PROFILBARU.COM

ג'וזף מרטין דנקס
Joseph Martin Danks
לידה	17 ביוני 1962 (בן 62); ביי סיטי (אנ'), מישיגן, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית

ג'וזף מרטין דנקס (באנגלית: Joseph Martin Danks, נולד ב-17 ביוני 1962) הוא רוצח סדרתי ורוצח המונים אמריקאי אשר רצח לפחות שישה מחוסרי בית במהלך שנת 1987 בשכונת קוריאה טאון (אנ') שבלוס אנג'לס^[1], רציחות שבגינן הורשע ונידון למאסר עולם במתקן העונשין של קליפורניה (אנ') בטהצ'פי (אנ'), אולם לאחר שרצח גם את שותפו לתא, וולטר הולט בן השישים ושבע^[2], נשפט בשנית ונידון למוות ב-1990, וכיום הוא ממתין לביצוע גזר דינו באגף המוצאים להורג של בית הסוהר סן קוונטין.

ביוגרפיה

ג'וזף מרטין דנקס נולד ב-17 ביוני 1962 בביי סיטי (אנ'), מישיגן, ארצות הברית, לאדוארד וייט בן הארבעים ושתיים, בנו של יזם מצליח ואמיד, ונערה בת שבע עשרה בשם קארן, אשר שימשה בתור המטפלת של ילדיו הקודמים מאישה אחרת. על אף עושרה היחסי של המשפחה גדלו ג'וזף ואחיו החורגים בתנאי עוני ירודים בעקבות התמכרותו של אביהם לאלכוהול וסמים. אמו של דנקס סבלה אף היא מאלכוהוליזם ונהגה לשתות לשכרה במהלך היריונה, דבר שהוביל ללידתו המוקדמת כפג כחודשיים בטרם עת, לפיכך כאשר נולד שקל רק כשני קילוגרמים ונאלץ לשהות באינקובטור במשך ארבעה שבועות.

לאורך שנותיו המוקדמות המשיכו הוריו להשתמש בסמים וניסו להימנע ממנו על מנת שלא יצטרכו לטפל בו, כך שאחותו הגדולה החורגת הייתה זו שדאגה לצרכיו. לדברי אם הבית, אשר טיפלה גם היא בדנקס מעת לעת, מצאה אותו נעול בתוך מגירה בשני מקרים לפחות, וכמו כן הבחינה כי הוריו נהגו לתת לו סמי הרגעה כדי להרדימו כך שלא יבכה. בראשית שנת 1964 התפרץ ריב אלים בין הוריו שבסופו שבר אדוארד את אפה של קארן, והלה עזבה את ביתם לאלתר.

כעבור שנה הכירה קארן אדם בשם לירוי דנקס והשניים נישאו ב-1966. לאחר שאימצו את דנקס עזבה משפחתם את המדינה ועברה לדקוטה הדרומית למשך שבעה חודשים, לפני שעברה בשנית לויומינג. במהלך אותן שנים נולדו להם שני בנים נוספים, אחיו הקטנים החורגים של דנקס. לאחר לידתו של האחרון מביניהם החלו להתפתח תגרות וריבים בין בני הזוג, ולירוי עזב את המשפחה באחרית שנת 1970, כאשר אמו של דנקס התחתנה עם גבר אחר בשם ג'ין ואלס^[3].

המשפחה שבה להתגורר בביי סיטי ב-1976 ודנקס חזר לדבר עם אחיו החורגים, אשר החלו להתנסות בסמים מסוג קנאביס, אל אס די ופנציקלידין, ועברו להתגורר בקרוואן רעוע יחד עם אביהם, לאחר שהלה איבד את כל הונו בעקבות אורח החיים הבזבזני שאימץ. כעבור שנה נקלע דנקס לשתי תאונות דרכים נפרדות בפרק זמן של מספר חודשים, שכתוצאה מאחת מהן סבל פגיעה חמורה בראשו. על אף שעבר שיקום מוצלח החל לסבול מסימנים שהעידו על התעוררותה של מחלת נפש. בחודשים הבאים נעצר במקסיקו באשמת החזקת סמים, אולם הצליח להיחלץ מעונש מאסר לאחר שעלה בידו לשלם את הקנס שהוטל עליו. כאשר שמע אביו החורג אודות התקרית אסר עליו לשוב לקרוואן בו התגוררו אביו ואחיו החורגים, אשר נעצרו אף הם מעת לעת בגין אישומים שונים.

בשנה החולפת נשר דנקס מבית הספר ועזב את ביתו למשך מספר חודשים, במהלכם אימץ אורח חיים נוודי וטייל בסביבת המדינות השכנות על ידי תפיסת טרמפים. מצבו הנפשי התדרדר במהירות והוא החל להראות סימנים מקדימים המעידים על סכיזופרניה, פסיכוזה והיפוכונדריה. לעיתים קרובות נהג להזיז רהיטים ברחבי ביתו ללא כל צורך או לחבל בחוטי החשמל שבתוך הקירות משום שחשש כי דמות כלשהי צופה בו מתוך הטלוויזיה. כמו כן האשים את בני משפחתו בכך שניסו להרעילו וסירב לאכול כל סוג של מזון אשר הוכן בתוך ביתם, אלא אם כן שטף ביסודיות את הכלים והתשמישים עליהם הוגש קודם לכן. כמו כן ייתכן כי סבל מהזיות אודיטוריות, שכן טען כי יצר קשר עם סבו וסבתו אשר נפטרו זה מכבר. הוא סירב לקבל כל טיפול רפואי מאחר שלטענתו התמכרות לסמים הייתה בעיניו דבר נורמלי בחברה האנושית, כאשר הדוגמה הטובה ביותר לכך היא של נשיא ארצות הברית דאז רונלד רייגן, אשר לראייתו נהג לכאורה לעשן כמויות אדירות של קנאביס מדי יום. מאחר שהיה מובטל נאלץ דנקס לחיות על כסף שקיבל מידי אמו, אותה האשים בכך שעסקה בהדפסת כסף מזויף יחד עם דודתו, ואף איים לדווח אודות פשעיה למשטרה. בזמנו הפנוי נהג דנקס להתרועע עם מחוסרי בית שונים, ובמרוצת השנים הפסיק לדאוג למראהו החיצוני והפך למלוכלך ומוזנח.

התדרדרות בריאותו הנפשית של דנקס הגיעה לשיאה באחרית שנת 1982, אז הופיע בבית ספר יסודי בניו ג'רזי כשהוא עירום למחצה ולבוש בבגדים קרועים ומטונפים. הוא נעצר במהרה ונלקח לתחנת המשטרה אך שוחרר משום שלא הועלו כנגדו שום אישומים, ושב חזרה למישיגן. עם חזרתו התלונן כי סבל מחזיונות ונעצר בשנית בגין מספר עבירות מינוריות, אולם לא נאסר אלא אושפז בכפייה בבית חולים פסיכיאטרי, ממנו ברח כעבור שבועיים. הוא אותר בפלורידה לאחר מספר ימים והושב חזרה למוסד הרפואי בו נותר עד לראשית שנת 1984.

עם סיום טיפולו בבית החולים שוחרר דנקס ושב להתגורר עם אמו. באותה העת חזר לדבר עם אביו החורג, לירוי דנקס, אשר עבד בתור נהג משאית והציע לו משרה בניסיון לחדש את היחסים ביניהם. מצבו הנפשי של דנקס, עם זאת, שב להתדרדר בראשית שנת 1985, כאשר הפעם החל להציג סממנים מיזנתרופיים. הוא סירב לבקר במקומות ציבוריים ובייחוד לא במסעדות מזון מהיר בדרישה כי אביו ירכוש עבורו את האוכל בעצמו ויביא אותו למשאית שמתוכה עבד, וכמו כן טען כי ישות אלמונית ומרושעת החלה לרדוף אחריו. לא חלף זמן רב בטרם עזב את אביו ושב חזרה לנדודיו ברחבי ארצות הברית. הוא עבר להתגורר במשך מספר חודשים יחד עם אחיו החורג, פיטר, אולם הלה השתחרר מבית הסוהר כשנתיים קודם לכן והפך לעד יהוה, דבר שיצר מריבות בין השניים והוביל לעזיבתו של דנקס.

דנקס נעצר ביוני 1986 כשברשותו שוטגאן מנוסר בו החזיק שלא כדין, עבירה שבגינה הורשע ונשלח לבית הכלא המחוזי. במהלך מאסרו החל להפגין סימנים המעידים על הפרעה טורדנית-כפייתית אשר התבטאו בניקיון אובססיבי של תאו מספר פעמים ביום. בספטמבר אותה שנה, כשהוא עדיין כלוא בשל אישומי הנשק, הודה באשמת מספר אישומים נוספים בגין גנבה, ונידון לחמש שנות מאסר על-תנאי. לאחר שחרורו מבין כותלי בית הסוהר באחרית אותה שנה עזב את המדינה ונסע ללוס אנג'לס, קליפורניה.

הרציחות

עם הגעתו ללוס אנג'לס החל דנקס לרצוח מחוסרי בית שונים בהם נתקל ברחבי שכונת קוריאה טאון (אנ'), כאשר המודוס אופרנדי לפיו פעל היה כרוך בדקירת קורבנותיו בגבם בחוזקה רבה והימלטות מזירת הפשע^[4].

האדם הראשון שרצח היה כריסטופר מייקל פורסבלייד בן הארבעים, בו פגש ב-6 בינואר 1987 ברחוב ורמונט אבניו (אנ'). כעבור שמונה ימים ביצע רצח כפול לאחר שדקר למוות את אייזק דייוויס בן החמישים ושמונה וכעבור פחות משלוש שעות גם את ג'ון צ'ארלס קובל בן החמישים וחמש. כעבור יומיים רצח אלמוני לא מזוהה שנאמד להיות בן כארבעים ושלוש^[5].

מעטה הסודיות של דנקס דעך לאחר שכעבור יום תקף את אלמונד לורד בן השישים וארבע אשר נאבק בו בפראות והצליח להימלט, בטרם מסר תיעוד מפורט אודות דנקס לידי המשטרה, אשר סייע רבות בבניית קלסתרון של פניו. קורבן נוסף שהצליח לחמוק מבין ידיו היה ג'יימס ליונס בן החמישים ושמונה אשר פגש בדנקס ב-20 בינואר. הלה דקר אותו מספר פעמים אך הוא שרד את פציעותיו.

מספר שעות לאחר שניסה לרצוח את ליונס רצח דנקס מחוסר בית נוסף בשנות החמישים לחייו שזהותו מעולם לא התבררה. היה זה הרצח היחיד אשר נצפה בידי עד, אשר רדף אחרי דנקס לאורך מספר בניינים בטרם נעצר ודיווח על כך למשטרה.

מעצר

בעזרת סיועם של שני מחוסרי הבית אשר נמלטו מידיו של דנקס וכן העד הבודד אשר חזה ברצח האחרון שביצע, הצליחה המשטרה לעלות על עקבותיו ובבוקר ה-20 בינואר לכדה אותו לאחר שנכנע ללא כל התנגדות. לפני כן ניסה דנקס להיפטר מכלי הנשק בעזרתו ביצע את הרציחות, סכין מטבח, אותה עטף בנייר עיתון בטרם זרק אותה, על אף שנמצאה מאוחר יותר במהלך חיפושי המשטרה^[6].

בראשית חקירתו ויתר דנקס על זכויות מירנדה להן היה זכאי והודה ישירות בששת הרציחות. הראייה המרכזית אשר שימשה נגדו, מלבד הודאתו, הייתה הסכין בה השתמש כדי לרצוח את קורבנותיו, שאורכה ורוחבה התאימו לעומק הפציעות שנמדדו בגופות הקורבנות. לאחר מעצרו שוחרר כריסטופר ג'ון ריגל בן השלושים וארבע אשר הפך לחשוד אפשרי בגין הרציחות והוחזק במשמורת במשך מספר ימים.

בהמשך חקירתו הודה דנקס ברצח נוסף, לכאורה, אותו המשטרה לא הצליחה לאמת, של אדם בשם אדווין טרוחילו אותו דקר למוות בסנטה מוניקה בשעה שחווה התקף זעם ביום חג המולד לאחר שלא הורשה לישון בבית מחסה לדרי רחוב בשל צפיפות יתר. בנוסף, טען כי המניע שהוביל אותו לרצוח את שאר קורבנותיו היה תחושת איבה שחש כלפי ”בטלנים מלוכלכים ומטונפים”.

משפט

משפט בגין רציחות מחוסרי הבית

בראשית המשפט במרץ 1988 התבקש דנקס לקבל הסדר טיעון שהוצע מטעם הפרקליטות, במהלכו יודה באשמה בתמורה לכך שהתביעה לא תדרוש את עונש המוות עבורו, אך סירב. לאורך ההליכים נותר עצור בבית הכלא המחוזי והחל להפגין סימנים של פרנויה קיצונית אשר הובילו אותו לפתח חששות כנגד סגל הסוהרים. תחילה התלונן כי המזון שהוגש לו הורעל, ובהמשך טען כי הידוענים ברט ריינולדס וג'וני קרסון שהו יחד עמו בתאו ועשו את צורכיהם בתוך מזונו. כמו כן האשים את הנהלת הכלא בהפעלת מניפולציות פסיכולוגיות נגדו באמצעות שידור מוזיקה דרך מצלמות האבטחה של המוסד. הפרעותיו הטורדניות נמשכו אף הן באותה העת, ודנקס נהג לסדר את תאו בקפדנות ולצחצח את שיניו עד כעשר פעמים ביום. במהלך אחד משימועיו המשפטיים תקף את עורך דינו בעזרת מברשת שיניים אליה חיבר סכיני גילוח, אך פצע אותו רק באופן שטחי.

באחרית אותה שנה הסכים דנקס לקבל את הסדר הטיעון של הפרקליטות בעצת עורך דינו. הוא הודה באשמת ששת הרציחות ונידון למאסר עולם עם אפשרות לשחרור מוקדם לאחר כ-156 שנים^[7]. בשל מצבו הנפשי הרעוע הועבר תחילה לבית החולים המדיני אטאסקדרו (אנ') בו שהה בין יוני 1989 למרץ 1990. בזמן שהותו במקום אובחן כסובל מסכיזופרניה פרנואידית וכן מהפרעת אישיות אנטיסוציאלית, ומנת המשכל שלו הוערכה בכ-106. בנוסף עבר סדרה של בדיקות נוירולוגיות על מנת להעריך האם נמצאה ציסטה במוחו, אשר השיבו תוצאות שליליות. בתום הטיפול השתפר מצבו הנפשי וב-23 באוגוסט אותה שנה הועבר למתקן העונשין של קליפורניה בטהפצ'י.

משפט בגין רצח האסיר

מספר חודשים לאחר חזרתו לבית הסוהר לשם המשך ריצוי מאסרו, בשעה 01:00 לפנות בוקר ב-21 בספטמבר 1990, עורר דנקס את תשומת ליבם של הסוהרים לאחר שטען כי רצח את שותפו לתא. כאשר נכנסו פנימה כדי לבדוק את אמיתות דבריו מצאו את גופתו של וולטר הולט בן השישים ושבע. מאוחר יותר בהמשך אותו הבוקר טען דנקס בחקירתו כי חנק את הולט למוות בעזרת חבל שהכין מסדיני מיטתו מספר שעות לאחר שהלה הועבר לראשונה לתאו. הסיבה לרצח, לדבריו, הייתה משום שעד כה נותר בתא לבדו וכעת נאלץ לחלוק אותו עם אדם נוסף. כמו כן טען כי שמע קולות אלוהיים אשר ציוו עליו לרצוח את הולט, אולם חוקריו לא האמינו לכך והוא הואשם ברצח מדרגה ראשונה.

בזמן שהמתין למשפטו דקר דנקס אסיר נוסף במהלך בדיקה גופנית לחיפוש אחר כלי נשק שנערכה באגף בו שהה. הוא המתין עד שאזיקיו הוסרו ואז זינק על האסיר, דוקר אותו בראשו בעזרת חתיכת מתכת חדה. כמה סכינים מאולתרות נמצאו בתאו במספר פשיטות שונות שנערכו בשבועות הבאים. בנוסף ניסה לתקוף סוהר ולשפוך כוס של קפה רותח על פניו, ובאחד משימועיו המשפטיים דקר את עורך דינו בעזרת כבל מתכתי חד שהצליח להבריח לתוך בית המשפט.

דנקס הודה באישום הרצח נגדו ב-2 באפריל 1993 ונידון למוות. בהצהרתו האחרונה לא הביע כל חרטה עבור מעשיו וטען כי בעצם הריגתו של הולט ביצע את ”עבודת האל”. בנוסף איים על השופט ועל צוות הפרקליטות, ואמר לחבר המושבעים כי הוא מברך בידיים פתוחות את דבר הוצאתו להורג^[8].

מאסר

בתום משפטו וקבלת גזר הדין הועבר דנקס לאגף המוצאים להורג של בית הסוהר סן קוונטין בקליפורניה, בו הוא שוהה כיום. במרוצת השנים התדרדר מצבו הנפשי שוב, והוא נהג להתלונן לעיתים תכופות אודות הזיות מהן סבל וכן מכאב שנגרם לדבריו בשל נשיכות של חולדות, על אף שלא נמצאו כל עדויות להימצאותם של מכרסמים בתאו. בנוסף החל לסבול מאינסומניה אשר הותירה אותו ער במשך רוב שעות הלילה תוך כדי שהוא צורח בחוזקה ומונע משאר האסירים לישון. מעת לעת תקף את סגל הסוהרים, ונהג להטיל עליהם את מימיו. על אף הפרעותיו ההתנהגותיות לא קיבל דנקס כל טיפול רפואי עד ל-2011.

עורכי דינו של דנקס הגישו ערעור כנגד גזר דינו ב-2004 בטענה כי שניים מהמושבעים במשפטו פנו להתייעץ עם אנשי דת מהכנסייה אליהם השתייכו בנוגע להמשך התנהלותם המקצועית, עבירה אסורה על פי חוק היות שנאסר על מושבעים להוציא כל מידע הנוגע למשפט מחוץ לכותלי בית הדין בו הוא מתנהל^[9]. על אף זאת, הערעור נדחה^[10]. משפחתו של דנקס הגישה ערעור נוסף ב-2012 בו ביקשה כי עונש המוות שקיבל יבוטל ויוחלף בטיפול רפואי עבור החולי הנפשי ממנו סבל, אולם ההחלטה הסופית בעניין טרם התקבלה^[11].