ואדי א-ניס ממוקם על גבעה בגובה של כ-900 מטר מעל פני הים, כ-500 מטר מזרחית לשכונת הרימון בהתנחלות אפרת. רבים מתושבי הכפר עבדו כפועלי בניין באפרת. עד שנות ה-90 של המאה ה-20 חסר היישוב מים זורמים וחשמל.[2]
בנובמבר 2006 החלה בניית גדר ההפרדה על אדמות הכפר והכפרים הסמוכים אל-מעסרה, אום סלמונה, וג'ורת א-שמעה. לצורך בניית גדר ההפרדה הופקעו 3,500 דונם מאדמות הכפרים.[3]
תושבי ואדי א-ניס מקיימים קשרים עם תושבי ההתנחלות הסמוכה אפרת. רב היישוב, הרב שלמה ריסקין, נהג לבקר בכפר בחתונות,[4] והמוכתר של ואדי א-ניס ביקר אצל ריסקין כאשר ישב שבעה.[5] לדברי ראש מועצת אפרת, תושבי ואדי א-ניס ואפרת הפגינו יחד כנגד הקמת גדר בין היישובים ובשני מקרים הזהירו תושבי ואדי א-ניס את תושבי אפרת מפני חוליות מחבלים. תושבי אפרת מסייעים לתושבי ואדי א-ניס בשירותי רפואה, תרופות, מים ועזרה בשיפוץ קווי מים, וחלק מתושבי ואדי א-ניס עובדים באפרת.[6] בשנת 1999 הוקם בשיתוף פעולה של אפרת וואדי א-ניס, גן ילדים ומרכז רפואי לילדים, עבור התושבים של שני היישובים.[7]גמ"ח בגדים של אפרת מספק בגדים גם לתושבי ואדי א-ניס.[8]
בשנת 1984, תושב הכפר יוסוף אבו חאמד ו-12 בניו הקימו קבוצת כדורגל שתייצג את הכפר בליגה הפלסטינית וקראו לקבוצה "הנשרים הכחולים". בתקופת האינתיפאדה הראשונה הופסקה תחרות הליגה הפלסטינית למשך חמש שנים, אך הקבוצה והמשיכה להתאמן ולהתפתח. בשנת 2000, הדהימה הקבוצה בניצחון בגביע פלסטין, הקבוצה התפרסמה והצליחה לממן את בניית בית הספר והמסגד בכפר, ולהביא חשמל לתושביו. למרות המעבר של ליגת העל הפלסטינית למתכונת מקצוענית החל מעונת 11–2010, בקבוצה משחקים עד היום בעיקר תושבי הכפר. נכון לשנת 2015, מתוך שנים-עשר האחים שייסדו אותה, שישה עדיין משחקים ופעילים בה, והשאר הם אחיינים ובני דודים.[2] משחקי הקבוצה משודרים בשידור ישיר בטלוויזיה הפלסטינית.[9]
