פליטווד מק

פליטווד מק
Fleetwood Mac
חברי הלהקה בסיינט פול, מינסוטה, ארצות הברית, 3 במרץ 2009
חברי הלהקה בסיינט פול, מינסוטה, ארצות הברית, 3 במרץ 2009
מקום הקמה לונדון עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות לונדון, אנגליה
תקופת הפעילות 1967–1995, 1997–2022
סוגה רוק
בלוז רוק
פופ רוק
רוק רך
חברת תקליטים סאנקטוארי רקורדס גרופ, CBS רקורדס, רפרייז רקורדס, האחים וורנר רקורדס, אפיק רקורדס, סייר רקורדס, קולומביה רקורדס, בלו הורייזן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
www.fleetwoodmac.com
פרופיל ב-IMDb
חברים
מיק פליטווד
ג'ון מקווי
סטיבי ניקס
ניל פין
מייק קמפבל
חברים לשעבר
כריסטין מקווי
לינדזי בקינגהאם
פיטר גרין
ג'רמי ספנסר
בוב ברונינג
דני קירוואן
בוב ולץ'
בוב וסטון
דייב ווקר
בילי ברנט
ריק ויטו
דייב מייסון
בקה בראמלט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פליטווד מקאנגלית: Fleetwood Mac) היא להקת רוק אנגלית-אמריקאית, אשר נוסדה בלונדון בשנת 1967 על ידי הגיטריסט והזמר פיטר גרין.[1]

הלהקה עברה גלגולים רבים במהלך תקופת פעילותה, עם תחלופה רבה של חברי להקה ושינויים משמעותיים בסגנונה המוזיקלי - מבלוז רוק שורשי בשנותיה הראשונות לפופ-רוק (לאחר עזיבת פיטר גרין את הלהקה, והצטרפותם של לינדזי בקינגהאם וסטיבי ניקס), סגנון שאפיין את התקופה המצליחה ביותר של הלהקה.

בשנת 1977 הוציאה הלהקה את אלבומה המצליח ביותר Rumours, אשר נמכר בלמעלה מארבעים מיליון עותקים ברחבי העולם, מה שהופך אותו לאחד האלבומים הנמכרים ביותר בכל הזמנים. האלבום נשאר במקום הראשון בבילבורד 200 למשך 31 שבועות, הגיע לראשי המצעדים ברחבי העולם וזכה בפרס גראמי לאלבום השנה ב-1978.

המתופף מיק פליטווד והבסיסט ג'ון מקווי הם חברי הלהקה היחידים שנשארו לאורך כל הדרך. שותפיהם להרכב הקלאסי של הלהקה, שפעל משנות השבעים של המאה העשרים ועד העשור השני של המאה העשרים ואחת, היו כריסטין מקווי (קלידים), לינדזי בקינגהאם (גיטרות) והזמרת סטיבי ניקס. לאור מותה של כריסטין מקווי ב-2022, ניקס הצהירה ב-2024 שהלהקה לא תמשיך בלעדיה.

הלהקה נחשבת לאחת מלהקות הפופ-רוק המפורסמות והמצליחות בהיסטוריה של המוזיקה; היא מכרה 120 מיליון תקליטים ברחבי העולם, מה שהופך אותם לאחת הלהקות שיאניות המכירות. בשנת 1979 הם כובדו בכוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד. ב-1998 הם התקבלו להיכל התהילה של הרוק אנד רול[2] וקיבלו את פרסי המוזיקה הבריטית על תרומה יוצאת מן הכלל למוזיקה. [3] ב-2018 הם קיבלו את אות האיש של השנה של מיוזיקרז מטעם אקדמיית ההקלטות על ההישגים האומנותיים שלהם ועל פעילותם הנדבנית.

תולדות הלהקה

הקמה ושנותיה הראשונות (1967–1970)

הלהקה הוקמה ביולי 1967 בלונדון על ידי הגיטריסט פיטר גרין, הגיטריסט ג'רמי ספנסר, הבסיסט בוב ברונינג והמתופף מיק פליטווד, כאשר בראנינג התקבל ללהקה "על תנאי" – עד שג'ון מקווי יסכים להצטרף. הלהקה הופיעה לראשונה ב-13 באוגוסט 1967 במה שהיה גלגול מוקדם של פסטיבל רדינג. לאחר מספר שבועות מקווי הסכים להצטרף ללהקה כבסיסט קבוע ובראנינג הוחלף.[4][5] במהלך שנים אלו הלהקה הוציאה שלושה אלבומי אולפן, מספר אלבומי אוסף (קומפילציות) מספר סינגלים שזכו להצלחה. אל הלהקה הצטרף הגיטריסט דני קירוון – מהלך שהחל את המעבר של הלהקה אל סגנון הרוק. באפריל 1970, לאחר שהתמכר ל-LSD, עזב פיטר גרין את הלהקה.

מיק פליטווד, 18 במרץ 1970
פיטר גרין, 18 במרץ 1970.

תקופת מעבר (1970–1974)

ספסנר, פליטווד, מקווי וקירוון, החברים הנותרים, החלו לעבוד על אלבום נוסף שיצא לאור ב-1970 וקיבל ביקורות חיוביות.[6] כריסטין פרפקט, שהתחתנה עם ג'ון מקווי ושינתה בהתאם את שם משפחתה, תרמה (ללא קרדיט) לאלבום זה, ולאחר יציאתו לאור הוזמנה להצטרף ללהקה.[7] במהלך סבב הופעות בארצות הברית ג'רמי ספנסר נעלם, ורק לאחר חיפושים אינטנסיביים התגלה שהוא הצטרף לכת דתית.[8] פיטר גרין וחבר נוסף שהביא הסכימו למלא את מקומו עד לסוף הסבב, ולאחר מכן החל חיפוש אחר גיטריסט קבוע.[9] לאחר מספר מבחנים הוחלט לקבל ללהקה את הגיטריסט בוב וולץ'.[10]

הלהקה הוציאה בשנתיים הבאות עוד שני אלבומים: Future Games ו-Bare Trees. בתקופה זו פיתח קירוון התמכרות לאכוהול ולבסוף פוטר מהלהקה לאחר שלא הסכים להופיע עימם.[11] קירוון הוחלף על ידי הגיטריסט בוב ווסטון, שפוטר לאחר צאת האלבום Penguin לאור.[12] הלהקה הוציאה את אלבומם השמיני, Mystery to Me, לאור ב-1973.

במהלך סיבוב הופעות בארצות הברית באותה שנה, נתגלה כי ווסטון קיים רומן עם אשתו של פליטווד, דבר שגרם לביטול המשך הסיבוב,[10] ולבסוף גם להתפרקות הראשונה של הלהקה.[10]

מחלוקת על השם ו"פליטווד מק המזויפת" (1974)

אחרי ההתפרקות הזמנית של הלהקה, מנהל הלהקה, קילפורד דייוויס, נותר עם התחייבויות להופעות אבל ללא להקה.[10] דייוויס, שדאג שהפרשה תהרוס את שמו הטוב, שלח ללהקה מכתב בו נזף בהם על כך ש"הוא לא השתעבד במשך שנים רק כדי שגחמותיהם של כמה מוזיקאים חסרי אחריות יורידו את עבודתו לטמיון".[13] דייוויס טען ששם הלהקה נמצא ברשותו ושהוא יכול להרכיב את הלהקה כרצונו, ולכן הוא גייס מספר מוזיקאים תחת השם "פליטווד מק החדשה".[14][13] הלהקה הופיעה מספר פעמים, עד שהתרמית נתגלתה והקהל לא הסכים להגיע להופעות. תביעה שהוגשה נגד דייוויס בהקשר של הזכויות לשם הלהקה יושבה מחוץ לבית המשפט.

חזרת הלהקה המקורית (1974)

מגעים לחיבור הלהקה מחדש התקיימו בזמן שהלהקה המזויפת עדיין הופיעה. הלהקה המקורית הצליחה לחזור להקליט תחת שמם, והם עברו לנהל את עצמם – דבר שלא נעשה על ידי אף להקת רוק גדולה באותו הזמן.[15] בחודש ספטמבר חתמה הלהקה על חוזה הקלטה מחודש, והציאה את האלבום התשיעי שלה – Heroes Are Hard to Find, כאשר לראשונה יש בלהקה גיטריסט יחיד.

הצטרפותם של ניקס ובקינגהאם והצלחה בינלאומית (1975–1987)

חברי הלהקה היו מותשים מהעבודה הקשה שהשקיעו בלהקה, ושלפי דעתם לא קיבלה הערכה מספקת – בעיקר בהתייחס להצלחה המועטה של האלבום התשיעי. בוב וולץ' שקל לעזוב את הלהקה בשלב זה.[16]

בעת סיור באולפנים בקליפורניה הכיר מיק פליטווד את לינדזי בקינגהאם וחברתו סטיבי ניקס. הוא התרשם מנגינת הגיטרה של לינדזי וביקש לצרפו ללהקה. בקינגהאם התנה את הצטרפותו בכך שניקס, זוגתו ושותפתו המוזיקלית, תצורף גם היא. מיק הסכים ושניהם הצטרפו בערב השנה החדשה של 1974, בעת שוולץ' גמר אומר לעזוב.[17][18]

האלבום הראשון של ההרכב המחודש נקרא, כמו אלבום הבכורה של הלהקה, Fleetwood Mac ויצא לאור בשנת 1975. האלבום, שהיה בעל צליל יותר פופי ומלודי ודמה יותר לרוק קלאסי מאשר לבלוז רוק זכה להצלחה עצומה בארצות הברית. מתוך האלבום התפרסמו בעיקר הסינגלים "Over My Head" ו"Say You Love Me" שנכתבו על ידי כריסטין מקווי, ושירה של סטיבי ניקס "Rhiannon". שיר נוסף מהאלבום, שנכתב גם הוא על ידי ניקס – "Landslide" זכה להערכה מרובה, ובעיקר לאחר שהתפרסמה גרסה חיה שלו מתוך האלבום The Dance.

בשנת 1976 החיים האישיים של חברי הלהקה העיבו פעם נוספת על ביצועיהּ; נישואיהם של ג'ון וכריסטין התפרקו, הקשר הזוגי בין ניקס לבקינגהאם נגמר, ומיק פליטווד החל בתהליכי גירושין מאשתו כאשר בה בעת הוא מקיים רומן עם ניקס.[19] הציפייה האדירה לאלבום להיט נוסף, בשילוב עם חייהם האישיים ועם תצרוכת גבוהה של אלכוהול וסמים גרמה למתחים אישיים גדולים בין חברי הלהקה.[20]

Rumours

בשנת 1977 הוציאה הלהקה לאור את אלבומה ה-11 Rumours, אשר זכה בפרס גראמי לאלבום השנה. האלבום הכיל 4 להיטים שהגיעו לראשי המצעדים: "Go Your Own Way" של בקינגהאם, "Dreams" של ניקס ו-"Don't Stop" ו-"You Make Loving Fun" של קריסטין. השיר "The Chain" מתוך האלבום הוא היחיד שנכתב על ידי כל 5 חברי הלהקה. האלבום הגיע למקום הראשון במצעד האלבומים האמריקאי "בילבורד 200" ושהה בו למשך 31 שבועות. בנוסף, הוא מכר 40 מיליון עותקים ברחבי העולם.

הלהקה כובדה בכוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד ב-1979.[21][22]

לאור הצלחת האלבום, ביקש בקינגהאם מפליטווד שעבודתו על האלבום הבא תהיה נסיונית יותר – מה שהניב את האלבום הכפול Tusk, עם 20 רצועות, שיצא לאור ב-1979. האלבום הניב שלושה להיטים: "Tusk" של בקינגהאם, "Think About Me" של כריסטין ו-"Sara" של סטיבי ניקס. פיטר גרין לקח חלק בהכנת האלבום, אך לא ניתן לו על כך קרדיט.[23] פליטווד ציין את Tusk כאלבום האהוב עליו, והודה ללינדזי על כך שלא נתן להם לייצר "חיקוי של Rumours".[24] כדי לתמוך ביציאת האלבום, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות בכל העולם במשך כשנה, במהלכו הוקלט אלבום הלייב הראשון שלהם.[25]

האלבום ה-13, Mirage, יצא לאור ב-1982 לאחר שמרבית חברי הלהקה עבדו על אלבומי סולו. ההצלחה המועטה של Tusk הובילה לניסיון לשחזר את ההצלחה העצומה של Rumours ב-Mirage. להיטי האלבום כוללים את "Hold Me" ו-"Love in Store" של כריסטין,"Gypsy" של סטיבי ו-"Oh Diane" של בקינגהאם. האלבום קיבל עיטור פלטינום כפול בארצות הברית.

לאחר צאת האלבום, ניקס, בקינגהאם וכריסטין פנו לטפח את קריירות הסולו שלהם, וזכו להצלחה מרובה בכך. בה בעת מיק פליטווד פשט רגל, ניקס נכנסה למכון גמילה בשל בעיות ההתמכרות שלה וג'ון סבל מבעיות בריאותיות בשל התמכרויותיו שלו – כל אלו יוחסו לסגנון החיים המוחצן והמוגזם אליו התרגלו בשל הצלחתם המסחררת. בעת ההיא החלו שמועות שהלהקה התפרקה, אך בקינגהאם לא רצה שכך יסתיים סיפורם.[26]

הרכב זה, של בקינגהאם, ג'ון, כריסטין, ניקס ופליטווד הקליט אלבום אחרון יחד – Tango in the Night ב-1987. ההקלטה החלה כאלבום סולו של בקינגהאם אך נהפכה לפרויקט של הלהקה כולה. האלבום היה למוצלח ביותר אחרי Rumours והכיל ארבעה להיטים: "Little Lies" ו-"Everywhere" של כריסטין, "Seven Wonders" של ניקס ו-"Big Love" של בקינגהאם.

עזיבתם של בקינגהאם וניקס (1987–1995)

בקינגהאם סירב ברגע האחרון להופיע בסיבוב הופעות שנקבע, דבר שהוביל לוויכוחים עזים ולמתחים בין החברים – ולבסוף גם לעזיבתו של לינדזי.[19] מיק גייס שני גיטריסטים חדשים במקומו: בילי ברנט וריק ויטו, והם יצאו לסיבוב הופעות ראשון במבנה החדש.

ב-1990 הוציאה הלהקה לאור את האלבום ה-15 Behind the Mask, שסימן סטייה מהכיוון האומנותי של בקינגהאם. האלבום לא הצליח כמו קודמיו, וקיבל עיטור זהב בארצות הברית. בהופעה האחרונה בסיבוב ההופעות של אלבום זה הצטרף בקינגהאם ללהקה על הבמה. כריסטין וניקס החליטו שיהיה זה סיבוב ההופעות האחרון שלהן. ב-1991 עזבו ניקס, כריסטין ווויטו את הלהקה.

ב-1992 פליטווד ארגן מארז של ארבעה דיסקים לכבוד 25 שנים להקמת הלהקה. למארז הוכנס גם השיר "Silver Springs" שהוקלט במהלך ההקלטות של Rumours אבל לא הוכנס לאלבום. ניקס ביקשה ממיק להשתמש בשיר זה לאוסף שהכינה לעצמה, אך הוא סירב – דבר שעורר סיקור תקשורתי ונחשב לסיבה העיקרית לעזיבתה את הלהקה.[27] האוסף הכיל גם שני חיבורים חדשים של כריסטין, אחד של בקינגהאם ועוד אחד של ניקס ווויטו. האוסף יצא לאור יחד עם ספרון של מיק שהכיל את הערותיו על ההיסטוריה של הלהקה ותצלומים נדירים.

ההרכב הקלאסי של הלהקה התאחד בעקבות בקשת נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, שיופיעו בנשף ההשבעה שלו. קלינטון בחר ב"Don't Stop" של הלהקה להיות שיר הקמפיין שלו.[28]

ב-1995 מיק, ג'ון, ברנט ושני זמרים נוספים הוציאו לאור את האלבום ה-16 Time, שבהקלטתו השתתפה גם כריסטין אך לא יצאה להופיע עם הלהקה. האלבום לא הצליח וכריסטין הודיעה ללהקה על עזיבתה, מה שגרם לפירוק הלהקה.

איחוד ועזיבתה של כריסטין מקווי (1995–2007)

שבועות ספורים אחרי התפרקות הלהקה, החל מיק לעבוד עם בקינגהאם שוב וג'ון מקווי צורף גם להקלטות. באותה העת סטיבי עבדה עם בקינגהאם על פרויקט אחר. במאי 1996 הופיעו רוב חברי הלהקה, בלי בקינגהאם, במסיבה פרטית, ושבוע לאחר מכן בקינגהאם וניקס הוציאו דואט שבו הופיע גם מיק. כל האירועים הללו הובילו לאיחוד של החמישה במרץ 1997.[29]

פליטווד מק המאוחדת הופיעה בהופעה חיה באולמות האחים וורנר בברבנק, קליפורניה. ההופעה הוקלטה וצולמה ואלו נהפכו לאלבום הלייב The Dance שיצא לאור ב-1997. האלבום החזיר את הלהקה לראש מצעדי האלבומים והם נהנו מיחס שלא קיבלו כבר שנים רבות. הלהקה דהרה על גלי ההצלחה של האלבום והמשיכה להופיע זמן רב בתגבור של נגנים רבים. זו תהיה הפעם האחרונה למשך 16 שנים שהלהקה תופיע בהרכב זה.

ב-1998 התקבלה הלהקה להיכל התהילה של הרוק אנד רול. החברים שהתקבלו הם פיטר גרין, ג'רמי ספנסר, מיק פליטווד, דני קירוון וג'ון מקווי מההרכב הישן וכריסטין מקווי, סטיבי ניקס ולינדזי בקינגהאם מההרכב החדש. בוב וולץ' לא התקבל למרות חלקו הגדול בהיסטוריה של הלהקה. בטקס הקבלה הופיע ההרכב החדש. פיטר גרין הופיע בנפרד עם חברי להקת סנטנה שהתקבלו להיכל התהילה באותו לילה.

ב-2002 הוציאה הלהקה את האוסף The Very Best of Fleetwood Mac. ב-2003 הוציאו בקינגהאם וניקס את האלבום ה-17 והאחרון של הלהקה, Say You Will, בו השתתפה כריסטין כאורחת אף על פי שעזבה את הלהקה. האלבום הגיע למקום השלישי במצעד בילבורד 200, והביא את הלהקה לצאת לסיבוב הופעות שנמשך רוב שנת 2004.

בתקופה זו החלו שמועות על איחוד ההרכב המקורי של הלהקה, דבר שחלק מחברי ההרכב תמכו בו אך לא קרה בסופו של דבר.

סיבובי הופעות (2008–2013)

במרץ 2009 החלה הלהקה להופיע יחד בסיבוב הופעות, בלי כריסטין מקווי. באותה שנה שודר סרט דוקומנטרי על הלהקה שהכיל ראיונות עם כל החברים בהווה, בו סיפרה ניקס על היחסים הקרים בינה לבין בקינגהאם.[30] בהופעה האחרונה באירופה בסבב זה הופיע הלהקה באצטדיון ומבלי, שם נכחה כריסטין בקהל. ניקס התייחסה לכריסטין והקהל כולו נעמד לכבודה. הביצוע של "Landslide" הוקדש לכריסטין. ההופעות האחרונות בסבב זה מכרו את כל הכרטיסים בדקות בודדות.

ב-2011 שודר פרק בסדרה Glee שנקרא "Rumours" ובו והופיעו שישה שירים מהאלבום של פליטווד מק.[31] הפרק הצית עניין חדש באלבום והוא חזר למקום 11 במצעד בילבורד 200.

בראיון ב-2012 אישרה ניקס שהלהקה תתאחד לסיבוב הופעות ב-2013.[32]

הבסיסט לשעבר בוב ברונינג, מת ב-18 באוקטובר 2011.[33] בוב ווסטון, הגיטריסט והזמן לשעבר נמצא מת ב-3 בינואר 2012.[34] בוב וולץ' התאבד ב-7 ביוני 2012.[35]

סיבוב ההופעות החל ב-2013 באוהיו. באותה שנה הוציאה הלהקה את המיני-אלבום Extended Play שזכה להצלחה מוגבלת.[36] כריסטין הצטרפה לשתי הופעות של הלהקה, לשיר "Don't Stop".[37] בקינגהאם כעס על כך שכריסטין "באה והולכת", והוא לא רצה שכל הפוקוס ילך אל השיר היחיד שביצעה במקום הסט שעליו הם התאמנו חודשים.[38]

בסוף שנת 2013 ביטלה הלהקה את ההופעות שלהם בניו זילנד ובאוסטרליה לאחר שג'ון מקווי אובחן עם סרטן והיה זקוק לטיפול.[39] כריסטין מקווי הביעה רצון לחזור לפליטווד מק ואישרה שמצבו של ג'ון טוב מאוד.[40]

השנים האחרונות (2014–2022)

בתחילת 2014 אישר מיק פליטווד שכריסטין תחזור ללהקה.[41] מאוחר יותר השנה הם החלו סיבוב הופעות בצפון אמריקה. ההופעות הגדולות מכרו את כל הכרטיסים תוך דקות אחדות, והביקוש הגדול גרם להגדלת הסיבוב. במהלך שנת 2015 ציין בקינגהאם שהלהקה עובדת על אלבום וסיבוב הופעות אחרונים.[42] פליטווד אמר שייקח כמה קנים ליצור אלבום חדש, ושחברי הלהקה מחכים שסטיבי ניקס גם תתרום את חלקה, ושהיא לא הראתה רצון להתחייב לאלבום נוסף.[43]

באוגוסט 2016 אמר פליטווד שללהקה יש חומר רב מוקלט אך שניקס אינה מופיעה בו. ניקס הסבירה שהיא אינה רוצה להקליט עם הלהקה מכיוון שהדבר יגרור ריבים רבים שרק יגרמו לעוד ריחוק ביניהם ולקושי לעבוד יחד ולהופיע יחד.[44] החומר שהקליטה הלהקה הפך לאלבום משותף לבקינגהאם ולכריסטין.[45]

באפריל 2018 נפרד בקינגהאם מהלהקה שוב, ולפי דיווחים הוא פוטר בשל אי הסכמות לגבי הכנסת חומרים חדשים לסיבוב ההופעות שתוכנן.[46][47][48] פליטווד נמנע מלהצהיר שבקינגהאם פוטר ואמר שהוא לא יצטרף לסיבוב ההופעות המתוכנן.[49] בקינגהאם תבע את הלהקה בגין הפרת חובת נאמנות, הפרת חוזה בעל פה והתערבות מכוונת למטרת יתרון כלכלי, ולאחר מכן הגיע איתם לפשרה.[50][51] לפי דבריו, הוא פוטר בשל דבריה של ניקס נגד גישתו אליה במהלך אחת ההופעות, ובשל אולטימטום שהציבה: או שהוא יפוטר או שהיא תעזוב.[52]

מיק קמפבל וניל פין מילאו את מקומו של לינדזי ויצאו לסיבוב הופעות,[47][46] והלהקה תכננה להקליט גם חומר חדש בעתיד.[53]

ב-8 ביוני 2018 הגיטריסט לשעבר דני קירוון מת בהוסטל לחסרי בית ואלכוהוליסטים.[54] ניל פין, ניקס, קמפבל ומקווי הוציאו לאור שיר בשביל בית מחסה לחסרי בית.[55]

פיטר גרין, מייסד הלהקה, מת ב-25 ביולי 2020.[56]

ב-20 בנובמבר 2022 מתה כריסטין מקווי בגיל 79.[57] פליטווד ציין שכרגע חברי הלהקה מעסיקים את עצמם בפרויקטים מוזיקליים עצמאיים ושהם אינם חושבים לאחד את הלהקה.[58] ניקס ציינה גם היא שהיא לא רואה סיבה להמשיך את הלהקה לאחר מותה של כריסטין, דבר שחזרה וציינה ב-2024.[59][60]

לאחר סיום הפעילות

ב-19 בנובמבר 2024 הכריזה הלהקה רשמית על הפקת סרט דוקומנטרי שישודר בשירות אפל TV פלוס.[61]

דיסקוגרפיה

אלבומים

שנה אלבום במצעד הבריטי במצעד האמריקני
1968 Fleetwood Mac 4 198
1968 Mr. Wonderful 10 -
1969 English Rose - 184
1969 The Pious Bird Of Good Omen 18 -
1969 Then Play On 6 109
1970 Kiln House 39 69
1971 Future Games - 91
1972 Bare Trees - 70
1973 Mystery To Me - 67
1973 Penguin - 49
1974 Heroes Are Hard To Find - 34
1975 Fleetwood Mac 23 1
1977 Rumours 1 1
1979 Tusk 1 4
1980 Live 31 -
1982 Mirage 5 1
1987 Tango In The Night 1 7
1988 Greatest Hits 3 14
1990 Behind The Mask 1 18
1992 25 Years - The Chain - -
1995 Time 47 -
1997 The Dance 15 1
2002 The Very Best Of Fleetwood Mac 7 12
2003 Say You Will 6 3

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פליטווד מק בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "Fleetwood Mac Acceptance Speech at the 1998 Rock & Roll Hall of Fame Induction Ceremony". YouTube.
  2. ^ "Fleetwood Mac Hall of Fame". rockhall.com. ארכיון מ-14 ביוני 2020. נבדק ב-6 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "History". BRIT Awards. ארכיון מ-13 בפברואר 2019. נבדק ב-13 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Andrew Darlington (2001). I was Elvis Presley's Bastard Love-child & Other Stories of Rock'n'roll Excess. Critical Vision. pp. 67–. ISBN 978-1-900486-17-0. ארכיון מ-8 בדצמבר 2016. נבדק ב-13 במרץ 2016. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ Holger Petersen (30 בספטמבר 2011). Talking Music. Insomniac Press. pp. 93–. ISBN 978-1-55483-058-9. ארכיון מ-8 בדצמבר 2016. נבדק ב-13 במרץ 2016. {{cite book}}: (עזרה)
  6. ^ "Kiln House - Fleetwood Mac | Songs, Reviews, Credits | AllMusic". AllMusic. נבדק ב-18 במאי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Mick Fleetwood (30 באוקטובר 2014). Play On: Now, Then and Fleetwood Mac. Hodder & Stoughton. pp. 76–. ISBN 978-1-4447-5326-4. ארכיון מ-8 בדצמבר 2016. נבדק ב-13 במרץ 2016. {{cite book}}: (עזרה)
  8. ^ Fong-Torres, Ben (18 במרץ 1971). "Fleetwood Mac Stolen Away:Guitarist Jeremy Spencer leaves the band mysteriously just before their American tour". Rolling Stone. ארכיון מ-15 בפברואר 2017. נבדק ב-14 בפברואר 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ^ SPL 1046 Stony Plain Records LP "White Skies" 1981 liner notes
  10. ^ 1 2 3 4 Brunning, B (1998): Fleetwood Mac – The First 30 Years.
  11. ^ Brunning, Bob (1990). Fleetwood Mac: Behind the Masks. London: New English Library. ISBN 0-450-53116-3. OCLC 22242160.
  12. ^ "Happy 45th: Fleetwood Mac, Penguin". Rhino. ארכיון מ-12 באפריל 2019. נבדק ב-12 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ 1 2 Mick Fleetwood with Stephen Davis (1990). My Life and Adventures with Fleetwood Mac. Sidgewick & Jackson, London.
  14. ^ "45cat – Legs – So Many Faces / You Bet You Have – Warner Bros. – UK – K 16317". 45cat.com. ארכיון מ-8 בדצמבר 2015. נבדק ב-30 בינואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Marsh, Dave (1978-01-12). "Big (Fleetwood) Mac: The 1978 Cover Story". Rolling Stone (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2024-06-12.
  16. ^ "Bob Welch 1999 p4". ארכיון מ-12 באוקטובר 2007. נבדק ב-1 בדצמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Lindsey Buckingham". Fleetwoodmac.net. ארכיון מ-5 באוגוסט 2012. נבדק ב-7 באוגוסט 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Behind the Music Remastered: Fleetwood Mac". VH1. אורכב מ-המקור ב-10 בספטמבר 2012. נבדק ב-7 באוגוסט 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ 1 2 Fleetwood, Mick; Bozza, Anthony (2014). Play On. Little, Brown. ISBN 978-0316403405.
  20. ^ Jonze, Tim (12 בדצמבר 2013). "Fleetwood Mac's Stevie and Christine: 'We were like rock'n'roll nuns'". The Guardian. ארכיון מ-4 באוקטובר 2018. נבדק ב-3 באוקטובר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Fleetwood Mac | Hollywood Walk of Fame". www.walkoffame.com. ארכיון מ-12 באוגוסט 2016. נבדק ב-15 ביוני 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "Fleetwood Mac". Los Angeles Times. ארכיון מ-3 ביוני 2016. נבדק ב-15 ביוני 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Davis, Stephen (1991). My Life and Adventures in Fleetwood Mac. Avon Books. p. 214. ISBN 9780380716166.
  24. ^ "Fleetwood Mac: We'll Burn in Hell if We Don't Play Glastonbury One Day: Chris Harvey". Independent. 27 באפריל 2019. נבדק ב-30 באפריל 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ Martoccio, Angie (20 בפברואר 2021). "Fleetwood Mac Prep Deluxe Edition of 1980 Live Album, Drop 'The Chain' Performance". Rolling Stone (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-28 בינואר 2024. {{cite journal}}: (עזרה)
  26. ^ Kordosh, J. (בספטמבר 1987). "Fleetwood Mac: Return Without Leaving". Creem. ארכיון מ-27 במאי 2014. נבדק ב-25 באוקטובר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ Spanos, Brittany (17 באוגוסט 2017). "'Silver Springs': Inside Fleetwood Mac's Great Lost Breakup Anthem". Rolling Stone. ארכיון מ-6 בינואר 2020. נבדק ב-3 באוקטובר 2018. {{cite journal}}: (עזרה)
  28. ^ Greene, Andy (22 בינואר 2013). "Flashback: Fleetwood Mac Reunite for Bill Clinton's Inauguration". Rolling Stone. ארכיון מ-24 בפברואר 2017. נבדק ב-23 בפברואר 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  29. ^ October 2017, Dave Everley02 (2 באוקטובר 2017). "Mick Fleetwood: "Fleetwood Mac is the most abused franchise in the business"". Classic Rock Magazine (באנגלית). ארכיון מ-21 בפברואר 2020. נבדק ב-21 בפברואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "Fleetwood Mac: Don't Stop – BBC One". BBC. ארכיון מ-25 ביוני 2016. נבדק ב-26 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ Semigran, Aly. "Fleetwood Mac Teach 'Glee' Kids A Lesson On Rumours:New Directions took on six songs from the classic album as their own internal strife mirrored the band's". MTV. אורכב מ-המקור ב-12 באוגוסט 2011. נבדק ב-29 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ "Fleetwood Mac to Reunite in 2013". CBS This Morning. ארכיון מ-12 ביולי 2012. נבדק ב-12 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ "Music Memories – Fleetwood Mac's Original Bassist Dead". Streaming Oldies. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2014. נבדק ב-12 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ "Official Home Site". Bob Weston. ארכיון מ-11 בספטמבר 2012. נבדק ב-29 בפברואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ Sinha, Piya (31 באוגוסט 1945). "Former Fleetwood Mac guitar player Bob Welch dies – Today Entertainment". MSNBC. אורכב מ-המקור ב-10 ביוני 2012. נבדק ב-8 ביוני 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ Gallucci, Michael (30 באפריל 2013). "Fleetwood Mac, "Extended Play" Album Review". ארכיון מ-11 במאי 2013. נבדק ב-24 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ "Christine McVie Reunites with Fleetwood Mac". 26 בספטמבר 2013. ארכיון מ-20 בנובמבר 2018. נבדק ב-23 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ McNair, James (בדצמבר 2013). "The Mojo Interview". Mojo (241): 40. {{cite journal}}: (עזרה)
  39. ^ "Fleetwood Mac Cancels Australian/New Zealand Tour". Fleetwood Mac. 27 באוקטובר 2013. ארכיון מ-29 באוקטובר 2013. נבדק ב-27 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ "Christine McVie: I Want To Rejoin Fleetwood Mac". The Guardian. London. 22 בנובמבר 2013. ארכיון מ-23 בנובמבר 2013. נבדק ב-23 בנובמבר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ "Mick Fleetwood Announces Christine McVie's return to Fleetwood Mac". Fleetwood Mac News. 12 בינואר 2014. ארכיון מ-13 בפברואר 2014. נבדק ב-12 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ Fleetwood Mac: new album and tour will be our swansong (אורכב 20.12.2016 בארכיון Wayback Machine), The Guardian (London), 2 January 2015.
  43. ^ Fleetwood Mac album may take 'a couple of years' to finish (אורכב 20.12.2016 בארכיון Wayback Machine), The Guardian (London), 10 March 2015.
  44. ^ Caulfield, Keith. "Stevie Nicks on Crafting a Setlist for 24 Karat Gold Tour, Possible Fleetwood Mac Album & Wishing She'd Performed With Prince". Billboard. ארכיון מ-9 בספטמבר 2016. נבדק ב-9 בספטמבר 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  45. ^ Yoo, Noah (13 בינואר 2017). "Fleetwood Mac's Lindsey Buckingham and Christine McVie Announce New Duets Album". Pitchfork. ארכיון מ-14 בינואר 2017. נבדק ב-13 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ^ 1 2 Halperin, Shirley (9 באפריל 2018). "Lindsey Buckingham Leaves Fleetwood Mac". Variety. ארכיון מ-10 באפריל 2018. נבדק ב-9 באפריל 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  47. ^ 1 2 Greene, Andy (9 באפריל 2018). "Fleetwood Mac Fires Lindsey Buckingham". Rolling Stone. ארכיון מ-10 באפריל 2018. נבדק ב-9 באפריל 2018. {{cite journal}}: (עזרה)
  48. ^ "Why leaving Fleetwood Mac may be a smart move for Lindsey Buckingham". MSN. ארכיון מ-12 ביוני 2018. נבדק ב-10 ביוני 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  49. ^ "Fleetwood Mac Reveals Why Lindsey Buckingham was ousted". CBS This Morning. 25 באפריל 2018. ארכיון מ-30 באפריל 2018. נבדק ב-29 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ Greene, Andy (11 באוקטובר 2018). "Lindsey Buckingham Sues Fleetwood Mac Over Dismissal From Band". rollingstone.com. ארכיון מ-12 באוקטובר 2018. נבדק ב-12 באוקטובר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ Kreps, Daniel (8 בדצמבר 2018). "Fleetwood Mac, Lindsey Buckingham Settle Lawsuit Over Dismissal From Band". Rolling Stone. ארכיון מ-13 בפברואר 2020. נבדק ב-12 במרץ 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  52. ^ Fricke, David (10 באוקטובר 2018). "Lindsey Buckingham: Life After Fleetwood Mac". rollingstone.com. ארכיון מ-11 באוקטובר 2018. נבדק ב-10 באוקטובר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ "Fleetwood Mac debut new lineup on Ellen: Watch". Consequence of Sound (באנגלית אמריקאית). 5 בספטמבר 2018. ארכיון מ-5 בספטמבר 2018. נבדק ב-5 בספטמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  54. ^ "Danny Kirwan obituary – 1950–2018 – From rock star to a homeless shelter". Daily Express. 23 ביוני 2018. ארכיון מ-3 באוגוסט 2018. נבדק ב-4 באוגוסט 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  55. ^ Shaffer, Claire (29 במאי 2020). "Neil Finn, Stevie Nicks, Christine McVie Share Song for the Homeless". Rolling Stone (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-16 ביולי 2020. נבדק ב-25 ביולי 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  56. ^ "Fleetwood Mac co-founder Peter Green dies aged 73". BBC News (באנגלית בריטית). 25 ביולי 2020. ארכיון מ-25 ביולי 2020. נבדק ב-25 ביולי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  57. ^ "Christine McVie, Fleetwood Mac singer-songwriter, dies aged 79". BBC News (באנגלית בריטית). 2022-11-30. נבדק ב-2022-11-30.
  58. ^ Jones, Abby (6 בפברואר 2023). "Mick Fleetwood Says a Fleetwood Mac Reunion is "Unthinkable" Following Christine McVie's Death". Consequence of Sound. נבדק ב-16 בפברואר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  59. ^ Ivie, Devon (2 באוקטובר 2023). "Stevie Nicks Sees 'No Reason' to Continue Fleetwood Mac". Vulture (באנגלית). נבדק ב-2 באוקטובר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  60. ^ Mehr, Bob (17 ביוני 2024). "Stevie Nicks: "Without Christine there is no chance of putting Fleetwood Mac back together."". Mojo (באנגלית). נבדק ב-17 ביוני 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  61. ^ Fleetwood Mac announce "fully authorised", "definitive" documentary, NME, ‏20 בנובמבר 2024


Read other articles:

Qigong Praktisi Qigong mendemonstrasikan gerakan menarik busur. Hanzi tradisional: 氣功 Hanzi sederhana: 气功 Alih aksara Mandarin - Hanyu Pinyin: qìgōng - Tongyong Pinyin: cìgōng - Wade-Giles: chi-kung - Romanisasi Yale: chìgūng Min Nan - Romanisasi POJ: khì-kong Yue (Kantonis) - Romanisasi Yale: hei gūng - Jyutping: hei3 gung1 Bagian dari seri tentangSeni bela diri Tiongkok Daftar seni bela diri Tiongkok Istilah Kung fu (功夫) Wushu (武術) Qigong (氣功) Wing Chun (詠春) ...

 

Slag bij Gabiene Onderdeel van de Tweede Diadochenoorlog Datum 316 v.Chr. Locatie Gabiene (in huidig Iran) Resultaat Antigonidische overwinning Strijdende partijen Kassander-getrouwen Polyperchon-getrouwen Leiders en commandanten Antigonos Monophthalmos Eumenes Verliezen ca. 5000 zwaar Diadochenoorlogen (323-275 v.Chr.) Lamische (323-322 v.Chr.): Crannon Eerste (322-320 v.Chr.): Hellespont · Nijl Tweede (319-315 v.Chr.): Paraitakene · Gabiene Derde (314-311 v.Chr.): Gaza Babylonische (311-3...

 

  Peracarpa TaxonomíaReino: PlantaeSubreino: TracheobiontaDivisión: MagnoliophytaClase: MagnoliopsidaSubclase: AsteridaeOrden: AsteralesFamilia: CampanulaceaeSubfamilia: CampanuloideaeGénero: PeracarpaHook.f. & ThomsonEspecie: P. carnosaHook.f. & Thomson[editar datos en Wikidata] Peracarpa es un género monotípico de plantas perteneciente a la familia Campanulaceae. Contiene una única especie: Peracarpa carnosa Hook.f. & Thomson.[1]​ Es originaria del lej...

بثينة بنت المعتمد بن عباد معلومات شخصية الميلاد سنة 1070  مواطنة الأندلس  الأب المعتمد بن عباد  الحياة العملية المهنة شاعرة،  وأرستقراطية  اللغة الأم العربية  اللغات العربية  تعديل مصدري - تعديل   بثينة بنت المعتمد بن عبَّاد هي شاعرة من شواعر الأندلس، أمها

 

1968 single by the Amboy DukesJourney to the Center of the MindSingle by the Amboy Dukesfrom the album Journey to the Center of the Mind B-sideMississippi MurdererReleasedJune 1968 (1968-06)[1]Recorded1967GenrePsychedelic rockgarage rockhard rockacid rockLength3:11LabelMainstreamSongwriter(s)Ted NugentSteve FarmerProducer(s)Bob ShadThe Amboy Dukes singles chronology Baby, Please Don't Go (1968) Journey to the Center of the Mind (1968) You Talk Sunshine, I Breathe Fire (1968)...

 

مزرعة بالا تقسيم إداري البلد إيران  إحداثيات 32°47′57″N 52°35′54″E / 32.7992°N 52.5983°E / 32.7992; 52.5983  تعديل مصدري - تعديل   مزرعة بالا هي قرية في مقاطعة أصفهان، إيران. عدد سكان هذه القرية هو 41 في سنة 2006.[1] مراجع ^ تعداد سكان جمهورية إيران الإسلامية، 1385 / 2006. جمهورية إ...

1937 film Motor MadnessDirected byD. Ross LedermanWritten byFred Niblo Jr.Grace NevilleProduced byIrving Briskin Harry L. DeckerStarringJoseph Allen Rosalind Keith J.M. KerriganCinematographyAllen G. SieglerEdited byByron RobinsonProductioncompanyColumbia PicturesDistributed byColumbia PicturesRelease date April 5, 1937 (1937-04-05) Running time61 minutesCountryUnited StatesLanguageEnglish Motor Madness is a 1937 American drama film directed by D. Ross Lederman and starring Jos...

 

Tampak Depan Pusat Dokumentasi Sastra HB Jassin yang terletak di dalam Komplek Taman Ismail Marzuki (TIM) Cikini Jakarta Pusat Pusat Dokumentasi Sastra (PDS) H.B. Jassin adalah tempat pendokumentasian arsip kesusastraan nasional Indonesia maupun internasional yang dikumpulkan dari berbagai sumber. Pusat dokumentasi ini didirikan oleh H.B. Jassin pada tanggal 28 Juni 1976. Sejarah Sebelum berbentuk lembaga, Pusat Dokumentasi Sastra (PDS) H.B. Jassin awalnya adalah dokumentasi sastra milik Hans...

 

Equestrian at the Olympics Equestrianat the Games of the V OlympiadAxel Nordlander, 1912 individual eventing gold medalistVenueFältrittklubbenLiljeholmenLindarängenÖstermalm Athletic GroundsStockholm Olympic StadiumDates13–17 July 1912[1]No. of events5Competitors62 from 10 nations← 19001920 → Equestrian at the1912 Summer OlympicsIndividual dressagemenIndividual eventingmenIndividual jumpingmenTeam eventingmenTeam jumpingmenvte The equestrian progra...

Wappen Deutschlandkarte 48.7133333333339.0027777777778449Koordinaten: 48° 43′ N, 9° 0′ O Basisdaten Bundesland: Baden-Württemberg Regierungsbezirk: Stuttgart Landkreis: Böblingen Höhe: 449 m ü. NHN Fläche: 50,83 km2 Einwohner: 64.995 (31. Dez. 2022)[1] Bevölkerungsdichte: 1279 Einwohner je km2 Postleitzahlen: 71063, 71065, 71067, 71069 Vorwahl: 07031 Kfz-Kennzeichen: BB, LEO Gemeindeschlüssel: 08 1 15 04...

 

Location of Zaspa-Młyniec within Gdańsk Zaspa-Młyniec is one of the administrative districts of the city of Gdańsk, Poland. The quarter with mainly high buildings has been built on the runways of the former airport of Gdańsk (Lotnisko Gdańsk-Wrzeszcz). Around 1900 there had been the villages Saspe, Mühlenhof and a training area of the Prussian hussars. There is an SKM (Rapid City Railway) stop called Gdańsk-Zaspa. inhabitants: 16,471 area: 1.3  km2 population density 13,144/ ...

 

此條目翻譯品質不佳。 (2018年8月8日)翻譯者可能不熟悉中文或原文語言,也可能使用了機器翻譯。請協助翻譯本條目或重新編寫,并注意避免翻译腔的问题。明顯拙劣的翻譯請改掛{{d|G13}}提交刪除。 蕭志美蕭志美在她的紐約辦公室裡英文名Anna Sui出生 (1964-08-04) 1964年8月4日(59歲) 美國密歇根州底特律国籍 美國教育程度帕森設計學院(休學)品牌Anna SuiDolly Girl by A...

Pakistani television series FasiqFasiq PosterGenreRomantic Tragedy FamilyWritten byHuma Hina NafeesDirected bySaleem GhanchiStarring Sehar Khan Adeel Chaudhry Haroon Shahid Sukaina Khan Country of originPakistanOriginal languageUrduNo. of episodes106ProductionProducersAbdullah Kadwani Asad QureshiRunning time35-40 minutesProduction company7th Sky EntertainmentOriginal releaseNetworkGeo EntertainmentRelease23 November 2021 (2021-11-23) –9 March 2022 (2022-03-09) Fasiq (Urdu: ...

 

Short form of cricket played by women in UK This article is about the women's game played in England and Wales. For another variant sometimes called softball cricket, see tennis ball cricket. Logo used by the ECB to promote women's softball cricket Softball cricket or Soft ball cricket is a short form variation of the sport of cricket, played by women and girls in England and Wales. It is different from women's cricket: the latter is sometimes referred to as women's hardball cricket where a d...

 

Russian politician You can help expand this article with text translated from the corresponding article in Russian. (August 2018) Click [show] for important translation instructions. View a machine-translated version of the Russian article. Machine translation, like DeepL or Google Translate, is a useful starting point for translations, but translators must revise errors as necessary and confirm that the translation is accurate, rather than simply copy-pasting machine-translated text int...

Electoral district VI (2023-present) Electoral district VI (Croatian: VI. izborna jedinica) is one of twelve electoral districts of Croatian Parliament. Boundaries Electoral district VI (1999-2023) Creation Electoral district VI consist of:[1] South-eastern part of Zagreb County including cities and municipalities: Ivanić Grad, Kloštar Ivanić, Kravarsko, Križ, Orle, Pokupsko, Rugvica, Velika Gorica; Whole Sisak-Moslavina County; South-eastern part of City of Zagreb including city ...

 

Muumuu HouseStatusActiveFounded2008FounderTao LinCountry of originUnited StatesHeadquarters locationManhattan, New YorkDistributionWorldwideKey peopleTao LinPublication typesBooksFiction genresfiction, poetry, nonfictionOfficial websitewww.muumuuhouse.com Muumuu House is an independent, small press publishing company based in Manhattan, New York that was founded by writer Tao Lin in 2008.[1] Muumuu House publishes poetry, fiction, and nonfiction in print and online.[2] Muumuu ...

 

Overview of the health care system in Russia Ambulance car-based GAZelle is the most common type of ambulance in Russia Healthcare in Russia is provided by the state through the Federal Compulsory Medical Insurance Fund, and regulated through the Ministry of Health.[1] The Constitution of the Russian Federation has provided all citizens the right to free healthcare since 1993. In 2008, 621,000 doctors and 1.3 million nurses were employed in Russian healthcare. The number of doctors pe...

1953 novella by Ka-tzetnik 135633 House of Dolls First English-language editionAuthorKa-tzetnik 135633TranslatorMoshe M. KohnCountryIsraelLanguageHebrewGenreNon-fiction novelPublisherSimon & Schuster (first English edition)Publication date1953Published in English1955Media typePrint (Hardback & Paperback) House of Dolls is a 1953 novella by Ka-tzetnik 135633. The novella describes Joy Divisions, which were groups of Jewish women in the concentration camps during World War II ...

 

Swiss triathlete Natascha BadmannNatascha Badmann competing in 2012 at Ironman 70.3 AustriaPersonal informationNickname(s)Swiss Miss Natasches (Too fast) The SmileBorn (1966-12-06) 6 December 1966 (age 57)[1]Basel, SwitzerlandHeight1.65 m (5 ft 5 in)[1]Weight52 kg (115 lb)[1]SportCountrySwitzerlandTurned pro1995[1]Coached byToni HaslerAchievements and titlesPersonal best9:07:54 (2002) Medal record Representing   Switzerland Wo...

 

Strategi Solo vs Squad di Free Fire: Cara Menang Mudah!