PROFILBARU.COM

ערך זה עוסק בידע נרכש. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו השכלה (פירושונים).

השכלה היא ידע כללי שאדם רוכש במהלך חייו על ידי למידה. ידע זה כולל זכירה של עובדות מתחומי דעת שונים, בהתאם להתמחות ותחומי העניין של הלומד.

רכישת השכלה

ניתן לרכוש השכלה במגוון דרכים:

השכלה פורמלית – נרכשת בבתי ספר לסוגיהם השונים, מבית הספר היסודי ועד לאוניברסיטה, ובבתי ספר להכשרה מקצועית. הישגים אקדמיים הם תוצר תפקודו של האדם בתחומי הדעת השונים אשר נלמדים במוסדות אלו^[1].
השכלה בלתי פורמלית – נרכשת במסגרות שמחוץ למערכת בתי הספר, ובהן תנועות נוער, מועדוני נוער ומתנ"סים. כמו כן, ניתן לרכוש השכלה בלתי פורמלית באופן עצמי ללא מסגרת חינוכית. אדם הרוכש את רוב השכלתו בכוחות עצמו נקרא אוטודידקט. ניתן ללמוד באופן עצמאי על ידי קריאה של ספרים, מאמרים וכו'.

הקשר בין השכלה לשכר בעולם העבודה

מחקר ענף מצביע על קשר סיבתי חזק בין השכלה - בין אם במונחי מספר שנות לימוד או ברמת התעודה הגבוהה ביותר של האדם - לבין הכנסה מעבודה. בישראל, למשל, העריך אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר כי בממוצע הכנסתם השנתית מעבודה של בעלי תעודת בגרות גבוהה ב-4% מזו של חסרי תעודה, וכי שכרם של בעלי תואר ראשון גבוה מהם ב-33.5%.^[2]

בהתאם לכך, נחשבת ההשכלה לאמצעי מרכזי בעזרתו יכולים אנשים לפתח קריירה, לשפר את הכנסתם ובמקרה של אוכלוסיות מוחלשות - לצאת ממעגל העוני. קיים קונצנזוס במחקר הכלכלי כי הקשר בין השכלה והכנסה מעבודה הוא סיבתי ומשמעותי. ברמת המקרו, השכלת האוכלוסייה מסבירה לפחות שליש מהשונות ברמת ההכנסה בתוך מדינות ולפחות חצי מהשונות ברמת ההכנסה בין מדינות.^[3] ברמת המיקרו, שורה ארוכה של מחקרים אקונומטריים שהשתמשו בשיטות מעין-ניסויות מצאו כי הקשר בין השכלה להכנסה מעבודה איננו רק קורלציה, אלא שמדובר בקשר סיבתי, וכי לפחות עבור הסטודנט הממוצע (או השולי) רכישת השכלה גבוהה היא משתלמת.^[4]

עם זאת, ישנם חוקרים הטוענים כי למרות שהשכלה מועילה בדרך כלל, ישנם יותר מידי אנשים שרוכשים השכלה גבוהה למרות שאינה משתלמת עבורם והם אינם עובדים בסופו של דבר במקצוע הרלוונטי לתחום לימודיהם. חלק מחוקרים אלו טוענים כי על המדינה להשקיע בהכשרה מקצועית איכותית בנוסף להשקעה בהשכלה גבוהה כתחליף עבורם, ולצמצם את ההשקעה בהשכלה גבוהה שלא מסייעת לבוגריה בשוק העבודה.^[5] אחרים טוענים כי אין בעיה מהותית במערך ההשכלה הגבוהה, אך כי אנשים עם קשיי שליטה בשפה, או שאיבדו את עבודתם בגיל מבוגר עלולים להתקשות להשתלב במקצוע מתאים, ויש לסייע להם.^[6] על כל פנים, אין קונצנזוס במחקר שקיומם של אנשים עם השכלה גבוהה ביחס למקצוע שלהם או עם הכנסה גבוהה ביחס להשכלתם מצביעה על בעיה מהותית במערכת השכלה הגבוהה. בסקירת ספרות משנת 2015 ציינו ליסה ברו ועופר מלמוד כי

אבחנות אלו כשלעצמן אינן מובילות בהכרח למסקנה כי הבחירה בהשכלה גבוהה היא צורה גרועה של השקעה מבחינת הסטודנט שבחר בה. אם ליזם צעיר יש רעיון מצוין, אז נשירה או הימנעות מהרשמה ללימודים מלכתחילה עשויה להיות החלטה אופטימלית עבורו, אבל מצבים כאלה מייצגים חלק קטן מאוד מהסטודנטים. עדיף אם כן לחשוב על מקרה טיפוסי יותר, ולשקול אם אדם שהגיע לתחתית התפלגות ההכנסות של בוגרי השכלה גבוהה היה מגיע אחרת לתחתית התפלגות השכר של בוגרי תיכון.

— ליסה ברו ועופר מלמוד, 2015^[4]

גישה להשכלה ושוויון הזדמנויות

מאז היווצרות האוניברסיטאות הראשונות בימי הביניים שערי ההשכלה הגבוהה היו פתוחים רק לאליטה החברתית. לאחר מלחמת העולם השנייה הפכה סוגיית הגישה להשכלה גבוהה לנושא דיון מרכזי ברוב מדינות העולם.

לחלוקה צודקת של שירותי ההשכלה יש השלכות חשובות לריבוד חברתי, ניעות חברתית ועל מוקדי כוח בפוליטיקה ובכלכלה. בתקופה המודרנית מדינות רבות שואפות להרחיב באופן משמעותי את גבולות מערכות ההשכלה הגבוהה כדי לאפשר לכל מי שחפץ לרכוש השכלה אקדמית^[7].

בתנאים של שוויון הזדמנויות לא צפויים הבדלים משמעותיים בהישגים לימודיים בין קבוצות אוכלוסייה שונות. עם זאת, בפועל לא תמיד מתקיים שוויון הזדמנויות בתחום ההשכלה. זאת משום שמחסומים בדרך לרכישת השכלה יוצרים מצב לא שוויוני, בו נמנעת מאנשים מסוימים האפשרות לממש את מלוא כישוריהם ולהגיע להכנסה גבוהה יותר המסוגלת להעלות את רמת החיים. כמו כן, מצב כזה מונע מהחברה כולה את התועלת שאנשים אלו היו עשויים לתרום אילו זכו להשכלה נרכבת יותר. באופן זה חסימת האפשרויות להשכלה פוגעת בצמיחה הכלכלית^[8].

קשיי למידה הנובעים מגורמים שונים עלולים לפגוע בתפקודו של האדם, על פי הקריטריונים של מדידה והערכה בחינוך פורמלי.

אחד החסמים השכיחים לנגישות להשכלה גבוהה הוא מצב סוציו-אקונומי נמוך. זאת בעקבות המיעוט במשאבים שמשפחות עניות יכולות להקדיש עבור חינוך ילדיהם (למשל תשלום על שיעור פרטי במקרה הצורך). מצב זה מחמיר על רקע העובדה שראשי המשפחות העניות הם לרוב בעלי השכלה נמוכה.

גורם נוסף המשפיע על ההשגים הלימודיים הוא הפן התרבותי, באמצעות רמת החשיבות שכל קבוצה מיוחסת להישגים אלו. לדוגמה: רוב האוכלוסייה הישראלית רואה בתעודת הבגרות הישג לימודי חשוב, משום שהיא משמשת ככרטיס כניסה להשכלה הגבוהה. לעומת זאת, החברה החרדית אינה רואה רכישת תעודת בגרות כהישג, משום שהמטרות הלימודיות במגזר זה ממוקדות בעולם התורני^[8].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

^ V. S. Ramachandran, ed. (2012) Encyclopedia of Human Behavior, 2nd ed. Academic Press.
^ אגף הכלכלן הראשי, על הפרמיה בשכר לתעודת השכלה על תיכונית לא אקדמית, באתר משרד האוצר, ‏28.2.2023
^ David J. Deming, Four Facts about Human Capital, Journal of Economic Perspectives vol. 36, no. 3, 2022, עמ' 75–102
^ ¹ ² Lisa Barrow, Ofer Malamud, Is College a Worthwhile Investment?, Annual Review of Economics Volume 7, 2015, עמ' 519-555
^ השכלה גבוהה עודפת בישראל, [www.kohelet.org.il/article/השכלה-גבוהה-עודפת-בישראל/ השכלה גבוהה עודפת בישראל], באתר פורום קהלת, ‏2017
^ חיים בלייך, השכלה עודפת בקרב בעלי תארים אקדמיים בישראל, באתר מרכז טאוב, ‏2020
^ שרה גורי-רוזנבליט (2000). נגישות להשכלה גבוהה: היבטים חברתיים ותהליכי מיון - ניירות עמדה. ירושלים: מכון ון ליר.
^ ¹ ² מומי דהן, נטליה מירוניצ'ב, איל דביר ושמואל שי (2002). האם הצטמצמו הפערים בחינוך? על הגורמים הקובעים זכאות לתעודת בגרות בישראל - חוברת 2. ירושלים: מכון ון ליר.