"ספר הרמאויות" (1617 בקירוב), ספרה של זאנג אינגיו שפורסם במהלך שושלת מינג המאוחרת, הוא אוסף הסיפורים הסיני הראשון שעוסק ברמאויות, במתיחות ובשאר סוגי הונאות[3].
אף על פי שככל הנראה תרמיות היו קיימות במשך אלפי שנים, אחת מהתרמיות הקדומות ביותר בתולדות התרבות המערבית הייתה "המתופף מטדוורת'" בשנת 1661: מקרה בו היה גילוי לכאורה של מתופף-רפאים, פולטרגייסט (על טבעי), ישות מדומיינת שבמקור הייתה דמות בדיונית מספר[4].
ניתן לבצע תרמית כמעט בכל דרך בה ניתן להעביר סיפור דמיוני: בעל פה, מפה לאוזן, באמצעות מילים כתובות או מודפסות, ועוד. ככל שהתקדמו בעולמנו טכנולוגיות מידע ותקשורת, התקדמה גם המהירות בה מתפשטות תרמיות: למשל השמועה על מתופף הרפאים התפשטה מפה לאוזן והשפיעה בתחילה על אוכלוסייה בשטח קטן יחסית. השפעה זו עם השנים גדלה בהדרגה. עם זאת, גם לפני ההתפתחויות הטכנולוגיות של זמננו, ניתן היה להפיץ תרמיות באמצעות מכתבי שרשרת, שהפכו לנפוצים ונגישים יותר עבור הציבור, ככל שעלויות הדיוור של מכתבים צנחו. המצאת מכונות דפוס במאה ה-15 הורידה את עלותם של ספרים וחוברות המופקות בהמונים, והתפתחותו של דפוס רוטציה במאה ה-19 הוזילה את המחיר עוד יותר. במהלך המאה ה-20, התרמיות הגיעו לקהלי יעד המוניים בצורת צהובונים הנמכרים בסופרמרקטים, ובמאה ה-21 המפיצים הגדולים הם כבר אתרי פייק ניוז שמפיצים תרמיות דרך רשתות חברתיות מקוונות (בנוסף לשימוש בדואר אלקטרוני לנוסח המודרני של מכתבי השרשרת).
הגדרה
המונח תרמית משמש לעיתים בהקשרים של אגדות אורבניות ושמועות, אך הפולקלוריסט יאן הרולד ברונוונד טוען כי ברוב ההקשרים לא ניתן למצוא עדות לכך שמדובר ביצירה מכוונת של מצג-שווא, וישנן הרבה תרמיות שמועברות בתום לב על ידי אנשים המאמינים בדבר עצמו או כבדיחות, כך שהמונח צריך לשמש רק למקרים בהם אנשים במכוון מנסים במודע להונות אחרים.[2] באשר למונחים הקשורים זה לזה: מתיחות ומעשי קונדס, ברונוונד טען שאף על פי שיש מקרים שהם חופפים, מתיחה היא לרוב "בדותות מורכבות בקנה מידה יחסית גדול" וכוללת הטעיות החורגות מעבר לשובבויות ו"גורמות לאובדנים חומריים או נזקים לקורבן." [5]
על פי פרופסור לינדה וולש מאוניברסיטת נבדה ברינו תרמיות בסגנון ההונאה הגדולה בבורסה של 1814, שמתוייגת כתרמית על ידי פרשנים בני זמננו, הן תרמיות בעלות אופי פיננסי מטבען, ותרמיות מוצלחות למשל זו של פי. טי. ברנום, אשר תרמית בתולת הים מפיג'י שלו תרמה להתעשרותו הכלכלית - לעיתים קרובות מצליחות מבחינה כלכלית או רוכשות תהילה באמצעות הבדותות שלהם, כך שההבחנה בין תרמית להונאה אינה בהכרח ברורה.[6] לפי אלכס בויס, יוצר מוזיאון התרמיות, ההבחנה היחידה ביניהן היא תגובת הציבור, מכיוון שניתן לסווג הונאה כתרמית כאשר שיטתה להשיג רווח כספי יוצרת השפעה ציבורית רחבה או לוכדת את דמיונם של ההמונים[7].
אחת התרמיות התקשורתיות המוקדמות ביותר שתועדו היא אלמנך מזויף שפרסם ג'ונתן סוויפט בשם הבדוי אייזק ביקרשטאף בשנת 1708[8]. באלמנך זה ניבא סוויפט את מותו של ג'ון פרטרידג', מי שהיה אחד האסטרולוגים המובילים באנגליה באותה תקופה, ובהמשך הוציא אלגיה ביום בו אמור היה למות פרטרידג'. המוניטין של פרטרידג' נפגע כתוצאה מכך והאלמנך האסטרולוגי שלו לא פורסם בשש השנים הבאות.
אפשרי גם לבצע תרמיות על ידי יציאה בהצהרות אמיתיות בלבד תוך שימוש בניסוח או בהקשר לא מוכר, למשל במתיחת הדו-מימן חד-חמצני. תרמיות פוליטיות מונעות לעיתים על ידי הרצון להלעיג או להכפיש פוליטיקאים או מערכות פוליטיות, לרוב לפני בחירות.
תרמית שונה מקסם או מסיפורת (ספרים, סרטי קולנוע, תיאטרון, רדיו, טלוויזיה ועוד) בכך שבתרמית קהל היעד אינו מודע להונאה, ואילו בצפייה בקוסם מבצע קסם, הקהל כבר מצפה שיערימו עליו.
ממשלות מפיצות לפעמים מידע כוזב כדי להקל על המטרות שלהן, למשל יציאה למלחמה. מידע כזה לרוב ייכלל תחת הכותרת של "תעמולה שחורה". לעיתים קרובות זו תערובת של משהו שהוא על סף התרמית וצנזורה כדי ליצור את הרושם הרצוי. בזמן מלחמה ובזמנים של מתח בינלאומי יש שמועות רבות, שחלקן בסופו של דבר מתבררות כתרמיות מכוונות.
דוגמאות לתרמיות הקשורות לפוליטיקה:
בלגיה היא מדינה עם אזור דובר פלמית ואזור דובר צרפתית. בשנת 2006 ערוץ הטלוויזיה דובר הצרפתית RTBF קטע את השידורים עם דיווח על זיוף שטען כי המדינה התפצלה לשניים ומשפחת המלוכה הבלגית ברחה.
תרמיות נבדלות ביניהן בתהליכי היצירה וההתפשטות שלהן לאורך זמן. דוגמאות:
תרמיות שנעשו במקרים בהם יוזמה שלהן נחשבת כמתאימה מבחינה חברתית, למשל באחד באפריל.
תרמיות פליליות, כמו במקרה של ג'ון סמואל האמבל, שכונה גם וורסייד ג'ק. מהתלה פלילית מסיטה משאבים של זמן וכסף בחקירות משטרה עם תקשורת המתיימרת להגיע מהעבריין בפועל. לאחר שנתפסו, העבריינים מואשמים תחת קני מידה פליליים למשל עיוות תהליכי משפט.
זיוף ספרותי זוכה לעיתים לאמונה רחבה בקרב חברי תרבות או ארגון מסוים, ואנשים המצהירים על עצמם כמאמינים בכך חוזרים על זה בתום לב לאחרים, וממשיכים ללכת לפי האמונה הזו גם לאחר שממציאי התרמיות האלו מתו.
תרמיות שנוצרו על ידי ביצוע שינויים קלים או הולכים וגדלים בהדרגה באזהרה או בטענה אחרת המופצת לציבור באופן נרחב לצרכים לגיטימיים.
תרמיות שמבוצעות על ידי "טקטיקות הפחדה" הפונות לאמונה הרציונלית הסובייקטיבית של הקהל כי העלות הצפויה של חוסר אמונה בה, עולה על העלות הצפויה של אמונה בה, למשל טענות שתוכנה לא זדונית אך לא מוכרת במחשב היא נוזקה.
תרמיות של וירוס במחשב הפכו לנפוצות ככל שווירוסים עצמם החלו להתפשט. מתיחה טיפוסית היא הודעת דואר אלקטרוני שמזהירה את המקבל על איום שאינו קיים, בדרך כלל מזייפת הצעות מחיר כביכול מחברות כמו מיקרוסופט ו- IBM. ברוב המקרים ההודעה מכילה קריאה להפצת ההודעה לכל מי שנמצא בפנקס הכתובות של הנמען. לפיכך "אזהרת" הדואר האלקטרוני היא עצמה ה"וירוס". ישנן גם תרמיות מזיקות יותר, למשל, הנמען מתבקש לחפש קובץ מסוים (בדרך כלל במערכת הפעלה של מיקרוסופט); אם הקובץ נמצא, המחשב נחשב נגוע אלא אם כן הוא נמחק. במציאות הקובץ נדרש על ידי מערכת ההפעלה לתפקוד תקין של המחשב.
תרמיות אינטרנט הפכו נפוצות יותר לאחר תחילת המדיה החברתית. אתרים מסוימים שימשו לרמייה של מיליוני אנשים ברשת[10].
בשנת 1980 הוכרזה רוזי רואיז כמנצחת בריצת הנשים במרתון בוסטון, בזמן שיא נשי של שעתיים, 31 דקות ו-56 שניות. בסופו של דבר התברר על סמך עדויות וראיות נוספות כי לא רצה את כל המסלול בן 42 הקילומטרים ו-195 המטרים אלא זינקה אל קו הסיום מאזור שהיה סמוך אליו, דרך קהל הצופים. למרות פסילתה, מעולם לא הודתה רואיז בחשדות שהועלו כנגדה. בעקבות התקרית, שיפרו מרתון בוסטון ומרוצים אחרים את אמצעי הבטיחות שלהם כנגד תרמיות, לרבות מעקב וידאו אחר המסלול כולו ושבבים מיוחדים המתעדים את הזמן שבו מגיעים הרצים לכל תחנה.
תרמיות אמנותיות
תרמית האמנות "ברונו האט", שנערכה בלונדון ביולי 1929, הייתה כרוכה בהצגת תערוכה ציבורית משכנעת של ציורי אמן מתבודד בשם ברונו האט. למחרת נמסר לתקשורת כי כל האמנים המבצעים לא התכוונו להונות. המעורבים כללו את המשורר הבריאן האוורד, הסופר אוולין וו, בריאן גינס, ג'ון בנטינג וטום מיטפורד [11].
Nat Tate: אמן אמריקאי 1928-1960: מתיחה בעולם האמנות משנת 1998, מאת הסופר ויליאם בויד.
פייר ברסאו חשף מבקרי אמנות ל"ציורים מודרניים" שנעשו על ידי שימפנזה לכאורה.
פרשת השרוף: בשנת 2000 תרמית שיזם והגה חיים צינוביץ' זכתה לכותרות. למשך תקופה הוא היה "השרוף", לכאורה זמר מזרחי עם סיפור חיים של נכות והתאכזרות הממסד. השירים של "השרוף" זכו להצלחה ולהשמעות רבות ברדיו. לאחר תקופה בה גילו כלי התקשורת עניין בסיפור, חשף צינוביץ' בראיון טלוויזיוני בתוכנית יאיר לפיד את פרצופו האמיתי של "השרוף" והסיר את המסכה בשידור חי[12].
מתיחת החייזרים של דודו טופז: בשנת 1996 טופז הבטיח שחייזרים ינחתו באולפן תוכניתו. התוכנית זכתה ל 51% אחוזי רייטינג, ובסופו של דבר הצופים התאכזבו לראות שהחייזר הוא למעשה ציפי שביט[13].
מנורת מרידור: בשנת 1981יעקב מרידור הודיע בתקשורת כי מדען העובד עמו המציא מתקן לייצור אנרגיה המתבסס על תהליך כימי, בעל יעילות ותפוקה בלתי רגילות, והסביר: "זה כאילו לקחת נורה רגילה של בית ואת מאירה במנורה הזאת עיר שלמה כמו רמת גן". בזיכרון הקולקטיבי הישראלי שובש המשפט והפך להבטחה לנורה שתאיר את כל רמת גן. בסופו של דבר שנחשף כי הממציא, דני ברמן, הוא נוכל שהורשע בדין ומרידור הפך ללעג וקלס, והפרשה הוזכרה בלעג שנים רבות לאחר מכן[14].
חדשות כזב
חדשות כזב / פייק ניוז הן חדשות כוזבות המפורסמות בכוונה לשרת את המטרה של תעמולה או דיסאינפורמציה באמצעות מדיה חברתית כדי להגביר את השפעתן באמצעות תעבורת רשת.[15][16][17] שלא כמו סאטירה חדשותית שמטרתה בידור הקוראים, אתרי חדשות מזויפים מבקשים להטעות, לצורך קבלת רווח כספי או פוליטי כלשהו[18].
^Rea, Christopher; Rusk, Bruce (2017). "Translators' Introduction". The Book of Swindles: Selections from a Late Ming Collection. New York: Columbia University Press. p. 1.
^Walsh, Lynda (2006). Sins Against Science: The Scientific Media Hoaxes of Poe, Twain, And Others. State University of New York Press. pp. 24–25. ISBN0-7914-6877-1.
^Walsh, Lynda (2006). Sins Against Science: The Scientific Media Hoaxes of Poe, Twain, And Others. State University of New York Press. pp. 17–18. ISBN0-7914-6877-1.
