צרפת נטלה חלק בתחרות האירוויזיון כ-65 פעמים החל מהצטרפותה לראשונה ב-1956 והיא נמנית בין שבע מדינות מייסדות התחרות. צרפת נעדרה מהתחרות פעמיים ב-1974 ו-1982, ניצחה חמש פעמים ב-1958, 1960, 1962, 1969 ו-1977 ואירחה את התחרות שלוש פעמים ב-1959, 1961 ו-1978. לאור כל ניצחונותיה, יחד עם לוקסמבורג, בריטניה והולנד, צרפת מדורגת במקום השלישי בטבלת הניצחונות של התחרות עם חמישה ניצחונות.
הנחיית האירוויזיון חייבת להיות בצרפתית, בנוסף לאנגלית.
הישגים
בשנים הראשונות של האירוויזיון צרפת הייתה אחת המדינות הבולטות ביותר. עם זכייתה של איזבל אוברה ב-1962, הייתה צרפת המדינה בעלת מספר הזכיות הגדולה ביותר - שלוש. צרפת החזיקה בשיא עד 1973, בו זכתה אן מארי דוד בייצגה את לוקסמבורג. בשלב זה היו צרפת ולוקסמבורג בתיקו במספר הניצחונות - כל אחת מהן זכתה ארבע פעמים.
ב-1977 עם השיר L'oiseau et l'enfant, בביצוע מארי מרים.
כמו כן הגיעה צרפת למקום השני ארבע פעמים מתוכן שתיים בשובר שוויון (אחת במקום הראשון ב - 1991 אבל הפסידה לשוודיה והשנייה במקום השני בתיקו עם אירלנד ואירלנד הפסידה), לשלישי שבע פעמים, לרביעי שבע פעמים ולחמישי פעמיים.
צרפת וחמש הגדולות
מהתחרות ב-1998, ישנן ארבע מדינות מסוימות שמעפילות אוטומטית לגמר התחרות בלי קשר למיקומן בתחרות בשנה הקודמת. הן הרוויחו מעמדן עקב היותן התורם הכלכלי הגדול ביותר של התחרות מטעם איגוד השידור האירופי. מדינות אלה הן ספרד, גרמניה, בריטניה, צרפת והחל מהתחרות ב-2011, כאשר איטליה שבה לתחרות לאחר כ-13 שנות היעדרות, גם איטליה. בשל מעמדן הבלתי פגיע בתחרות, הן היו ידועות בשם "ארבע הגדולות", וכשאיטליה הצטרפה אליהן הן ידועות בשם "חמש הגדולות". המפקח של התחרות, סוונטה סטוקסליוס, אמר לכתבים בפגישה עם "OGAE" סרביה, כי אם איטליה תשוב לתחרות בעתיד היא תעפיל ישירות לגמר ותהווה חלק מ"חמש הגדולות", וכך היה כאשר היא שבה לתחרות.[3] ב-2009, דווח כי "ארבע הגדולות" עלולות לאבד את מעמדן הבלתי פגיע בתחרות וכי הן יצטרכו להתחרות בחצאי-הגמר של התחרות כמו כל שאר המדינות. עם זאת, הדבר לא התרחש, ו"ארבע הגדולות" שמרו על מעמדן הבלתי פגיע בתחרות.
היעדרותה הראשונה נרשמה ב-1974, כאשר לאחר בחירת השיר והאמן שיתחרו עבור צרפת בתחרות, צרפת פרשה בפתאומיות מהתחרות עקב פטירתו של נשיא צרפת, ז'ורז' פומפידו, בשבוע התחרות. אם צרפת הייתה מתחרה בתחרות באותה שנה, היא הייתה מיוצגת על ידי הזמרת הצרפתייה דני עם השיר "La vie à vingt-cinq ans". בעקבות מותו של נשיא צרפת, נבצרה האפשרות מהזמרת הצרפתייה אן-מארי דוד, אשר ניצחה בתחרות בשנה הקודמת עבור לוקסמבורג, להגיע לתחרות שהתקיימה באותה השנה על מנת להעניק למנצחת התחרות את הפרס. צרפת הקליטה ושידרה את התחרות שבוע לאחר מכן.
היעדרותה השנייה והאחרונה נרשמה ב-1982. בנובמבר1981, רשות השידור הצרפתית סירבה בתוקף לשלוח נציג לאירוויזיון 1982. מנכ"ל רשות השידור הצרפתית פייר בוטיילר אמר כי "היעדר הכישרון ובינוניותם של השירים הם מטרד. תחרות האירוויזיון היא אנדרטה לאיוולת". עקב תגובתה הציבורית של רשות השידור הצרפתית לפרוש מתפקיד בחירת הנציג והשיר לתחרות, בשנה שלאחר מכן רשות השידור הצרפתית, France 2, לקחה על עצמה את תפקיד בחירת הנציג והשיר שיתחרו עבור צרפת בתחרות.
השירים שייצגו את צרפת באירוויזיון
שורה בצהוב מסמלת ניצחון של המתמודדת באותה תחרות שורה באפור מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השני שורה בחום מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השלישי שורה באדום מסמלת תחרות בה המתמודדת דורגה במקום האחרון שורה בירוק-זית מסמלת תחרות ממנה המתמודדת פרשה או שלא השתתפה לאחר שכבר נבחר שיר
^לאחר ניצחונה של צרפת ב-1962, בחרה צרפת שלא לארח בשטחה את התחרות בשנה הבאה משום שאירחה את התחרות פעמיים בארבע השנים הקודמות ובחרה שלא להשקיע את המאמצים והכסף הדרושים לאירוח התחרות. במקומה, אירחה בריטניה את התחרות.