הזוכה בתחרות הזמר של האירוויזיון נבחר על ידי מערכת הצבעה נקודתית. מערכת ההצבעה העדכנית ביותר הוטמעה במהדורת 2023, שבה שכל מדינה משתתפת מעניקה שני סטים של 12, 10, 8–1 נקודות לעשרת השירים האהובים עליהן: אחד מחבר השופטים של כל מדינה והשני מהצבעות הקהל, כאשר רק הקהל מצביע בחצי הגמר.[1][2]
סקירה כללית
עד השימוש בהצבעות טלפוניות ב-1998, כל מדינה הצביעה דרך חבר שופטים קטן ומאוזן דמוגרפית שנבחר על ידי רשות השידור של כל מדינה. אם לא ניתן היה להשיג הצבעות טלפוניות בזמן, חבר השופטים עדיין היה זמין. ב-2003, מערכת הסקרים הטלפונית של איירקום (אנ') נפלה, ולפיכך רשות השידור האירית RTÉ (אנ') החליפה את דרך ההצבעה ממערכת טלפונית להצבעה דרך חבר השופטים.[3] ב-1997–2003, ההצבעות הטלפוניות היו פתוחים לחמש דקות בין הביצוע האחרון לבין השידור החוזר. ב-2004–2006, ההצבעות הטלפוניות היו פתוחים למשך עשר דקות. ב-2007–2009, ההצבעות הטלפוניות היו פתוחים למשך חמש עשרה דקות. ב-2010–2011, הקהל הורשה להצביע בזמן ההופעות החיות. מאז 2004, בפתיחת הצבעות הקהל המגישים צועקים "אירופה, התחילו להצביע עכשיו!" ("Europe, start voting now!" ב-2004–2014), "אירופה ואוסטרליה, התחילו להצביע עכשיו!" ("Europe and Australia, start voting now!" ב-2015–2022) ו-"אירופה, אוסטרליה ושאר העולם, התחילו להצביע עכשיו!" ("Europe, Australia, and the rest of the world, start voting now!" ב-2023). בתום תקופת הצבעות הקהל, המגישים מזמינים את הקהל לספור את עשר השניות האחרונות שבסיומם נאמר "אירופה, הפסיקו להצביע עכשיו!" ("Europe, stop voting now!").[4] לא ניתן להצביע בממלכה המאוחדת דרך SMS או דרך האפליקציה בשל חקיקה שיושמה לאחר שערוריית תעריפי הפרימיום לטלפונים בממלכה המאוחדת ב-2007 (אנ').
ה-BBC יצר קשר טלפוני עם חבר השופטים האזורי כדי לבחור את הזוכים ב-1956, ואיגוד השידור האירופי החל מאוחר יותר ליצור קשר עם חבר השופטים של כלל המשתתפים דרך הטלפון (עד מהדורת 1993) ודרך הלוויין (מאז מהדורת 1994).[5]
בכל הכרזה של הצבעה, מנחי האירוויזיון מבקשים ממגיש הנקודות לתת את ההצבעות בצרפתית או באנגלית. במקור, המנחים חזרו על ההצבעה של כל מדינה בשתי השפות, אם כי חזרה זו לא הופיעה בתחרות מאז מהדורת 2004. ב-2006–2015, מגישי הנקודות קראו בקולם רק ציוני 8, 10 ו-12 נקודות. מאז 2016, מגישי הנקודות קראו בקולם רק ציוני 12 נקודות. כמו כן, הכרזה של הצבעת הקהל מתבצעת החל מהמדינה עם הניקוד הנמוך ביותר מהצבעות השופטים עד למדינה עם הניקוד הגבוה ביותר מהצבעות השופטים.
מערכות הצבעה
שנה
נקודות
מערכת הצבעה
1956
(10–1) × 2
שני שופטים מכל מדינה דירגו כל שיר בסולם של 1 עד 10 נקודות.[6]
1957–1961
10–1
עשרה שופטים חילקו 10 נקודות בין השירים האהובים עליהם.
1962
3–1
עשרה שופטים העניקו נקודות לשלושת השירים האהובים עליהם.
1963
5–1
20 שופטים העניקו נקודות לחמשת השירים האהובים עליהם.
1964–1966
5, 3, 1 / 6, 3 / 9
עשרה שופטים חילקו 9 נקודות בשלוש דרכים אפשריות:
אם כל השופטים הצביעו לשיר אחד, אותו שיר קיבל את כלל 9 הנקודות.
אם השופטים הצביעו לשני שירים, שני השירים קיבלו 6 ו-3 נקודות בהתאמה (על פי רוב).
אם השופטים הצביעו לשלושה או יותר שירים, שלושת השירים הראשונים בדירוג קיבלו 5, 3 ו-1 נקודות.
אף חבר שופטים מעולם לא העניק 9 נקודות לשיר בודד. כמו כן, למעט בלגיה במהדורת 1965 (שהעניקה 6 נקודות לממלכה המאוחדת ו-3 נקודות לאיטליה), אף חבר שופטים מעולם לא העניק בשיטת 3–6.
1967–1969
10–1
עשרה שופטים חילקו 10 נקודות בין השירים האהובים עליהם.
1970
עשרה שופטים חילקו 10 נקודות בין השירים האהובים עליהם. הליך שובר שוויון הוגדר לראשונה לאחר השוויון בשנה קודמת לה.
1971–1973
10–2
כל שופט משני שופטים (אחד מעל גיל 25 והשני מתחת לגיל 25, עם הבדל של לפחות 10 שנים בין גיליהם) העניק בין 1 ל-5 נקודות לחמשת השירים האהובים עליו.
1974
10–1
עשרה שופטים חילקו 10 נקודות בין השירים האהובים עליהם.
1975–1996
12, 10, 8–1
בכל המדינות היו לפחות 11 שופטים (שהועלו ל-16 ב-1988) שהעניקו נקודות לעשרת השירים הטובים ביותר שלהם. משנת 1975 עד 1979 הוכרזו הניקודים לפי סדר ביצוע השירים, בעוד שהפורמט העולה של מעבר מ-1–8 נקודות, 10 נקודות ולבסוף 12 נקודות, הוצג רק ב-1980.
1997
חמש מדינות העניקו נקודות דרך הצבעה טלפונית, ו-20 מדינות העניקו נקודות דרך חבר השופטים.[7]
1998–2000
כלל המדינות היו מחויבות להשתמש בהצבעה טלפונית בשביל החלטת הענקת הניקוד. בנסיבות חריגות שבהן הצבעה טלפונית לא הייתה אפשרית כלל (כגון מערכת טלפונית חלשה), הענקת הניקוד התבצעה דרך חבר השופטים.[8][9][10]
2001–2002
כל שדרן היה חופשי לבחור את דרך ההצבעה של כל מדינה (הצבעת הקהל או מערכת 50/50 של חבר שופטים והצבעת הקהל). בנסיבות חריגות שבהן הצבעה טלפונית לא הייתה אפשרית כלל (כגון מערכת טלפונית חלשה), הענקת הניקוד התבצעה דרך חבר השופטים.[11][12]
2003
כל מדינה הצביעה בשיטת הצבעות הקהל. בנסיבות חריגות שבהן הצבעה טלפונית לא הייתה אפשרית כלל (כגון מערכת טלפונית חלשה), הענקת הניקוד התבצעה דרך חבר השופטים.[13]
2004–2008 ו-2009 (חצי גמר)
כל מדינה הצביעה בשיטת הצבעות הקהל. אם לא היה ניתן להשיג את הצבעת הקהל, חבר שופטים של כל מדינה (עם שמונה חברים) היה זמין.
2009 (גמר) ו-2010–2012
כל מדינה משתתפת, למעט סן מרינו, השתמשה גם בהצבעת הקהל וגם בהצבעת השופטים (סן מרינו הצביעה רק דרך חבר השופטים). אם לא היה ניתן להשיג את הצבעת הקהל, רק הצבעת חבר השופטים הייתה נחשבת. אם לא היה ניתן להשיג את הצבעת השופטים, רק הצבעת הקהל הייתה נחשבת. לאחר מכן, הצבעת חבר השופטים והצבעות הקהל מוזגו בשיטת 50/50. אם היה שוויון בין שני שירים, הצבעת הקהל קיבלה עדיפות על הצבעת חבר השופטים.
2013–2015
אותו דבר כמו ב-2009–2012, למעט שוני בשילוב חבר השופטים והצבעת הקהל. במקום להצביע לעשרת הגדולים, ההצבעה הייתה על כלל השירים. לאחר מכן, הצבעת חבר השופטים והצבעת הקהל מוזגו בשיטת 50/50. אם היה שוויון בין שני שירים, הצבעת הקהל קיבלה עדיפות על הצבעת חבר השופטים.[14][15]
2016–2017
(12, 10, 8–1) × 2
הצבעות חבר השופטים והצבעות הקהל הופרדו. תחילה מרכיזים על נקודות חבר השופטים ומאוחר יותר מציגים את נקודות הקהל בשילוב עם הצבעות חבר השופטים.[16]
2018–2022
זהה לזה של 2016–2017, אבל הנקודות של חבר השופטים של מדינה מחושבות כעת באמצעות מודל משקל אקספוננציאלי שנותן משקל רב יותר לשירים בדירוג גבוה יותר ומפחית את ההשפעה של שופט אחד שממקם שיר נמוך בהרבה מדירוג שלו אצל שופטים אחרים.[17]
2023
12, 10, 8–1 (חצי גמר)
(12, 10, 8–1) × 2 (גמר)
הצבעת הקהל הייתה זמינה רק בחצאי הגמר. אם לא ניתן היה לספק את הצבעת הקהל, הצבעות חבר השופטים התקבלו במקומם. הצבעות הקהל וחבר השופטים היו זמינים בגמר. אם לא ניתן היה לספק את הצבעות חבר השופטים, הצבעות הקהל תופיע פעמיים. אם לא ניתן היה לספק את הצבעות הקהל, הצבעה מצטברת תחליף את הצבעות הקהל, ואם גם זה לא ניתן לספק, אז הצבעת חבר השופטים תופיע פעמיים. כמו כן (גם בחצאי הגמר וגם בגמר), הוענק סט נוסף של נקודות דרך הצבעת הקהל ממדינות שלא משתתפות באירוויזיון.[1][2]
מאז אירוויזיון 2004, שבה הופיעה שיטת חצאי הגמר, מדינות שלא העפילו מחצאי הגמר הורשו להצביע בגמר. באירוויזיון 2006, סרביה ומונטנגרו הורשתה להצביע בתחרות על אף שלא השתתפה באותה שנה בעקבות השערורייה בתהליך הבחירה.
בשני חצאי הגמר של מהדורות 2008 ו-2009, תשעת השירים המובילים על פי הצבעות הקהל עלו לגמר, יחד עם שיר המדורג הגבוה ביותר של הצבעות חבר השופטים שלא נמצא בתשעת המקומות הראשונים של הצבעות הקהל. שיטה זו ספגה ביקורת מסוימת, בעיקר ממקדוניה הצפונית (שהופיעה במקום העשירי בהצבעות הקהל בשתי המהדורות, אך לא העפילה לגמר).[18] שיטה זו הוזנחה במהדורת 2010.[19] לכל מדינה משתתפת יש חבר שופטים, המורכב ממספר שונה של אנשים. בשיטה הנהוגה כעת, חבר השופטים מורכב מחמישה אנשי מקצוע מתעשיית המוזיקה שמונו על ידי גופי השידור המשתתפים בתחרות.[20][21]
הציונים הגבוהים ביותר
השיר "A Million Voices" של פולינה גאגארינה (רוסיה, 2015) היה השיר הראשון שקיבל מעל 300 נקודות מבלי לזכות בתחרות (והיחיד בעידן שבו כל מדינה העניקה רק סט נקודות אחד). השיר "Sound of Silence" של דאמי אים (אוסטרליה, 2016) היה השיר הראשון שקיבל מעל 500 נקודות מבלי לזכות בתחרות. השיר "Beautiful Mess" של קריסטיאן קוסטוב (בולגריה, 2017) היה השיר הראשון שקיבל מעל 600 נקודות מבלי לזכות בתחרות. כמו כן, השיר "Amar pelos dois" של סלבדור סובראל (פורטוגל, 2017) היה השיר הראשון שקיבל מעל 750 נקודות.[22]
השיר "Hold Me Closer" של קורניליה יאקובס (שוודה, 2022, חצי גמר 2) היה השיר שזכה לאחוז הגבוה ביותר של הצבעות חבר השופטים המקסימלי שניתן לתת (222 מתוך 240 נקודות - 92.50%). השיר "Stefania" של קאלוש (אוקראינה, 2022, גמר) היה השיר שזכה לאחוז הגבוה ביותר של הצבעות הקהל המקסימלי שניתן לתת (439 מתוך 468 נקודות - 93.80%).[23]
חמשת הזוכים המובילים לפי אחוז מכלל הנקודות לאותה שנה
נוהל שובר שוויון הושם לראשונה לאחר אירוויזיון 1969, שבה צרפת, הולנד, ספרד והממלכה המאוחדת זכו במקום הראשון. ללא מערכת שבירת שוויון באותה תקופה, כל ארבע המדינות הוכרזו כמנצחות משותפות. במחאה לכך, אוסטריה, פינלנד, שוודיה, נורווגיה ופורטוגל לא השתתפו בשנה שאחריה.
בשנת 1991, נוהל שובר השוויון יושם לראשונה כאשר צרפת ושוודיה קיבלו 146 נקודות בתום ההצבעה. באותה תקופה, המדינה המנצחת הוכרזה אם קיבלה יותר 12 נקודות או 10 נקודות מהאחרת (ואם לא, אז שתי המדינות היו מוכרזות כזוכות).[24][25] על אף ששתי המדינות קיבלו מספר שווה של 12 נקודות (ארבע פעמים), שוודיה זכתה במהדורה זו לאחר שקיבלה יותר 10 נקודות (חמש פעמים מול פעמיים). שובר שוויון זה גרם למרווח ההפסד הנמוך ביותר בתחרות.
נוהל שובר השוויון הנוכחי הושם באירוויזיון 2016. בנוהל זה, אם קיים שובר שוויון, המדינה שתופיע יותר גבוה בדירוג תהיה המדינה שקיבלה יותר נקודות מהצבעות הקהל. אם זה לא מתקיים, המדינה שתופיע יותר גבוה בדירוג תהיה המדינה שיותר מדינות הצביעו לה דרך הצבעות הקהל. אם זה לא מתקיים, המדינה שתופיע יותר גבוה בדירוג תהיה המדינה שקיבלה יותר פעמים של נקודות (מ-12 ועד 1). אם גם זה לא מתקיים, המדינה שהופיעה קודם תהיה המדינה שתופיע יותר גבוה בדירוג. נוהל שובר השוויון חל במקור רק על המקומות הראשונים או על קביעת העולים מחצאי הגמר,[26] אם כי מאז 2008 נוהל זה מתקיים על כלל המקומות.[27]
סקירה כללית של חוקי שבירת שוויון
שנה
שימוש
תיאור
1956–1969
—
לא היו חוקים לשבירת שוויון.
1970–1988
קביעת מנצח התחרות
חבר השופטים החליט על הזוכה באמצעות הצבעה פשוטה עבור השיר המועדף עליהם.
1989–2000
המדינה המנצחת בתיקו היא המדינה שקיבלה יותר 12 נקודות ממדינות שונות ולאחר מכן 10 נקודות ממדינות שונות. אם לא ניתן לשבור את השוויון בדרך זו, הזכייה הייתה זכייה משותפת.[28]
2001–2002
קביעת מנצח התחרות והעולים לגמר של המהדורה הבאה
המנצחת בתיקו היא המדינה שקיבלה יותר 12 נקודות ממדינות שונות, ואז 10 נקודות ממדינות שונות, עד ל-1 ממדינות שונות. אם לא ניתן לשבור את השוויון בדרך זו, הזכייה הייתה זכייה משותפת.[29]
2003
קביעת מנצח התחרות
המנצחת בתיקו היא המדינה שיותר מדינות הצביעו לה, ואז המדינה שקיבלה יותר 12 נקודות ממדינות שונות, ואז 10 נקודות ממדינות שונות, עד ל-1 ממדינות שונות. אם לא ניתן לשבור את השוויון בדרך זו, הזכייה הייתה זכייה משותפת.[30]
2004–2006
קביעת מנצח התחרות והעולים לגמר מחצי הגמר
2007
המנצחת בתיקו היא המדינה שיותר מדינות הצביעו לה, ואז המדינה שקיבלה יותר 12 נקודות ממדינות שונות, ואז 10 נקודות ממדינות שונות, עד ל-1 ממדינות שונות. אם לא ניתן לשבור את השוויון בדרך זו, המדינה שהופיעה קודם לכן זוכה בתיקו.[31][32]
2008–2015
קביעת כלל שוברי השוויון
2016–הווה
המנצחת בתיקו היא המדינה שקיבלה יותר נקודות דרך הצבעות הקהל, ואז המדינה שיותר מדינות הצביעו לה דרך הצבעות הקהל, ואז המדינה שקיבלה יותר 12 נקודות בהצבעות הקהל ממדינות שונות, ואז 10 נקודות ממדינות שונות, עד ל-1 ממדינות שונות. אם לא ניתן לשבור את השוויון בדרך זו, המדינה שהופיעה קודם לכן זוכה בתיקו.
ללא נקודות
מדינות שסיימו ללא נקודות בסיכום הסופי ומספר הפעמים עבור כל אחת מהן.
מאחר שכל מדינה משתתפת מעניקה סדרה של קולות העדפה, לפי שיטת הניקוד הנוכחית נדיר ששיר אינו מקבל נקודות כלל. תוצאה של אפס נקודות מעידה כי השיר לא הצליח להגיע לעשרת השירים הפופולריים ביותר בכל מדינה.
על אף שאין מדינה שקיבלה אפס נקודות באירוויזיון הילדים, ב-2005–2015 ו-2020, כל מתמודד התחיל עם 12 נקודות כדי למנוע תוצאה כזאת.[33] למרות הענקה אוטומטית של 12 נקודות, אף מדינה לא סיימה עם 12 נקודות (אך הכי קרוב לסיום עם 12 נקודות הייתה קרואטיה עם 13 נקודות באירוויזיון הילדים 2014). הניקוד הנמוך ביותר באירוויזיון הילדים היה של פולין ולטביה באירוויזיון הילדים 2004 ופולין באירוויזיון הילדים 2003 (כל אחת מהן קיבלה 3 נקודות). כמו כן, מצב שמדינה קיבלה אפס נקודות מכלל הצבעות חבר השופטים התרחשו שלוש פעמים - ב-2018 (ויילס ופורטוגל) ו-2019 (פורטוגל).[34][35]
ב-2003–2007, כל מדינה העניקה 1–8, 10 ו-12 נקודות לעשרה שירים דרך הצבעות הקהל. ב-2005, על אף שלא השתתפה בתחרות, קפריסין הצביעה במהדורה זו. ב-2008–2015, כל מדינה העניקה 1–8, 10 ו-12 נקודות דרך מיזוג בין הצבעות הקהל לבין הצבעות השופטים (למעט אוקראינה ב-2008, שוודיה ב-2009, סן מרינו וסלובניה ב-2014, אוסטרליה וסן מרינו ב-2015 שהצביעו דרך חבר השופטים בלבד). הצבעות הקהל בזמן קיום התחרות הייתה אפשרית ב-2006–2010. ב-15 באוקטובר 2012, איגוד השידור האירופי הכריז על קיומה של חבר שופטי הילדים (Kids Jury) שהורכב מילדים בני 10–15 המייצגים את כל אחת מהמדינות הממשתפות באותה מדורה.[36] פאנל זה בוטל ב-2016, ובמקומו בכל מדינה היה חבר שופטי המבוגרים וחבר שופטי הילדים שהעניק 1–8, 10 ו-12 נקודות לעשרה שירים (כל אחד בנפרד) ופאנל מומחים (שכל מומחה העניק סט של 1–8, 10 ו-12 נקודות לעשרה שירים). כמו כן, הקהל כלל לא הצביע.[37][38] מאז 2017, כל מדינה מעניקה סט של 1–8, 10 ו-12 נקודות, והקהל מעניק נקודות נוספות דרך השיטה היחסית.
הצבעות גאופוליטיות
על אף שניתוח סטטיסטי של התוצאות מ-2001–2005 מצביע על קיומן של הצבעות גאופוליטיות,[39] קיימת מחלוקת לגבי עוצמת השפעתה של תפוצות אתניות, תחושת קרבה אתנית, בריתות פוליטיות או נטייה של מדינות קרובות מבחינה תרבותית בעל טעם מוזיקלי דומה.[40] הדוגמאות הנפוצות ביותר להצבעות גאופוליטיות הן בין קפריסין ליוון, בין מולדובה ורומניה, בין בלארוס ורוסיה, ובין המדינות הנורדיות. עם זאת, עדיין קיימת האפשרות שמדינות יעניקו נקודות לשכנותיהן באופן קבוע, גם אם אינן מושפעים מהצבעות גאופוליטיות (לדוגמה: פינלנד ואסטוניה, גרמניה ופולין, יוון ואלבניה, וכן ארמניה ורוסיה).
