על פי סקר שנערך בשנת 2017, 90% מהמונגולים הם בעלי השקפה חיובית על רוסיה (38% "במידה רבה" ו-52% "במידה מועטה"), כאשר 8% מביעים דעה שלילית (2% "במידה רבה" ו 6% "במידה מועטה").[1]
רקע
קבוצת פקידים רוסים ומונגולים, צולמה לאחר חתימת ההסכם הרוסי-מונגולי באורגה בנובמבר 1912. רוסיה הכירה באוטונומיה של מונגוליה וקיבלה ויתורים מסחריים.
רוסיה ומונגוליה חולקות גבול של 3,500 קילומטרים.[2] כאשר כוחות סינים תקפו את מונגוליה בשנת 1919 כדי לשלול את עצמאותה מסין, הצבא האדום הסובייטי עזר למונגוליה להדוף את הפלישה. הרפובליקה העממית המונגולית הוקמה בשנת 1921 בתמיכה צבאית סובייטית ותחת השפעה סובייטית.
שגרירות מונגוליה ברוסיה שגרירות רוסיה במונגוליה
העידן הקומוניסטי
ברית המועצות תמכה במהפכה שהביאה את מפלגת העם המונגולי (לימים המפלגה המהפכנית העממית של מונגוליה) לשלטון[3] כמפלגת השלטון של הרפובליקה העממית של מונגוליה (MPR), אשר הוקמה בשנת 1924.[4] במהלך 70 השנים הבאות, מונגוליה "ניהלה מדיניות אשר חיקתה את ברית המועצות" כמדינת לוויין סובייטית. המנהיג העליון המונגולי Khorloogiin Choibalsan, שפעל תחת הוראות סובייטיות, ביצע טרור המוני משנת 1936 עד 1952, עם מספר גדול ביותר של מעצרים והוצאות להורג (מכוון במיוחד לאנשי הכמורה הבודהיסטית) שהתרחשו בין ספטמבר 1937 לנובמבר 1939. השפעות סובייטיות ניכרו בתרבות המונגולית לאורך כל התקופה, ובתי ספר ברחבי המדינה, כמו גם האוניברסיטה הלאומית של מונגוליה, הדגישו את המרקסיזם-לניניזם. כמעט כל חבר באליטה הפוליטית והטכנוקרטית המונגולית, כמו גם רבים מבני האליטה התרבותית והאמנותית, התחנכו בברית המועצות או באחת מבעלות בריתה המזרח אירופאיות. הכלכלה המונגולית הסתמכה מאוד על הגוש הסובייטי בתחום החשמל, המסחר וההשקעות.
בעת הפיצול הסיני-סובייטי, ניסה בתחילה מנהיג מונגוליה, יומג'אגין טסדנבאל, לשמור על נייטרליות, אך בהמשך נקט עמדה פרו-סובייטית שיצרה מתח עם סין. כוחות צבאיים משני הצדדים החלו להתיישב על גדר הגבול בין סין למונגוליה ומתח צבאי התגבש החל מ-1963. בדצמבר1965 ביקש הפוליטביורו המונגולי מברית המועצות להציב את כוחותיה הצבאיים במונגוליה, לשמור עליה מפני הצבא הסיני. בינואר1966, עם ביקורו של ליאוניד ברז'נייב במונגוליה, חתמו שתי המדינות על הסכם סיוע הדדי, שסלל את הדרך לנוכחות צבאית סובייטית במונגוליה. בפברואר1967, לאחר שבועות של החמרה במתיחות הסינית-סובייטית, אישרה מוסקבה רשמית את הצבת הארמייה הסובייטית ה-39 במונגוליה[5]. הכוחות הסובייטים נפרסו לתקופה ארוכה במונגוליה.[6]
המשטרים הקומוניסטיים של מונגוליה וברית המועצות יצרו קשרים דו-צדדיים קרובים ושיתופי פעולה.[2][7] שתי המדינות הקימו קשרים תעשייתיים ומסחריים קרובים, במיוחד עם הרפובליקות הסובייטיות במרכז אסיה, ומונגוליה תמכה בעקביות בברית המועצות בנושאים בינלאומיים.
בשנת 1986 חתמו שתי המדינות על הסכם שלום, חברות ושיתוף פעולה. מונגוליה הצטרפה לצד ברית המועצות בעקבות הפיצול הסיני-סובייטי בשנות ה-50. בעקבות הדוגמה של מדיניותו של מנהיג ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב לשיפור הקשרים עם המערב וסין, שיפרה מונגוליה את קשריה עם ארצות הברית וסין. בשנת 1989 סיימו מונגוליה וברית המועצות את התוכניות לנסיגת הכוחות הסובייטים ממונגוליה.
התקופה המודרנית
הרפובליקה העממית של מונגוליה קרסה בשנת 1990 והממשלה הראשונה שנבחרה באופן דמוקרטי נכנסה לתפקיד באותה שנה, מה שהוביל ל"טריז במערכת היחסים ההדוקה בעבר בין מונגוליה לגוש הסובייטי". לאחר 1992 נפסק הסיוע הטכני הרוסי, ורוסיה הגישה בקשה למונגוליה להחזיר את כל הסיוע שקיבלה מברית המועצות בשנים 1946 עד 1990, נתון שהסובייטים העריכו כ-11.6 מיליארד רובלים (שנוי במחלוקת על ידי המונגולים).[8]
לאחר פירוק ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה, הסחר של מונגוליה עם רוסיה ירד בכ-80% ויחסי סין והשפעתה על מונגוליה גברו.[6] עם זאת, רוסיה ביקשה לשקם את היחסים החזקים עם מונגוליה בשנים האחרונות כדי לשפר את מעמדה כמעצמה אזורית. בשנת 2000 ערך נשיארוסיה ולדימיר פוטין ביקור רשמי במונגוליה - הראשון על ידי ראש מדינה רוסי מאז לאוניד ברז'נייב בשנת 1974 ואחד הראשונים מנשיאותו של פוטין - וחידש הסכם דו צדדי גדול.[2] הביקור והשיפור ביחסים הדו-צדדיים התקבלו בברכה במונגוליה כנגד השפעת סין. רוסיה הורידה את מחירי יצוא הנפט והאנרגיה למונגוליה ושיפרה את הסחר החוצה גבולות. ממשלת רוסיה מחקה 98% מהחובות הממלכתיים של מונגוליה ונחתם הסכם לבניית צינור נפט מרוסיה לסין דרך מונגוליה.
^Balazs Szalontai, "From the Demolition of Monastaries to the Installation of Neon Lights: The Politics of Urban Construction in the Mongolian People's Republic" in Sites of Modernity: Asian Cities in the Transitory Moments of Trade, Colonialism, and Nationalism (ed. Wasana Wongsurawat), pp. 165-66.
^Morris Rossabi, Modern Mongolia: From Khans to Commissars to Capitalists (University of California Press, 2005), pp. 31-37.
