אַבְחָנָה היא הליך ברפואה ובפסיכולוגיה שבסופו מתקבלת החלטה על זהות התופעה הרפואית או הפסיכולוגית ממנה סובל המטופל.
האבחנה מושגת בעזרת בירור האנמנזה (תולדות החולה), היינו היסטוריה רפואית או נפשית שלו, ותוך שימוש בכלים אבחוניים נוספים.
לעיתים ניתן להגיע לאבחנה במהירות, אך ישנם מקרים בהם גיבוש האבחנה מחייב תהליך ממושך יותר הכולל ביצוע של בדיקות מרובות[1].
תסמין מסוים יכול להיגרם על ידי תהליכים פתולוגיים שונים[1].
אבחנה מדויקת היא כזו המשקפת נאמנה את מצבו של המטופל. אבחנה לא מדויקת אינה מצביעה על המקור האמיתי של הבעיה, או שהיא מצביעה על מקור שגוי.
מצבים מסוג זה מכונים שגיאות מסוג I ו-II והם מעידים על פגיעה בדיוק ונכונות של המדידות.
חשיבות האבחנה המדויקת היא בהשלכותיה על התהליך הטיפולי והריפוי; במצבים בהם האבחנה שגויה - הגורם האמיתי לא מקבל מענה טיפולי ומצב המטופל עלול להחמיר. כמו כן, המשאבים הכרוכים במתן טיפול לא מתאים מבוזבזים לריק ואינם מובילים לשיפור במצבו של החולה. במקרים חמורים יותר, טיפול שגוי יכול אף לגרום לנזק.
סוגי טיפול
קיימים סוגי טיפולים רבים, אשר נבדלים ביניהם על פי הגורם המטפל, סוג הבעיה המטופלת, כלי הטיפול ועוד.
טיפול עצמי הוא כל פעולה שאנשים עושים למען בריאות הגוף ובריאות הנפש של עצמם.
טיפול עצמי כולל תחומים כמו תזונה, ניקיון, קנייה או תיקון של ביגוד, פעילות גופנית הנעשית כדי לשמור על כושר גופני טוב (להבדיל מספורט הנעשה למטרות הנאה או פרנסה) ובמקרה הצורך - פניה לגורמים טיפוליים.
טיפול תרופתי עצמי הוא התנהגות אנושית שבה אדם עושה שימוש בחומר או גורם השפעה חיצונית (אֶקְסוֹגֶנִית) כלשהי, מתוך מטרה לטפל בתחלואהגופנית או נפשית ממנה הוא סובל, בכוחות עצמו ללא ייעוץ או מעקב רפואי. תוספי תזונה ותרופות שאינן מצריכות מרשם רופא הם בין החומרים הנפוצים המשמשים לצורך טיפול תרופתי עצמי. לרוב, חומרים אלה משמשים לטיפול ביתי בבעיות רפואיות שכיחות.
הוראה מתקנת היא תחום בחינוך העוסק בטיפול בבעיות למידה, תוך שימוש בשיטות וטכניקות הוראה אישיות[2]. הוראה מתקנת נעשית על ידי מומחים ללקויות למידה בעלי תואר שני בלקויות למידה, ופסיכולוגים חינוכיים.
הצורך בהוראה מתקנת נובע מהנחת היסוד לפיה כל תלמיד זכאי לשוויון הזדמנויות במימוש הפוטנציאל הלימודי שלו, משום שבחברה המערבית המודרנית יש להשכלה חשיבות רבה בקביעת מעמדו הכלכלי והחברתי של אדם. הצלחתו תבוא לידי ביטוי בהשתלבותו בעבודה, בהסתגלותו החברתית ובהתאמתו הרגשית כבוגר[3].
אימון אישי (הנקרא גם קואוצ'ינג) הוא תהליך המכוון לסייע לאנשים מתפקדים להציב ולהשיג מטרות, להתגבר על מכשולים ולשמר מוטיבציה[4].
האימון האישי מיועד להוביל להגשמת מטרות על פי יכולותיו וכישוריו של המתאמן, תוך התערבות ממוקדת וקצרת מועד של המאמן, המתמקדת בהקניית כלים למתאמן וחיזוק תכונותיו. שיטה זו אינה מתעכבת על עברו של המתאמן - אלא עוסקת בעיקר ב"כאן-ועכשיו".
פסיכותרפיה (או טיפול נפשי) הוא טיפול במשברים, בהפרעות ובמצוקות נפשיות באמצעים שונים, הנשאבים בחלקם מתחום הפסיכולוגיה. רוב שיטות הטיפול נעשות באמצעות שיחה בין המטפל למטופל. כלל המטפלים המציעים פסיכותרפיה שהם מורשים על פי חוק לעסוק בכך במדינתם, נכנסים בהגדרה הרחבה של "פסיכותרפיסטים".
טיפול קוגניטיבי הוא שיטת טיפול המבוססת על ההנחה שדפוסי חשיבה משפיעים על ההתנהגות, ושמקורן של הפרעות רגשיות הוא בדפוסי חשיבה מעוותים. הטיפול הקוגניטיבי מתמקד בזיהוי דפוסי החשיבה הלקויים והקניית דפוסים סתגלניים במקומם. הטיפול מתבסס הן על עקרונות מתחום הלמידה, והן על ניתוח לוגי ושכנוע מילולי-שכלתני.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא טיפול נפשי המבוסס על שילוב רעיונות מתחום הטיפול ההתנהגותי והטיפול הקוגניטיבי.
שיטה זו מבוססת על הרעיון לפיו על מנת ליצור שינוי אצל המטופל נדרש שינוי בתפישת המציאות אצלו, כפי שנעשה בטיפול הקוגניטיבי, בשילוב הרעיון לפיו נדרש גם שינוי בהתנהגות המטופל, ומכאן הצורך הנוסף בלמידה ותרגול של התנהגויות חדשות, כפי שמקובל בטיפול ההתנהגותי.
טיפול באמנות עבודה קבוצתיתטיפול באמנויות מציע דרכים בלתי מילוליות וסימבוליות לביטוי עצמי
טיפול באמנויות (או טיפול בהבעה וביצירה), הוא ענף מתחום הפסיכותרפיה המציע דרכים בלתי מילוליות וסימבוליות לביטוי עצמי, רגשי ותחושתי. הטיפול באמנויות, ככל טיפול נפשי, מיועד לבני אדם הסובלים מהפרעות נפשיות, נפשיות-אורגניות, וכן קשיים רגשיים, התפתחותיים וחברתיים.
טיפול משפחתי הוא ענף בפסיכותרפיה שנועד לעבוד עם משפחות או בני זוג המצויים במערכת יחסים, במטרה ליצור שינוי או התפתחות ביחסים. גישה זו נוטה לראות שינוי במונחים של מערכותיחסי גומלין בין חברי המשפחה, או בין בני הזוג. השיטה מדגישה יחסים משפחתיים כגורם מרכזי בבריאותו הנפשית של אדם.
ניתוח הוא פעולה רפואית פולשנית, במסגרתה נעשה חיתוך של רקמות חיות בגוף אדם[8] או איחוי של חתך שכזה אשר נעשה או התרחש קודם לכן, לשם הטבת מצבו הרפואי או הנפשי של המנותח[9].
טיפול אַמְבּוּלָטוֹרי, או טיפול חוץ, הוא טיפול רפואי הכולל ייעוץ או התערבות רפואית אחרת הניתנת למטופל בבית חולים או במרפאה, ובהם המטופל משתחרר מהמתקן הרפואי באותו היום שבו הגיע אליו. בדיקות וטיפולים רפואיים רבים למחלות, או טיפולי רפואה מונעת ניתנים במסגרת אמבולטורית, כולל ניתוחים קטנים והליכים רפואיים אחרים, כולל רוב טיפולי השיניים, בדיקות אבחוניות רבות (למשל, בדיקת דם, צילום רנטגן, אנדוסקופיה, וביופסיה של רקמות חיצוניות). טיפולים אמבולטוריים אחרים כוללים ביקורי רופא דחופים, טיפולי רפואה שיקומית ואף התייעצויות טלפוניות.
טיפול פליאטיבי הוא כל טיפול רפואי המתמקד בהקלת חומרת הסימפטומים של המחלה, תחת הניסיון לעצור את התפתחות המחלה, או לנסות לרפאה.
מטרת הטיפול הפליאטיבי היא להקל על סבלו של המטופל המתמודד עם מחלה קשה, ולשפר את איכות חייו. טיפול פליאטיבי הניתן מחוץ לכותלי הוספיס, אינו תלוי בסכות (פרוגנוזה) של המטופל, ולעיתים טיפול זה ניתן בשילוב עם טיפול שמטרתו לרפא. לעומת זאת, טיפול הוספיס הוא טיפול פליאטיבי הניתן למטופלים לקראת סוף החיים.
הטיפול הפסיכיאטרי בנוי בדרך כלל מאבחון הכולל בדיקת מצב פסיכיאטרי, טיפול תרופתי או פסיכותרפי ושיקום. טיפול פסיכיאטרי ניתן במסגרת בית חולים מתמחה, במסגרת קהילתית או בבית החולה בהתאם לחומרת ההפרעה.
רוב ההפרעות הנפשיות אינן ניתנות לריפוי מוחלט, והטיפול הפסיכיאטרי מתמקד באיזון ביוכימי של הגוף, ריסון התסמינים, הקלת מצוקת החולה ושיקומו.
מקצוע פָרַא-רפואי הוא מקצוע הקשור בטיפול רפואי אישי באדם, יש לו בסיס תאורטי מדעי, אך העוסק בו אינו רופא.
טיפולים פרא רפואיים כוללים
קלינאות תקשורת – מקצוע פרא-רפואי, העוסק באבחון, טיפול ושיקום של אנשים עם לקויות שונות בתקשורת אישית, ובכללן לקויות בדיבור, בהבנה או בהבעת שפה מדוברת, לקויות בתקשורת לא מילולית ולקויות קריאה וכתיבה.
ריפוי בעיסוק – מקצוע פרא-רפואי שיקומי-חינוכי המתמקד במתן משימות למטופלים, במטרה לשפר את תפקודם הגופני, הקוגניטיבי והנפשי וכך לשפר את בריאותם, את יכולת פרנסתם, את השתלבותם בחברה ואת איכות חייהם.
פיזיותרפיה – תחום פרא-רפואי העוסק באבחון, שיקום ומניעה של בעיות במערכת התנועה. התחום עוסק בשיפור יכולות תפקודיות וטיפול בבעיות עצב – שריר – שלד. תחומים אלה כוללים טיפול נשימתי בפגים, ילדים ומבוגרים, טיפולים התפתחותיים, טיפול ושיקום אורתופדי ונוירולוגי בבוגרים, פגיעות ספורט, כאבי שרירים, טיפול יציבתי, דליפות שתן, שיקום לאחר אירוע מוחי, שיקום קטועים ועוד. תפקיד הפיזיותרפיה הוא להביא את המטופל לתפקוד מיטבי.
תזונאות – מקצוע פרא-רפואי המתמקד בהתאמת התזונה על פי צורכיהם האישיים של בני אדם. ההתאמה מתחשבת במאפיינים הפיזיולוגיים, בגיל, ובמצב הבריאותי והאסתטי של הגוף. דיאטנים עובדים במערכות הבריאות (קופות חולים, בתי חולים, בתי אבות, לשכות בריאות הציבור ועוד), במועדוני כושר ובמגזר הפרטי.
ביופידבק או משוב ביולוגי הוא שיטת טיפול באמצעות מערכת ממוחשבת המנטרת מדדי גוף, שנועדה לאפשר למטופל שליטה טובה יותר על גופו ועל תגובות פיזיולוגיות ורגשיות במצבים של לחץ וחרדה.
נוירופידבק הוא סוג של ביופידבק המודד את פעילות המוח בזמן אמת באמצעות אלקטראנצפלוגרפיה (EEG) או המואנצפלוגרפיה (HEG), על מנת ללמד ולאמן מטופל לשלוט בגלי המח שלו, זאת באמצעות מתן משוב ("פידבק") חיובי עבור סוג רצוי של פעילות מוחית ומשוב שלילי על סוג פעילות שאינו רצוי.
רפואה אלטרנטיבית הוא כינוי לקשת רחבה של טיפולים גופניים שהם חסרי ביסוס מדעי. טיפולים אלה אינם כלולים במסגרת הרפואה הקונבנציונלית המודרנית ומגיעים לרוב מאנשים שאינם בעלי הכשרה רפואית מקובלת[10].
המונח רפואה משלימה, מתאר את השילוב של טיפול רפואי קונבנציונלי עם טיפול מן הרפואה האלטרנטיבית – תוך אמונה, שאינה מוכחת בשיטות מדעיות, כי הטיפול האלטרנטיבי "משלים" את הרפואי.
^"Integrative Expressive Therapy: A Program Development for Children", Heather Steffen, 2007, P.56
^קיימות פעולות רפואיות פולשניות מסוימות המערבות חיתוך של רקמה אשר אינן נחשבות ל"ניתוח". לדוגמה – החדרת צנתר לכלי דם של אדם לשם אבחון מחלות לב או מחלות אחרות, או הסרת פוליפים מדופן המעי הגס במסגרת קולונוסקופיה.
^ערך זה מתייחס לניתוחים בבני אדם בלבד ולא לניתוחים בבעלי חיים (ניתוחים וטרינריים), אם כי קיים דמיון רב ביניהם.
.jpg)
