לוחמי החלל (באנגלית: Starship Troopers) הוא ספר מדע בדיוני פרי עטו של רוברט א. היינליין. הספר ראה לראשונה אור, בגרסתו המקוצרת, במספר גיליונות עוקבים של "כתב-העת לפנטסיה ולמדע בדיוני" (אוקטובר, נובמבר 1959) בשם "Starship Soldier" (חייל חלל), ובשלהי אותה השנה הופיע בחנויות במלואו בכריכה קשה.
עלילת הספר, הכתובה בגוף ראשון, נסובה סביב חייל העונה לשם חואן "ג'וני" ריקו וחבריו ל-חיר"ן (חיל רגלים נייד), יחידת עילית עתידנית המצוידת בחליפות כוח אישיות משוריינות. הגיבור מתקדם בסולם הדרגות והתפקידים ממדרגת מגויס טרי, עבור במפקד שאינו קצין וכלה בקצין, וזאת על רקע מלחמה בין-כוכבית ובה לוחמים בני-האדם במין פסבדו-ארכנואידי הנודע יותר בשם "ג'וקים" (Bugs). מנקודת מבטו של ריקו, יורד היינליין לנבכיהם השכלתניים והמוסריים של מושגים בסיסיים רבים בתחום הפילוסופיה המדינית, כגון זכות בחירה סלקטיבית, חובה אזרחית מהי, ההכרח בקיום מלחמה ועונש מוות וכן בטבעה מבשר-הרעות של עבריינות הנוער.
"לוחמי החלל" זכה בפרס הוגו לספר הטוב ביותר בשנת 1960 והיווה זרז רב-משמעות ליצירת סוגה ספרותית חדשה הנודעת בשם "מדע בדיוני צבאי". הספר, כנרמז לעיל, משך את חצי הביקורת ועורר דיון ציבורי נרחב סביב נושאיו החברתיים והפוליטיים השנויים במחלוקת עזה, כאשר מקצת המבקרים ייחסו לו קידום מיליטריזם, פשיזם, גזענות ואף סוגנות. בשם "לוחמי החלל" הופיעו מספר סרטים ומשחקים, והנודע בהם - כמו גם השנוי ביותר במחלוקת - היה "גברים בחלל", עיבודו הקולנועי של פול ורהובן משנת 1997. הספר תורגם לעברית בשנת 1994 על ידי ד"ר עמנואל לוטם בעבור כתר הוצאה לאור. בישראל מוכר הספר אף בכותר "גברים בחלל", כשם תרגום סרטו הנודע של ורהובן.
רקעו הצבאי ועמדותיו הפוליטיות של היינליין
בדומה למספר סופרים אחרים שעסקו בסוגת המדע הבדיוני הצבאי (דוגמת דייוויד דרייק וג'ו הולדמן), שירת רוברט א. היינליין בצבא ארצות הברית. היינליין השלים את חוק לימודיו באקדמיית הצי האמריקאי בשנת 1928, ושירת בצי ארצות הברית במשך שש שנים. הוא כיהן בתור סגן על סיפון הספינה USS Roper בין השנים 1933 ו-1934, עד שנאלץ לעזוב את הצי בשל שחפת ריאתית. בעודו מכהן כקצין בצי, לא זכה היינליין בניסיון קרבי כלשהו, והוא העביר את תקופת מלחמת העולם השנייה במו"פ במספנת הצי בפילדלפיה. לימים יעמוד שירותו נעדר טבילת האש של היינליין בצי האמריקאי במוקד ביקורות שתכתבנה על "לוחמי החלל".
לפי היינליין, רצונו לכתוב את "לוחמי החלל" הוצת על ידי חשיפתו לפרסומת בעיתון מטעם "הוועדה הלאומית למדיניות גרעין שפויה" ב-5 באפריל 1958, שקראה להשהיה חד-צדדית של הניסויים בנשק גרעיני על ידי ארצות הברית. בתגובה, ייסדו רוברט ווירג'יניה היינליין את "ליגת פטריק הנרי" בניסיון לגייס תמיכה בעבור תוכנית הניסויים הגרעיניים האמריקאית. במהלך קמפיין כושל זה, מצא את עצמו היינליין נתון תחת מתקפה עזה מתוך קהילת המדע הבדיוני, כמו גם מחוץ לה, בשל עמדותיו. אשר על כן, אפשר אולי לראות ב"לוחמי החלל" את היינליין המבהיר והמגן על העמדות הפוליטיות והצבאיות בהן החזיק בעת הכתיבה.
מלאכת חיבור "לוחמי החלל"
אי-אז, בשנים 1958–1959, פסק היינליין מעמלו על הספר שלימים ייקרא "גר בארץ נוכרייה" ועבר לכתיבת "לוחמי החלל". הספר ראה אור בראשונה ב"כתב-העת לפנטסיה ולמדע בדיוני" באוקטובר ובנובמבר של 1959 בתור סדרה שכונתה "חייל חלל". הספר נכתב במקור כספר לבני-הנעורים בעבור בית ההוצאה לאור 'סקריבנר', אך נדחה על ידי ההוצאה. עם דחותם את ספרו, חדל היינליין כליל מכתיבת ספרות לבני-הנעורים בעבור 'סקריבנר', בקוטעו את כל התקשרויותיו עמם לגמרי, ועבר למלאכת חיבור ספרים בעלי נושאים המותאמים לקהל הקוראים הבוגר יותר. לבסוף, הוצא הספר לאור כסיפורת לבני-העשרה על ידי ג'. פ. פטנאם ובניו. את הספר בחר היינלין להקדיש לכלל סמלי הטירונים באשר הם.
עלילת הספר
לוחמי החלל הוא ספר המתרחש בתקופה בלתי-מוגדרת, אם גם לא בלתי-ניתנת-לזיהוי, בעתיד. הוא עוקב אחר קורותיו של חואן ריקו, דמות המספר, למן ימי גיוסו, עבור באימוניו במסגרת החיר"ן, וכלה בנטילתו חלק במלחמה הבין-כוכבית בין הפדרציה הטראנית לבין הארכנואידים (המכונים "הג'וקים") מקלנדת'ו. הוא מסופר דרך סדרת פלשבקים - אחד הבודדים מבין ספריו של היינליין העושים שימוש באמצעי סיפור זה - ומכיל חלקים נרחבים הנסובים סביב דיונים בין הדמויות והתבוננות עצמית, כמו גם אקספוזיציה, וכל זאת על מנת לפרט את התאוריה הפוליטית והאמונות הפילוסופיות העומדות ביסוד החברה בה חי חואן ריקו[1].
הספר נפתח כאשר ריקו שוהה על סיפון קורבטת החלל "רוג'ר יאנג", מעבורת פלוגתית בעבור פלוגת "הרשעים של ראשצ'ק", העומדת לפצוח בפשיטה על כוכב לכת בו מתגוררים ה"כחושונים", גזע בעלי-ברית של הארכנואידים. אנו למדים כי הוא נמנה עם לוחמי קפסולה (המכונים כך משום שהם מושלכים בקפסולות אל תוך האטמוספירה) במסגרת חיל הרגלים הנייד (החיר"ן) של הפדרציה הטראנית, יחידה צבאית המהווה מעין הכלאה בין טייסת-אוויר ובין יחידת מארינס. הפשיטה עצמה, אחד מן המקרים הבודדים בהם מתרחשת בספר סצנת קרב של ממש, קצרה למדי: לוחמי החלל נוחתים על הכוכב, משמידים את מטרותיהם ונסוגים בסופגם שלושה נפגעים (כולל פגיעה אחת קטלנית) במרוצת הקרב.
או-אז מוסט הסיפור אחורנית בזמן בחזרה אל ימי סיום לימודיו של ריקו בבית הספר התיכון והכרעתו להתנדב לשירות הפדרלי במקום ללמוד באוניברסיטת הרווארד, למרות התנגדותו של אביו האמיד. זהו פרקו היחיד של הספר העוסק בחייו האזרחיים של ריקו, ורובו מוקדש לתיעוד קטעי חד-שיח של שני אנשים: סגן-אלוף בדימוס ז'אן ו. דובויס, מורו של ריקו בבית הספר בתחום "היסטוריה ופילוסופיה מוסרית" ובעברו לוחם חיר"ן בעצמו[2], וסמל הו, המכהן כמגייס בעבור כוחות הצבא של הפדרציה הטראנית.
קוראים רבים התרשמו כי דובויס אינו משמש אלא כבן דמותו של היינליין לאורכו של הספר. הוא מעביר את הנאום המפורסם ביותר ככל הנראה בספר, על כיצד האלימות "יישבה יותר סכסוכים בהיסטוריה מאשר כל גורם אחר"[3]. סמל הו מציע נקודת מבט שונה על השירות הצבאי מזו של דובויס. הוא בעל פרוטזות במספר גפיים, אך מקפיד שלא להרכיבן בעת עבודתו בעמדת הקבלה של הבניין הפדרלי. דבר זה נעשה במכוון על מנת להזכיר למועמדים את סכנותיו הממשיות של השירות הצבאי, ולהרתיע את אלו שאינם מוכנים ליטול על עצמם סיכונים שכאלה.
הספר מתובל בפלשבקים אחרים לימי התיכון של ריקו ולשיעורי ההיסטוריה והפילוסופיה המוסרית, המתארים כיצד, בפדרציה הטראנית, הזכות להיות אזרח מלא (בעל זכות בחירה הרשאי להחזיק במשרה ציבורית) חייבת לנבוע משירות פדרלי התנדבותי. ברם, לא ניתן לממש את זכות הבחירה עד לשחרור המלא והמכובד מהצבא, מה שאומר שהמשרתים עצמם אינם יכולים להצביע בעת שירותם. תושבי הפדרציה הבוחרים שלא להצטרף לשירות הפדרלי שומרים על שאר זכויות האזרח המקושרות לרוב לדמוקרטיה בת-זמננו (למשל, חופש הביטוי, ההתאגדות וכו'), אך, כאמור, אינם רשאים להצביע ולהחזיק במשרה ציבורית. מבנה חברתי זה קם בשל מצב עניינים מסוים שהתפתח עקב קריסת הדמוקרטיות המערביות של המאה העשרים בשל כישלונות חברתיים מבפנים ותבוסות צבאיות להגמוניה הסינית מעבר לים (הספר, כזכור, נכתב בשנות החמישים המאוחרות).
בתום תהליך החיול, מסופח ריקו למחנה הטירונים בבסיס ארתור קרי. חמישה פרקים מהספר מוקדשים למעקב אחר אימוניו של ריקו, תחת שרביטו של מדריך האימונים הראשי, רב-סמל צ'ארלס זים. מחנה האימונים נועד לעורר קשיים יוצאים מן הכלל כך שרק פחות מעשירית מהמגיעים אליו זוכים לסיים את שלב האימונים הבסיסיים; האחרים בוחרים לחתום על כתב ויתור (בלא כל עונש זולת אובדן זכות ההצבעה לעד), מודחים (כנ"ל), זוכים לפטור רפואי (דבר שביכולתם לסרב לו) או מועברים לתפקידי אי-לחימה (המאפשרים להם להצביע עם שחרורם); או שהם מתים באימונים. אחד הפרקים עוסק בטד הנדריק, חברו של ריקו לגיוס וקוּטר סדרתי הנענש במלקות ומודח בשל הכאת מפקד הבכיר ממנו. (הלקאה ותלייה היו לאמצעים העיקריים לענישה צבאית, כמו גם אזרחית, בחברה המתוארת בספר, בהחליפם את שיטת הענישה בת-זמננו במה שנראה כחזרה למדיניות שאפיינה את המאות השבע-עשרה עד התשע-עשרה.) מגויס אחר, עריק המבצע בימי היעדרותו פשעים חמורים בעודו רשום כאיש צבא, נתלה על ידי הגדוד לאחר מעצרו. ריקו עצמו מולקה בשל טיפולו הרשלני בסימולציה של נשק גרעיני בעת תרגיל; על אף התנסויות אלה, הוא מצליח לסיים את האימונים יחד עם כיתתו ומועבר לשירות פעיל ביחידת חיר"ן.
בנקודה מסוימת במהלך אימוניו של ריקו, מלחמת הג'וקים עולה מדרגה מפעולות שיטור וסכסוכי גבול מצומצמים למלחמה טוטאלית, ובתום הכשרתו מוצא עצמו ריקו נוטל חלק במבצעים קרביים מורכבים. המלחמה נפתחת "רשמית" כאשר מתקפת ארכנואידים מחריבה את העיר בואנוס איירס, בה נספית אמו של ריקו. הגם שריקו מבהיר שעוד בטרם לכך אירעו "תקריות", "פטרולים" או "פעולות שיטור" רבות. ריקו מתאר קצרות את תבוסתה הקטסטרופלית של הפדרציה הטראנית בקרב על קלנדת'ו; יחידתו שלו הושמדה כמעט כליל ומעבורת החלל שלה אבדה. הפדרציה הטראנית סובלת מאבדות קשות כל כך עד שהיא נאלצת להתמקד בפשיטות פגע-וברח הדומות לזו המתוארת בפתח הספר (שמבחינה כרונולוגית יש למקמה בין הפרקים 10 ו-11), על מנת למשוך זמן שיאפשר לה להשתקם. בינתיים ריקו מוצא את עצמו מוצב בפלוגת "הרשעים של ראשצ'ק", המכונה על שמו של סגן ראשצ'ק (ששמו הפרטי אינו מוסגר לקוראים בספר). חלק זה של הספר מתמקד בשגרת חייהם של החיילים על סיפון ספינת החלל, כמו גם במערכות היחסים בין הקצינים והמש"קים, בדמותם של סגן ראשצ'ק ורב-סמל ג'לאל (המכונה 'ג'לי').
בסופו של דבר, ריקו גומר אומר בנפשו לשרת בצבא בתור קריירה ומצטרף לבית הספר לקצינים, מקום הדומה כמעט לגמרי למחנה הטירונים, אלא שהוא קשה "בריבוע ובשלישית, ובתוספת ספרי לימוד." ריקו ממונה לסגן משנה זוטר באופן זמני בתור מבחן-שטח סופי, ותחת השגחה מפקד על יחידה משלו בעת מבצע מלכוּת; לבסוף הוא ממונה לסגן משנה. בתום מבחן השטח שלו, מתגלה לנו כי הסמל הפלוגתי של ריקו בעת המבחן היה לא אחר מזים, סמל ההדרכה שלו ממחנה קרי.
הפרק האחרון מהווה סוג של קודה, מחקה את סצנות הפתיחה של הספר ומביאו לסוג של תחושת שיבה-הביתה וסגירת-מעגל. בהכנות לקראת ההשמטה הבאה (בקפסולה), שוהה ריקו על סיפון הקורבטה "רוג'ר יאנג" בתור סגן המפקד על פלוגת "הרשעים של ריקו", המתכונן לפשוט על קלנדת'ו כחלק ממתקפה גדולה, יחד עם אביו (שהצטרף לחיר"ן מוקדם יותר במהלך הספר, לאחר שאשתו נספתה) בתור סמלו הבכיר וסגן משנה משל עצמו באימונים תחתיו.
נושאים מרכזיים
פוליטיקה
"לוחמי החלל" מהווה מסה פוליטית במקביל להיותו ספר. חלקים נרחבים מהספר מתרחשים בכיתות-לימוד, ובהם עוסקים ריקו ודמויות אחרות בדיונים עם מפקדיהם והמורה להיסטוריה ולפילוסופיה של המוסר, שלעיתים דומה שהם מדברים בקולו של היינליין עצמו. עיסוקו הכללי של הספר הוא באחריות חברתית ובדרישותיה להקרבה עצמית מצד הפרט. פדרציית טראן של היינליין היא דמוקרטיה מוגבלת עם מאפיינים של מריטוקרטיה המבוססת על הנכונות להקרבה למען טובת הכלל. זכות הבחירה ניתנת אך ורק לאלו הנכונים לשרת את החברה בשתי שנות התנדבות בשירות הפדרלי (בהיעדר גיוס חובה) - "זכות-הבחירה מוגבלת כיום ליוצאי-צבא", (פרק 10), במקום כל אחד "... שגילו 18 שנים וטמפרטורת גופו קרובה ל-37 מעלות צלזיוס.". ישנה בסיפור הנגדה מכוונת לדמוקרטיות האופייניות למאה העשרים, שעל-פי הספר הן פגומות (וקורסות) משום ש"אנשים הולכו שולל אחרי האמונה שהם יכולים פשוט להצביע בעבור מי שהתחשק להם... ולזכות בכך, בלא עמל, יזע ודמעות." אמנם, סגן-אלוף דובויס מותח ביקורת על הכרזת העצמאות האמריקאית ומגדירה כבלתי-ריאליסטית בהבטיחה "חיים, חירות וחתירה אחרי האושר."
לוחמי החלל נחשב על ידי רבים לאמצעי להמחשת עמדותיו האנטי-קומוניסטיות של היינליין, המשתקפות היטב באמונתו של ריקו כי "מוסר נכון נובע מידיעת האדם מהו - ולא מה שעושי-טוב ודודות נלי קשישיות ובעלות כוונות טובות רוצות שהוא יהיה." דמויות תוקפות את קרל מרקס ("נוכל יהיר"), תורת ערך העבודה ("כל עבודת אדם לא תוכל להפוך עוגת-בוץ לטורט-תפוחים...") ואת 'הרפובליקה' של אפלטון ("קומוניזם דמוי-נמלים" ו"מוזר בקיצוניותו"). רבים סבורים שחרדותיו של היינליין מפני הקומוניזם מתגלמים בדמותם של הארכנואידים, "הדיקטטורה האולטימטיבית של הכוורת." הארכנואידים חיים בחברה של "קומוניזם טוטאלי" שהם הותאמו אליה על ידי האבולוציה. הם מטילים ביצים באלפיהן ושולחים לוחמים לקרב בלא (כפי הנראה) כל חשש מפני נפגעים, בשני המקרים זהו שוני בולט ביחס לטראנים האינדיבידואליסטים.
היסטוריה צבאית, מסורות ומדעי הצבא
במרוצת מבצע מלכוּת, החיר"ן כובש את פני השטח של כוכב P ומשימתו היא להוציא בירי את הארכנואידים אל מחוץ לבונקרים התת-קרקעיים בהם הם מחופרים היטב, מחילות המזכירות במעט את ביצורי איי האוקיינוס השקט על ידי היפנים בעת מלחמת העולם השנייה. בעקבות האבדות כתוצאה מהקרב הכושל בקלנדת'ו, הן בתכנונו והן בהוצאתו אל הפועל, נוקטת הפדרציה הטראנית באסטרטגיית פשיטות פגע-וברח על בסיסים מבודדים של הארכנואידים או בעלי-בריתם המכונים "כחושונים", אסטרטגיה המזכירה במעט את זו של ארצות-הברית למן המתקפה על מפרץ הפנינים ועד לקרב על מידוויי.
מלחמת קוריאה תמה אך חמש שנים בטרם פתח היינליין במלאכת כתיבת לוחמי החלל, ואשר על כן מספר פעמים נשזרות בספר התייחסויות אליה, דוגמת הטענה כי "אף 'משרד הגנה' מעולם לא ניצח במלחמה". היינליין אף מזכיר את שבויי המלחמה האמריקאיים שנלקחו בשבי במהלך סכסוך זה, לרבות ההאשמות הנפוצות בשטיפת-מח קומוניסטית שנעשתה לאסירים. לאחר תום מלחמת קוריאה, הופרחו באוויר שמועות על כך שהסינים והצפון קוריאנים המשיכו להחזיק ברשותם מספר רב של שבויים אמריקאיים. בשיעור שמועבר לריקו בתחום "היסטוריה ופילוסופיה מוסרית" בבית הספר למועמדים לקצונה, מתקיים דיון ארוך על אודות הצורך שלא להותיר לעולם אף לוחם מאחור, אפילו כשמרחפת ממעל סכנת פתיחת מלחמה חדשה. עמדות אלה משקפות את עמדות הציבור בארצות הברית של שנות החמישים המאוחרות, ואפשר שהן אלו העומדות מאחורי מחויבותם של ריקו וחבריו לעמיתיו הלוחמים כאשר הוא מסיק ש"אין זה משנה האם אלה אלף - או אחד, המפקד. אתה נלחם [למען חילוצם]."
נוסף על כך, כולל הספר אזכורים מספר למערכות אחרות, ובהן: שם ספינת-החלל שהתנגשה בוואלי פורג' הוא איפר, קרב-קרקע מכריע במלחמת העולם הראשונה, כמו גם מחנה הטירונים של ריקו, מחנה ארתור קורי (שנקרא על שם סר ארתור קורי שפיקד בשעתו על חיל-המשלוח הקנדי במהלך אותה המלחמה). אזכור נוסף למלחמת העולם הראשונה מצוי בביטוי "קדימה קופים שכמותכם! אתם רוצים לחיות לנצח?", שמקורו בסמל דן דלי בקרב על יער בלו (הגם שבמקום "קופים", דלי אמר במקור "בני זונות"). התייחסות נוספת למערכות עבר, הפעם למלחמת 1812, היא השלכות המשפט הצבאי של הקצין השלישי ויליאם סיטגריבס קוקס, הנידונות בהרחבה בספר.
חידושים צבאיים
בנוסף לעמדותיו הפוליטיות של היינליין, קידם לוחמי החלל את הטמעתם בציבור של מספר עקרונות וחידושים צבאיים, שחלקם אף היוו השראה למחקר מדעי של ממש. החידוש הנודע ביותר של הספר הוא חליפות השריון הממונעות העוטפות את לוחמי החיר"ן. חליפות אלה נשלטות על ידי תנועותיו של הלובש עצמו, אך מחזקות את כוחו, מהירותו, כושר נשיאת המשקל (מה שאפשר את הגברת החימוש) וגובה ניתורו (לרבות סיוע סילוני ורקטי) של החייל, וכן סיפקו ללובש חושים משודרגים (ראיית תת-אדום, ראיית לילה, מכ"ם ושמיעה למרחקים), סביבת אישית תומכת כוללת המאפשרת ללוחם לחיות בחליפה, מערכות תקשורת מתוחכמות ומצגי מפות טקטיות. שריון הכוח הפך את לוחמי החיר"ן למעין יצירי-כלאיים בין יחידת חיל-רגלים לבין יחידת-שריון, כאשר החיילים הבודדים היוו שילוב של לוחמי חי"ר וטייסי קרב.
באופן דומה, גם צבא ארצות הברית ניסה לפתח טכנולוגיה מוחשית שתעניק לחייליו את יכולות שריון הכח של החיר"ן (טכנולוגיות הקרויות באופן כללי "שלד חיצוני מלאכותי"). ציוד המשחזר רבות מתכונותיו של שריון הכח (משקפי ראיית-לילה, משקפי תת-אדום ומקלטי GPS) מהווה כיום חלק מן הציוד הצבאי התקני באמריקה. בין השנים 1996 ל-2007, ערך צבא ארצות הברית את תוכנית המחקר "Land Warrior" (לוחם קרקע), שאמורה הייתה להעניק ללוחמי החי"ר האמריקאיים רבות מיכולות התקשורת המשולבות והמודיעין הטקטי של שריון הכוח. ברם, מימון התוכנית הופסק בתקציב שנת 2008 של הצבא. סוכנות ההגנה למיזמי מחקר של משרד ההגנה האמריקאי הוציאה אף היא כ-50 מיליון דולרים בניסיון לפתח שריון ממונע במסגרת תוכנית ה-"שלד-כח לחיזוק ביצועי אנוש" שלה, אך כפי הנראה לא נתגלו פריצות דרך מדעיות משמעותיות ולא פותחו גרסאות-קרב של אבות-הטיפוס.
רעיון אחר שהספר היה מקורו הוא "נחתי-חלל". יחידות החיר"ן הממוכנות סופחו למטוס-חלל לתעבורה בין כוכבית שהובילם לכוכבי המטרות המבצעיות על ידי הנחתת קבוצות של לוחמי חיר"ן אל פני שטח הכוכב היישר מן המסלול סביב הכוכב, בעזרת קפסולות אינדיבידואליות לכניסה לאטמוספירה (ומכאן מונח הסלנג המשמש בספר לכינוי הלוחמים - "לוחמי הקפסולות"). השימושים האפשריים בכח שכזה - הנע מפשיטות החרב-וברח ועד לתקיפות כירורגיות, לוחמת חי"ר קונוונציונלית והחזקת ראשי-גשר - והטקטיקות שאפשר ותיושמנה על ידי לוחמים שכאלה מתוארות בפירוט רב בספר. כלי-הנשק, הטקטיקה, האימונים ונדבכים רבים אחרים של יחידת העילית העתידנית הזו זוכים לדיון נרחב בספר: הכל, החל בתפקוד שריון הכוח עצמו, עבור בצורך בסוגים שונים של חליפות כח ובאימוני סגל היחידה בכל סוגי חליפות השריון ובטקטיקות היחידה המיוחדות שתיושמנה לצורך זה, וכלה בשימוש המבצעי של חליפות הכח במהלך המערכה.
השפעת הספר על צבא ארצות הברית
בעוד שמורשתו הנודעת ביותר של לוחמי החלל היא חליפת שריון הכוח, הרי שהשפעתו שולחת זרועות עמוק אל תוך מלאכת-המלחמה המודרנית. אף שחלפה כמחצית המאה ממועד יציאתו לאור, לוחמי החלל עודו נמצא ברשימות הקריאה של צבא ארצות הברית, המארינס והצי האמריקאי. זהו ספר המדע הבדיוני היחיד ברשימות הקריאה של ארבע מתוך חמש האקדמיות הצבאיות של ארצות הברית. כאשר היינליין כתב את לוחמי החלל, היה צבא ארצות הברית בנוי ברובו ממגויסי חובה ששירתו שנתיים. כיום, סיגל לעצמו צבא ארצות הברית רעיונות רבים הדומים לעקרונות שפרש היינליין בדבר כח תקיפה עתיר-טכנולוגיה הכולל מתנדבים בלבד. יתר על כן, אזכורים לספר מוסיפים לככב במסגרת התרבות הצבאית. בשנת 2002 תיאר גנרל מהמארינס את עתידם של ביגוד וציוד המארינס ככזה הראוי לו לחקות את החיר"ן של היינליין.
מחלוקת
למרבית הפתעתו של היינליין, זכה לוחמי החלל בפרס הוגו לספר המדע הבדיוני הטוב ביותר לשנת 1960. עד לשנת 1980, בחלוף עשרים שנה ממועד ראייתו אור, הוא תורגם לאחת-עשרה שפות שונות והוסיף להציג נתוני מכירות נאים. אפס, היינליין התלונן כי על אף ההצלחה, כמעט כל המכתבים שקיבל בדואר בנוגע לספר היו שליליים והוא זוכה לפניות בנוגע אליו רק "כאשר מישהו רוצה לכסח אותי".
ביקורות ספרותיות
הביקורת הספרותית העיקרית והנוקבת ביותר נגד לוחמי החלל היא שהספר אינו יותר מאכסניה לעמדותיו הפוליטיות של היינליין. ג'ון בראנר השווה אותו ל"ספר ילדים ויקטוריאני" בעוד אנתוני באוצ'ר, מייסד The Magazine of Fantasy & Science Fiction (כתב-העת לפנטזיה ומדע-בדיוני) העיר כי היינליין "שכח להכניס סיפור". המבקר אלכסיי פנשין התלונן כי הספר היה פשטני לגמרי - "תיעוד הכשרתו של [מארין]... וכלום מעבר לכך" - ושהדמויות לא היו יותר מפיותיו של היינליין: "בסוף הספר אינך יודע דבר על טעמיו [של ריקו], אהבותיו ושנאותיו, חייו האישיים. עלילת הספר לא משנה אותו כלל משום שאין דבר לשנותו - ריקו נותר לא יותר מקול המדקלם מלל על כמה נחמד זה להיות חייל... הדמויות האחרות אפילו שטחיות עוד יותר, אקספוזיציות פשטניות של עמדה." ריצ'רד גיבס הוסיף כי "הלוחמים האמיתיים מהחיים שאני זכיתי להכיר הם בעלי פנים רבות הרבה יותר מאלה שאנו פוגשים בלוחמי החלל. ואלה שאני מכיר אשר נטלו חיים נוקטים בגישה אמביוולנטית הרבה יותר בנוגע לכך." הוא מוסיף ומתלונן על היעדרה הכמעט מוחלטת של מיניות בקרב הדמויות ואי הכללתו של רומן רציני כלשהו בספר.
האשמות במיליטריזם
תלונה אחרת על לוחמי החלל היא כי הספר הוא פרו-צבאי או מובנה כמיליטריסטי. התקיים בעבר פולמוס בן שנתיים ב-"Proceedings of the Institute for Twenty-First Century Studies (PITFCS)" (פרוטוקול המכון למחקרי המאה העשרים ואחת) שניצת בשל השוואה שנערכה בין ציטוט בלוחמי החלל לפיו "הגורל האצילי ביותר שאדם יכול להגשימו הוא שימת גופו בן-התמותה בין ביתו האהוב לבין אימי-המלחמה" (פרפרזה על הסטנזה הרביעית ב"דגל הפסים והכוכבים", המנון ארצות הברית) לבין השיר האנטי-מלחמתי "Dulce et Decorum Est" שכתב וילפרד אוואן. דין מקלוכלין כינה את לוחמי החלל "כרזת-גיוס באורך ספר". אלכסיי פנשין, גמלאי הצבא בימי שלום, טען כי היינליין ייפה את מציאותם העגומה של החיים הצבאיים, וכי סכסוך הפדרציה הטראנית - הארכנואידים התקיים רק משום ש"לוחמי החלל אינם כה מהוללים אף כדי מחצית בשל ישיבתם על ישבניהם בצחצחם את כלי-נשקם בפעם העשירית בשל העדר משהו אחר לעשותו." ג'ו הולדמן, בוגר מלחמת וייטנאם ומחברו של ספר המדעי הבדיוני האנטי-מלחמתי זוכה פרסי ההוגו והנבולה "מלחמה לנצח", התלונן באופן דומה כי לוחמי החלל מהלל את המלחמה שלא לצורך. אחרים הצביעו על העובדה שהיינליין מעולם לא השתתף בקרבות אמיתיים, משום שהיה בוגר אקדמיית הצי שקיבל פטור רפואי בשל הידבקותו בשחפת ועל כן העביר את ימי מלחמת העולם השנייה בתפקיד אזרחי שעיקר עיסוקו במחקר ופיתוח בסדנת הצי בפילדלפיה.
בהגינו על היינליין, גרס ג'ורג' פרייס כי "[היינליין] רומז, ראשית, כי המלחמה היא דבר שיש "לסבול", לא ליהנות ממנו, ושנית, כי המלחמה היא כה בלתי-נעימה, כה אומללה, עד כי יש להבטיח בכל מחיר כי תוותר הרחק מביתך." בדברי-פרשנות על מסתו "מי הם יורשיו של פטריק הנרי?", ניאות היינליין לומר כי לוחמי החלל "מהלל את הצבא ... במיוחד את ה-P.B.I. (ה-Poor Bloody Infantry, חיל הרגלים העלוב ושותת-הדם), האומלל המשים את גופו העדין והשברירי בינות ביתו האהוב ומוראות המלחמה - אך זוכה להערכה לעיתים נדירות בלבד... הוא עוסק במקצוע הקשה ביותר מכולם ויש לכבדו אפוא." הקדשת הספר אומרת אף היא "... לכל הסמלים שאי אז עמלו על מנת להוציא גברים מנערים." ברם, הוא חלק נמרצות על הטענה כי לוחמי החלל הוא ספר מיליטריסטי, בטוענו כי סגל הצבא בפדרציה הטראנית לא הורשה להצביע בעודו בשירות פעיל - משום ש"האידיוטים עשויים להצביע נגד המבצע הבא" - וכי הצבא נחשב למתועב לגמרי בעיני אזרחים רבים. במידה מרתקת, היינליין אף קיבל מספר תלונות על העדרו של גיוס החובה בלוחמי החלל (גיוס החובה היה חוק המדינה בארצות הברית בעת שהספר נכתב). היינליין התנגד בעוז מאז ומעולם לרעיון גיוס החובה (בכנותו את המגויסים "חיילי-עבדות"). הספר הוא בגדר קריאה מומלצת כיום בקרב צבא ארצות הברית והמארינס בשל שימת הדגש על לכידותה של היחידה הקטנה, האחווה שבשירות והתמקדותו בשירות ביחידות-החוד, יחידות העילית של חיל הרגלים, המזכירות עד מאוד את יחידות חיל הרגלים של צבא ארצות הברית דוגמת כוח דלתא, הריינג'רס, הצנחנים וכן, חיל הנחתים של ארצות הברית.
האשמות בפאשיזם
טענה אחרת הנשמעת לעת מצוא היא כי הפדרציה הטראנית אינה אלא חברה פאשיסטית, וכי לוחמי החלל מהווה אפוא כתב-המלצה בזכות הפאשיזם. תקבולות אלה היו לנפוצות כל כך עד כי שתיים מבין המסקנות הנודעות של חוק גודווין קובעות כי ברגע שהיינליין מועלה במהלך דיון אינטרנטי, אין מנוס מהשוואה שיערוך מישהו בין החברה האנושית המשתקפת בספר לבין זו שבגרמניה הנאצית. הדוגל הבולט ביותר בעמדות אלה הוא ככל הנראה פול ורהובן, שעיבודו הקולנועי ללוחמי החלל תיאר את הפדרציה הטראנית הכוללת מלבושים דמויי-נאצים ועושה שימוש בתעמולה פאשיסטית; אפס, ורהובן הודה לבסוף כי מעולם לא הצליח לסיים את הספר עצמו. רוב הטוענים בזכות השוואה זו מציינים את הרעיון כי רק יוצאי-הצבא רשאים להצביע והזולת נעדר אזרחות. יש לציין כי הגם שהשירות הפדרלי אינו בהכרח צבאי, הוא כולל אמנם כפי הנראה חוויות קשות ומשמעת נוקשה. מובהר בזאת כי מעט מאוד מהאזרחים המתגייסים לשירות הפדרלי, וזוכים על כן בזכות ההצבעה, משרתים בפועל ביחידות קרביות. על-פי פול אנדרסון, היינליין לא שאב את הרעיון מגרמניה הנאצית או מספרטה, כי אם משווייצריה.
המגינים על הספר טוענים על פי רוב כי על אף שזכות ההצבעה אמנם מוגבלת, ממשלת הפדרציה הטראנית נבחרת בצורה דמוקרטית. ישנם חופש ביטוי, חופש העיתונות וחירות המצפון. המערכת הפוליטית המתוארת בספר היא בין-גזעית, מרובת-דתות ורב-תרבותית. הגיבור חואן ריקו הוא פיליפיני ואילו מוצאם של אחרים במחנה האימונים הוא אמריקאי, ארמני, יפני, גרמני ומזרח-תיכוני, ואחד או שניים אף נושאים שמות משפחה יהודיים. רבים אף קובעים כי היינליין דן בפשטות ביתרונות ובחסרונות של "זכות בחירה סלקטיבית". היינליין עצמו העלה טענה דומה ב-Expanded Universe (יקום מורחב). בספר נשמעת הטענה הדומה כי "משום שזכות בחירה ריבונית היא האולטימטיבית בכל האמור בסמכות בן-האנוש, הרי שאנו מבטיחים כי כל האוחזים בה יקבלו על עצמם את האחריות החברתית האולטימטיבית - אנו תובעים מכל אדם החושק בשליטה במדינה לשים על הכף את חייו שלו - ולאבדם, במידת הצורך, אם יש צורך להציל את חיי המדינה. האחריות המרבית שאדם מסוגל לקבל תהיה אפוא שקולה לסמכות האולטימטיבית שהוא יורשה להפעיל."
האשמות באוטופיאניזם
באחרונה, הואשם היינליין ביצירת אוטופיה (במובן של חברה שאינה, ואינה יכולה להיות, קיימת), וכי בעוד שרעיונותיו נשמעים מתקבלים על הדעת, הרי שהם מעולם לא הועמדו במבחן והם, למעשה, בלתי-מעשיים לחלוטין. ביקורת זו הועלתה על ידי אישים כרוברט א. ו. לאונדס, פיליפ חוזה פארמר ומייקל מורקוק. האחרון אף כתב מאמר בשם "Starship Stormtroopers" (לוחמי סער בחלל) ובו תקף את היינליין וכותבים אחרים בגין "פרוזה אוטופית" דומה. לאונדס האשים את היינליין בעשיית שימוש בטיעונים מסוג איש קש, "הוא מנגיד בין חצאי-אמיתות מתועבים לבין חצאי-אמיתות מדהימים." לאונדס המשיך וקבע כי הפדרציה הטראנית לעולם לא תוכל להיות כה אידיאליסטית כפי שהיינליין מציירה משום שהוא מעולם לא התייחס לשאלה "האם [לא-אזרחים] הם בעלי זכות לסעד אזרחי כלשהו נגד אי-צדק מצד הרשויות, כפי שיש לנו כיום". פארמר הסכים אף הוא, ואמר כי "עולם הנשלט על ידי יוצאי-צבא עשוי להיות מנוהל באופן כושל, רווי שוחד ובלתי-שפוי בדומה לעולם הנשלט על ידי גברים שמעולם לא התקרבו אפילו לניחוחות הדם והמעיים השפוכים."
אולם, נושא זה עודו שנוי-במחלוקת, אפילו בקרב מגיני הספר. ג'יימס גיפורד מצביע על מספר ציטוטים כמראים שהדמויות מניחות ששירות פדרלי הוא צבאי בלבד; כך למשל, כאשר ריקו מספר לאביו כי הוא מתעניין בשירות הפדרלי, מסביר לו האב מיידית על אמונתו כי השירות הפדרלי הוא רעיון רע משום שאין כל מלחמה בפתח, ובכך רומז שהוא רואה את השירות הפדרלי כצבאי בטבעו, או חסר-נחיצות לאנשי-עסקים בעיתות שלום. מספר מגייסים לשירות הפדרלי עוטים סרטים צבאיים, ותקופת השירות "היא או שירות צבאי אמיתי... או עותק-פקסימיליה בלתי-סביר שלו." יתרה מזאת, ההיסטוריה של השירות הפדרלי מתארת אותו כמה שנוסד על ידי יוצאי-צבא שלא התירו במקור לאזרחים להצטרף ואינם מתוארים כמי שהרשו להם להצטרף מאוחר יותר. גיפורד מחליט, כתוצאה מכך, שהגם שאפשר שכוונותיו של היינליין היו שהשירות הפדרלי יהיה ב-95% מחלקיו לא צבאי, הרי שבהתייחס לתוכן הסופי שבספר, "היינליין שוגה בנקודה זו. בוודאות."
טענות לגזענות
נדבכיו הגזעניים לכאורה של לוחמי החלל קשורים ביחסי הטראנים עם הג'וקים והכחושונים. יש אף המרגישים שלא בנוח עם רעיון המלחמה הבין-מינית, במוצאם דמיון בינו ובין מלחמה בין-גזעית. ריצ'רד גייב העלה את האפשרות כי היינליין צייר את הפרטים הארכנואידים כנעדרים "נפשות או נשמות... הריגתם נדמית כזהה לדריכה על נמלים." הן רוברט פיטרסון והן ג'ון בראנר מאמינים כי הכינויים "ג'וקים" ו-"כחושונים" נושאים נימות גזעניות, ובראנר אף עשה שימוש בתקבולת של "gook" בעוד פיטרסון שיער כי "לא רק שהכינוי 'ג'וקים' בעבור הארכנואידים מקלנדת'ו נשמע באופן מוגזם כעלבון גזעני - אפשר להמשילה לשימוש המבזה במלה "Jew" - אך דמויותיו של היינליין מאמינות ביושר כי בני-האדם נעלים מהג'וקים ושהגזע האנושי נועד להתפשט לכל רחבי הגלקסיה."
רוברט א. ו. לאונדס טוען כי המלחמה בין הטראנים והארכנואידים איננה נסובה סביב החתירה אחר טוהר הגזע, כי אם סביב הרחבת אמונתו של היינליין בהיות האדם מטבעו חיית-פרא. אליבא דלאונדס, אם אדם נעדר מצפון מוסרי מעבר למשאלתו לשרוד, והוא פוגש במין אחר בעל חוסר דומה במוסריות, הרי שהתוצאה האפשרית היחידה לעימות כזה תהיה מלחמה בין-מינית.
השפעות תרבותיות
לוחמי החלל השפיע על סיפורי מדע בדיוני רבים וקבע את הטון בעבור העיסוק בצבא בחלל החיצון, סוג של סיפור שהוגדר כסוגת המדע הבדיוני הצבאי על ידי רבים. ספרו של ג'ון סטיקלי, "Armor", היה, על-פי דברי מחברו, תוצר תסכולו מהמידה המועטה של סצינות קרב בלוחמי החלל ובשל רצונו לפתח יותר נדבך זה בספר. במהופך, ספרו האנטי-מלחמתי של ג'ו הולדמן, "מלחמה לנצח", נחשב על ידי רבים לתגובה ישירה ל"לוחמי החלל", ועל אף שהולדמן הצהיר כי הספר אינו אלא תוצאה של חוויותיו האישיות במלחמת וייטנאם, הוא הודה כי ספג השפעות מספר זה. "המשחק של אנדר", פרי עטו של אורסון סקוט קארד, נחשב אף הוא על ידי רבים לתגובה ישירה ל"לוחמי החלל", או למצער כי קארד הושפע ממנו רבות. קארד הכחיש זאת נמרצות, באומרו כי הוא מעולם לא קרא את הספר ואף לא את מלחמה לנצח בטרם סיים לכתוב את המשחק של אנדר. הארי הריסון כתב ספר סאטירי הנקרא "ביל, הגיבור הגלקטי" שאותו הוא מתאר בתור "הטלת מימי על לוחמי החלל להיינליין". ספרו של ג'ון סקאלזי, "מלחמת האדם הזקן" הוא, על פי דברי הסופר, בנוי בדפוס לוחמי החלל. בשנים האחרונות, סדרת הספרים של ג'ון רינגו, "Legacy of the Alldenata" (שנודעה גם בתור סדרת פולסין) כללה הומאז' ברור יותר לספרו של היינליין.
סרטו של ג'יימס קמרון משנת 1986, "שובו של הנוסע השמיני", כלל נושאים ומשפטים שכאילו הוצאו ישירות מתוך הספר, דוגמת המונחים "The drop" (יציאת הקפסולות מהחלליות) ו-"Bug hunt" (ציד הג'וקים) כמו גם שלד-מלאכותי להטענת ציוד, בדומה לחליפות שריון הכוח. השחקנים המגלמים את המארינס הקולוניאליים אף נדרשו לקרוא את הספר כחלק מאימוניהם לקראת תחילת הצילומים. לוחמי החלל אף נחשב לספר שהשפיע על אינספור משחקי-מחשב וקופסה, לרבות "Tribes" ו-"Tribes 2", וכן "Terra Nova: Strike Force Centauri", "Gears of War", "Halo" , "וורהאמר 40,000" ,"Fallout 2" ו-"StarCraft".
הסרט
ערך מורחב – גברים בחלל
בשנת 1997 יצר הבמאי פול ורהובן את סרט הקולנוע "גברים בחלל", המתבסס על הספר. יש הטוענים שאופי הסרט הוא פשיסטי ופסאודו-פשיסטי בעת ובעונה, ובו כמות קרבות חסרת תקדים לזמנו. חלק רואים באסתטיקה בסרט כאסתטיקה נאצית בסגנון לני ריפנשטאהל. הוושינגטון פוסט טען על הסרט הזה שהוא "נאצי עד ליסוד". הסרט אינו נאמן למקור הספרותי, אלא כולל דמויות ראשיות נוספות, שינוי אופי הדמויות המקוריות ופרטי עלילה שונים מהותית. למרות זאת הסרט יחסית זכה לביקורות טובות, הצליח בציבור ובקרב המעריצים.
לקריאה נוספת
- Angelo, Carlos. Robert A. Heinlein, Dean of Science Fiction Writers.
- Causo, Roberto de Sousa. "Citizenship at War", O Jornal da Tarde, 1998-02-21, pp. XX.
- Starship Troopers: The PITFCS Debate: A two year debate about the novel in a Science Fiction publication occurring immediately after its publication.
- Gifford, James (Year Unknown). "The Nature of Federal Service in Starship Troopers".
- Heinlein, Robert A. (2003). Expanded Universe. Baen. ISBN 0-7434-7159-8. Contains Heinlein's comments on the writing and the politics of Starship Troopers, as well as the polemical speech "The Pragmatics of Patriotism" on the moral basis of the military.
- The Heinlein Society. Official Robert Anson Heinlein Estate Endorsed Website. Retrieved on 1 December 2005.
- Moorcock, Michael. Starship Stormtroopers, Cienfuegos Press Anarchist Review, 1978.
- Panshin, Alexei (1968). Heinlein in Dimension. Advent Publishers. ISBN 0-911682-12-0.
- Panshin, Alexei (Year Unknown). "Rite of Passage and Robert Heinlein". Describes a correspondence with Heinlein over "Starship Troopers" in 1959.
- Pinkerton, James (May 2003). "Starship Trooperization". Tech Central Station Daily.
- Weuve, Christopher. Thoughts on Starship Troopers. Examines some of the issues surrounding Heinlein's version and Verhoeven's version.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ גל פרל פינקל, "הלוחמים הרגליים אוכלי העפר, מלוכלכי הידיים, שבאים למקום שנמצא בו האויב ומטפלים בו אישית", הבלוג על הכוונת, 30 בדצמבר 2012.
- ^ רוברט א. היינליין, לוחמי החלל, הוצאת כתר, 1994, עמוד 94.
- ^ רוברט א. היינליין, לוחמי החלל, הוצאת כתר, 1994, עמוד 32.
