חגי דיקן נולד ב-1 באוגוסט1918 באיסטנבול, טורקיה לאברהם ומיידה.[1][2] עבד בסוכנות היהודית בשנת 1948.[3] בשנת 1951 עלה לישראל והתקבל למשרד החוץ ב-4 במרץ אותה השנה.[1] תפקידו הראשון במשרד החוץ היה עוזר במחלקת מזרח תיכון. לאחר מכן התקדם לתפקיד עוזר בחטיבה הקונסולרית במשרד החוץ. בשנת 1952 התמנה למנהל מרכז הרישום ובשנת 1953 התמנה לעוזר ראשי לסמנכ"ל באגף לשכת מנכ"ל משרד החוץ. בשנת 1954 התמנה לעוזר ראשי במע"ר באגף אירופה המערבית וב-1956 נשלח לתפקיד הראשון מחוץ לישראל במסגרת המשרד באיסטנבול, עיר הולדתו, כקצין עיתונות בקונסוליה הישראלית בעיר.[3]
תפקידו הראשון כשגריר היה בבירת גינאה, קונאקרי.[5] בשנת 1963 מונה לשגריר ישראל באביג'אן, בירת חוף השנהב. דיקן היה שגריר ישראל באותה תקופה גם לשאר "ארצות ההסכמה": דהומיי, וולטה עילית וניז'ר, כאשר מושבו באביג'אן בירת חוף השנהב. הגשת כתב האמנה בניאמיי, בירת ניז'ר לוותה בטקס חגיגי בנוכחות יושב ראש הפרלמנט, נשיא בית המשפט העליון וכל חברי הממשלה של ניז'ר, כאשר הטקס כולו שודר במלואו ברדיו הממלכתי של המדינה.[6] לאחר שירותו באפריקה מונה למנהל מחלקת מא"פ באגף אפריקה.[7] עד מהרה נשלח לניו יורק כיועץ מדיני לענייני אפריקה במשלחת ישראל לאו"ם (במקומו של חנן עינור שמונה לשגריר במדגסקר),[8] בשל אי יכולתו לכהן כמנהל מחלקה במשרד עקב מחלה שבה חלה במהלך שירותו כשגריר באפריקה.[9]
באוקטובר 1965 מונה דיקן לשגריר ישראל במונטווידאו, בירת אורוגוואי.[3] במהלך כהונתו, בחודש יוני 1966 ביקר נשיא מדינת ישראלזלמן שזר במונטווידאו כחלק ממסעו הרשמי ביבשת דרום אמריקה.[10] במסגרת הביקור נחתם הסכם שיתוף פעולה בין ישראל לאורוגוואי בנוכחות הנשיא, שמטרתו פיתוח האנרגיה הגרעינית למטרות שלום. ההסכם "מסמיך את הוועדות לאנרגיה אטומית של שתי המדינות לעבד תוכנית לחילופי אינפורמציה ונתונים טכניים ולארגן מלגות למדענים וסטודנטים". את ההסכם חתמו שגריר ישראל במונטווידאו חגי דיקן ושר החוץ האורוגוואי לואיס וידל סגליו (ספ').[11]
במסגרת ביקוריו בדרום אמריקה עצר בשנית הנשיא שזר באורוגוואי לאחר ביקורו בצ'ילה בחודש יולי 1966, אך הפעם לא במסגרת ביקור רשמי אלא במסגרת עצירה זמנית בעיר הקיטפונטה דל אסטה שלחופי האוקיינוס האטלנטי. גם אז קידם את פניו השגריר דיקן[12] בשנת 1968 קיבל הנשיא שזר את דיקן עם סיום תפקידו כשגריר ישראל באורוגוואי.[13]
בשנת 1968, מונה דיקן לנציג המסחרי הרשמי של ישראל בסינגפור, עם פתיחת הנציגות המסחרית הישראלית בסינגפור.[14][1] בין הפעולות שנקט כנציג המסחרי היו הקמת התזמורת הסימפונית הלאומית של סינגפור, על ידי הזמנתו של המנצח שלום רונלי-ריקליס.[15]
ביולי 1969, חודשיים לאחר כינון יחסים דיפלומטים מלאים בין ישראל לסינגפור, מונה דיקן לשגריר הישראלי הראשון בסינגפור.[16] סינגפור כונתה בזמנו בפי כתב רשת cbsהארי ריזונר כ"ישראל של המזרח הרחוק". בעת הגשת כתב האמנה לנשיא סינגפור הראשון יוסוף בן אסחאק הצהיר דיקן: "ישראל תלמד שיטות שיכון מסינגפור". החלטה זו התקבלה בעקבות סיור של שר הבינוי והשיכוןמרדכי בנטוב בסינגפור. רשות השיכון והפיתוח של סינגפור בנתה 100 אלף דירות בעשר השנים שעברו (מ-1959), זהו קצב חסר תקדים בזמנו. בעקבות כך שלחה ישראל 5 מומחים למדינה כדי ללמוד את דרכי הפעולה של סינגפור בתחום.[17]
בשנת 1971 סיים את שירותו בסינגפור ומונה למנהל במחלקת אפריקה 2 וב-1977 מונה לשגריר ישראל בקראקס, ונצואלה. בשנת 1979 מונה לשגריר ישראל בסן חוסה, קוסטה ריקה. פרש לגמלאות ב-31 באוגוסט 1983.[1]
הוא נפטר ב-7 בינואר2007 בגיל 88 והובא למנוחות בבית העלמין בכפר שמריהו.[1][2]
משפחתו
היה נשוי, בעת שהותם של הזוג דיקן באורוגוואי הם ערכו בביתם הפרטי שיעורי תנ"ך לראשי היישוב באורוגוואי.[18]
