התנהגות היא מושג שמתייחס לפעולות או תגובות של אורגניזם, כלומר – יצור חי. ההתנהגות של אורגניזמים היא בררנית, כך שבכל עת ובכל שעה האורגניזם מגיב רק על גירויים מסוימים, מתוך גירויים רבים המופיעים אותה שעה והוא מוציא לפועל רק אחדות מן התגובות האפשריות הרבות אשר עומדות לרשותו[1]. בנוסף על כך בני אדם וחיות אחרות, יכולים להפעיל מערך התנהגויות גמיש גם מעבר לתגובות המשויכות לגירויים ספציפיים[2]. היכולת לווסת את התגובות והפעולות באופן גמיש, לצורך הפקת התנהגויות מושכלות ומכוונות מטרה, מכונה שליטה קוגניטיבית או תפקודים ניהוליים[2].
הגדרה מדעית של התנהגות
על פי ב. פ. סקינר, "בהתנהגות, אני מתכוון לתזוזה של האורגניזם או של חלקיו הנפרדים בתוך מערכת קואורדינטות, המוכתבת על ידי האורגניזם עצמו, על ידי אובייקטים חיצוניים, או שדות כוח". (1938, p. 6)
התנהגות תמיד מתרחשת בהקשר סביבתי כלשהו, היא לא מתקיימת בריק. ההתנהגות היא תוצאה של יחסי גומלין מורכבים בין האורגניזם לסביבה, והאפיון העיקרי שלה הוא השינוי הסביבתי אותו היא מחוללת. להתנהגות יש טופוגרפיה – תיאורה באמצעות מדדים פיזיים, ועל פי מדע ההתנהגות היא נחשבת כפונקציה של ההשפעות הסביבתיות.
התנהגות יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים מגוונות. היא יכולה להיות גלויה (דיבור, שחייה, ריצה וכו') או נסתרת (מחשבות, דמיון, היזכרות, הצפת רגשות).
מדעני ההתנהגות כיום נוטים לחלק אותה לשני סוגים:
- התנהגות תגובתית (רספונדנדטית) – תגובתו של האדם כלפי הסביבה. היא נגרמת על ידי גירוי ונשלטת על ידי מערכת העצבים האוטונומית.
- התנהגות אופרנטית – פעולה של האדם כלפי הסביבה. היא מתרחשת (יותר מאשר נגרמת) ונשלטת על ידי מערכת העצבים המרכזית.
התנהגות אנושית
ערך מורחב – התנהגות אנושית
ההתנהגות האנושית מתייחסת לתגובות של אדם יחיד או של קבוצת אנשים לגירויים חיצוניים או פנימיים. תגובות אלו כוללות את כל הפעולות הפיזיות והרגשיות הנצפות של המין האנושי, חברות אנושיות ואנשים בודדים.
על אף שהמניעים היסודיים להתנהגות משותפים אצל בני האדם (עקב אותו מבנה אנטומי בסיסי), דרכי התגובה כלפי אותם הגירויים לרוב שונות בין אדם אחד למשנהו, וזאת משום שכל אדם נחשף להשפעות סביבתיות שונות במהלך חייו. השפעות הסביבה כוללים בתוכם גורמים רבים, כגון: השכלה, תרבות, חינוך, סטרס, מצב כלכלי, מצב משפחתי, מצב חברתי, דת, אקלים ועוד.
מידת המקובלות של ההתנהגות נמדדת ביחס לנורמות חברתיות ומווסתת על ידי אמצעים שונים של שליטה חברתית. החינוך הוא כלי משמעותי של החברה בתהליך החיברות של הדור הצעיר. תהליך זה הוא חלק מרכזי בהתפתחות חברתית. התרבות עצמה נחשבת כאוסף של התנהגויות שגובשו בקהילה מילולית מסוימת.
כאמור, התנהגות אנושית יכולה להיות שכיחה או בלתי רגילה, מקובלת או לא מקובלת מבחינה חברתית. מנהג הוא התנהגות מקובלת בחברה מסוימת. התנהגויות מוזרות ולא רגילות מכונות אקסצנטריות. התנהגות שנמצאת מחוץ לגבולות המקובלים בתרבות מסוימת מכונה טאבו.
הפרעת התנהגות היא הפרעה נפשית המתבטאת בדפוס חוזר ונשנה של פגיעה בזכויות אחרים והפרת נורמות חברתיות. לדוגמה, הפרעת תריסים היא הפרעה התפתחותית התנהגותית בחלונות. מתאפיינת בדפוס חוזר ונשנה של התנהגות נגטיביסטית, מתריסה, מתנגדת ועוינת כלפי דמויות סמכות.
קיימים גם דפוסי התנהגות בעלי מאפיינים ייחודיים, כמו התנהגות פסיבית-אגרסיבית, דחיינות, עצלנות, חוליגניות, חוצפה ואופורטוניזם.
חקר ההתנהגות האנושית
ישנם תחומים רבים במדע אשר חוקרים את ההתנהגות באופן ישיר או עקיף. לדוגמה, פסיכולוגיה וזרמים שונים בתוכה חוקרים את העולם הנפשי של היחיד, והסוציולוגיה מתארת מערכות חברתיות שמשפיעות על היחיד. אנתרופולוגיה מתארת התנהגויות של תרבויות פרימיטיביות, פיזיולוגיה ומדעי המוח חוקרים את התהליכים הביולוגים שמתרחשים בתוך הגוף בזמן ההתנהגות, ביולוגיה אבולוציונית מסבירה את קיום האורגניזם וסוגים מסוימים של התנהגות בתנאים טבעיים.
התחומים העיקריים שחוקרים ישירות את התנהגות היחיד הם ניתוח התנהגות יישומי וביהביוריזם.
התנהגות והתניה
ההתנהגות האדם מושפעת ממורשתו הגנטית, הניסיון הקודם שלו ומהסביבה הנוכחית. זאת משום שהמפגשים של האדם עם הסביבה משנים את אופן ההתנהגות באמצעות השפעה על מערכת העצבים ובכך מאפשרים תהליכים של זיכרון ולמידה. היכולת של מערכת העצבים להשתנות בהתאם להתנסות של האורגניזם בסביבה מכונה הפלסטיות של מערכת העצבים.
ניתוח ההתנהגות עוסק בחקר התפקודי של ההתנהגות של האורגניזם להשפעות הסביבתיות ללא הפניה אל מערכת העצבים. תחום זה עוסק הן בהתנהגויות של בני אדם והן בהתנהגות בעלי חיים. בנוסף לביהביוריזם קיימים תחומי מחקר אשר מתמקדים בעיקר בהתנהגות של בעלי חיים. למשל: פסיכולוגיה השוואתית ואתולוגיה.
מושגים מרכזיים שהתפתחו מתוך התחום הביהביוריסטי הם:
- התניה קלאסית – תהליך פיזיולוגי של הסתגלות לסביבה חדשה, בו האורגניזם מגיב עם תגובה בעלת ערך הישרדותי לגירוי חדש. למשל, חיה קטנה שנמצאת ליד שיחים מרשרשים יכולה להיטרף על ידי הטורף שנמצא בהם. אם החיה הקטנה נמלטה מהטורף, בעתיד כאשר היא תשמע רשרוש של שיחים היא תברח מידית. הרשרוש זהו גירוי נייטרלי, ומגע או הופעתו של טורף זהו גירוי ביולוגי מעורר תגובת הימלטות.
- התניה אופרנטית – תהליך פיזיולוגי של הסתגלות לסביבה חדשה, דרך שינוי ההתנהגות כתוצאה מהשינויים הסביבתיים אליהם ההתנהגות מובילה.
- עיצוב התנהגות – שיטה להקניית דפוס התנהגות מסובך לאדם או לבעל חיים בעזרת פירוק דפוס ההתנהגות לפעולות פשוטות ומתן חיזוק לעשיית כל פעולה כזו.
- אילוף כלבים הוא מקצוע העוסק בכלבים מההיבט ההתנהגותי, לרבות הקניית הרגלים והתנהגויות, הכחדתם, עיצובם או עמידה על נסיבותיהם למטרה מעשית.
- טיפול התנהגותי – שיטה טיפולית המניחה שהפרעות נפשיות הן תוצאה של דפוסי התנהגות, או הרגלים לא יעילים שנלמדו במהלך החיים. מטרת הטיפול ההתנהגותי היא שינוי דפוסי ההתנהגות של המטופל תוך שימוש בעקרונות ביהייביוריסטים כמו התניה קלאסית והתניה אופרנטית.
חיקוי הוא התנהגות בה פרט אחד צופה בפרט אחר וחוזר על התנהגותו של האחר. למידת הימנעות היא מושג פסיכולוגי המתאר התנהגות שמתרחשת על מנת למנוע גירוי בלתי נעים (גירוי אברסיבי).
היבטים מוחיים
בימי הביניים החלו לחקור את המוח לאור שינויים בהתנהגות של אנשים שסבלו פגיעת ראש[3]. התפתחות מדעי המוח אפשרה להעמיק את ההבנה אודות הקשר בין המוח להתנהגות.
נוירופסיכולוגיה היא תחום ידע מדעי העוסק בניסיון להבין כיצד מבנה המוח ותפקודו קשורים לתהליכים פסיכולוגיים ספציפיים. בין היתר, היא עוסקת גם בהיבטים מוחיים של התניה והתנהגות.
התנהגות נשלטת על ידי המערכת האנדוקרינית ומערכת העצבים. מורכבות ההתנהגות של האורגניזם קשורה למורכבות של מערכת העצבים שלו. באופן כללי, אורגניזם בעל מערכת עצבים מורכבת הוא בעל יכולת גבוהה יותר ללמוד תגובות חדשות ועל ידי כך להתאים את ההתנהגות שלו ולהסתגל.
מערכת החיזוק היא מכלול המבנים והמסלולים העצביים במוח שיוצרים תחושה של עונג בתגובה לגירויים מסוימים. מערכת זו משפיעה על ההתנהגות בכך שהיא "מחזקת" התנהגויות מסוימות ומגדילה את הסיכוי שיחזרו על עצמן בעתיד.
השפעה תרופתית
מערכת העצבים מורכבת מתאי עצב רבים המקיימים תקשורת רצופה ביניהם ומסוגלים לתקשר גם עם תאים מסוגים שונים[3].
עיקר התקשורת מתבצע בסינפסה שהיא אזור החיבור בין תא העצב המשדר לתא המטרה הקולט[3][4].
בהתאם לכך, רוב התרופות שמשפיעות על ההתנהגות עושות זאת באמצעות השפעה על תהליך ההעברה המתרחש בסינפסה[4].
תרופות אלו מתחלקות לשני סוגים:
- אגוניסט – סוג של תרופה הגורמת לשפעול הפעולה של המוליך העצבי המסוים על התא הבתר-סינפטי[4].
- אנטגוניסט – סוג של תרופה שמתנגד או מעכב את הפעולה של המוליך העצבי המסוים על התא הבתר-סינפטי[4].
היבטים הסתגלותיים
התנהגות היא תוצאה של השפעות הסביבה (השפעות של הברירה הטבעית והשפעות תלויות חיזוק). ישנם רפלקסים ודפוסי התנהגות מולדים, כגון דפוסי התנהגות הישרדותיים הפועלים בצורה אינסטינקטיבית, אך הרוב המכריע (בעיקר אצל האדם) הוא התנהגות אופרנטית מעוצבת על ידי התוצאות ורפלקסים מותנים. השתייכות לדת כלשהי, או תרבות כלשהי מנותחת כהתניה.
הסוציוביולוגיה חוקרת את הקשר שבין האבולוציה להתנהגות חברתית. אקולוגיה התנהגותית היא תחום מחקר חדש יחסית במדעי החיים, החוקר את ההשפעה האדפטיבית של האקולוגיה, הסביבה ולחצי הבריזה על התנהגות בעלי החיים והסתגלותם לבתי הגידול שלהם.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
