התניה קלאסית

התניה קלאסית (או התניה פבלובית, או רספונדנטית) היא תהליך שבו גירוי נייטרלי שלא עורר תגובה מסוימת בעבר, מעורר בפרט את התגובה, לאחר שהופיע פעמים רבות בסמיכות לגירוי שמעורר את התגובה באופן טבעי. כתוצאה מתהליך ההתניה, גירוי נייטרלי יכול להוביל לתגובה רפלקסיבית, שלא הוביל אליה בעבר.

"התניה קלאסית" היא אחד המושגים המרכזיים בביהביוריזם ובניתוח ההתנהגות. הוא נטבע על ידי הפיזיולוג הרוסי איוואן פטרוביץ' פבלוב, בעקבות מחקרים שביצע.

מושגי יסוד בהתניה קלאסית

• התנהגות רספונדטית (רספונדנט) – פעולות או תגובות של אורגניזם, הנגרמות מהופעתו של גירוי מפעיל (לעומת ההתנהגות באופרנטית שמופיעה באופן ספונטני תחת תנאי סביבה מסוימים) (סקינר, 1938).
• גירוי (Stimulus) – "כמות מסוימת של אנרגיה מהסביבה החיצונית, הנתפסת על ידי קולטני החישה של האורגניזם (Michael, 2004, p. 7)."^[1]
  • גירוי בלתי מותנה הוא כל גירוי הגורם לתגובה (גורם להופעת רפלקס) באופן טבעי, ללא תהליך מוקדם של התניה.
  • גירוי מותנה הוא גירוי שנקשר לגירוי הבלתי מותנה בתהליך ההתניה. התגובה המותנית לגירוי המותנה היא תגובה שנוצרה תחת תהליך של התניה.
• תגובה – פעולה כלשהי של האורגניזם, בין אם זה תזוזה של הגוף בחלל, תזוזת שרירי מיתרי הקול, הפרשות של בלוטות, הופעת רגשות, או מחשבות, כתגובה לגירוי כלשהו.
• רפלקס – התנהגות פשוטה המורכבת מגירוי גורם ותגובה. קשור בעיקר לפיזיולוגיה של הבריה.
  • רפלקס בלתי מותנה – על פי פבלוב: תגובה סטריאוטיפית אשר טבועה בגנים ותוצאה של השפעות ביולוגיות משמעותיות מהסביבה החיצונית, או משינוי הסביבה הפנימית של האורגניזם^[2]. דוגמאות: הפרשת רוק לאחר מגע של אוכל בלשון, התכווצות האישון כתגובה לאור, תזוזה של הרגל כתגובה למכה בפטיש, פחד כתגובה לרעש חזק ופתאומי, ועוד.
  • רפלקס מותנה או תגובה מותנית – תגובה מותנית שהגורם שמעורר אותה הוא גירוי מותנה.
• התניה רספונדנטית (קלאסית) – כאשר מופיעים יחד שני גירויים בתדירות מסוימת, שאחד מהם גורם לתגובה בלתי מותנית, והשני לא משפיע באופן משמעותי על האורגניזם, מתרחש תהליך של התניה. תהליך זה נמדד על ידי: פרק הזמן שלגירוי לוקח לעורר תגובה, אינטנסיביות הגירוי ביחס לתגובה וכו'^[3]. דוגמה, כאשר אנחנו מדליקים מול כלב מנורה, הוא לא מגיב אליה באופן משמעותי, אבל אם כל פעם שאנחנו ניתן לכלב אוכל ונדליק את הנורה, אנחנו נראה, שגם כאשר אין שום אוכל בסביבה, ואנחנו נדליק את הנורה – האור יגרום לכלב להפריש רוק מהבלוטות.
• הכחדה רספונדטית (קלאסית) – הקשר שנוצר בין שני הגירויים בתהליך ההתניה הוא זמני. לכן עם כל פעם שיופיע הגירוי הנייטרלי ללא הגירוי הבלתי מותנה, כוח התגובה של הרפלקס המותנה ירד, עד שיעלם לגמרי. תהליך זה נקרא הכחדה.

אבחנות ויחסי גומלין בין התניה קלאסית לאופרנטית

ההבדל המרכזי בין ההתניה הקלאסית להתניה האופרנטית הוא שהתניה קלאסית עוסקת באופן רכישת תגובות רפלקסיביות מותנות, בעוד התניה אופרנטית עוסקת באופן רכישת תגובות רצוניות.

לעומת ההבדל בסוג התגובה, שני מרכיבי ההתניה האחרים, הגירוי המותנה והגירוי הבלתי מותנה מופיעים הן בהתניה קלאסית והן בהתניה אופרנטית אם כי בסדר שונה. כשבהתניה קלאסית גירוי מותנה ובלתי מותנה מופיעים זה לצד זה, והתגובה (הרפלקסיבית) מופיעה בסוף התהליך. ובהתניה אופרנטית גירוי מותנה כלשהו, מניע תחילה את התגובה (הרצונית), ורק לאחר מכן מוצג הגירוי הבלתי מותנה כחיזוק.

התניה קלאסית מהווה רכיב חיוני בהתניה אופרנטית^[4]. מפני שחיזוק (גירוי בלתי מותנה) שניתן בהתניה אופרנטית כגמול לביצוע פעולה רצויה, מופיע בסמיכות יחסית לגירוי נייטרלי אקראי שעורר את הפעולה, ובהתאם לחוקי ההתניה הקלאסית הסמיכות הופכת את הגירוי הנייטרלי לגירוי מותנה, קרי לגירוי שיוצר תגובה מותנית (רפלקס) שבמקור החיזוק יוצר באופן טבעי. התגובה המותנית מקשרת בין הגירוי המותנה לחיזוק, וכך יוצרת ציפייה לחיזוק שמעלה את המוטיבציה לפעולה. ככל שהגירוי המותנה יחזור ויופיע בסמיכות לחיזוק כך הוא יתחזק ותדירות הפעולה תגבר.

המחקרים של איוואן פבלוב

אחד מכלבי פבלוב, מוזיאון פבלוב, רוסיה. צינורית ומכל לקליטת רוק חוברו בניתוח ללועו.

איוואן פבלוב גילה באופן מקרי את תהליך ההתניה הקלאסית במחקריו בפיזיולוגיה של כלבים, בעשור האחרון של המאה ה-19. ידוע כי כל כלב נוהג, כתגובה, לרייר כאשר מוגש לו מזון. פבלוב גילה כי כלביו נהגו לרייר עוד כשהופיע בדלת החדר. הוא הסיק כי במוחם נוצר קשר בין הופעתו לבין המזון שיקבלו, אף אם לא הגיש להם אותו. בעקבות עובדה זו ערך פבלוב ניסויים בכלביו, בשלושה שלבים: בשלב הראשון ניתן מזון לכלבים ונמדדה כמות הריר שהוציאו מפיהם. המזון הוא גירוי בלתי מותנה, והריור היא תגובה בלתי מותנית. בשלב השני פבלוב השמיע צלצול פעמון ורק לאחר מכן הגיש לכלבים את מזונם. פבלוב חזר מספר פעמים על שלב זה. בשלב השלישי השמיע את הפעמון לבדו, ולא הגיש מזון לאחר מכן. עצם השמעת הפעמון לבדו גרמה לכלבים לרייר. במילים אחרות, הפעמון אשר היווה גירוי מותנה אשר בא לפני גירוי בלתי מותנה, המזון, הביא לתגובה בלתי מותנית, הריור. בסוף הניסוי הפעמון עצמו, הגירוי המותנה, הביא לתגובה מותנית, הריור.

המזון הוא גירוי בלתי מותנה – מיום היוולדו מזיל הכלב ריר למראהו, ולכן הריור גם הוא תגובה בלתי מותנית (מולדת, מקורה בפילוגנטיקה).

פבלוב התנה את הכלב להגיב לצלצול הפעמון, כפי שהגיב להופעת המזון – יצר קשר בין גירוי בלתי מותנה (המזון) לגירוי מותנה (הפעמון).

שפה חדשה

במהלך המחקרים של פבלוב והקולגות שלו, הם נתקלו בקשיים רבים כאשר ניסו לדון אחד עם השני על תוצאות המחקרים שלהם. פבלוב הבין שהבעיה נובעת מכך שהם השתמשו במושגים יומיומיים כדי לתאר תהליכים פיזיולוגים והתנהגותיים. הם הגיעו למסקנה שהם מפסיקים להשתמש במילים כגון: הכלב "הבין", "רצה", "חשק" וכו'. פבלוב והקולגות שלו עברו להשתמש בשפה אובייקטיבית עם המושגים החדשים שפותחו, ואף קבעו שיינתן קנס למי שישתמש במילים עממיות בתוך קירות המעבדה. (פבלוב, 1916)^[5]. מאז ימיו של פבלוב לשפה הטכנית של ההתנהגות הייתה משמעות רבה במחקר המדעי. כיום בניתוח ההתנהגות היישומי ישנו דגש רב לשימוש בשפה אופרטיבית לתיאור התנהגות^[1][6]. השפה המודרנית של ניתוח ההתנהגות נמנעת משימוש במושגים הקשורים לתהליכיים תודעתיים, מנטליים, ואף נוירולוגיים (אף על פי שפבלוב השתמש רבות במושגים הקשורים למערכת העצבים עקב היותו פיזיולוג, אך מדע ההתנהגות, שמבוסס חלקית על מחקריו טוען שתחום המחקר שלו אינו תהליכים נוירולוגיים, אלא התנהגותיים^[7]). בתור דוגמאות למילים שמדעני ההתנהגות נמנעים משימוש בהם למטרות מדעיות אפשר להציג את המילים הבאות: "רצון", "אסוציאציה", "צורך", "יצר", "למידה", וכדומה. (אף על פי שהמושג "למידה" נראה לעיתים קרובות בתחום ההתנהגות, מושג זה לא נחשב כטכני).

ניסוי "אלברט הקטן" של ג'ון ווטסון

ערך מורחב – ניסוי אלברט הקטן

הפסיכולוג האמריקאי ג'ון ווטסון שיסד את הביהביוריזם, המשיך את מחקריו של פבלוב, ובתחילת המאה ה-20 ביצע מחקרים על מנת לחקור את טבע הפחד.

ווטסון יצר בניסויו תגובת פחד בתינוק יתום בן 9 חודשים בשם אלברט. לפני הניסוי בדק ווטסון את תגובת התינוק לחולדה, לארנב, לקוף, לכלב, למסכות שונות וכדומה. התינוק לא הגיב בפחד לאף אחד מהאובייקטים הללו^{[דרוש מקור]}. מהמחקרים ווטסון הסיק שקיימות רק שתי תגובות פחד מולדות אצל תינוקות – רעש פתאומי וחזק, ואיבוד פתאומי של שיווי המשקל^[8]. בניסוי שלו עם אלברט הקטן הוא השתמש במכה של פטיש בפיסת מתכת כדי לעורר תגובת פחד.

הניסוי החל כשאלברט הגיע לגיל 11 חודשים (עקב עיכובים הקשורים למוסריותו של הניסוי). על מנת להתנות פחד אצל אלברט, הציגו ווטסון וצוותו לאלברט מספר פעמים במשך שבוע אחד את החולדה, וכאשר אלברט ניסה לקחת את החולדה, הכה ווטסון עם פטיש על מתכת. לאחר שבוע זה הוצגה החולדה לאלברט ללא ליווי הפטיש, וגרמה לאלברט לפחד ולבכי, והניסה אותו הרחק מהחולדה^{[דרוש מקור]}.

ווטסון רצה לבדוק אם הפחד של אלברט הועבר גם לאובייקטים שונים (תהליך זה נקרא הכללה). הוא הראה לתינוק ארנב, חתול וכלב, וגם הם עוררו פחד אצל התינוק. חמישה ימים לאחר מכן נערכה בדיקה נוספת שאישרה כי אלברט עדיין פוחד מהאובייקטים הללו. כמו כן, העברת אלברט לחדר אחר לא הפסיקה את פחדיו מהאובייקטים. חודש לאחר מכן, נערכה שוב בדיקה, אשר אישרה כי אלברט עדיין פוחד מהאובייקטים שהוצגו לו^{[דרוש מקור]}.

בספרו של ווטסון Psychological care of infant and child, הוא מתאר מנגנון הכחדה של פחד אצל ילדים בגיל 9 חודשים. הפעם כאשר, התינוק רעב, מגישים לו אוכל. לאחר שהתינוק אוכל, מתקרבים אליו עם הפריט שממנו הוא מפחד, עד שהתינוק מתחיל לבכות. עושים זאת פעם ביום, ועם כל יום שעובר, מתקרבים יותר קרוב לתינוק עד שהוא מפסיק לפחד.

ווטסון רצה לגרום להכחדה של הפחד של אלברט על מנת לחנכו שלא לפחד מהאובייקטים, אך לא עלה בידו לעשות זאת מכיוון שאלברט אומץ על ידי משפחה ועזב את האזור. בשל כך נחשב הניסוי לשנוי במחלוקת מבחינה אתית.^{[דרוש מקור]}

שלבי ההתניה הקלאסית

מקובל להבחין בשלושה שלבים בתהליך ההתניה הקלאסית (על פי הניסויים של פבלוב):

1. שלב הבקרה – מציגים לכלב גירוי נייטרלי, על מנת לבדוק שזה אינו גורם לתגובה משמעותית לפני תהליך ההתניה; פעמון אינו מוביל לריור. גירוי מותנה אינו מוביל לתגובה מותנית. כמו כן מציגים את הגירוי הבלתי מותנה, על מנת לבדוק שישנה תגובה רפלקסיבית; בשר מוביל לריור. גירוי בלתי מותנה מוביל לתגובה בלתי מותנית.
2. התניה – על שלב זה חוזרים מספר פעמים, ובו מציגים לכלב גירוי מותנה בצמוד לגירוי בלתי מותנה, ומקבלים תגובה. בתחילת השלב תגובה לגירוי הרפלקסיבי, ובסופו תגובה לגירוי הנייטרלי; צלצול פעמון בהגשת בשר מוביל לריור. גירוי מותנה יחד עם גירוי בלתי מותנה מוביל לתגובה בלתי מותנית.
3. מבחן – מציגים למושא ההתניה את הגירוי המותנה (נייטרלי), ובודקים האם ההתניה בין הגירוי המותנה לגירוי הלא מותנה פועלת; פעמון מוביל לריור; גירוי מותנה מוביל לתגובה מותנית.

מושגים נוספים בהתניה הקלאסית

• רפלקס ההתמצאות – התגובה הטבעית לגירוי כלשהו (לדוגמה: כלב המפנה ראשו לכיוון הפעמון המצלצל).
• צעד ההתניה – כל פעם במהלך הרכישה בו מקשרים בין הגירוי המותנה לגירוי הבלתי מותנה.
• עקומת ההתניה – הדרך לבטא את עוצמת רכישת התגובה המותנית של האורגניזם המותנה.
• גירוי אפטיטיבי – גירוי הנעים ללומד.^{[דרוש מקור]}
• גירוי אברסיבי – גירוי שגורם לתגובת הימנעות או בריחה.
• זיווג מקדים – הדרך לבצע התניה קלאסית באמצעות הופעת הגירוי המותנה (נייטרלי) לפני הופעת הגירוי הבלתי מותנה.
• זיווג בו זמני – הופעת שני הגירויים בו זמנית.
• זיווג מאחר – הופעת הגירוי המותנה לאחר הגירוי הבלתי מותנה.

נמצא כי הזיווג המקדים הוא היעיל ביותר בתהליך ההתניה הקלאסית, וכן כי ההתניה עוצמתית יותר ככל שהזמן בין הופעת הגירויים פוחת.

החלמה ספונטנית – פבלוב גילה כי לאחר שלב הכחדה מגיע שלב בו חוזר הכלב להגיב בריור למשמע פעמון, אם כי בעוצמה פחותה מבעבר; נראה כי הקשר בין הגירוי המותנה לתגובה המותנית נשמר במידה מסוימת במערכת העצבים של האורגניזם.

• התניה מחודשת – כשיוצמד מחדש הגירוי המותנה לגירוי הבלתי מותנה לאחר זמן מה בו לא היה שימוש בהתניה הקלאסית שנלמדה, עוצמת ומהירות הלמידה תהיה חזקה מהפעם הראשונה בה נלמדה ההתניה. זו הוכחה לכך שהלמידה לא מוכחדת לחלוטין.
• הכללה – אורגניזם העובר תהליך של התניה קלאסית, עלול להגיב גם לגירויים רבים עם אפיונים דומים לגירוי, אשר איתו התבצעה ההכללה. לדוגמה: הכלב מרייר לצליל של 1000 הרץ, הוא ירייר באופן פחות אינטסיבי גם לצליל של 800 הרץ. תהליך זה נקרא גם חוק האינדוקציה^[3].
• הבחנה – בהמשך יותנה האורגניזם להגיב שונה לגירויים נייטרליים שהוכללו עם הגירוי המותנה היחיד, וזאת בעזרת שני תהליכים הנעשים בו זמנית – התניה והכחדה: כאשר יופיע גירוי נייטרלי אחד (לדוגמה צליל של 1000 הרץ), יופיע גם גירוי בלתי מותנה (התניה) וכאשר יופיע גירוי נייטרלי שהוכלל (800/900/1100 הרץ) הגירוי הבלתי מותנה לא יופיע^[3].

ראו גם

• התניה אופרנטית
• ביהביוריזם
• ניתוח התנהגות יישומי

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: התניה
ערך מילוני בוויקימילון: התניה פבלובית
ערך מילוני בוויקימילון: התניה קלאסית
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: התניה קלאסית

• אורית כהן ודנה פרידמן, למידה: התניה קלאסית, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• קרן צוריאל הררי, השקר הגדול על אלברט הקטן, באתר כלכליסט, 7 במרץ 2013
• How to Train a Brain – על התניה ולמידה, מפבלוב ועד סקינר
• Pavlovian reactions aren't just for dogs - Benjamin N. Witts, סרטון בערוץ "TED-Ed", באתר יוטיוב (אורך: 03:54)
• התניה קלאסית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• התניה קלאסית, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. Cooper, John O., Applied behavior analysis, 2nd ed, Upper Saddle River, N.J.: Pearson/Merrill-Prentice Hall, 2007
2. Kratkiĭ psikhologicheskiĭ slovarʹ, Izd. 2-e, rassh., ispr. i dop, Rostov-na-Donu: "Feniks", 1998
3. Skinner, B. F. (Burrhus Frederic), 1904-1990., The behavior of organisms : an experimental analysis, Acton, Mass.: Copley Pub. Group, 1991
4. Conditioning and Learning, Noba (באנגלית)
5. Pavlov, Ivan Petrovich, 1849-1936,, Akademik Pavlov : izbrannye sochinenii︠a︡., Moskva
6. Donald M. Baer, Montrose M. Wolf, Todd R. Risley, Some current dimensions of applied behavior analysis1, Journal of Applied Behavior Analysis 1, 1968, עמ' 91–97 doi: 10.1901/jaba.1968.1-91
7. Skinner, B. F. (Burrhus Frederic), 1904-1990., The behavior of organisms : an experimental analysis, Acton, Mass.: Copley Pub. Group, 1991
8. Psychological care of infant and child.