חברי פליטווד מק חוו תהפוכות רגשיות רבות בזמן הקלטת האלבום Rumours. מיק פליטווד עבר גירושים, כריסטין מקווי וג'ון מקווי נפרדו, בעוד לינדזי בקינגהאם וסטיבי ניקס סיימו את מערכת היחסים שלהם לאחר שמונה שנים. בראיון למגזין בלנדר, הסביר בקינגהאם: "היינו צריכים לעבור את התרגיל הזה של ההכחשה. לשמור את הרגשות האישיים שלנו בפינה אחת של החדר, תוך כדי ניסיון להיות מקצועי בפינה השנייה".[3]
סטיבי ניקס כתבה את השיר בתחילת 1976 באולפן Record Plant בסאוסליטו, קליפורניה. בראיון למגזין בלנדר היא אמרה: "יום אחד, כשלא נדרשתי באולפן הראשי, לקחתי פסנתר של פנדר רודס ונכנסתי לאולפן אחר שנאמר שהוא שייך לזמר סלי סטון, וללהקה סליי ומשפחת סטון. זה היה חדר שחור-אדום, עם בור שקוע באמצע שבו היה פסנתר, ומיטה גדולה מקטיפה שחורה עם וילונות ויקטוריאניים.[3] התיישבתי על המיטה עם הקלידים שלי מולי, מצאתי תבנית תופים, הפעלתי את נגן הקסטות הקטן שלי, וכתבתי את השיר תוך 10 דקות בערך. מיד אהבתי את העובדה שאני עושה משהו במקצב של ריקוד, כי זה הפך את זה לקצת יוצא דופן עבורי".[3]
כשהיא השמיעה את השיר לשאר חברי הקבוצה, "הם לא השתגעו מזה... אבל אמרתי: 'בבקשה! בבקשה תקליטו את השיר הזה, לפחות תנסו אותו'. כי לפעמים הדרך בה אני מנגנת בשירים... צריך באמת לשמוע." הלהקה נענתה לבקשה והקליטה את השיר למחרת. הם הקליטו באולפן בסאוסליטו גרסה בסיסית, כשניקס מנגנת בפסנתר רודס ושרה. עוזר ההקלטה, קריס מוריס, אמר מאוחר יותר כי מההקלטה הראשונה הם שמרו רק את הקטעים של התופים ושל השירה. את הגיטרות והבס הוסיפו מאוחר יותר, בלוס אנג'לס.[3]
כריסטין מקווי תיארה את השיר כ-״בעל רק שלושה אקורדים, ותו אחד ביד שמאל", ו"משעמם", לאחר שניקס ניגנה גרסה שונה של השיר על פסנתר. מקווי שינתה את דעתה לאחר שבקינגהאם "יצר שלושה קטעים מאקורדים זהים, וגרם לכל קטע להישמע שונה לחלוטין. הוא יצר את הרושם שיש חוט שזור בכל הדבר הזה".[3]
הקלטה
המפיק קן קיילט יצר לולאת תופים (לופ) של שמונה תיבות, בשביל התיפוף של פליטווד, כדי ליצור "אפקט היפנוטי עמוק". הוא אמר על הלופ כי "זה מצחיק, אבל כשאנשים מדברים על העניין של הקצב הקלאסי של מיק פליטווד וג'ון מקווי והם מצביעים על השיר האחד הזה, אני תמיד משועשע שהם בעצם מדברים על לופ תופים".[4] הצליל של הגיטרות החשמליות עבר בהקלטה באמצעות ארבעה אותות שונים: אות ישיר, אות miked, אות הפועל מהמוצא של ראש המגבר, ואות ישיר נוסף מדוושת ווליום. האותות הללו הועברו לאחר מכן בשני ערוצים בסטריאו, ולהערכתו של המפיק ריצ'רד דאשוט, הם אפשרו לגיטרות לנוע על פני הערוצים השמאלי והימני "בצורה מלכותית מאוד".[5]
עבור השירה, קיילט הכין סדרה של שמונה מיקרופונים, וביקש מניקס לשיר בכל אחד מהם בכדי שתחליט איזה מהם היא מעדיפה. ניקס בחרה בסופו של דבר במיקרופון מדגם סנהייזר 441, שלפי קיילט היה מיקרופון זול יחסית. "כשהיא הגיעה למיקרופון הספציפי הזה ושרה לתוכו, היא אמרה, "אוי אלוהים, אני אוהבת את המיקרופון הזה! נשמע נהדר!" והעבודה שלי בוצעה."[6] קיילט הניח שמשה קדמית במרחק של חצי אינץ' מהמיקרופון וביקש מניקס לשיר נגדה, כדי שהתדרים הנמוכים יותר של קולה ייקלטו.[7]
קבלה
במגזין קאש בוקס נכתב ש-"זמזום בס עדין מגבה את השירה הקסומה של סטיבי ניקס... לתקליט הזה יש עוצמה מעודנת משלו".[8] במגזין Record World נכתב כי "הקול של סטיבי ניקס הופך את החלומות האלה למציאות מלודית". מבקר הניו יורק טיימס ג'ון רוקוול, כינה את הסינגל "שיא קלאסי", והתייחס למשיכה שעורר "קול הסופרן המוזר, המאונפף והצרוד" של סטיבי ניקס, ול"התיפוף הפריך והמדויק להפליא" של מיק פליטווד.[9]הגרדיאן והמגזין הדיגיטלי Paste דירגו את השיר במקום הראשון והרביעי, בהתאמה, ברשימת 30 השירים הגדולים ביותר של הלהקה.[10][11]
פופולריות והישגים במצעדים
בארצות הברית, השיר הגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד הוט 100 ב-18 ביוני 1977, ונשאר בו למשך שבוע אחד. במצעד הסינגלים הבריטי הוא הגיע למקום ה-24, ונשאר בין ה-40 הראשונים ברשימה במשך שמונה שבועות.
מאז יציאתו, השיר נכנס מחדש למצעדים בהזדמנויות שונות. בשנת 2011, לאחר שידור הפרק Glee - Rumours, השיר נכנס לשבועיים למצעד הבריטי. בשנת 2018 הוא חזר שוב למצעדים כשהגיע למקום ה-14 במצעד שירי הרוק של בילבורד לאחר שזכה לפופולריות מחודשת על ידי ציוץ ויראלי.[12] השיר גם חזר למצעד בניו זילנד, למשך שבוע אחד בשנת 2019, למקום ה-40. לאחר מכן, ב-5 באוקטובר 2020, השיר נכנס מחדש למצעד בניו זילנד למקום ה-28, ונשאר במשך 71 שבועות רצופים ב-40 הראשונים.
באוקטובר 2020 השיר הגיע למקום הראשון במצעד השירים הדיגיטליים של בילבורד - רוק, כתוצאה מסרטון ויראלי שהתפרסם בטיקטוק, של המשתמש נתן אפודקה מבצע ליפ סינק של השיר תוך שהוא גולש על סקייטבורד בכביש מהיר ושותה מיץ חמוציות אושן ספריי.[2] בעקבות הפופולריות של הסרטון, השיר נכנס לרשימת 50 השירים המושמעים ביותר בספוטיפיי ובאפל מיוזיק בארצות הברית, הממלכה המאוחדת, אוסטרליה וניו זילנד, ונכנס מחדש ל-ARIA באוסטרליה[13] ולמצעד הרשמי של בריטניה.[14] בנוסף, השיר גם נכנס מחדש למצעד הבילבורד Hot 100 למקום ה-21 ב-17 באוקטובר 2020, הדירוג הגבוה ביותר של הלהקה במצעד זה מאז ה-20 בפברואר 1988. בשבוע שלאחר מכן השיר עלה למקום ה-12.[15]
^Caillat, Ken; Rojas, Hernan (2019). Get Tusked: The Inside Story of Fleetwood Mac's Most Anticipated Album. Guilford, Connecticut: Backbeat Books. p. 57. ISBN978-1-4930-5983-6.
.svg){kind=logo}
