בילדותו קיבל חינוך מסורתי בתלמוד תורה וישיבה בחברון, ולאחר מכן רכש השכלה כללית בבית ספר כל ישראל חברים בירושלים. לאחר שהשלים את לימודיו התיכוניים בהצטיינות נשלח ל"בית המדרש למורים" (ENIO) של כי"ח בפריז להכשרה בהוראה. בשנת תרס"ז (1906) השלים את הסמכתו כמורה, חזר לארץ ישראל, וקיבל את עבודתו הראשונה בבית הספר של כי"ח בירושלים. לאחר שנה עבר ללמד בבית ספר מקוה ישראל ביפו.
לאחר שהותו במרוקו שב לארץ ישראל ועסק בעריכת דין. ב-1 בינואר1921 מונה לשופט בבית משפט השלום של המנדט הבריטי בצפת ובטבריה. בשנת 1926 עבר לבית משפט השלום בחיפה. ב-4 בדצמבר1929 נתמנה לחבר בבית המשפט לקרקעות ביפו, ובשנת 1932 נתמנה לשופט בבית המשפט המחוזי בעיר. בשנת 1936 היה לשופט היהודי הראשון בבית המשפט המחוזי שייסד השלטון הבריטי בתל אביב, ובתפקיד זה כיהן במשך כעשור, עד שפרש לגמלאות בשנת 1946.[1]
ב-6 במאי 1948 הועמד מני לדין, ביחד עם אשתו שמחה בפני "בית הדין העליון לשירות העם", באשמת סיוע לבניו: שלום מני ואליהו מני, לערוק מהארץ על מנת לא להיות מגויסים להגנה. הם הורשעו ונידונו לקנסות כבדים.[2]
בנוסף לתפקידו כשופט היה פעיל באגודות ציבוריות שונות, וכיהן כיושב הראש של ועד אגודת "שוחרי האוניברסיטה העברית בתל אביב".[3]
נפטר ב-27 ביוני1966 ונקבר בבית העלמין קריית שאול. היה נשוי לשמחה בת משה לוי ולהם ארבעה ילדים: נשיא אוניברסיטת תל אביב וסגן יו"ר טבע לשעבר האורולוג פרופ' משה מני, ד"ר אליהו מני, עו"ד שלום מני וכרמלה מני.