PROFILBARU.COM

*Tusk*
	אלבום אולפן מאת פליטווד מק
יצא לאור	12 באוקטובר 1979
סוגה	רוק, מוזיקת פופ
שפה	אנגלית
חברת תקליטים	האחים וורנר רקורדס

Tusk (בעברית: "חט") הוא אלבום האולפן השנים-עשר של להקת הרוק הבריטית-אמריקאית פליטווד מק, שיצא כאלבום כפול ב-12 באוקטובר 1979 בארצות הברית וב-19 באוקטובר 1979 בבריטניה ^[1] על ידי וורנר רקורדס. ^[2]^[3] אלבום זה נחשב ניסיוני יותר מאלבומיהם הקודמים, בין השאר בשל מעורבותו של לינדזי בקינגהאם בעיבוד השירים והשפעת הפוסט-פּאנק. ^[4] בעת יציאתו לאור, היה זה אלבום הרוק היקר ביותר שהוקלט, בעלות מוערכת של 5.88 מיליון דולרים כיום. ^[5]^[6]

הלהקה יצאה לסיבוב הופעות ברחבי העולם לקידום האלבום, ובו הוקלטו חומרים לאלבום Live, שיצא ב-1980. ^[7]

בהשוואה ל-Rumours מ-1977, שמכר עשרה מיליון עותקים תוך פחות משנה, ובהתחשב בעלות ההפקה הגבוהה שלו, Tusk נחשב ככישלון מסחרי, עם מכירות של ארבעה מיליון עותקים בלבד. בשנת 2013, מגזין NME דירג את Tusk במקום ה-445 ברשימת "500 האלבומים הטובים בכל הזמנים". ^[8] האלבום נכלל גם בספר 1001 אלבומים שאתה חייב לשמוע לפני שאתה מת. ^[9]

רקע

לינדזי בקינגהאם היה נחוש ליצור אלבום שונה מ-Rumours, למרות שידע שוורנר רקורדס רוצים בדיוק ההפך – מעין אלבום Rumours 2 שיהיה דומה ככל הניתן להצלחה המסחררת שהם יצרו אז.^[10] ההקלטה בוצעה באולפן שיוצא במיוחד בשביל הלהקה ב"סטודיו הווילג'".^[11] לדבריו של בקינגהאם, האולפן היה הגורם העיקרי לעלותו הגבוהה של האלבום.^[12]

המפיק קן קאליי העיד שבקינגהאם היה לחוץ ואובססיבי בזמן הקלטת האלבום. ^[13] בקינגהאם גם הביע עניין בקריירת סולו במהלך יצירתו של Tusk וכדי לפייס אותו, שאר חברי הלהקה השלימו עם רצונו של בקינגהאם ליצור אלבום ניסיוני יותר בדרכו שלו.^[14]

בקינגהאם, שהוקסם מלהקות כמו Talking Heads, רצה להתאים את פליטווד מק לגל הפוסט-פּאנק ששטף את העולם.^[15] העיתונאי אדם ווב תיאר את פגישות ההקלטה של Tusk כ"סופת קוקאין" שעליה החבר דאז של כריסטין מקווי, מתופף הביץ' בויז דניס וילסון, "לא התגבר". ^[16]

הבסיסט ג'ון מקווי אמר שהאלבום "נשמע כמו עבודה של שלושה אמני סולו", ופליטווד ציין שזה האלבום השני האהוב עליו של הלהקה אחרי Then Play On מ-1969. ^[17]

קבלה וביקורת

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

Tusk הגיע למקום הרביעי במצעד בילבורד 200 בארצות הברית ובילה בו כמעט תשעה חודשים. בבריטניה הגיע האלבום למקום הראשון. מתוכו יצאו שני סינגלים מובילים: שיר הכותרת של האלבום, Tusk, ושירהּ של סטיבי ניקס "Sara".

מגזין הרולינג סטון הדגיש את אופיו הניסיוני של האלבום, והשווה אותו ל"אלבום הלבן" של הביטלס בכך שהוא לא אוסף של שירים גמורים של הלהקה, אלא פסיפס של עבודות עצמאיות של חבריה.^[18] רוברט כריסטגאו מווילג' ווייס היה אמביוולנטי יותר, ושיבח את ההפקה והניסויים של בקינגהאם, תוך שהוא מבטל את התרומות של כריסטין מקווי וסטיבי ניקס.^[19] בביקורת רטרוספקטיבית, סטיבן תומאס ארלוויין מ-AllMusic מצא שהאלבום נצחי, וכינה אותו "יצירת פופ-ארט חסרת השוואה" שמתחרה ב-Rumours מבחינה איכותית.

למרות שהאלבום מכר ארבעה מיליון עותקים ברחבי העולם, וזכה במועמדות לגראמי בשנת 1981 על עיצוב העטיפה שלו בקטגוריה "אריזת האלבום הטובה ביותר", חברת התקליטים של הלהקה ראתה את הפרויקט ככישלון, והטילה את האשמה על בקינגהאם.^[20] פליטווד, לעומת זאת, האשים בכישלון את תחנות הרדיו ששידרו את האלבום במלואו לפני צאתו, ושבכך אפשרו להקלטות ביתיות שלו ולמכירה שלהן. ^[21] סיבה נוספת עשויה להיות מחירו הגבוה של האלבום: 16 דולרים אז, שהיו שווים 56 דולרים ב-2019.^[22] הלהקה רצתה להוציא את האלבום כשני אלבומים נפרדים ובכך למכור כל אחד מהם במחיר נמוך יותר, אך חברת ההקלטה לא הסכימה לכך.^[23]

רשימת השמעה

צד א'
מס'	שם	משך
1.	Over & Over	4:34
2.	The Ledge	2:08
3.	Think About Me	2:44
4.	Save Me a Place	2:42
5.	Sara	6:22

צד ב'
מס'	שם	משך
1.	What Makes You Think You're the One	3:32
2.	Storms	5:31
3.	That's All for Everyone	3:03
4.	Not That Funny	3:11
5.	Sisters of the Moon	4:42

צד ג'
מס'	שם	משך
1.	Angel	4:54
2.	That's Enough for Me	1:50
3.	Brown Eyes	4:27
4.	Never Make Me Cry	2:18
5.	I Know I'm Not Wrong	3:05

צד ד'
מס'	שם	משך
1.	Honey Hi	2:41
2.	Beautiful Child	5:21
3.	Walk a Thin Line	3:46
4.	Tusk	3:37
5.	Never Forget	3:34

מבצעים

פליטווד מק

לינדזי בקינגהאם – שירה, גיטרות, גיטרה בס,^[24] קלידים, ^[25] תופים,^[24] כלי הקשה ^[26]
סטיבי ניקס – שירה, פסנתר
קריסטין מקווי – שירה, קלידים
ג'ון מקווי – גיטרה בס
מיק פליטווד – תופים, כלי הקשה

אורחים

פיטר גרין – גיטרה (בשיר "Brown Eyes")
התזמורת הצועדת של אוניברסיטת דרום קליפורניה (בשיר "Tusk")

מיקומי שיא

‏ ‏‏ מצעדים שבועיים (1979–1980)
מדינה	מצעד	מיקום שיא
אוסטריה	Ö3 אוסטריה טופ 40‏	4
אוסטרליה	קנט מיוזיק רפורט	2
ארצות הברית	בילבורד 200	4
גרמניה	GfK – טופ 100	3
הולנד	מצעד 100 האלבומים ההולנדיים	3
הממלכה המאוחדת	מצעד האלבומים הבריטי	1
יפן	אוריקון	27
נורווגיה	VG-lista	6
ניו זילנד	המצעד הניו זילנדי הרשמי	1
ספרד	PROMUSICAE	18
קנדה	מצעד האלבומים הקנדי	11
שוודיה	סוורייטופליסטן	8

‏ ‏‏ מצעדים שבועיים (2004)
מדינה	מצעד	מיקום שיא
ארצות הברית	מצעד אלבומי קטלוג הפופ	30

‏ ‏‏ מצעדים שבועיים (2015–2016)
מדינה	מצעד	מיקום שיא
אירלנד	מצעד האלבומים האירי	62
ארצות הברית	מצעד האלבומים מעצבי הטעם (בילבורד)	14
הולנד	מצעד 100 האלבומים ההולנדיים	86
הממלכה המאוחדת	מצעד האלבומים הבריטי	82
פלנדריה	מצעדים האלבומים הבלגיים	148

‏ ‏‏ מצעדים שבועיים (2021)
מדינה	מצעד	מיקום שיא
הונגריה	Mahasz	27

‏ ‏‏ מצעדי סוף שנה (1979)
מדינה	מצעד	מיקום שיא
אוסטרליה	קנט מיוזיק רפורט	42
הממלכה המאוחדת	מצעד האלבומים הבריטי	25
ניו זילנד	המצעד הניו זילנדי הרשמי	42
קנדה	מצעד האלבומים הקנדי	69

‏ ‏‏ מצעדים ודירוגים
מדינה	מצעד	מיקום שיא
אוסטרליה	קנט מיוזיק רפורט	17
ארצות הברית	בילבורד 200	20
גרמניה	GfK – טופ 100	14
הולנד	מצעד 100 האלבומים ההולנדיים	65
ניו זילנד	המצעד הניו זילנדי הרשמי	19
קנדה	מצעד האלבומים הקנדי	70

נתוני מכירות

אזור	תואר	מכירות
אוסטרליה (ARIA)	3× פלטינה	150,000
ארצות הברית (RIAA)	2× פלטינה	2,000,000
גרמניה (BVMI)	זהב	300,000
הולנד (NVPI)	פלטינה	100,000
הממלכה המאוחדת (BPI)	פלטינה	300,000
ניו זילנד (Recorded Music NZ)	פלטינה	15,000
צרפת (SNEP)	זהב	100,000
סיכום
בכל העולם	—	2,965,000

קישורים חיצוניים

לקריאה נוספת

Caillat, Ken; Rojas, Hernan (2019). Get Tusked: The Inside Story of Fleetwood Mac's Most Anticipated Album. Guilford, Connecticut: Backbeat Books. ISBN 978-1-4930-5983-6.
Kent, David (1993). Australian Chart Book 1970–1992 (illustrated ed.). St Ives, N.S.W.: Australian Chart Book. ISBN 0-646-11917-6.

הערות שוליים

^ Wings, Wings At The Speed Of Sound, Album, BPI (באנגלית)
^ "...group's new Tusk album scheduled to be released today..." (12 באוקטובר 1979). "A Star for Fleetwood Mac". Los Angeles Times. pp. A44. {{cite news}}: (עזרה)
^ "Tusk - Fleetwood Mac | Songs, Reviews, Credits | AllMusic". AllMusic. נבדק ב-12 באוקטובר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
^ Elan, Priya (4 באוגוסט 2011). "Album A&E – Fleetwood Mac, 'Tusk'". NME. נבדק ב-24 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
^ "The 10 Most Expensive Albums Ever Recorded". HowStuffWorks (באנגלית אמריקאית). 2016-04-29. נבדק ב-2022-12-08.
^ "15 Albums That Cost a Fortune to Make". Mental Floss (באנגלית אמריקאית). 2014-07-08. נבדק ב-2022-12-08.
^ Brackett, Donald (2007). Fleetwood Mac: 40 Years of Creative Chaos. Westport, CT: Greenwood Publishing Group. p. 150. ISBN 9780275993382.
^ "Rocklist.net....NME: The 500 Greatest Albums Of All Time : October 2013". Rocklistmusic.co.uk. נבדק ב-18 במאי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
^ Robert Dimery; Michael Lydon (7 בפברואר 2006). 1001 Albums You Must Hear Before You Die: Revised and Updated Edition. Universe. ISBN 0-7893-1371-5. {{cite book}}: (עזרה)
^ Graff, Gary. "Lindsey Buckingham on Fleetwood Mac's Risk-Taking Classic Album 'Tusk': Exclusive Premiere". Billboard. נבדק ב-2 באפריל 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
^ Crane, Larry. "Ken Caillat: Fleetwood Mac, Rumours and Beyond". tapeop.com (באנגלית). נבדק ב-2024-02-16.
^ Giles, Jeff (12 באוקטובר 2015). "How Fleetwood Mac Made A Masterpiece That Flopped". Ultimate Classic Rock. נבדק ב-24 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
^ Giles, Jeff (12 באוקטובר 2015). "How Fleetwood Mac Made a Masterpiece That Flopped". Ultimate Classic Rock. נבדק ב-13 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
^ Jones, Dylan (9 באוגוסט 2020). "Was Fleetwood Mac's Tusk the greatest self-sabotage in rock'n'roll history?". British GQ (באנגלית בריטית). נבדק ב-10 בפברואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
^ Stanley, Bob (7 במרץ 2008). "How to lose 3 million fans in one easy step". The Guardian. נבדק ב-10 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
^ Webb, Adam (14 בדצמבר 2003). "A profile of Dennis Wilson: the lonely one". The Guardian. {{cite news}}: (עזרה)
^ Fleetwood, Mick; Bozza, Anthony (באוקטובר 2014). Play On. New York: Little, Brown, and Company. ISBN 9780316403405. נבדק ב-24 במרץ 2019. {{cite book}}: (עזרה)
^ Holden, Stephen (13 בדצמבר 1979). "Tusk". Rolling Stone. נבדק ב-2 בנובמבר 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
^ Christgau, Robert (31 בדצמבר 1979). "Christgau's Consumer Guide". The Village Voice. נבדק ב-17 ביולי 2016. {{cite news}}: (עזרה)
^ Rooksby, Rikky (1998). The Complete Guide to the Music of Fleetwood Mac. Omnibus Press. p. 115. ISBN 0-7119-6310-X.
^ Fleetwood, Mick; Davis, Stephen (1991). My Life and Adventures in Fleetwood Mac. Avon Books. p. 219. ISBN 9780380716166.
^ Reed, Ryan (11 באוקטובר 2019). "Fleetwood Mac's 'Tusk': 10 Things You Didn't Know". Rolling Stone. נבדק ב-12 באוקטובר 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
^ תבנית:Cite podcast
^ ¹ ² Forte, Dan. "Lindsey Buckingham – Musician Interview, June 1981". Fleetwoodmac-uk.com. נבדק ב-28 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
^ Irvin (2016). Tusk (2015 Remastered) (Liner Notes). Fleetwood Mac. Los Angeles: Warner Bros. Records Inc. p. 14. Publisher Warner Bros #2HS-3350.
^ Giles, Jeff. "35 Years Ago: Fleetwood Mac Tries Something New With 'Tusk'". Ultimate Classic Rock. נבדק ב-27 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)