היחסים הדיפלומטיים בין הולנד לצ'כוסלובקיה כוננו ב-13 בנובמבר1919 זמן קצר לאחר לידתה של צ'כוסלובקיה העצמאית. לפני מלחמת העולם השנייה היחסים בין שתי הדמוקרטיות האירופיות - צ'כוסלובקיה והולנד - היו מעולים, אם כי שונים למדי מבחינת יעדי מדיניות החוץ. היחסים הדיפלומטיים נותקו במהלך מלחמת העולם השנייה. במהלך המלחמה, צ'כים וסלובקים רבים שנמלטו ממולדתם הכבושה לבריטניה נלחמו נגד הנאציזם כאנשי צוות של חיל האוויר הבריטי. רבים הופלו ממש מעל שטח הולנד ו-45 מהם קבורים בבתי קברות מלחמה בהולנד. זמן קצר לאחר שיקומם בשנת 1948, שתי המדינות עברו לכיוונים שונים לחלוטין. בעוד הולנד הפכה לחברה מייסדת בנאט"ו והקהילה האירופית, צ'כוסלובקיה, לאחר הפוטש הקומוניסטי בשנת 1948, נהייתה תלויה בברית המועצות והייתה חלק מהגוש המזרחי.
במהלך 41 השנים עד למהפכה הדמוקרטית בשנת 1989, לא פרחו היחסים ההדדיים, כתוצאה מהשפעת המלחמה הקרה ומסך הברזל.
הולנד "גילתה" מחדש את צ'כוסלובקיה בשנת 1990 לאחר מהפכת הקטיפה. חלק גדול בשינוי זה מילא הנשיא הפוסט-קומוניסטי הראשון של צ'כוסלובקיה ואצלב האוול שעשה עבודה טובה בחיבור צ'כוסלובקיה, ואחר כך גם הרפובליקה הצ'כית, לאירופה ולעולם. לאחר פירוק צ'כוסלובקיה כוננה צ'כיה יחסים דיפלומטיים עם הולנד ברמת השגרירות.
היחסים כיום
כיום, הולנד וצ'כיה חברות בנאט"ו ובאיחוד האירופי. שתי המדינות חולקות את אותם ערכים והן מגינות באופן מסורתי על דמוקרטיה וזכויות אדם. מרכיב חשוב ביחסים הדו צדדיים הוא ללא ספק כלכלה ומסחר. הולנד מדורגת במקום הרביעי בהיקף ההשקעות הזרות בצ'כיה. הייצוא הצ'כי העיקרי הוא מכונות ומכוניות. פיליפס הייתה בין תאגידי ההון הזרים הראשונים שהגיעו אחרי 1989 לצ'כיה[1].
יחסי תרבות
קשרי תרבות ותיירות הם חלק חשוב מהיחסים בין המדינות. כ-185,000 תיירים הולנדים מבקרים בצ'כיה מדי שנה. בנוסף לקסם של פראג הבירה, הם נמשכים על ידי הרי צ'כיה אך גם על ידי דרום בוהמיה שבה נמצאים אפילו כפרים הולנדים.
התרבות הצ'כית מועברת על ידי המרכז הצ'כי הממוקם ברוטרדם ומארגן תערוכות, קונצרטים, ערבי ספרות וסרטים[1].
