נולד בבגדאד בחודש תמוז בשנת תקע"ח (1818) לרב סלימאן שנמנה עם עשירי ונכבדי העיר. החל את למודו במדרש בית זלכה אצל הרב עבדאללה סומך, ונהיה לאחד מתלמידיו המובהקים. לימים אף נישא לאחותו של הרב סומך. לפי מסורת שהייתה בידו הוא היה צאצא למלך דוד ודבר זה נרמז בשם משפחתו "מני" - מגזע נין ישי.
כבר בשנותיו הראשונות כתלמיד נמשך הרב מני לחכמת הנסתר והחל לעסוק בה. הוא הסתגף רבות בצומות מרובים וקשים ובשינה על אבן כסימן על צערו על גלות השכינה. בשנת 1856 החליט לעלות לארץ ישראל לירושלים ולהתחבר למקובליישיבת בית אל, אולם קהילתו התנגדה. לצדו עמד חברו החדש מספסל הלמודים, רבי יוסף חיים, הבן איש חי, אשר הסביר לקהילה כי על הרב מני לעלות לישראל אם חפץ להתקדם בלימוד חכמת הנסתר. לאחר עלייתו, נהג רבי יוסף חיים להתכתב עם הרב מני על מנהגי ארץ ישראל ומקובלי בית אל בעיר הקודש ודבר זה בא לביטוי בספרו בן איש חי. הוא החשיבו לרבו בתורת הנסתר.
לאחר מסע דרך דמשק הגיע הרב מני לירושלים. כשראה את העיר בשממונה קרע עליה את בגדו. עד מהרה התקבל בקרב מקובלי ישיבת בית אל ולמד אצל הרב אבולעפיה. הרב מני עבר לחברון בשנת תרי"ח (1858), מאחר שמזג האוויר בירושלים גרם לו לחלות. בשנת תרכ"ד (1864) לאחר מות רבה הראשי של חברון הרב משה פירירה התבקש הרב מני למלא את מקומו ונענה להצעה. במשך 14 שנה היה רבה הראשי ללא משכורת מטעם הקהילה ונשא במשרה לשם שמים. בזמן זה, נהג לכתוב על מכתביו "משרת עיר הקודש חברון לשם ייחוד קוב"ה". כעבור 14 שנה ולאחר התרחבות משפחתו, נאלץ לקבל משכורת למחייתה, ומאז שינה את נוסח חתימתו. בשנת תרכ"ט (1869) ביקר אותו רבי יוסף חיים. נוסף על כך הקים הרב מני בית כנסת מיוחד "בית יעקב", בו התפללו לפי הכוונות ומנהגי המקובלים בישיבת בית אל בירושלים. בסוף ספרו "שיח יצחק" הוא מתאר את מנהגי המקום.
הרב מני היה מפורסם בין יהודי ארצות האסלאם והתכתב עמם רבות כדי לשכנעם להתיישב בארץ ישראל בכלל ובחברון בפרט, ואכן מאות נענו לבקשתו. הרב מני עמד בקשר עם משה מונטיפיורי וביקש ממנו להשקיע מהונו הרב לביסוס היישוב היהודי בארץ ישראל. כמו כן עמד הרב מני בקשר עם יהודי בוכארה, שתרמו רבות למפעליו בחברון, ועם הרב שלמה פנחסוב, הידוע בכינוי באבאג'אן כאבולי, שתרם להדפסת ספריו.
ביום כיפור שנת תרנ"ט חש הרב מני כי ימיו ספורים והוא ציווה לבני ביתו את אשר יעשו לאחר קבורתו. מאותו יום ואילך התבודד בישיבה והתעמק בלימוד. נפטר בח' בתמוזתרנ"ט ונקבר בבית העלמין העתיק בחברון.
רחוב מני במרכז ירושלים מנציח את זכרו ואת זכר בנו מלכיאל מני[1].
תקופת חייו של הרב אליהו מני על ציר הזמן
ציר הזמן
משפחתו
צאצאיו של הרב מני היו למשפחה גדולה וחשובה בתולדות היישוב היהודי בחברון וארץ ישראל.
קרנות צדיק[9] - עוסק בענייני תיקוני פגם הברית מלוקט מפי ספרים וסופרים.
זכרונות אליהו - אסופת דינים וחידושי הלכות על השולחן ערוך, חלק א'[10] - על אורח חיים ויורה דעה, חלק ב' - על אבן העזר וחושן משפט[11].
מזכיר שלום ב' כרכים הוצאת חברת אהבת שלום
לקריאה נוספת
רבי סלימאן מנחם מני, מבוא לספר שיח יצחק (ירושלים תרס"ב)
גרשון בר-כוכבא, הרא"ם (רבי אליהו מני) - אישיותו, דמותו ופועלו, כנס מחקרי חברון, ד (תשעה), עמ' 45–63
הרב משה הלל, "כינוס חכמים: קובץ הגהות חכמי הדורות על ספר דרך עץ חיים למהרח"ו מאת רבי אליהו מני", מן גנזים, ספר שביעי (תשעו), עמ' רלא-רפז
משה ש. שבת, ישיבות בגדאד, כרך שני (ירושלים תשע"ט), פרק ט
מכתב מאליהו: הנקרא על ידי המחברו שאלות אליהו, תשובת אליהו: תכריך אגרות שאלות שנשאלו / על ידי הרב הגדול יוסף חיים; ולצדם תשובות הרב אליהו סלימאן מני; עורך ראשי: הרב שלום הלל. ירושלים: מכון אהבת שלום - יד שמואל פרנקו, תש"פ. (הספר בקטלוג ULI)
הרב שי עילם, לבקר בהיכלו, במלאת 150 שנים למסע הבן איש חי בארץ ישראל, כתב העת "קולמוס" גיליון 173, תש"פ
