רוֹגֶם (או רוג'ום[1]; בערבית: رُجْم, תעתיק מדויק: רֻגְ'ם, רבים: رُجُوم, רֻג'וּם) הוא תלעפר ואבנים המורמים מעל קבר או קברים. הוא ידוע גם בשמות: תל קבורה, טומולוס או קורגאן. ניתן למצאו ברחבי העולם. התלים מורכבים בעיקר מאבנים ולעיתים נקראים גלעד. רוגם ארוך הוא תל קבורה פרהיסטורי מהתקופה הנאוליתית המוקדמת, הבנוי בצורת מלבן או טרפז ולרוב משמש עבור מספר קברים.
שיטת ההטמנה בקרקע עשויה להיות משולבת עם דולמן, סיסט (cist), מתחם קבורה או חדר קבורה. דוגמאות לרוגם ארוך ניתן למצוא במיס האו.
ביאוולף הגיבור רב העוצמה שהביס, הודות לכוחו, אומץ ליבו ונאמנותו, מפלצות מרושעות – נשרף גם הוא במדורת קבורה, המזכירה את התיאור המופיע באליאדה. במהלך שריפת גופתו, הגיטים (Geats) – שבט שהתגורר בצפון גרמניה של היום – קוננו על מות אדונם. התל לזכרו נבנה על ראש גבעה המשקיפה לים, ובתוכו נקברו אוצרות שנועדו ללוות אותו בדרכו האחרונה. 12 הלוחמים הטובים ביותר של השבט רכבו מסביב למדורת הקבורה, תוך שהם שרים שירי תהילה לאדונם המת.
קיימת הקבלה בין תיאור זה לדרך קבורתו של אטילה, מלכם האחרון של ההונים, בספר הגטיקה (Getica), המקור ההיסטורי המוקדם ביותר המתעד את תולדות הגותים, של יורדנס. לפי התיאור המופיע בספר, הפרשים ההונים הטובים ביותר דהרו מסביב לגופתו השרועה של אטילה, כמחוות כבוד.
קורגאנים חשובים נוספים נמצאו באוקראינה ודרום רוסיה ומשויכים לעמי הערבה העתיקים יותר. בעיקר הסקיתים ומאוחר יותר קומנים. רצף של תרבויות ערבה דומות היו קיימות עד מרכז אסיה ובפרט באזור קזחסטן.
באיטליה נמצאו רגמים אטרוסקים ששימשו עבור האצולה האטרוסקית החל מהמאה ה-7 לפנה"ס ולרוב היו קברי משפחות ושימשו במשך דורות עבור אותה משפחת אצילים. הם קברו את המתים עם חפצי ערך רבים, רהיטים, ציורים המייצגים את ההלוויה או חיי המתים. ונמצאו בערים אטרוסקיות כגון, ויי שהייתה נקרופוליס חשוב.
בפורטוגל נתגלו אחד הביטויים הצפופים ביותר של השימוש במגליתים. בצפון פורטוגל יש יותר מ-1,000 רגמים פרהיסטוריים מאוחרים. הם בדרך כלל קיימים בקבוצות. שיטת הטמנתם בקרקע בדרך כלל משולבת בדולמן. הם מתוארכים מ-1900–4450 לפנה"ס. גובהם מגיע עד ל עד 3 מטרים, בקוטר של 6–30 מטרים. רובם עשויים מערמות עפר ואבנים, אך המאוחרים יותר מורכבים ברובם מאבנים. בפורטוגל הם נקראים מאמוס (mamoas) מן המילה ממולס (בלטינית:mammulas), שניתנו להם על ידי הרומאים בשל צורתם המזכירה חזה של אישה.
ביוון נמצאים כמה מתילי הקבורה הבולטים בעולם. קברי המקדונים בוורגינה כוללים את קברם של פיליפוס השני (359–336 לפנה"ס), אביו של אלכסנדר הגדול (336–323 לפנה"ס). כמו גם את קברו של אלכסנדר הרביעי (323–309 לפנה"ס), בנו של אלכסנדר הגדול. כמו כן מספר רב של קברים מתקופת יוון המיקנית נמצאים באתר של אגממנון במיקנה, ובאתרים אחרים ליד אולימפיה ופילוס, ובעיקר בחצי האי פלופונסוס ליד אתרי התקופה המיקנית ויישובים מתקופת הברונזה. במרכז יוון ישנם רגמים רבים, חלקם נחפרו, ואחרים לא. הבולט שבהם משמש לקבורה עבור הלוחמים שנפלו במהלך קרב מרתון באתונה.
באסיה הקטנה ישנם מספר אתרים בהם ניתן למצוא את הדוגמאות הגדולות ביותר של תלים מלאכותיים ברחבי העולם. וכוללים תילי קבורה של הממלכות: לידיה, פריגיה וקומגנה.
בישראל דגמי שדות קבורה קיימים ברמת עבר הירדן המזרחי, במישורי הבזלת בגולן, ובבקעת הירדן והר הנגב. כאשר הריכוזים הגדולים של רגמים נתגלו בראשי רכסים ובגבעות הסמוכות ליישובים בהר הנגב כדוגמת חורבת הר ירוחם. הרגמים בחורבה עשויים מתיבות אבן מאבנים גדולות שהונחו על הסלע הטבעי. רצפת התיבות רוצפה באבנים קטנות ושטוחות עליהן הונח הנפטר או חלק מעצמותיו. כן נוספו לקבורה כלי מנחה עשויים חרס, נחושת וחרוזים. התיבה כוסתה, גם כן, באבנים שטוחות ומסביבה נבנה מעגל מאבנים אנכיות שכל שטחו מולא באבנים כך נוצר גל אבנים ועפר שגובהו בין 0.5–1.5 מ'.[4]
בסמוך לגבולותיה המערביים של ירושלים (בבית זית, עיר גנים, קריית מנחם וגבעת משואה) תועדו 19 רגמים. אף על פי שמדידה מוקדמת נעשתה בשנת 1870, התיעוד הרשמי הראשון נעשה ברוגם מס' 2 (כיום בלב שכונת גבעת משואה) ב-1923 על ידי ויליאם פוקסוול אולברייט והרוגם האחרון (מס' 4) נחפר על ידי גבריאל ברקאי בשנת 1983. חלק מהרגמים נפגעו או נהרסו בשל הבנייה המודרנית. בחפירת הצלה שנעשתה ברוגם 4 התגלה ממצא של חותם למלך.
דוגמה נוספת לרוגם בישראל הוא גלגל רפאים המוכר גם כגילגל רפאים (בערבית: رُجْم الهِرّي, בתעתיק לעברית: רֻגְ'ם אל-הִרִּי, שמשמעותו גל האבנים של חתולי הבר) – מעגל אבנים ומונומנטמגליתי עתיק הנמצא ברמת הגולן, בקרבת מושב יונתן וכ-16 קילומטרים מזרחית לחופה הצפוני של הכנרת.
