רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
רוק מתקדם (באנגלית: Progressive Rock; נקרא גם: רוק פרוגרסיבי, או בקיצור, פרוג) הוא תת-ז'אנר של מוזיקת רוק שמקורו באנגליה בסוף שנות השישים עד שנות השבעים של המאה ה-20, ואשר התפשט לעוד מדינות באירופה כגון גרמניה, איטליה, וצרפת. שורשיו ברוק הפסיכדלי, בדומה לסגנון הארט רוק, שנוצר מתוך שאיפה ליצור רוק מורכב ורציני יותר. להקות ואמנים בזרם זה נטשו את סינגלי הפופ הקצרים לטובת טכניקות תזמוריות והלחנתיות המקושרים לרוב עם סגנונות כמו ג'אז ומוזיקה קלאסית, כדי להעניק למוזיקת הרוק את אותה רמת תחכום וכבוד מצד מבקרי מוזיקה. בין השירים הופיעו גם סוויטות באורך 20–40 דקות, הכוללות השפעות סימפוניות, מוטיבים ונושאים מוזיקליים מורחבים, אווירה ומילים בסגנון פנטזיה, מדע בדיוני ואחרים, ותזמורים מורכבים.
רוק מתקדם ראה הצלחה מסחרית גדולה ועלייה בפופולריות בשנות השבעים, במיוחד באמצע העשור. הלהקות ג'ת'רו טאל, פינק פלויד, יס, קינג קרימזון, קווין, ג'נסיס, אמרסון, לייק ופאלמר, קאמל, פוקוס (אנ'), אוריה היפ, קנזס נחשבות למשפיעות ולחשובות בז'אנר. הפופולריות של הז'אנר החלה לרדת בסוף שנות השבעים בגלל עלייה בפופולריות של הז'אנר המינימליסטי, פאנק רוק. למרות זאת, גם בשנות השמונים הז'אנר זכה להצלחה מסחרית, על אף השינויים האישיים בהרכבים והשינוי בכיוון המוזיקלי.
הז'אנר התפתח מלהקות שעשו את מה שהיום נקרא פרוטו פרוג. פרוטו פרוג הוא שם לאלבומים שיצאו בשנות השישים ובתחילת שנות השבעים, על ידי להקות כמו הביטלס, המודי בלוז, הדלתות, פרנק זאפה ועוד, ובהם הייתה מוזיקה נסיונית יחסית, שהיו בה מאפיינים שנלקחו ממוזיקה קלאסית, מג'אז, וממוזיקת עולם.
לרוק המתקדם יש כמה תתי ז'אנרים וביניהם רוק סימפוני, בו תזמורים וטכניקות הלחנה קלאסיים משתלבים במוזיקת רוק, הניאו פרוג הנוסטלגי שנוצר בשנות השמונים, סצנת הקנטרברי ששילבה ג'אז והומור שנוצרה בשנות השישים והשבעים, ותתי-ז'אנרים יותר נסיוניים ויותר אוונגרדיים ברוחם כמו רוק באופוזיציה שנוצר בסוף שנות השבעים. רוק מתקדם השפיע על ז'אנרים כגון קראוטרוק ופוסט-פאנק, ובמשך השנים, התמזג עם סגנונות רוק אחרים כדי ליצור תתי-ז'אנרים נוספים כגון מטאל נאו-קלאסי ופרוגרסיב מטאל.
פרוטו פרוג הוא שם כולל לסגנונן של כמה להקות שקדמו לז'אנר הרוק המתקדם. פרוטו פרוג אינו סגנון או ז'אנר אלא מאפיין של כמה אלבומים של להקות שפעלו בשנות השישים ואלבומיהם גרמו לפיתוח ויסוד הרוק המתקדם. אלבומי הפרוטו פרוג יצאו בין השנים 1966 עד 1969 (בעיקר בבריטניה) והתאפיינו במוזיקה מורכבת ומתוחכמת יותר, במטרה לפרוץ את הגבולות ואת המחסומים של המוזיקה באותה תקופה.
פרוטו פרוג אינו נחשב לז'אנר ולכן לא מגדירים את הלהקות או את האלבומים כ"פרוטו פרוג". המונח "פרוטו פרוג" מתאר את המוזיקה שגרמה להיווצרותו של הרוק המתקדם.
קינג קרימזון אחת מהלהקות המשפיעות והחשובות בז'אנר הרוק המתקדם.
רוק מתקדם הוגדר במקור כ"רוק קלאסי" (classical rock) בו להקת רוק מנגנת יחד עם תזמורת, אך המונח נוצר מהמיזוג של מיילס דייוויס בין סגנונות שונים כמו פיוז'ן, הבי מטאל, פולק רוק עם סגנון אקספרימנטלי של להקות גרמניות. המונח לא מתאר סגנון אחד אלא שילוב של סגנונות רבים. ג'רי אווינג העורך של "פרוג מגזין" (Prog Magazine), הסביר ש"פרוג הוא לא רק צליל, אלא גם חשיבה", וגיטריסט להקת דרים ת'יאטרג'ון פטרוצ'י מציין כי המונח הוא היעדר של גבולות סגנוניים.
הופעת אלבומי הקונספט ושורשיו של הז'אנר באלבומי רוק פסיכדלי והופעות שהציגו מוזיקה וליריקה חזותית. רוק מתקדם לא נועד לריקודים קצביים המגדירים סגנונות רוק אחרים, והוא יותר סביר מאשר סגנונות אחרים במוזיקה פופולרית לניסויים עם מבנה הלחנה, כלי נגינה, הרמוניה וקצב, ותכנים ליריים.
מוזיקאים ברוק המתקדם בדרך כלל מראים נגינה גבוהה ומשכילה בכלי הנגינה בו מנגנים אך לא תמיד במקרה. למשל גרג לייק ובוז בארל מקינג קרימזון לא היו נגני בס בהתחלה כפי שהם ידועים כיום, הם ניגנו בהתחלה בגיטרה. פינק פלויד ובריאן אינו הם דוגמאות בולטות לאמנים אשר בונים קטעים מורכבים מחיבור של קטעים פשוטים ושהם וירטואוזים ושולטים באולפני ההקלטות כדי לעשות זאת.
היבטים מוזיקליים
מבנה
שירי רוק מתקדם בדרך כלל נמנעים ממבנה של שירים רגילים במוזיקה פופולרית (בית-פזמון-בית), והאורך הלא רגיל של יצירות אלו, השירים נמנעים מאורך רגיל של סינגל שהוא בדרך כלל 3 דקות. צורות מוזיקליות מיטשטשות באמצעות השימוש במקטעים ארוכים ושל פתיחה מוזיקלית הגשר המוזיקלי מפריד בין המקטעים, שתוצאות הן סוויטות בסגנון קלאסי. הקומפוזיציות בדרך כלל דומות למחרוזות, אך ביצירות יש יותר קשר בין הקטעים בניגוד למחרוזות בלי קשר בין הקטעים. מעברים בין קטעים אקוסטיים ובין קטעים חשמליים מקדמים את הדינמיקה. המעברים בדרך כלל מערבבים מוזיקה כתובה, השפעות קלאסיות ואלתורים של הלהקה. קטעים אלה מדגים את הווירטואוזיות של חברי הלהקה והן מנוגדות למוזיקת פופ בה יש רק חבר אחד מוביל בלהקה. אף על פי שכמה שירי רוק מתקדם נמשכים 3–5 דקות, להקות כמו קראפטוורק השתמשו בכמה מאפיינים ממוזיקת הפופ שנוצרו ביצירות ארוכות מקרה לא נדיר בז'אנר. היצירות הארוכות הן בדרך כלל תוצאה של ניסיון עם אלמנטים של מוזיקה קלאסית, למרות שמנקודת מבט אלטרנטיבית יש טענה האומרת שהיצירות באות מהחקירות במורכבויות המתאפשרות במוזיקה הפופולרית. למרות זאת, להקות כמו שאלו טכניקות מהמוזיקה הקלאסית בשיריהן. קלידן להקת ג'נטל ג'ייאנט, קרי מיניר התמחה בהלחנה בעיקר בזכות לימודיו באקדמיה המלכותית למוזיקה, בדרך כלל נודע השימוש בקונטרפונקט בשירי הלהקה. שירי להקת קנזס כמו "Miracles out of Nowhere" בדרך כלל כוללים מעברים בהם הכינור וקלידים או יותר וגיטרות שכולם מנגנים בחלקים של קונטרפונקט ביצירות הלהקה. ב-"Close to the Edge" של להקת יס, משתמשת הלהקה בטכניקות הלחנה קלאסיות שפותחו על ידי חזרות שונות של הנושא המוזיקלי במבנה של היצירה.
אלמנטים של מוזיקה קלאסית לפעמים מושאלים מפני המשמעות התרבותית שלהם. יס בדרך כלל משתמשים בקטעים קונטרפונקטיים כדי ליצור את הרושם של סגנון הבארוק, כמו בקטע הדומה לפוגה בדקה השמינית של "Close to the Edge" ובסולו הצ'מבלו ב-"Siberian Khatru". ג'נטל ג'ייאנט יצרו הרגשה ימי-ביניימית דרך השימוש במדריגל.
כלי נגינה
להקות רוק מתקדם הרחיבו את אוסף כלי הנגינה מאשר להישאר עם כלי נגינה של רוק (גיטרה, גיטרת בס, קלידים, תופים) על ידי הוספה של כלים הנפוצים בסגנונות שונים כגון פולק, ג'אז או מוזיקה קלאסית. מספר להקות במיוחד בהתחלתו של הז'אנר, הקליטו את אלבומיהם עם תזמורת שלמה. המודי בלוז שהיו אז להקת בלוז שהלכה בעקבות הפלישה הבריטית עם להיט, הגיעו להצלחה מסחררת עם האלבום Days of Future Passed. באלבום נוגנו תזמורים ששילבו את הלהקה עם תזמורת שלמה, עם פתיחות של התזמורת כדי לגשר בין השירים הפשוטים.
השימוש בתזמורת היה יקר מדי ולכן גבה המון כסף מלהקות אשר השתמשו בתזמורות לאלבומיהן. לכן להקות כמו המודי בלוז פנו למלוטרון. המלוטרון הוא כלי המבוסס על מאגר סרטים מגנטיים (הנמצאים בשימוש גם בקלטות שמע), כאשר על כל אחד מהם מוקלט צליל באורך של כ-8 שניות. כל אחד מהקלידים בכלי מפעיל סרט הקלטה שונה. הדגמים הראשונים של המלוטרון כללו 18 סטים של כלים כגון כינורות, חלילים וחצוצרות. דגמים מאוחרים יותר כללו גם מקהלות, גיטרות ואקורדיון. אך לכלי היו לו גם חסרונות רבים. לא היה נוח לנייד אותו ממקום מקום, הוא היה יקר מאוד (בסביבות 1,000 לירות שטרלינג של זמנו) וכמעט בלתי אפשרי היה להשתמש בו בהופעות חיות. למרות זאת, הכלי הפך לפופולרי אצל המודי בלוז. לאחר מכן, עוד להקות רוק מתקדם החלו להשתמש בו כמו ג'נסיס, סטרובס, קינג קרימזון, פינק פלויד ורבים אחרים.
אורגן האמונד הוא כלי נוסף שהפך נפוץ ברוק המתקדם. זהו כלי שצלילו נשמע כמו עוגב. על אף שיוצרו דגמים רבים ושונים של אורגני האמונד, הנפוץ מכולם הוא ההאמונד B-3. בסוף שנות ה-60 ובמהלך שנות ה-70 הצליל הייחודי של אורגן ה-B-3, שהושמע בדרך כלל דרך מגבר לזלי, היה נפוץ במוזיקה הפופולרית. השימוש באורגן זה בכנסייה האנגליקנית עם מקהלה השפיע על להקות הז'אנר.
כלי נגינה אלקטרוניים רבים אחרים נחשבים כנפוצים ברוק המתקדם. פסנתר ה-RMI שהיה מועדף על ידי ריק וייקמן מלהקת יס וטוני בנקס מלהקת ג'נסיס. השניים העדיפו את ה-RMI על פני אורגן האמונד. ה-RMI דוגם צליל של צ'מבלו, כמו שגם יכול הקלבינט (clavinet). הפסנתר החשמלי מסוג Wurlitzer, היה נפוץ אצל להקת סופרטרמפ. כמה להקות בעיקר ג'נסיס, השתמשו בפסנתר חשמלי מסוג ימאהה, גם סינתיסייזרים הדוגמים צלילי כינורות היו נפוצים בז'אנר.
לקריאה נוספת
אורי ברייטמן, רוק מתקדם - משנות ה-60 ועד היום, הוצאת מפה, 2005.
.jpg)
