אריאל נולד וגדל בקיבוץמשמרות, בן לגודה ואלכסנדר (סשה) אריאל (בשמשניקוב), הבן הצעיר לאחר שתי בנות. אביו, בן גרעין המייסדים הליטאי של הקיבוץ, היה מחנך ומנהל בבית הספר שבו למד.
בצעירותו התנסה בכתיבת שירה, ושיריו הולחנו על ידי חברו לקיבוץ שלום חנוך במסגרת "המשמרון", חבורת הזמר של הקיבוץ. בתהליך היצירה לקח חלק גם חנן יובל.
במלחמת ששת הימים שירת כלוחם במילואים בגדוד 28 של חטיבה 55, חטיבת צנחנים במילואים. החטיבה לחמה בירושלים, ואריאל השתתף בכיבוש העיר העתיקה.[2] מיד עם סיום הקרבות כתב בהשראת המלחמה את השיר "ירושלים של ברזל" אשר נכתב על פי הלחן של השיר "ירושלים של זהב" של נעמי שמר, אשר התפרסם זמן קצר לפני כן. אריאל ביצע את השיר בכנס חטיבתי מיד עם סיום המלחמה והגיע אל תחנות הרדיו. השיר זכה להצלחה רבה ואריאל התפרסם במהירות בציבור הרחב בתור "הצנחן המזמר".[3] בדצמבר 1967 יצא המיני-אלבום "ירושלים של ברזל", אשר כלל שלושה שירים נוספים אותם כתב אריאל, אך המיני-אלבום לא זכה להצלחה גדולה.[4]
חרף הפרסום לו זכה, החליט אריאל כי אינו מעוניין בקריירת זמרה בתור הצנחן המזמר, משום שהסתייג מה"גימיק" שבדבר. ביוני 1968 נסע עם אשתו ובתו שירז לעיר דטרויט שבארצות הברית כשליח עלייה מטעם איחוד הקבוצות והקיבוצים. הוא הושפע מאוד מהמוזיקה האמריקאית, ובראש ובראשונה מבוב דילן ומהמסרים המועברים בשיריו, והחל לכתוב שירים בהשראתו. המשפחה שהתה בדטרויט במשך כשנתיים ובסופן חזרה ארצה. במהלך השהות בדטרויט נולד הבן שחר.[5]
אחרי המלחמה שב לקיבוץ משמרות ולמשפחתו. בשנת 1976 נולד בנו אהוד. הוא המשיך ליצור, וב-1978 הוציא את אלבומו הראשון "שירי חג ומועד ונופל", הכולל בין היתר את השירים "שיר כאב", "תקווה", "ארול", "טרמינל לומינלט", "מזכרת למאוננים" ו"ד"ר התחכמות".
אלבומו השני, "...וגלוי עיניים", יצא ב-1984, והוא כולל בין היתר את שיריו המפורסמים "לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ" שנכתב לאחר מלחמת יום הכיפורים,[9] "שדות גולדברג" (שיר הידוע יותר כ"ילדתי שלי"; לפי פרשנות מסוימת, השיר הוא שיר תשובה ל"את תלכי בשדה" של לאה גולדברג, ומכאן שמו[10]), "מחלק מוסר השכל (אגדת עם מקסיקנית)", ו"שיר תת-מודע זמני".
עזיבת משמרות ומעבר לתל אביב
בסוף 1985, זמן קצר לאחר שסיים את תפקידו כמזכיר הקיבוץ, החליטה משפחת אריאל לעזוב את קיבוץ משמרות. תחילה ביקשו חופשה של שנתיים, ובסוף 1987 הודיעו על עזיבת הקיבוץ באופן סופי. המשפחה עברה לתל אביב וגרה בדירה ברחוב הירקון 70.[11]
לוחית זיכרון למאיר אריאל על ביתו בתל אביב
ב-1987 הוציא ספר שירים שכלל שירים משני אלבומיו הראשונים, שירים שכתב לאמנים שונים, ושירים שעתידים היו לצאת באלבומו הבא.
באפריל 1988 הוציא את אלבומו השלישי, "ירוקות". בתקופת ההקלטות שכל את אביו, והוא בחר להקדיש את האלבום לזכרו, ובמיוחד את השיר "נשל הנחש" שהיה הלהיט הכי גדול מאלבום זה. שירים מוכרים נוספים באלבום זה היו "מדרש יונתי" שהוא שיר מחאה על אי הצדק שהיהדות של ימינו גורמת בארץ ישראל,[12] "איך לפעמים אני" ו"פלוגה בקו (או לגמרי במקרה)".
בשנת 1991 הוציא בהוצאה עצמית ספר שירים שנקרא "נשל הנחש". הספר כלל כמה משיריו וכן שלושה קטעי פרוזה קצרים.[13]
שנות ה-90
באוגוסט 1991, במלאת 25 שנים לחתונתם, חגגו הזוג אריאל את חתונת הכסף שלהם. הטקס כלל חופה שנייה ואריאל כתב כתובה חדשה עליה חתמו בני הזוג.[14]
שבוע לאחר מכן נעצרו בני הזוג לאחר ששוטרים מצאו סמים בביתם, כולל קוקאין. תרצה טענה כי הקוקאין התקבל באחת המתנות שקיבלו בני הזוג. אריאל הצהיר שהוא משתמש בחשיש מזה 25 שנה (כפי שכתב בשירו "נרקומן ציבור": ”אני עצמי מכור לחתיכת חשיש”), אולם מעולם לא צרך סמים קשים. כחצי שנה מאוחר יותר נערך המשפט. בני הזוג הודו בגידול ובאחזקת קנאביס, חשיש וקוקאין. אריאל נידון לחצי שנת עבודות שירות, שנתיים מאסר על תנאי וקנס של 3,000 ש"ח, ותרצה לשנתיים מאסר על תנאי ולקנס של 1,500 ש"ח. את עבודות השירות ביצע מאיר אריאל בספרייה המרכזית לעיוורים בהקלטת ספרים.[15]
בספטמבר 1993 יצא אלבומו הרביעי, "זרעי קיץ", בהפקתו של שלום חנוך. מהאלבום הצליחו בעיקר השירים "זרעי קיץ", "לא תתפוס אותי", ו-"קוצים א'".
במרץ 1993 העלה את הצגת היחיד "יש תורם" במסגרת פסטיבל "תיאטרונטו".[16] ההצגה רצה פעמיים במסגרת הפסטיבל והיא כללה שירים וקטעי קישור אותם כתב אריאל, שהיו הבסיס לאלבום "רישומי פחם".[17] "רישומי פחם", שהיה אלבומו המלא החמישי, יצא לאור ביוני 1995. היה זה אלבום קונספט עם שירים שאותם כינה אריאל כיותר "קשים" לשמיעה. האלבום כלל בין היתר את השירים "שמעתי שאת נמצאת", "בס בבלון" ו-"חיית הברזל", שבו כתב בביקורתיות על התקדמות טכנולוגית מחד ועל התדרדרות מוסרית מאידך, בהשראת חיית הברזל בחזון דניאל.[18]
במאי 1996, במסגרת הופעה של אריאל עם להקת "זרעי קיץ" שנערכה בהארד-רוק קפה בתל אביב, התקיים איחוד של להקת קאריזמא. אלבום ההופעה "דלתות נפתחות מעצמן", שיצא באוגוסט 1998, תיעד את הופעת האיחוד וכלל, מלבד שיריו של אריאל, גם מספר שירים שכתבו חברי ההרכב ובוצעו בהופעה זו. ההופעה המלאה, כולל חלקה של להקת "זרעי קיץ", יצאה לאור ב-DVD "דרך דמעה שקופה", לאחר מותו של אריאל.
באפריל 1997 יצא אלבומו השישי, "ברנרד ולואיז", אלבום קונספט העוסק בעיקר באהבה מתחדשת של זוג הנשוי שנים רבות; מתוך האלבום הצליחו השירים "היכנסי כבר לאוטו וניסע" ו"לא יכול להוריד ממך את העיניים" שהפכו לחלק מלהיטיו הבולטים.
סערת הראיון בעיתון
ב-12 באוגוסט 1998 התפרסם ראיון של אריאל בידיעות אחרונות, ובו התבטא אריאל בחריפות כלפי הקהילה ההומו-לסבית וכינה אותם "סוטים" ו"מדגרה של מחלות". לאחר הסערה שקמה, הסביר למחרת בראיון ברדיו את דבריו: "כל העדפה יש בה משום גזענות. אם הומואים יוצאים עם דגל של העדפה מינית, שזה בעיניי עלבון ליחסים של זכר ונקבה, אז מותר לי להעדיף לראות אותם כסוטים. זו זכותי."[19] כחודש מאוחר יותר התראיין לנרי ליבנה בעיתון הארץ וחזר על חלק מהתבטאויותיו.[20] הראיון עורר סערה ומאמרי נגד רבים נכתבו על ידי חברים בקהילה הגאה. הקהילה הגאה החרימה את אריאל והחלה בפעולות מחאה נגדו. מספר הפגנות התקיימו מחוץ להופעותיו וליד ביתו. לאחר הופעה ב"לוגוס" בתל אביב ב-23 בספטמבר כמה מפגינים התקרבו אל אריאל, ירקו עליו, ושפכו עליו מים. יום למחרת התקרית הודיע אריאל על פרישה מהופעות, אך כמה חודשים לאחר מכן חזר להופיע.[21]
בעקבות הסערה עזבה משפחת אריאל את תל אביב ועברה להתגורר בפרדס חנה. ב-7 באוקטובר פרסם אריאל מכתב התנצלות בו הודה כי דבריו נאמרו מתוך בורות ודעה קדומה.[22]
שנת חייו האחרונה ומותו
בראשית 1999 חזר אריאל להופיע. בהמשך הקים הרכב נגנים חדש שכלל את גיגה (דוד לוי), עמוס פרידמן, ערן פורת ודורון קוחלי. בחודש יוני 1999 הופיע פעמיים עם ההרכב במועדון בארבי בתל אביב. ההופעות הוקלטו ויצאו לאחר מותו באלבום "בהופעה אחרונה במועדון ברבי 1999" (אף כי הופעתו האחרונה לפני מותו הייתה בפסטיבל ערד ב-9 ביולי). הופעה נוספת, שתוכננה ל-13 ביולי, בוטלה עקב מחלתו.[23]
מאיר אריאל נפטר ב-18 ביולי1999, ה' באבתשנ"ט, בגיל 57, לאחר שחלה במחלת קדחת הבהרות הנגרמת על ידי חיידק מסוג ריקציה המועבר בעקיצת קרציה. שבוע קודם לכן עלה חום גופו, אולם רק יומיים לפני מותו אבחנו הרופאים את סיבת המחלה. לאחר מותו הגישה משפחת אריאל תביעה בגין רשלנות רפואית, שהסתיימה בפשרה כספית מחוץ לכותלי בית המשפט.[24]
אריאל נקבר בבית העלמין של קיבוץ משמרות. הותיר אחריו את רעייתו, תרצה, ושלושה ילדים.
בשנת 2000, לאחר מותו, יצא אלבום נוסף של מאיר אריאל, "מודה אני" - אלבום עם הקלטות ביתיות, הכולל את השירים "מודה אני", "צרבת לזיכרון", "על ארץ מוותרים רק בלב", "צועק את שחסר לו" ו"צדק צדק תרדוף".
כתיבה לאחרים
לצד קריירת סולו, הרבה אריאל לכתוב שירים גם עבור זמרים אחרים. שיתוף פעולה פורה שלו היה עם בן קיבוצו שלום חנוך, שהלחין רבים משיריו של אריאל, הן עבור עצמו והן עבור זמרים אחרים. אריאל וחנוך החלו ליצור שירים במשותף כבר בנעוריהם, כשאחד המפורסמים שבהם, "אגדת דשא", התפרסם באמצע שנות השבעים בביצועים שונים, בין היתר של אריק איינשטיין, חנן יובל ואושיק לוי. במסגרת להקתו "תמוז" הלחין חנוך עם אריאל זילבר את שירו של אריאל "סוף עונת התפוזים". הלהקה ביצעה גם את שירו של אריאל "הולך בטל", בלחן של זילבר. שירים נוספים של אריאל שהלחין וביצע חנוך כוללים את "שביתה", "בואי לרקוד" (מילים של אריאל עם חנוך, דורי בן זאב ויעקב רוטבליט) ו"אומרים שבלי". חנוך המשיך להלחין ולבצע את שיריו של מאיר אריאל גם לאחר מותו של אריאל, כגון "הצרחה" באלבום "אור ישראלי" (2003) והשירים "פחדתי (היפותזה)" ו"הנשים בחיי" באלבום המקרה והטעות (2015).
שלום חנוך הלחין משיריו של אריאל גם עבור זמרים אחרים. באלבומו של אריק איינשטיין "מזל גדי" מ-1968 נכללו שיריהם של אריאל וחנוך "מכופף הבננות" ו"סיפור מותם של עלמה ועלם". איינשטיין ביצע גם את שיריו של אריאל "ריסים" ו"פתאום בלעדיו", גם הם ללחנים של חנוך. כמו כן הלחין חנוך ללהקת שובבי ציון את שיריו של אריאל "נוגה" ו"היי אישה", ולאושיק לוי את שירו "לישון לישון". אושיק לוי ביצע באלבומו "איפה טעינו" את השיר "תור א. ב. ג." שכתב אריאל והוא מעין גרסה מוקדמת לשיר "טרמינל לומינלט".
אמן נוסף שהרבה לבצע את שיריו של אריאל הוא גידי גוב. באלבומו של גוב "דרך ארץ" משנת 1987 נכללו ארבעה שירים שכתב אריאל: "שלל שרב" שהפך ללהיט, "לוליטה" שזכה גם כן להצלחה, "גבר בעיר" (שלושתם ללחן של יהודה פוליקר), ו"דרך ארץ" (שהלחין משה לוי). לאלבומו הבא, "אין עוד יום", הקליט גוב שניים משיריו של אריאל בלחנים של דני סנדרסון, שמהם התפרסם השיר "בשדה ירוק".
שיתוף פעולה נוסף של אריאל היה עם דויד ברוזה, שביצע את שיריו "שיר געגועים", "מתחת לשמים" ו"לא יכול להוריד ממך את העיניים", ואף השיר בצהרי יום, שהלחין ברוזה למילותיו של אריאל ושביצעו ביחד.
בתחילת שנות ה-90 עבד עם דני ליטני על אלבומו "תקופת החיץ" (1992). אריאל כתב לאלבום חמישה שירים, ושיר נוסף כתבו ליטני ואריאל במשותף. באלבומו הבא של ליטני, "מין-אאוט", הופיע השיר "יוסטון טכסס (והגורל היהודי)" אותו כתבו במשותף.
גם אחרי מותו של אריאל המשיכו אמנים להלחין ולבצע את שיריו. רמי קלינשטיין הלחין לאלבומה של ריטה "חמצן" מ-2003 את שירו "אתה בכל זאת" (המוכר גם בשמות "עלית לי בזיכרון" ו"הלילה לא"), שהתפרסם מאוחר יותר גם בביצועו של דודו טסה. קלינשטיין הלחין וביצע גם את שירו של אריאל "משהו טוב". בפסטיבל השירים של ישראל שנערך בשנת 2004 נכללו שני שירים שכתב אריאל, "לילה בלי טיפה של דלק" בביצועו של חמי רודנר ו"אור יום חורף שמשי" בביצוע זהבה בן. בשנת 2012 להקת התקווה 6 הלחינה את שירו של אריאל "כשהיית", ושנה לאחר מכן הלחינה להקת הדג נחש את שירו "קובלנה על מפלגות ישראל" לכבוד הבחירות לכנסת ה-19 שנערכו בשנה זו שגם שימש כשיר הנושא לעונת הבחירות לאותה שנה של התוכנית ארץ נהדרת. בשנת 2016 ביצע דורי בן זאב את השיר "רעש במנוע" שכתב מאיר אריאל והלחין ישראל כסיף. באוקטובר 2017 הוציא המוזיקאי סגול 59 (חן רותם), את השיר "חלושעס למוצ"ש (בלוז בטעמי המקרא)" שהלחין והקליט לטקסט של אריאל, שלא פורסם לפני כן. סגול קיבל את הטקסט ממשפחת של אריאל, הלחין והקליט אותו לבקשת המשפחה. בשנת 2020 ביצע טל סונדק באלבומו "שירתם" את "איש המפוחיות" בלחן של רמי קלינשטיין.
הנצחה
קברו של אריאל בבית העלמין של קיבוץ משמרות
מאז מותו של אריאל, ממשיכה משפחתו, ובעיקר אשתו תרצה, בפעולות להנצחתו ולשימור מורשתו המוזיקלית.
אחת היוזמות המרכזיות בניסיון להנצחתו היא הפקת מופעי מחווה משיריו לציון יום השנה למותו ובסמוך לו. הערב הראשון במתכונת הזאת, שנקרא "עם הגב לים", התקיים ביולי 2000, במלאת שנה למותו, בתיאטרון קיסריה. יוזמת ההופעות לזכרו של אריאל ממשיכה מאז,[25] ושלוש מההופעות יצאו על גבי דיסקים. בניו של אריאל, שחר ואהוד, הופיעו בשיריו במשך זמן מה בשם האחים אריאל, ואף הוציאו אלבום של חומר מקורי ב-2006 תחת שם זה.
משפחתו של אריאל חשפה את עיזבונו בפני אמנים שונים. בעיזבון שירים רבים שלא נחשפו מעולם, וחלקם הגדול ללא לחן. במסגרת חשיפת אוסף השירים הולחנו והוקלטו שירים רבים מהעיזבון על ידי זמרים שונים.
עיזבונו של אריאל מכיל בין היתר גם הקלטות ביתיות של אריאל מבצע שירים שכתב (בשירה ונגינה בגיטרה). הקלטות אלה היוו את הבסיס להפקת האלבום "מודה אני".
כמו כן הוציאה משפחתו אחרי מותו ספר חדש בשם "ברכות והספדים", המכיל ברובו ברכות והספדים שכתב אריאל לכבוד אירועים בחייו.
באוקטובר 2016 יצאה לאור הביוגרפיה "ארול אחד" שנכתבה על ידי פרופ' נסים קלדרון. בשנת 2019 הוציאה לאור משפחתו של מאיר אריאל את הספר "ד"ר התחכמות", ספר שמאגד שירים, מכתבים ואיורים מעיזבונו של מאיר אריאל.[26]
רחובות על שמו קיימים בערים: כפר-סבא, הרצליה, נתניה, רמלה וביישובים כפר נטר ובית-אריה. במושב אומץ נקראו רחובות על שם שניים משיריו של אריאל. בין פרדס חנה למשמרות נקראה כיכר על שמו.
"ירושלים של ברזל" ו"ליל אהבה" ביצירתה של רחלי רוגל בתערוכת "זרעי קיץ 2024"
ב-22 במאי2009, הנפיק דאר ישראל סדרה של 12 בולי דואר על "מוזיקה ישראלית"; בסדרה זו הוקדש בול לזכרו של מאיר אריאל שעליו מופיע דיוקנו. האמנית מירי ניסטור סופר עיצבה את הבול. על השובל מופיע כיתוב של שורה מתוך "שדות גולדברג" הנוגע לאריאל: "ילדתי שלי אל תלכי לבדך".[27]
בקיץ 2023 הונצח מאיר אריאל בתערוכת יצירות שהן מחווה לשיר "זרעי קיץ". בתערוכה שנערכה בגלריה רמת אביב הציגו חמש אמניות ואצרה אותה איילת אמוראי-בירן.[28]
בקיץ 2024 נפתחה התערוכה "זרעי קיץ 2024" אודות שיריו בבית יד לבנים בראשון לציון. בתערוכה מציגות 16 אמניות ואצרה אותה עדי אנג'ל.[29]
"מודה אני" (2000) האלבום מורכב ברובו מהקלטות ביתיות שנמצאו בביתו של אריאל לאחר מותו. ההקלטות עברו עיבוד, ואליהן הוספו כמה סקיצות אולפן, והקלטה אחת מהופעה בברבי ("צדק צדק תרדוף").
"מבחר" (1991) האוסף היחיד שהוציא אריאל בחייו, ובו שירים משלושת אלבומיו הראשונים, והשיר "עברנו את פרעה" מתוך המיני-אלבום על שמו. בניגוד לרוב האוספים, לדיסק אוסף זה נוספה חוברת עם מילות השירים בדיסק.
"האוסף" (2001) (מארז תקליטורים) הכולל חמישה תקליטורים, ובהם ארבעה של אריאל שר את שיריו, החל מ"ירושלים של ברזל" ועד שירים שהוקלטו אחרי מותו. האלבום החמישי מכיל שירים שנכתבו על ידי אריאל ומושרים על ידי זמרים אחרים.
"המיטב" (2004) מבחר משיריו ביניהם הקלטה של אריאל שר את שירו של יהודה עמיחי "חתונה מאוחרת" על פי לחן שחיבר ועיבד. השיר הוקלט בערב שירי משוררים בצוותא תל אביב, בשנת 1998, ויצא כסינגל זמן מה לפני צאת האלבום. זוהי הפעם הראשונה שהשיר מתפרסם באלבום.
אלבומי הופעה ומחווה שיצאו לאור מאז פטירתו
"עם הגב לים" (2000) הוקלט בקיסריה בהופעה במלאת שנה לפטירתו של אריאל. שיריו של אריאל מבוצעים בו על ידי זמרים אחרים.
"ערב כחול עמוק" (2002) הוקלט ב"אמפי ווהל" בתל אביב, בהופעה במלאת שנתיים לפטירתו של אריאל. שיריו של אריאל מבוצעים בו על ידי זמרים אחרים, בעיקר הדור הצעיר של הזמר העברי.
"חמש שנים" (2005) אלבום כפול שהוקלט במשמרות בהופעה במלאת 5 שנים לפטירתו של אריאל. שיריו של מאיר מבוצעים בו על ידי זמרים אחרים.
"מאיר אריאל-שירים" (1987). ספר שירים, ובו שירים של אריאל אשר נכתבו טרם צאת האלבום "ירוקות", כולל כמה שירים שאחר-כך יצאו באלבום. השירים מלווים בלחנים אשר הגה אריאל, והביא לכתב יהודה עדר.
"ברכות והספדים" (2005) ספר שכשמו מכיל בעיקר ברכות והספדים שכתב אריאל במשך חייו, ובהם משתקף סגנון הכתיבה המיוחד לו. ספר זה הוצא לאור בסיועה של חברת שומרה, וניתן להשיגו בבית משפחת אריאל בפרדס חנה.
"עצמאי בשטח" (2010). לאחר כעשור מאז מותו של מאיר אריאל, יצא הספר "עצמאי בשטח" שכולל את כל שיריו המולחנים של מאיר אריאל שהתפרסמו במהלך השנים. הספר כולל גם קטעי ביוגרפיה עליו ותמונות מחייו.[30]
בשנת 2016 יצא הספר "כתבים" אשר כולל פרשנויות לשלל שיריו.
.svg){kind=logo}
