בלוז רוק (באנגלית: Blues rock) הוא ז'אנר מוזיקלי שמערב את מוזיקת הרוק עם מוזיקת הבלוז, ויוצר בעצם שירי רוק על סולמות המשתייכים לבלוז. למרות הדעה הרווחת, הבלוז רוק אינו מייצג כל שיר רוק שמנוגן בסולם בלוז, כי קיימים רבים כאלו, אלא רק שירים שמנוגנים לגמרי כמו בלוז אך עם שילובים מעולם הרוק הקלאסי והרוק הכבד.
מקורות
להקת קרים, מהלהקות הראשונות שהשתמשו ויצרו בסגנון
על אף שהרוק אנד רול התפתח ממוזיקת הבלוז, עד שנות החמישים והשישים של המאה העשרים לא נעשה שום שילוב בין הז'אנרים. תעשיית הרוק שעוד הייתה בחיתוליה שמרה על מבנה קבוע של רוק אנד רול, ואילו הבלוז, שהיה קיים הרבה מאוד שנים, היה ונשאר קבוע ואחיד בסולם בלוזפנטטוני. רק בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 החלו להקות כמו "cream" ו-"canned heat", שהיו פורצות דרך, להביא את סגנון הרית'ם אנד בלוז (R&B) ולשלב אותו במאפיינים הידועים של הרוק אנד רול, כלומר, להכניס בתוך שירי הבלוז "ריפים" בסגנון רוק כבד, שימוש בגיטרה חשמלית, תופים ובס דומיננטיים ובכלל יציאה משגרת הבלוז שהייתה קבועה עד אז. האדם שקידם את הרוק בלוז הכי הרבה היה אריק קלפטון, גיטריסט להקת "קרים", שהייתה הלהקה הראשונה שנתנה מקום דומיננטי לתופים וגיטרה הבס, והייתה להשראה לדורות של מוזיקאים בממלכה המאוחדת ומחוצה לה. קלפטון לקח את סגנון ה-R&B ועיצב אותו כך שיוכל לעבוד איתו בסגנון הרוק. עוד להקה, שככל הנראה הייתה הלהקה המפורסמת ביותר ששילבה ויצרה חומרים בסגנון בלוז רוק היא לד זפלין הבריטית. אמנם, סגנונה הראשי של הלהקה היה הרוק הכבד, שאותו היא ולהקת דיפ פרפל פיתחו, אך הרבה משיריה, בעיקר באלבומים הראשונים, הם שירי בלוז מובהקים. לאורך שנות השישים הסגנון התפתח וצבר פופולריות ולהקות רבות פיתחו ועיצבו אותו, וביניהן הרולינג סטונס, המי, לד זפלין, קרים, ועוד (ראו למטה: אמני בלוז רוק). לבסוף, לאחר תהליך של התפתחות הז'אנר נוצר סגנון בן-כלאים של הבלוז והרוק אנד רול, ששם דגש על הגיטרה החשמלית.
נגינה מוזיקלית
בדומה לסגנון הרוק, הצליל הייחודי של הבלוז רוק נוצר על ידי שילוב גיטרה החשמלית, גיטרה בס ותופים. הגיטרה החשמלית מוגברת בדרך כלל באמצעות מגבר גיטרה צינורית או באמצעות אפקט אוברדרייב (דיסטורשן). שתי גיטרות הן דבר שבשגרה בלהקות בלוז רוק: גיטריסט אחד שהתמקד בגיטרה בקצב, מנגן ריפים ואקורדים כליווי; והשני התמקד בגיטרה מובילה, בנגינה של שירים מלודיים וסולואים. בעוד שהרכבי הבלוז מתקופת שנות החמישים השתמשו לפעמים בקונטרה בס במקום גיטרה בס, להקות הבלוז רוק של שנות השישים השתמשו בבס החשמלי, שהיה קל יותר להגביר אותו לכמויות גדולות. לעיתים ניתן לשמוע בשירי הרוק בלוז שימוש בכלי מקלדת, כמו פסנתר ואורגן המונד. בדומה לגיטרה החשמלית, לרוב מוגבר צליל האיבר של אורגן ההאמונד באמצעות מגבר צינור, המעניק איכות צליל חזקה יותר לכלי. השירה ממלאת בדרך כלל תפקיד מפתח, אם כי הקולות עשויים להיות שווים בחשיבותם או אפילו כפופים לנגינת הגיטרה הראשית. כמו כן, מספר קטעי בלוז רוק הם אינסטרומנטליים בלבד. לפעמים הלהקות כללו גם מפוחית מכוונת של ריכטר או "נבל". הרבה ממאפייני הרוק בלוז מגיעים משנותיו הראשונות של הבלוז, כאשר ניגנו אותו רק עם גיטרה ושירה ולעיתים מפוחית, ולכן הגיטרה כל כך חשובה בו.
כתיבה מוזיקלית
קטעי בלוז רוק לעיתים קרובות עוקבים אחר מבני בלוז טיפוסיים, כמו בלוז בן שתים עשרה רבעים בתיבה, בלוז של שש עשרה רבעים ועוד. הסולם הוא בדרך כלל מז'ורי, אך יכול להיות גם מינורי, כמו בשירם של פליטווד מק, "Black Magic Woman". ההבדל הבולט הוא השימוש התכוף בתו שמיני ישר או במקצב רוק במקום משולשים שנמצאים בדרך כלל בבלוז. דוגמה לכך היא השיר "צומת דרכים" של קרם. למרות שהוא עוצב מתוך "Cross Road Blues" של רוברט ג'ונסון, שמבוסס על הדעה הקדומה כי מוזיקת הבלוז היא מוזיקת השטן, גיטרת הבס משולבת עם התופים כדי ליצור ולהדגיש ללא הרף את ההמשכיות בכונן המטרי הרגיל. קרים משתמשת גם בחלק מהמילים מתוך "Blues Riverside Blues" כדי ליצור פרשנות משלהן לשיר.
