יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ללא מקורות ונראה כאילו הכותבים המרכזיים הכניסו את הערכותיהם האישיות, חסרה ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
החל משנות ה־60 של המאה ה־20, בעיקר בסופן, צמחו מספר יוצרים בארץ ובעולם, אותם נהוג לתאר כ"רוק מתקדם". בעוד אין מאפיינים ברורים לסגנון ה"מתקדם", מדובר בדרך כלל בתיאור למוזיקה מורכבת יותר ו"מתוחכמת" יותר. המוזיקה מתאפיינת לרוב בגיוון מוזיקלי, שילובים לא צפויים, ניסיוניות, מקצבים, הרמוניות ומלודיות מורכבות ואלמנטים מוזיקליים "מורכבים" דומים.
בעוד הרוק המתקדם בבריטניה ובארצות הברית זכה לעניין גדול בכל העולם, ולהקות כמו פינק פלויד היו מהמוכרות והנמכרות ביותר, ואף להקות "מחתרתיות" יותר כמו ואן דר גראף ג'נרייטור הוציאו אלבומים שנמכרו בכמויות באיטליה ובמקומות אחרים – באופן טבעי הלהקות הישראליות (כמו להקות נוספות משאר העולם) זכו לפחות עניין והערכה, הן מהקהל בחו"ל והן מהקהל ומהמבקרים בישראל עצמה.
היסטוריה
שנות השישים ושנות השבעים: השיא
ההתחלה: מוזיקה טרום מתקדמת, ניסיונית ופסיכדלית (1965–1967)
החל מאמצע שנות ה-60 מוזיקאים רבים בישראל התחילו להתנסות עם הצליל החשמלי ולקחת אותו לכיוון המתקדם, תוך כדי אימוץ חלקי של אלמנטים שמאוחר יותר יאפיינו את הסגנון.
אולי הראשון שניסה להפוך את ה"רוק" למשהו שונה, מורכב יותר ומתוחכם יותר, היה אריס סאן. כבר ב-1965 הוא היה בין הראשונים להציג סולואי גיטרה ארוכים, וירטואוזים ומתוחכמים, השפעות עממיות מהמזרח ושימוש פסיכדלי באפקטים שונים, ולעיתים רחוקות יותר הוא נגע גם בניסיוניות ומקצבים מורכבים. אריס סאן המשיך ליצור בסגנון דומה עד 1968, אז הוא פנה למוזיקה קלה ומסחרית יותר. בתחילת שנות ה-70 הייתה לו חזרה לסגנון המקורי המורכב יותר.
הרכבים נוספים, כמו ה"סינג סינג" (כבר ב-1965) והרכב נוסף שקרא לעצמו "הנסיכים" (על שם הרכב מוקדם ומפורסם יותר שהתפתח ללהקה המתקדמת "פניקס") התנסו באותה תקופה במוזיקה ניסיונית (במקביל לפופ שהם ניגנו), פרועה וצורמת יותר, לעיתים אטונאלית, ובכך פרצו את גבולות מוזיקת הפופ המקובלת.
אריק איינשטיין היה מוזיקאי נוסף שהתעסק במוזיקה מתקדמת במהלך שנות ה-60, תחילה במוזיקה ניסיונית כמו בביצוע הפסיכדלי שלו ל"ערב של שושנים" מ-1966, מאוחר יותר בפופ עם השפעות קלאסיות ולבסוף ביצירות מורכבות וארוכות כמו "היה היה" מתוך האלבום "פוזי" ב-1969, בו הוא שיתוף פעולה עם מוזיקאים מתקדמים נוספים כמו מישה סגל והצ'רצ'ילים. בתחילת שנות ה-70 איינשטיין עבר יותר לתחום הפופ (על אף ש"שבלול" כלל גם כן נגיעות מתקדמות), אך אל המוזיקה המתקדמת הוא חזר במהלך שנות ה-70 באמצעות שיתופי פעולה עם מוזיקאים מתקדמים כמו שם טוב לוי, 14 אוקטבות (יוני רכטר ואבנר קנר), הפלטינה ואחרים.
מוזיקאי פופ רך ומוזיקה עממית התחילו להתנסות בעיבודים מורכבים יותר. דוגמאות בולטות הן הביצוע הבארוקי של גאולה גיל לשיר "פורטונה" מאותה תקופה, והביצוע של הפרברים לפוגה קצרה בחמישה קולות.
ב-1967 עלו שלוש להקות חדשניות עם הקלטות פורצות דרך – "סדן השטן", להקה ניסיונית חצי ישראלית-פלסטינית וחצי אמריקאית שפעלה בארצות הברית שהוציאה אלבום בעיבודים חדשניים לשירי עם מהמזרח התיכון. מאיר אריאל הוציא תקליטון ראשון עם עיבודים מיוחדים, וקטע ניסיוני אחד שניתן להגדיר אותו כ"מיני-יצירה" בשני חלקים, "בבלת". שלישיית הנמר הנוראי הוציאה יצירה הומוריסטית-ניסיונית באורך של 8 דקות עם נושאים מתחלפים ומבנה לא טיפוסי. שאר הקטעים שלהם היו שירים עממיים עם צליל "חללי" מעט בזכות הקלידים הדומיננטיים שאפיינו אותם. דני ליטני שהיה חבר בהרכב הזה המשיך מאוחר יותר לקריירת סולו בה הוא נגע מעט במוזיקה מתקדמת, בעיקר עם להקת "שמיים" שהקליטה אלבום ב-1976.
רן אלירן זכור בעיקר כזמר עממי ובשל השיר "שארם א-שייח", אך בשנות ה-60 הוא בהדרגה נהיה לפסיכדלי יותר ויותר, ואלבומו "רן אלירן" מ-1969 כלל לא מעט השפעות מתקדמות, אולי גם בזכות הלהקה המלווה, זוהר השביעי. בהמשך הוציא אלירן את "חיים כפולים", שהיה אלבום מתקדם למדי שהתאפיין בסולואים ארוכים והשפעות עממיות.
רימונה פרנסיס באה מעולם הג'אז, אך בשלושת התקליטים שהייתה שותפה להם בין 1969 ל-1978 יש השפעות מתקדמות ומורכבות, ושילובים מיוחדים של ג'אז, מוזיקת עם, מוזיקה חשמלית ומוזיקה קלאסית.
הפסיכדליה המתקדמת (1968–1970)
ה"זרם" הראשון של המוזיקה המתקדמת בישראל התחיל ב-1968. באותה שנה הקליט דני בן ישראל את "הקלטות קטמנדו" הקיצוניות ובאותה תקופה גם את "חנטריש ¼3", המוכר יותר, שהיה אלבום מתקדם גם הוא.
הצ'רצ'ילים הקליטו באותה שנה את אלבומם הראשון, שכלל בצידו השני ארבע רצועות מחוברות לכדי יצירת רוק אחת באורך של כ-16 דקות, עם 4 נושאים שונים והשפעות מגוונות של מוזיקה ערבית, פסיכדליה ומוזיקה אלקטרונית.
בין להקות הקצב היו להקות רבות נוספות שהקליטו מוזיקה מתקדמת אך לא הצליחו להוציא אלבום, כמו "פניקס", להקתו של גרי אקשטיין, שצמחה מהכוכבים הכחולים (שם גם היה חבר עוזי פוקס, שמאוחר יותר הצטרף לסגנונות, עוד להקת קצב שבעצמה נגעה מעט במוזיקה מתקדמת) והנסיכים. אקשטיין עצמו נגע במוזיקה מתקדמת מעט באלבומי הסולו שלו ובעיקר במחזמר "טרמפ למוות", שם היה חלק מהרכב-על של מוזיקאים מתקדמים ושיתף פעולה עם מני בגר מלהקת גן-עדן המתקדמת.
"הבמה החשמלית" היא דוגמה נוספת (עם יצירה מתקדמת כבדה-פסיכדלית באורך 11 דקות מ-1971), הם גם שיתפו פעולה עם דני בן ישראל מעט ב"חנטריש".
זוהר לוי היה אחת הדמויות המשמעותיות במוזיקה המתקדמת של שנות ה-60 וה-70 יחד עם ההרכבים זוהר השביעי ואחרית הימים שאותם הנהיג. מאוחר יותר הוא היה חבר גם ב-"14 אוקטבות" יחד עם יוני רכטר ואבנר קנר, אך בתפקיד משמעותי פחות מזה שהיה לו בהרכבים הראשונים.
הרכבים נוספים מהזרם שנגעו במוזיקה מתקדמת בצורה פחות משמעותית היו בין היתר "פרפר אטומי", "האריות", "הקולות הגבוהים", "הפודינג" וכן ניתן להזכיר את ההרכב הרומני של ננסי ברנדס "רוסו שי נגרו" (אדום ושחור).
הזרם המרכזי (1968–1979)
בין 1968 ל-1970 היוו רוב המוזיקאים המוערכים והפופולריים ביותר במוזיקה המתקדמת הישראלית חלק חשוב באלבום מתקדם כלשהו, בלהקה (אזרחית או צבאית) או בהשתתפות באלבום סולו. רבים מהמוזיקאים האלה שיתפו בינם פעולה ליצירת הרכבים, בדרך כלל "חד פעמיים". שיא היצירה של קבוצת המוזיקאים הזו הגיע אחרי מלחמת יום כיפור, בסביבות 1974.
אלברט פיאמנטה הגיע מתחום הג'אז עם משיכה לסגנון חשמלי, עממי ואתני והקליט כבר מאמצע שנות ה-60. במהלך שנות ה-60 ובעיקר בסופן הוא ביצע קטעים עממיים בביצועים מתקדמים פסיכדליים-ג'אזיים ושיתף פעולה עם צביה אברבנאל בהקלטות מתקדמות של מוזיקה תימנית. בתחילת שנות ה-70 המשיך ל"סדנת הג'אז" שניגנו בסגנון אקוסטי יותר אך מורכב לא פחות, אך לקראת אמצע שנות ה-70 הוא חזר לסגנון חשמלי יותר והתעמק אף יותר במוזיקה עממית ובכלים אתניים.
החל מ-1968 הלהקות הצבאיות החלו להתנסות במוזיקה מורכבת וניסיונית. בין הלהקות הצבאיות המתקדמות בלטה להקת פיקוד מרכז, שבאלבומם מאותה שנה התעסקה במוזיקה מתקדמת וניסיונית במה שנשמע מעט כמו הטרופיקליה של אותה תקופה. הקטע "בכי תמרורים" היה אחד החדשניים באותה תקופה ובין הראשונים להתעסק עם פוליריתמיים מורכבים ושבירה של מקצבים, אחד הדברים שיעסיקו מאוחר יותר את המוזיקה המתקדמת הישראלית והעולמית ובייחוד את חבר הלהקה שם טוב לוי.
באותה שנה גם להקת הנח"ל התחילה להתעסק במוזיקה מתקדמת וניסיונית, מגמה שתגיע לשיאה ב-1972. חברי הלהקה באותה תקופה, אלון אולארצ'יק, דני סנדרסון, מאיר פניגשטיין, אפרים שמיר וגידי גוב, שמאוחר יותר יקימו יחד את להקת כוורת, הקימו בעודם בנח"ל הרכב טרום-כוורתי שהקליט ב-1971 ו-1972 מספר יצירות מתקדמות מהשאפתניות ביותר שנעשו באותה תקופה, אחת היצירות, "אופרת פוגי", נמשכה קרוב לחצי שעה וייתכן והייתה היצירה הארוכה ביותר באותה תקופה.
להקת חיל התותחנים גם היא פנתה לסגנון המתקדם, עם אלבום מתקדם ראשון ב-1970. בין השותפים באלבום היו יוני רכטר על הקלידים ויוסי פיאמנטה על הגיטרה (ובנוסף להם חברי להקת אף אוזן גרון שנגעו מעט בסגנון גם כן בשלב מסוים) יוני רכטר הצטרף 3 שנים אחר כך, יחד עם יצחק קלפטר, ללהקת כוורת, הרכב הרבה פחות מתקדם והרבה יותר קליל מההרכב הקודם של סנדרסון, ואף על פי כן חברי הלהקה שמרו על נוכחות מתקדמת משמעותית בכל אלבום של הלהקה. להקה דומה אך ידועה פחות הייתה להקתו של עוזי חיטמן (מלהקת פיקוד מרכז גם כן), הפופולים.
כוורת התפרקה תוך 3 שנים, לאחר מכן המשיכו רוב המוזיקאים החברים בה לעסוק במוזיקה – אפרים שמיר הוציא אלבום מתקדם למדי עם אסתר שמיר, מאיר פניגשטיין הצטרף לאחד ההרכבים האהובים ברוק המתקדם הישראלי, זינגלה, וגידי גוב גם הוא הוציא אלבום סולו בשנות ה-70 שגם בו היו השפעות מתקדמות. יצחק קלפטר השתתף בעוד כמה הרכבים מתקדמים, ויוני רכטר נהיה לאחת הדמויות המשמעותיות במוזיקה המתקדמת בהמשך. לעומת זאת, דווקא דני סנדרסון, שהנהיג את ההרכב בתקופה הכי מורכבת שלו והמשיך לקריירת סולו מצליחה – לא חזר להתעסק בסגנון.
ב-1969 התפרקה שלישיית התאומים, להקת פופ פסיכדלי, ממנה יצאו שני מוזיקאים שהשפיעו על המוזיקה המתקדמת בישראל בצורה משמעותית – אושיק לוי היה הפופולרי ביניהם, שבאלבומיו, בעיקר השני והשלישי, אימץ סגנון פסיכדלי-מתקדם. השני היה פופיק ארנון, שהוציא אלבום אחד, בסגנון דומה אך מעט ניסיוני יותר, לא זכה להצלחה בזמן אמת אבל כיום מוערך וכנראה זכה למעמד של אלבום פולחן. על האלבום עבדו מוזיקאים משמעותיים בעולם המוזיקה המתקדמת – הצ'רצ'ילים, אלברט פיאמנטה ושלמה גרוניך.
ב-1971 וב-1972 עיבד גרוניך שני אלבומים מתקדמים ללהקות נוספות – להקת גייסות השריון וצוות הווי סיני (במשותף עם מתי כספי, כשאחד מחברי הלהקה היה שלמה יידוב איתו יעבוד מעט מאוחר יותר), וב-1971 הוציא אלבום בכורה מתקדם מהפכני ומוערך, שהיה השראה משמעותית למוזיקאים המתקדמים של אותה תקופה (אבנר קנר למשל, ציין אותו כהשפעה מוקדמת). בהמשך שנות ה-70, בין היתר, גרוניך היה שותף להרכבים משמעותיים בהיסטוריה המתקדמת הישראלית כמו "מאחורי הצלילים" יחד עם מתי כספי (שהוציאו אלבום אחד) ו"קצת אחרת" יחד עם שם טוב לוי ושלמה יידוב (שהוציאו אלבום אחד אך הותירו הקלטות רבות נוספות שלא יצאו לאור).
כספי עצמו היה יוצר קשה להגדרה. מצד אחד הוא לא היה חלק מובהק מזרם המוזיקאים המתקדמים וגם המוזיקה שלו הייתה שונה מהמוזיקה המתקדמת הנפוצה – המבנה של שיריו היה של שירים פשוטים ובדרך כלל קליטים. עם זאת, המלודיות שלו, ההרמוניות, ולעיתים גם העיבודים והמקצבים היו מורכבים במיוחד.
שם טוב לוי המשיך גם הוא להרכב משלו – "ששת", קצת אחרי שהקליט אלבום סולו ראשון. ששת הוציאו אלבום אחד שזכה להערכה גדולה והקליטו אלבום נוסף כפסקול לסרט "מסע אלונקות". ששת היוותה קרש קפיצה לקריירה של יוצרים "מיוחדים" ו"שונים" נוספים בין חברי הלהקה, כמו יהודית רביץ, שהוציאה אלבום סולו עם השפעות מתקדמות בסוף שנות ה-70. מאוחר יותר היא עברה למוזיקה קלה יותר, בדומה לשלמה יידוב שהוציא אלבום סולו מתקדם בסוף שנות ה-70 ועבר מאוחר יותר, בשנות ה-80, למוזיקה פשוטה.
יוני רכטר הקים עם אבנר קנר את "14 אוקטבות", הרכב נוסף שזכה להערכה גדולה. הם הקליטו אלבום אחד ומופע בשם "הכל זורם" שלא יצא מעולם. אבנר קנר עבר אל מאחורי הקלעים, אך הקליט את הקטע המתקדם "ברידג'". יוני רכטר הוציא שני אלבומי סולו מתקדמים בסוף שנות ה-70.
חברו ללהקת חיל התותחנים, יוסי פיאמנטה, המשיך גם הוא להרכב מתקדם משלו, "להקת פיאמנטה". בשנות ה-70 ההרכב הקליט אלבום שנגנז יחד עם סקסופוניסט הג'אז האמריקאי סטן גץ, ובאלבומיהם הבאים הם המשיכו ליצור מוזיקה חסידית-מתקדמת.
מישה סגל התחיל בתור מעבד ומלחין בסוף שנות ה-60, והוציא תקליטון עם כמה מההקלטות הכבדות ביותר בתקופה. בשנות ה-70, בעיקר בתחילתן, הוא הקליט מספר הקלטות בסגנון מתקדם שחלקן יצאו לרדיו בלבד או פורסמו בתקליטונים. יחד עם דניאל שליט, הוא יצר יצירות ששילבו בין מוזיקה קלאסית, רוק וג'אז.
הרכב משמעותי נוסף היה "הפלטינה". הפלטינה הוקמה לאחר פירוק להקת הברנשים של פיאמנטה, שליוותה את אריק איינשטיין. מתופף הברנשים אהרל'ה קמינסקי איחד מספר מוזיקאים מתחום הפופ והג'אז על מנת ליצור הרכב ליווי מחליף, שיצא לדרך עצמאית בסופו של דבר. הסגנון של הפלטינה היה מתקדם וחשמלי ומלא השפעות מתחום הג'אז – באלבומם הראשון הייתה גם השפעה פאנקית בולטת, ובאלבום השני השפעות קלאסיות. ההוצאה השלישית שלהם, שהוקלטה ב-1976, מאחדת בין הקלטות בסגנון אימפרסיוניסטי, בהשראת דביסי, להקלטות אקוסטיות יותר מהופעה חיה.
בנוסף לכך ליוותה להקת הפלטינה מוזיקאים נוספים, כגון את חוה אלברשטיין באחד מאלבומיה. האלבום בלט בצליל המתקדם שלו והיה תחילתה של מגמה שהתרחבה לקראת שנות ה-70, ובה מוזיקאים מוכרים מתחומים אחרים החלו להתקרב אל הצליל המתקדם, וליצור בעצמם מוזיקה מתקדמת – בדרך כלל גרסה קלה, קליטה ורכה יחסית של הסגנון. בין המוזיקאים שהיו חלק מהמגמה הזו היו רבים מתחום "מוזיקת השיער" כמו יזהר כהן וצביקה פיק, ואחרים מ"הליבה" של הפופ הישראלי, כמו שלום חנוך ואריאל זילבר, שחברו ביחד ליצור את אחד ההרכבים הפופולריים ביותר במוזיקה המתקדמת הישראלית, "תמוז". גם אלבומי הסולו של השניים שיצאו אחר כך בשנות ה-70 המאוחרות כללו השפעות מתקדמות, במיוחד אלה של זילבר, שגייס "פליטי" להקות מתקדמות כמו בודגוב וטוני בראוור ללהקת הליווי שלו "ברוש" (שבעצמם הקליטו מעט בסגנון מתקדם קל יותר בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80). מוזיקאים מוכרים נוספים שהתנסו בסגנון מתקדם קליל יותר היו דורי בן זאב ושלישיית אף אוזן גרון (הקטע שלהם "חגיגה" מ-1974 הוא הדוגמה הבולטת ביותר).
בעקבות ההתפתחות של עולם הפופ הקל יותר אל כיוון המוזיקה המורכבת יותר עלו מוזיקאים שהתעסקו בעיקר בשילוב בין הצליל הקל והקליט יותר למורכבות המוזיקלית של המוזיקה המתקדמת. בין המוזיקאים האלה היו נורית גלרון, שהוציאה שני אלבומים בסגנון בסוף שנות ה-70 (ומאוחר יותר עברה למוזיקה קלה יותר), אורי רווח שלא הוציא אלבום אך הקליט קטעים בסגנון אמנותי ומורכב, ההרכב שלישיית קצה השדה וההרכב שלישיית היהלום השחור (שבה היה חבר גם ריצ'רד פרץ, שהיה שותף לתחילת דרכו של אריק איינשטיין כמוזיקאי מתקדם יחד עם האיינשטיינים. עוד באלבום ניגן שם טוב לוי). בעקבות האופנה הזו קמה השלישייה "צליל מכוון" של שלושה מענקי הסגנון – שלמה יידוב (צוות הווי סיני, קצת אחרת), שם טוב לוי (קצת אחרת, ששת) ויצחק קלפטר (הצ'רצ'ילים, אחרית הימים, כוורת). המוזיקה שהם עשו התאימה לסגנון בכך שהייתה קלילה מאוד וההשפעות המתקדמות בה היו יחסית מעטות. הם הוציאו אלבום אחד ב-1979 שסימן את סופה של אחת התקופות הפורות ביותר במוזיקה המתקדמת בישראל.
ה"מחתרת" המזרחית (1965–1979)
במקביל לזרם המרכזי פעלו מוזיקאים שלא זכו להערכה של הרדיו והמבקרים. הם בדרך כלל היו מוזיקאים ממוצא מזרחי ששילבו את המזרחיות שלהם במוזיקה המתקדמת (והלא מתקדמת) שלהם בצורה מובהקת. המוזיקאים אולי זכו להתעלמות פחות או יותר מהרדיו, אבל הם כן זכו לפופולריות מסוימת (לעיתים גדולה במיוחד) מהקהל בארץ, בעיקר זה הבא מרקע דומה.
את השורשים של הסגנון אפשר למצוא כבר ב-1965 כאמור במוזיקה של אריס סאן, אך מי שנתן דחיפה משמעותית לזרם היה אהרן עמרם. עמרם היה מוזיקאי ותיק שביצע מוזיקה בסגנון תימני כבר מסוף שנות ה-50, אך לקראת סוף שנות ה-60 הוא היה הראשון שנפתח להשפעות חשמליות במוזיקה העממית התימנית, בעודו משלב את המקצבים המורכבים של המוזיקה התימנית והחזרתיות שלה עם אותם כלים אלקטרוניים. באמצע שנות ה-70 הוא כבר החל לבצע מוזיקה מאוד מורכבת וקשה לעיכול, וגם שיתף פעולה עם אבנר קנר מ-14 אוקטבות. ההשפעה שלו על המוזיקה הפופולרית התימנית הייתה משמעותית וכך מוזיקאים רבים מהתחום בעקבותיו אימצו צליל מורכב ומאתגר יותר, ביניהם צביה אברבנאל (ששיתפה פעולה עם הברנשים של פיאמנטה) צלילי העוד וצמד צפרי. צלילי הכרם היו הרכב יותר "קל" אך גם הם לעיתים אימצו את האלמנטים המורכבים של המוזיקה המתקדמת. אהובה עוזרי היא מוזיקאית נוספת שקשה להגדיר אותה, מצד אחד, מבחינה קצבית ומבחינת מבנה השיר, המוזיקה שלה פשוטה יחסית, מצד שני, מבחינת השילוב בין הכלים ההודיים והאלקטרוניים, המוזיקה שלה בהחלט מורכבת וחדשנית.
במוזיקה היוונית-טורקית היו פחות מוזיקאים שהלכו בעקבותיו של אריס סאן אל כיוון מתקדם יותר, אך היו כאלה, ביניהם מוזיקאי שכינה עצמו בשם "מוטי". מעט מאוד ידוע עליו, אך הוא הוציא תקליטון מורכב ב-1968, שהוא בין הדוגמאות היחידות מעבר לסאן, למוזיקה מתקדמת בהשראה יוונית-טורקית.
הקבוצה השלישית במוזיקה המתקדמת המזרחית היא הקבוצה הצפון אפריקאית. בעוד הפריחה של הקבוצה הזו הייתה יחסית מאוחרת, זו הקבוצה היחידה שזכתה להערכה ואישור מסוים מצד הממסד והרדיו הישראלי. אולי החלוץ בסגנון, והראשון ששילב כלים חשמליים עם מוזיקה עממית צפון אפריקאית, היה ג'קי אלקיים. ב-1972 הוא הוציא אלבום שעיבד שלמה גרוניך והיה מלא בהשפעות של מוזיקה מתקדמת ומוזיקה קלאסית, כמו גם המוזיקה הצפון אפריקאית העממית. מאוחר יותר בשנות ה-70 המשיך ג'קי אלקיים לכיוון יותר כבד אך עדיין נגע במוזיקה מתקדמת מדי פעם. אחריו הגיעו הרכבים שאימצו יותר השפעות אקלקטיות (כמו מוזיקה הודית) וביססו את המוזיקה שלהם יותר על מוזיקה קלאסית צפון אפריקאית – ההרכב הראשון היה "בולבול טרנג" של דודו אלהרר, שהוציא אלבום אחד בסגנון מתקדם. ההרכב השני והמוערך יותר היה הברירה הטבעית, שהוציא אלבום אחד בסוף שנות ה-70 שזכה באופן מפתיע להערכה גדולה והמשיך לפעול שנים רבות בסגנון המתקדם-עממי שלו.
מוזיקאים חיצוניים ואלטרנטיביים (בעיקר סוף שנות ה-70)
היו גם מוזיקאים שלא פעלו כחלק מזרם כלשהו, וזכו להתעלמות מוחלטת מכל מדיום מסיבות כאלה או אחרות – שמשון מיאל, מוזיקאי פסיכדלי עממי מתקדם ששילב פוליריתמיים והרמוניות מורכבות עם אלתורים, צליל מיוחד וגישה ניסיונית, הוא דוגמה מובהקת לכך.
הרכב אחר היה חיצוני למוזיקה הישראלית מכיוון שהוא היה הרכב של סשה גנלין, עולה חדש. ההרכב של גנלין (שלישיית גנלין), היה מורכב מעוד שני אנשים מברית המועצות שלא גרו כאן. ההרכב התחיל להתקיים בסוף שנות ה-70 בסגנון פיוז'ן-אוונגארד-מתקדם והוציא כמות גדולה של אלבומים החל מהתקופה הזאת ועד לאמצע שנות ה-80, כשבאותה תקופה עלה גנלין לארץ. ההרכב המשיך להתקיים גם לאחר עלייתו ומתאחד להופעות והקלטות מדי פעם, אפילו לאחרונה.
נשמה חשמלית הייתה להקה מתקדמת כבדה אותה הנהיג שמואל חזי. הם יצרו ב-1974 יצירה מתקדמת באורך של 17 דקות שמבוססת על טקסט של נתן אלתרמן, והקליטו מספר קטעים נוספים קלים יותר. שמואל חזי היה פעיל מאוחר יותר גם במוזיקה המזרחית וכתב מוזיקה לזוהר ארגוב. בין חברי ההרכב היו ארז נץ, שהיה אז בן 18, ומאוחר יותר יהפוך לגיטריסט מוכר.
הרכב חיצוני נוסף היה "שליחי הנשמה", הרכב של הקהילה העברית השחורה של דימונה ששילב פסיכדליה, רגאיי, פאנק ופיוז'ן, בין היתר עסק גם במוזיקה מתקדמת אך גם בפופ שחור קליל.
גן עדן נקראים "להקת הקצב האחרונה" לעיתים, כי אופי הלהקה היה של להקת קצב, בתקופה בה כבר לא היו להקות קצב של ממש. הם שילבו מוזיקה מתקדמת עם מוזיקה כבדה מלאת דיסטורשן.
גל להקות בית לסין (1975–1979)
מאמצע שנות ה-70 החלה מגמה מוזיקלית של הרכבים ששאפו ליצור מוזיקה "בין-לאומית" לחלוטין. הם שרו באנגלית על נושאים בין-לאומיים וכיוונו לקהל בחו"ל, ומוקד הפעילות שלהם היה מועדון הרוק של בית לסין בתל אביב, בניהולם של שאול גרוסברג ואשר ביטנסקי.[1] הלהקה המפורסמת והמוערכת ביותר ביניהן הייתה זינגלה – על אף שחברי הלהקה הושפעו מלהקות מקומיות וחלק מחברי הלהקה הגיעו מהזרם המרכזי, הם הקליטו אלבום אחד ב-1975 שיצא שנתיים אחרי, והקליטו הקלטות רבות נוספות שיצאו בהוצאה פרטית בין חברי הלהקה.
חלום קוסמי הייתה להקה משמעותית נוספת, שהקליטה חומרים רבים בסגנון להקות ה"קוסמישה" הגרמניות (עם מעט השפעות של להקות כמו פינק פלויד והצ'רצ'ילים גם כן), אך לא הוציאו אותם על אלבום מעולם. מנהיג הלהקה היה אדר אבישר ובין חברי הלהקה היה גם ברי סחרוף, שמאוחר יותר יהיה דמות משמעותית במוזיקה המחתרתית והמתקדמת בשנות ה-80 וה-90 ובסופו של דבר יגיע לפופולריות גדולה.
הצלע המפורסמת השלישית בין הלהקות האלה הייתה להקת אטמוספירה. כמו שתי הלהקות האחרות גם היא לא זכתה להוציא את הקלטותיה בזמן אמת אלא רק שנים אחרי. הצליל שלה היה מאוד סימפוני, והיא יצרה מספר יצירות ארוכות שמבוססות על טקסטים של משוררים בריטים קאנוניים.
להקה נוספת, מוכרת הרבה פחות מהשלושה, הייתה "אואזיס", של שני חברי להקת ברוש באותו זמן (איקי לוי מששת ויוסי מנחם מ"שלישיית מישה סגל") ומנהיג הלהקה אברי שרון. הם הוציאו אלבום אחד עם צליל פיוז'ני.
בנוסף על הארבע האלה פעלו להקות נוספות כמו כדור שלג, אנסמבל הרוק החדש, קסדה ועוד, חלקן השאירו מעט הקלטות אחריהן וחלקן בכלל לא.
שנות השמונים: הגל החדש
הזרם המרכזי החדש (בעיקר עד 1985)
גם בעשור החדש המשיכו מספר מוזיקאים ותיקים ובעלי מעמד, לרוב כאלו שהיו פעילים בשנות ה-70 ואף בשנות ה-60, ליצור מוזיקה מתקדמת. אבנר קנר חזר למרכז הבמה עם ההרכב המצליח "פרמיירה", שהראה השפעות מורכבות ומתקדמות בכמה מהקלטותיו, על אף שהוא נטה יותר לפאנק ומוזיקה שחורה. שלמה גרוניך ושם טוב לוי המשיכו לחקור טריטוריות חדשות במוזיקה המתקדמת, באמצעות שימוש בכלים של שנות ה-80. האלקטרוניקה (במיוחד באלבומם המשותף "אלבום משפחתי") והמוזיקה הכבדה (כמו ב"צמר גפן מתוק" של גרוניך) של התקופה נוצלה באלבומיהם ליצור צלילים חדשים במוזיקה המתקדמת הישראלית. גם להקת דודה של דני סנדרסון וגידי גוב נתנה מעט יותר במה להשפעות מורכבות מההרכב הקודם של סנדרסון, גזוז. אהרן עמרם הגיע לשיא המתקדם שלו עם הקלטות אוונגרדיות שמנצלות את המקצבים המורכבים במוזיקה התימנית והצליל של שנות ה-80, והצליל המתקדם חדר לכמה הקלטות פופ מתחילת התקופה כמו אלו של ג'קי מייקה. לורד פלימנאפ הוקמה ב-1989 על ידי שני בני 16 מראשון לציון ובן 15 מבאר שבע והיו למעשה להקה של יוצרים בתחילת דרכם, אך היצירה שלהם היוותה חזרה לתקופת מועדון הרוק של בית לסין ולמוזיקה הבריטית המתקדמת של תחילת שנות ה-70.
בדומה לשם טוב לוי וגרוניך, גם מוזיקאים שהיו פחות פעילים במוזיקה המתקדמת של שנות ה-70 כמו אריק רודיך ורביב גזית החלו להתעניין במוזיקה האלקטרונית המתקדמת, ויצרו יחד מין אופנה אלקטרונית זעירה במוזיקה המתקדמת של שנות ה-80. אדר אבישר, מנהיג להקת "חלום קוסמי", המשיך ליצור מוזיקה מתקדמת בעצמו ואיחד את הלהקה שלו ליצירת אלבום משותף עם הלהקה הבריטית ואן דר גראף ג'נרייטור.
המוזיקה האלטרנטיבית (לאורך כל העשור)
רוב מוזיקאי המחתרת החדשים סלדו מההגדרה "מתקדם". הם זיהו את המונח עם מוזיקה מנופחת יתר על המידה ושכלתנית, ועם הלהקות הבריטיות של שנות ה-70, אך רבים מהם נמשכו במקביל למורכבות וניסיוניות מוזיקלית מכיוון אחר, אימצו השפעות מתקדמות (בעיקר של החלק הניסיוני יותר במוזיקה הזו, במיוחד זה של להקות ה"קוסמישה" הגרמניות) ויצרו בעצמם מוזיקה מתקדמת, אף על פי שלא הייתה להם "מחויבות" לסגנון המורכב ולעיתים עברו בין קטעי פופ קליטים לבין קטעים מורכבים וניסיוניים.
המשיכה של המוזיקה האלטרנטיבית אל זו המורכבת התחילה בארץ כבר מתחילתה של זו הראשונה בסוף שנות ה-70: פלונטר, אלבום הבכורה של רמי פורטיס מ-1978, כלל לא מעט השפעות מתקדמות ולמעשה הופק על ידי אחד הגיטריסטים המוכרים במוזיקה המתקדמת הישראלית – חיים רומנו. במהלך שנות ה-80 הקים פורטיס מספר לא קטן של הרכבים שנמשכו אל המוזיקה המתקדמת והניסיונית, כמו Seven codes, כרומוזום וז'אן קונפליקט. בסוף שנות ה-80 ובשנות ה-90 פורטיס הפך למוזיקאי מרכזי במוזיקה הישראלית וזנח את ההשפעות המתקדמות, אך הוא חזר אליהן מאוחר יותר ב-2009 עם היצירה "חימושניגיגי" מתוך האלבום "פורטיס משולש".
אורי דושי ואבי בללי (מאוחר יותר מנקמת הטרקטור, אז בתחילת דרכו) חברו אל המתופף מי-אל-מה מלהקת אטמוספירה וזינגלה (אז נקרא עמי ליפנר) והקימו את שלישיית "אקאן". מי-אל-מה עיבד והפיק את הקלטותיהם, להן היה צליל אפל וניסיוני. גם להקת מע"צ יצרה מוזיקה עם צליל אפל שהושפע לעיתים קרובות ממוזיקה ניסיונית ומתקדמת, כמו גם הגלגול שלה, להקת ישראל. להקת D.X.M. הייתה אחת הלהקות האפלות ביותר בתקופה ההיא, והמוזיקה שלה נעה בין פופ קליל וקודר לבין אוונגארד. See them smile שילבו בין עיבודי מיתרים דרמטיים טיפוסיים למוזיקה המתקדמת של שנות ה-70 למוזיקה אפלה ולרעש הניסיוני של שנות ה-80.
במקביל להרכבים ה"אפלים" המתקדמים, התקיימה קבוצה של להקות אוונגרדיות שיצרו מה שניתן לכנות "מוזיקה מתקדמת", כמו ההרכב "שרמוטה מעופפת בהרים".
לקראת סוף שנות ה-80 האלטרנטיבה המתקדמת הגיעה גם לאלטרנטיבה העברית. אהוד בנאי יצר באלבומי הסולו שלו בשנות ה-80 מוזיקה אלטרנטיבית שהושפעה ממוזיקה מתקדמת מזרחית, במיוחד באלבומו השני מ-1989 – "קרוב". המוזיקה המתקדמת המשיכה להיות השפעה בולטת במוזיקה שלו עד לשנות ה-2000, אם כי לא בכל אלבום.
נושאי המגבעת באלבומם הראשון מ-1988 כללו הרבה השפעות ניסיוניות ומתקדמות (הדוגמה הבולטת היא הקטע "יום הולדת"). באלבומיהם המאוחרים יותר המבנה המוזיקלי של שיריהם הפך לקליל יותר.
שנות התשעים: פופולריות מחודשת
שנות ה-90 הביאו עימם פתיחות לתרבות המוזיקלית הישראלית ועניין גדול יותר בקרב המאזינים, הן האלטרנטיביים והן הממוצעים, כלפי מוזיקה ישראלית שונה. באותה תקופה ניתן היה למצוא מספר גדול של הרכבים מסגנונות שונים, שלרוב פנו בעברית ללב הקהל הישראלי, מבלי לנסות לכוון לחו"ל. הרכבים רבים יותר החלו לשלב השפעות מתקדמות במוזיקה שלהם, הראשונה שבהם הייתה נקמת הטרקטור שהוציאה כבר ב-1990 אלבום בכורה. היצירות המתקדמות ביותר של הלהקה היו בדרך כלל במוזיקה שכתבה לתיאטרון, מחול וקולנוע, למשל באלבום הפסקול מ-1992 "הקיר", אך היא שילבה השפעות מתקדמות גם באלבומים היותר קלילים שלה.
ברי סחרוף, לשעבר מלהקת חלום קוסמי ומאוחר יותר שותף מרכזי בכמה הרכבים אלטרנטיביים בשנות ה-80, יצא לקריירת סולו. אלבומיו בשנות ה-90 וה-2000 מתחלקים בין אלבומים "קלים" יותר לבין כאלו שכללו מוזיקה מורכבת, מתקדמת וניסיונית, עם השפעות אלקטרוניות ומזרחיות חזקות (במיוחד החל מאלבומו השלישי של סחרוף "חם על הירח". דוגמאות בולטות נוספות – "מונסון" ו"אדומי השפתות").
רוקפור קמה בסוף שנות ה-80 ואלבומה הראשון יצא ב-1991. סגנון הלהקה היה פסיכדלי-מתקדם בהשראת הלהקות של סוף שנות ה-60, במיוחד החל מאלבומם השני והמצליח יותר "האיש שראה הכל". להקת "בלאגן" הייתה הרבה פחות מתקדמת-במובהק, ושילבה עם האלמנטים המתקדמים שלה גם אלמנטים של פופ, ראפ ואלקטרוניקה. אביתר בנאי זכה לפופולריות עצומה עם אלבומו הראשון, שכלל השפעות מתקדמות רבות בהשראת מוזיקה קלאסית, שלמה גרוניך ורוברט וואיט, ופרץ את גבולות הסגנון המתקדם באלבומו השני, הפופולרי פחות, כשנכנס אל הפסיכדליה והאלקטרוניקה. להקות יותר אלטרנטיביות גם התעסקו במוזיקה מתקדמת, כמו "המהפכה המיותרת", שהתעסקה במוזיקה הזו מזווית רועשת יותר, והלהקות פרווה חמה ופלאפל אוונגארד שעיקר הפעילות שלהן הייתה בשנות ה-2000. הלהקות האלה סימנו את התפתחות המוזיקה המתקדמת ה"עצמאית" בשנות ה-2000, עם השפעות וסגנון אלטרנטיבי.
זרם שדרות
משנות ה-90, במיוחד החל מ-1992 (השנה בה יצאו אלבומי הבכורה של שפתיים, טיפקס וכנסיית השכל), החלו התפתחויות במוזיקה הפופולרית הצפון אפריקאית – יוצרים בני מהגרים מארצות המגרב החלו לקחת את המוזיקה הזו לכיוונים שונים. הלהקה הראשונה שיצאה מהעיר שדרות היא "שפתיים", שהושפעה גם ממוזיקה צפון אפריקאית קלאסית אך גם ממוזיקה עממית, ושרה בעיקר במרוקאית, תוך כדי שימוש במקצבים המורכבים של המוזיקה הצפון אפריקאית. אחריה יצאו מהעיר מספר הרכבים אמנותיים שבין המורכבים שבהם היו כנסיית השכל, שפעילה עד היום, ואלג'יר, שהתפרקה באמצע שנות ה-2000 אחרי שני אלבומים מתקדמים. חברי להקת אלג'יר המשיכו להתעסק במוזיקה מתקדמת בקריירת הסולו שלהם, במיוחד אביב גדג' שיצירת הנושא באלבום הסולו הראשון שלו, "תפילה ליחיד", היא יצירה מורכבת באורך של כ-17 דקות.
רוב הלהקות הגדולות של הזרם התפרקו עד 2006, אבל יוצרים שעבדו בלהקות האלה עדיין ממשיכים ליצור כאמור.
גם מחוץ לשדרות קמו להקות מתקדמות שהתעניינו בצליל העממי המזרחי ויצרו מוזיקה מתקדמת בהשראתו, למשל אורפנד לנד. אורפנד לנד השפיעו על המוזיקה הכבדה בישראל ואחריהם קמו מספר להקות ששילבו בין מוזיקה מתקדמת כבדה ומוזיקה מזרחית, ויצרו מה שנקרא בחו"ל "מטאל אוריינטלי".
שנות ה-2000: אלטרנטיבה מול "סצנה"
הופעותיה של להקת פרווה חמה משלבות מוזיקה עם מיצגים הומוריסטים
החל מסוף שנות ה-90 החלו להתגבש בישראל שני זרמים עיקריים של מוזיקה מתקדמת – המוזיקה האלטרנטיבית, שבדרך כלל נוטה למוזיקה אינסטרומנטלית והשפעות מגוונות ואקלקטיות, וזרם נוסף שהוא "מרכז" המוזיקה המתקדמת, וזה שסוחף אחריו את עיקר הקהל, ומושפע בעיקר מהמוזיקה המתקדמת הבריטית של שנות ה-70 והמוזיקה הכבדה האמריקאית של שנות ה-90.
בסוף שנות התשעים הופיעו בישראל מספר להקות רוק מתקדם, בהן פרווה חמה. בתחילה הורכבה הלהקה מתלמידי בית ספר רימון. ב-1999 הוקלט אלבומם הראשון, הרוקיסטי-פרוגרסיבי וב-2001 הסתיימו הקלטות אלבומם השני עם הרכב קצת שונה וסגנון מאוד שונה – ג'אז אוונגרד דמוי ג'ון זורן. הלהקה התפרסמה בהופעותיה המשעשעות והתיאטרליות וזכתה להצלחה יחסית, בראשות המלחין ומנהיג ההרכב ליאור פרנקל. אלבום הבכורה שלה יצא לאור במהלך אפריל 2005 בחברת התקליטים הצרפתית מוזיאה (Musea). פרווה חמה עברה מאז הקמתה מספר גלגולים והפסקות פעילות, אך בתחילת 2009 חזרה להופיע בישראל.
טריו אנרגטי של קלידים-בס-תופים בשם טרספאס הוקם בשנת 1999 בירושלים. הם ניגנו פיוז'ן מושפע רוק מתקדם שמזכיר באופן מפתיע את אמרסון, לייק ופאלמר ואף הוציאו ב-2002 אלבום בלייבל מוזיאה, בשם In haze of time. להקה אחרת בשם אשקלון קווילט שילבה רוק מתקדם עם מוזיקה עממית (ערבית, אירית...) תוך שימוש בכלים "קלאסיים" ויצרה תערובת ייחודית של רוק מתקדם ישראלי. בסוף 2001 גם הם הצליחו להוציא אלבום בשם The Event. להקה בולטת נוספת שהתחילה לפעול ב-1999 היא סנהדרין אשר הוציאה אלבום ראשון ב-2011 תחת הלייבל של חברת "אלטרוק" האיטלקית.
בראשית שנות האלפיים, במידה רבה בעזרת האינטרנט, התפתחה שוב בישראל סצנת רוק מתקדם שוקקת חיים. הפעילות החלה באתר אינטרנט של אורי ברייטמן, המדריך העברי לרוק מתקדם המוקדש לרוק המתקדם על כל גווניו וכתוב בעברית, ועד מהרה נוסף אליו פורום בנושא (כיום בנענע, וגם בתפוז). בינואר 2005 יצא הספר הראשון בעברית בנושא, רוק מתקדם – משנות ה-60 ועד היום בהוצאת הספרים "מפה". הספר מכיל היסטוריה מקוצרת של הז'אנר בעולם ובישראל, תפקידו של האינטרנט בתחייה המחודשת וניתוח מוזיקלי של הסגנון הפרוגרסיבי. ניתן לציין את האתר של טל עופר המתמחה בביקורות אלבומי פרוג מטאל וניאו פרוג ובראיונות עם להקות ומוזיקאים מתחום הרוק המתקדם.
אחת מלהקות הרוק הראשונות שהופיעו בישראל בתחילת שנות ה-2000 היא להקת ורדון (Verdun), בעלת סגנון מודרניסטי, קשה לעיכול ומאתגר. ורדון הלכה ושינתה את סגנונה לאוונט-פרוג או ריו. עם הסגנון החדש בא שם חדש: אבק. בשם זה הוציאה את האלבום הישראלי הראשון בסגנון זה בראשית 2004 בלייבל האמריקני קיוניפורם, שזכה לביקורות אוהדות בישראל ומחוצה לה.
בקיץ 2003 פרצה לסצנה אחת המצליחות בלהקות הרוק המתקדם כיום, אגרול. הלהקה אמנם הוקמה כשנתיים קודם לכן אבל רק אז החלה למשוך קהל גדול יחסית. אגרול התמחתה בביצוע גרסאות כיסוי ("קאברים") לקלאסיקות הז'אנר, במיומנות וקפדנות ובכל זאת עם אנרגיה סוחפת, תוך שילוב חומרים מקוריים. הצלחתה המפתיעה כבר הביאה להוצאת DVD של הופעתם ואף קירבה אותם לחו"ל. אגרול הקליטה אלבום בכורה בשם "Fairytale" שיצא בשנת 2006.
להקת סולסטיס קויל (solstice coil) התפרסמה בראשית דרכה ב-2002 עם מופע קאברים מצליח לרדיוהד ושילבה מהפרוג של שנות השבעים עם השפעות של להקות עכשוויות כמו המארס וולטה ודרים ת'יאטר ולהקות אלטרנטיביות בריטיות מצליחות כמו רדיוהד ומיוז. שתי להקות נוספות ראויות לציון הן להקת Stormy Atmosphere המנגנת פרוג מטאל סימפוני עם השפעות פולק, ולהקת Systema Teleion שהקליטה אלבום פרוג מטאל על הסיפור המקראי של יעל וסיסרא.
סוסיתא היא עוד להקה שהצליחה לפרוץ מהמחתרת במידת מה ללא ויתור על מקוריות – ומחזירה עטרה ליושנה – רוק מתקדם עברי שממשיך את דרכן של קצת אחרת וששת, והוציאה לאור אלבום בכורה בפברואר 2005. להקת סימפוזיון יוצרת רוק מתקדם מודרני מורכב, המשלב בין פרנק זאפה, סטיב רייך ורוק מתקדם סימפוני. הלהקה הוציאה את אלבום הבכורה "קונדבופר" באופן עצמאי בראשית 2006 וזכתה לשבחים בין-לאומיים.
מספר להקות אחרות קרובות בסגנונן לרוק מתקדם, אם כי יש המשייכים אותן גם לסגנונות אחרים. אחת הוותיקות שבהן היא להקת אינפקציה. הלהקה נעה בין רוק כבד לרוק מתקדם "כסחני", מתובל בהרבה הומור. ללהקה שני אלבומים: "ככה מפנקים" (2000) ו"בכיף" (2005). הגיטריסט שלה גיא בן שטרית חבר גם באטליז, מעין סופר-גרופ בו ניגנו ומנגנים כמה מהשמות הבולטים במוזיקה הישראלית הצעירה, כמו הפסנתרנית והזמרת מאיה דוניץ, הבסיסט אדם שפלן והגיטריסט עמית ארז. להקה מיוחדת אחרת היא קרוזנשטרן ופארוחוד שמשלבת פאנק, ג'אז ומוזיקת כליזמרים, שילוב המוכר מהלייבל צדיק של ג'ון זורן. היא כבר הוציאה 2 אלבומים: The art of primitive kleizmer מ-2003 ו-Songs מ-2004. הרכב נוסף הוא יובל רון ואזרחי העתיד הכותב ומבצע מוזיקה מתקדמת מושפעת מפיוז'ן, רוק מתקדם, ג'אז, ומטאל תוך יצירת תערובת ייחודית. ההרכב הוציא אלבום ראשון בשנת 2004. הרכבים אחרים הם גיליאם, אמביציה, Right On Time ו-ברוואז' בראשות אייבי ג'ונס, (מנהיג הרכב הפאנק רוקלא דובים), אשר טרם הוציאו אלבומים, אך הוכיחו את עצמם בהופעות כבעלות תרומה ייחודית לסצנת הרוק המתקדם המקומית.
גם להקת פאי-קיו (PieQ) משתייכת לג'אנר עם השפעות הן מהמטאל המקדם והן מהרוק האלטרנטיבי והיא מייצגת דור חדש של מוזיקאים צעירים אוהבי רוק מתקדם.
עם עליית הפופולריות של סצנת המטאל בישראל, עלה הביקוש לפרוג-מטאל בין אם בהופעות גדולות של להקות חשובות מחו"ל (דרים ת'יאטר, אופת', פורקיופיין טרי ועוד..) ובין אם בהקמתן של להקות מקומיות שהבולטת ביניהן היא פריי פור נת'ינג (Prey For Nothing)
ראויה לציון גם אורפנד לנד המשלבת אלמנטים רבים של רוק מתקדם במטאל האוריינטלי שלה.
