בית חולים "רוטשילד" של הקהילה העברית - חיפה, 1946. המבנה "בלוע" כמעט בשלמותו בתוך המבנה החדש
המרכז הרפואי בני ציון הוא בית חולים ממשלתי כללי שנוסד בשנת 1922 כבית החולים היהודי הראשון בחיפה, וכולל כ-450 מיטות וכ–2,000 רופאים, אחיות, עובדי מקצועות הבריאות המנהל והמשק.
בית החולים ממוקם בשדרות גולומב בשכונת הדר הכרמל שבחיפה.
היסטוריה
בית החולים נוסד בשנת 1922 על ידי "ההסתדרות הציונית הדסה" ונקרא "בית החולים הדסה בחיפה". בשנת 1930 שותפה הקהילה היהודית בחיפה בניהול המוסד ושם בית החולים הוסב ל"בית חולים עירוני הדסה". בוועד המנהל החדש של בית החולים השתתפו שני נציגים של ההסתדרות הרפואית "הדסה", שני נציגים של הקהילה ונציג נייטרלי[1]. בשלב זה נקבע שבבית החולים יהיו שתי מחלקות עיקריות: יולדות וכירורגית ולא תהיה בו מחלקה פנימית. שפת הדיבור של צוות בית החולים הייתה רוסית. בשנת 1930 היו בבית החולים 32 מיטות ועם הגידול באוכלוסיית חיפה הוגדל מספר המיטות ל-58, אולם מהעדר תקציב צומצם מספר המיטות ל-46 בשנת 1936. בשנת 1932 התמנה הד"ר דניאל (פריץ) פייזר למנהל בית החולים ולמנהל המחלקה הכירורגית שהייתה המחלקה הכירורגית היחידה שפעלה בכל אזור חיפה[2]. בתקופה זאת גדל היישוב העברי בחיפה ביותר מפי חמישה, כך שבית החולים לא עמד בצרכי האוכלוסייה והקהילה דרשה מהממשלה להשתתף במימון תפעול בית החולים[3].
בית החולים התקיים בבית אתין ברחוב הטכניון (היום רחוב שמריהו לוין) שלא התאים כלל לבית חולים ונמצא בסמיכות רבה לבנייני מגורים. מתחילת שנות ה-30 נעשו ניסיונות לבנות מבנה חדש לבית החולים. 5,000 לירות הוקצו על ידי נשות הדסה לצורך כך, אולם הן הושקעו בבורסה בניו יורק וערכן ירד ל-3,000 לירות בגלל המפולת בבורסה[6]. תרומה נוספת התקבלה מידי הברונית עדה דה רוטשילד (אשתו של הברון דה רוטשילד), אך פעילות ממשית לקראת בניית בית החולים אירעה רק כאשר החליט פנחס רוטנברג להפנות את מחצית הכספים שנגבו במס החירום לצורך בניית בית החולים. בנוסף, הממשלה העניקה לצורך השלמת הבנייה 5,000 לירות. בשל תרומתה מותג בית החולים בשם "בית החולים רוטשילד"[7]. התוכנית הייתה לבנות מספר בניינים, בגלל המצב הכלכלי נבנה רק הבניין שיועד מלכתחילה עבור בית ספר לאחיות, והוסב לשמש כבית החולים. באוקטובר 1942 עבר בית החולים לבנין החדש[8]. בשנת 1946 נפתח במקום בית הספר לאחיות.
לאחר הקמת מדינת ישראל
בשנת 1949 העביר ועד הקהילה היהודית את הבעלות על בית החולים לעיריית חיפה. בשנת 1957 התמנה למנהל המחקר של בית החולים פרופ' יוליוס קליברג[9].
בשנת 1958 נפתח אגף חדש בבית החולים ועל 170 המיטות למבוגרים ו-40 המיטות ליונקים נוספו עוד 108 מיטות[10]. באוגוסט 1961 נפתח בבית החולים מחלקה לחולים כרוניים[11]. באוקטובר 1963 נוסף אגף חדש על ידי תוספת שתי קומות לבניין בית החולים[12].
בשנת 1966 החליטה ממשלת ישראל לממן את כל בתי החולים העירוניים, וכך הוחלט כי בית החולים יתוקצב בידי משרד הבריאות. בשנת 1975 הועבר בית החולים לבעלותה של הממשלה.
לאור הצפיפות בבית החולים, הוחלט בשנת 1973 להקים אגף חדש בבית החולים (אדריכל עמנואל קנר), אולם עקב קשיי תקציב, העבודות עליו הסתיימו רק בשנת 1982. ב-1987, הודות לתרומה כספית שהתקבלה ממסדר בני ציון, החלו בעבודות השלמה של האגף המערבי בן 11 קומות, בבית החולים. בעקבות זאת, באוקטובר 1987, הוסב שמו של בית החולים מהשם שהחזיק בו עד אז, "בית החולים רוטשילד" לשמו החדש "בית החולים בני ציון"[13]. מאז, במרוצת השנים נמשכה הבנייה בשאר אגפי בית החולים ומחלקות האשפוז הפכו למודרניות ונעימות יותר. בשנים 2001–2019 עמד בראש המרכז הרפואי אמנון רופא. בתקופה זו המוסד עבר תהליך הרחבה ושדרוג, ונרכש ציוד רפואי רב.
בשנת 2022 נחנך בבית החולים מרכז ממוגן לרפואה דחופה ואשפוז יום שנבנה בתרומת בזכות תרומת משפחות הלמסלי ושייפר מארצות הברית[14]. חדר המיון החדש נפתח לשימוש ואוייש רק לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל.
בשנת 2024 קיבל בית החולים את התואר בית החולים הנקי ביותר בארץ מזיהומים מבין בתי החולים הבינוניים בגודלם[15][16].
