני הסברה בשגרירות בוושינגטון. ביוני 1969, בעקבות התפטרותו של אביעד יפה התמנה למזכיר מדיני (נקרא גם יועץ מדיני) של ראש הממשלה גולדה מאיר שהכירה אותו מימי עבודתם המשותפת במשרד החוץ[2] וראש לשכתה[3]. בתפקידו זה עסק רבות בקשרים עם ארצות הברית ובדיונים סביב תוכנית רוג'רס[4].
ב-1972 מונה למנכ"ל משרד ראש הממשלה. ב-1973 התמנה לשגריר ישראל בוושינגטון, כמינוי של גולדה מאיר שנכפה על שר החוץ, אבא אבן[5]. בתחילת מלחמת יום כיפור דאג להשיג ממזכיר המדינה האמריקאי, הנרי קיסינג'ר, "רכבת אווירית" של תחמושת וציוד צבאי שהיו חסרים לצה"ל. את המסרים מקיסינג'ר העביר ישירות למנכ"ל משרד ראש הממשלה, מרדכי גזית. הוא המשיך לכהן כשגריר גם תחת ראשי הממשלה יצחק רבין ומנחם בגין, ואף היה חבר הצוות הישראלי למשא ומתן לשלום עם מצרים בקמפ-דייוויד.
בהמשך כיהן כסגן נשיא האוניברסיטה העברית[6]. בכנסת ה-11 (בשנים 1984–1988) כיהן כחבר הכנסת מטעם סיעת המערך ונחשב בין ניצי המפלגה[7]. היה חבר בוועדת החוץ והביטחון.
בשנת 1987 התמנה ליו"ר הסוכנות היהודית. בתפקיד זה פעל רבות למען עלייתם וקליטתם בארץ של העולים מברית המועצות לשעבר, עם פתיחת שערי ברית המועצות לעלייה בתחילת שנות התשעים.
בשנת 1995 נאלץ לפרוש מכהונתו בסוכנות היהודית עקב הגשת כתב אישום נגדו, שבו הואשם שהציג הוצאות פרטיות כהוצאות בתפקיד. בית המשפט המחוזי זיכה את דיניץ מאחד האישומים אך הרשיע אותו באחר. דיניץ הגיש ערעור וברוב דעות קיבל בית המשפט העליון את ערעורו וזיכה אותו מכל אשמה.
נקבר בחלקת ראשי ההסתדרות הציונית העולמית ומשפחת הרצל בהר הרצל בירושלים.
על שמו נקרא רחוב בשכונת בית הכרם בירושלים.
חיים אישיים
היה נשוי לויויאן ואב לשתי בנות ולבן.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אלמוני צלצל בלילה, מעריב, 5 בפברואר 1971
- ^ חגי אשד, א. יפה התפטר ויהיה מועמד לכנסת; ש. דיניץ במקומו, דבר, 16 ביוני 1969
- ^ יורם פרי, גולדה שוברת שיגרה אפורה, דבר, 23 באוקטובר 1969
- ^ למשל: שליחים מישראל בודקים הלכי רוח בוואשינגטון, מעריב, 19 באוגוסט 1970
יוסף חריף, ארה"ב רואה בתוכנית רוג'רס פתח יחיד לפשרה, מעריב, 7 במאי 1971
- ^ שמואל כץ, חוק שופמן האחר, מעריב, 23 במאי 1979
- ^ הלב היהודי של קיסינג'ר, מעריב, 1 באוגוסט 1979
- ^ אבי בטלהיים, מלחמת כוכבים בחרות כוכב עליון בעבודה, מעריב, 16 באוגוסט 1985
.jpg)
