קְלַסְתֵּרוֹן (לעיתים גם: קלסתרן או קלסטרון) הוא הצגה גרפית של זיכרון של פני אדם. השימוש העיקרי שלו הוא בחקירה משטרתית, כאשר יש עד שראה אדם החשוד בעבירה וזהות החשוד אינה ידועה. ידוע כי קלסתרונים הורכבו לפני מאות שנים, אך שימוש רחב בהם החל בשנות החמישים עם פיתוח כלים המאפשרים בניית קלסתרון ללא צורך בציור. קלסתרון יורכב בדרך כלל כאשר נחקרת עבירה חמורה, מכיוון שההרכבה והשימוש בקלסתרון בחקירה צורכים זמן רב יחסית.
היסטוריה של הזיהוי הגופני
לאונרדו דה וינצ'י פיתח שיטה מדעית לזיהוי דיוקן פניו של אדם לאחר מבט אחד. לפי שיטתו, שפורטה בספרו Trattato Della Pittura, בפרק 189, יש להסתכל בשפתיים, בסנטר ובמצח, כי אלה נקודות בולטות ובעלות ייחוד, שניתן לזכור אותן לשם זיהוי מאוחר יותר. בשנת 1840 קבע הסטטיסטיקאי והסוציולוג הבלגי אדולף קֶטְלֵה (Adolphe Quetelet) שאין אדם אחד זהה לאחר, ולכל אדם תכונות חיצוניות אופייניות לו ושונות מהאחרים[1]. על בסיס התאוריה הזאת יצר הצרפתי אלפונס ברטיון (Bertillon) שיטת זיהוי המבוססת על מדידת הראש, האוזניים, הרגליים, החזה והגובה הכללי, הקרויה על שמו ברטיונאז'.
מבנה הקלסתרון
קלסתרון מורכב באמצעות תוכנה או על ידי צייר. שיטת ההרכבה תלויה במדיניות המשטרה במקום שבו בוצעה העבירה, בזמינות צייר או מחשב וכן בחומרת העבירה. ה-FBI של ארצות הברית נוהג להרכיב את הקלסתרון על ידי צייר, אך משטרות רבות שם משתמשות בתוכנה, במיוחד ב-FACETTE.
בתהליך הרכבת קלסתרון מתאר העד את האדם שראה למרכיב הקלסתרון, שבונה אותו בהתאם. תהליך זה הוא קשה מאחר שהזיכרון אינו מושלם ואף מטעה, לעיתים. כמו כן קשה לתאר צורות גרפיות במילים. אחרי הרכבת הקלסתרון, יש מספר דרכים להמשך העבודה איתו לקידום החקירה:
