היישוב הוקם לראשונה ביולי 1955 כמושב שיתופי על ידי גרעין של בני הארץ בלתי מפלגתיים בני חקלאים מאזור ראשון לציון ובאר יעקב[4]. היישוב עסק בגידול בקר, והתושבים התייחסו לתפקיד הבוקרים בצורה רומנטית ובמקום נתלו שלטים: "מסבאה", "באר" ו-"שריף".[5]. במקום היו זוג אחד, בחורים ומעט בחורות.
במקום התעוררו קשיים חברתיים קשים, לפי גרסה אחת בגלל פיצול לשתי קבוצות יריבות, ולפי גרסה אחרת בגלל שלטון יחיד של אחד החברים. על כל פנים, רוב החברים עזבו ונשארו רק 13 מהם. ב-10 באוקטובר 1956 הודיעו 9 מהם להנהלת החבל שהם מסתלקים מהמקום ומאחריותם עליו. בעקבות זאת הוחלט בסוכנות להעביר את המקום לידי השומר הצעיר[6], שתבעו לקבל את המקום. ארבעת החברים שנותרו לא ויתרו, וניסו להביא גרעין אחר השייך לתנועת חירות. כעבור כשבוע, 10 אנשים מתנועת החירות נכנסו למקום ללא רשות המחלקה להתיישבות, הם פונו לבסוף בהתערבות המשטרה, ובו ביום נמסר המקום לגרעין של השומר הצעיר[7]. גרעין הקבע של השומר הצעיר עלה על הקרקע ב-11 באוגוסט1957.
כלכלה
כלכלת הקיבוץ נשענת בעיקר על חקלאות, ומתחלקת לענפים אחדים: גידולי שדה ומטעים" לקיבוץ ענף גידולי שדה גדול מאוד, שכולל גידולי פלחה כגון חיטה וחמצה, וגידולי שלחין, כגון כותנה.
גידולי השדה מתפרסים על שטחים נרחבים (מעל 10,000 דונם) ומהווים חלק מכלכלת הקיבוץ. בנוסף לגידולי השדה, לקיבוץ גם פרדסים וכרמי זיתים.
גידול בקר
ענף הבקר הוא חלק בלתי נפרד מהקיבוץ עוד מראשית דרכו. לקיבוץ עדר בקר גדול בן כ-700 אמהות הרועה בשטחי המרעה המקיפים את הקיבוץ ומתפרסים על פני עשרות אלפי דונמים.
בנוסף לעדר הבקר במרעה ישנה גם מפטמה.
שמן זית
בקיבוץ נמצא בית בד המפיק שמן זית באיכות גבוהה מהזיתים מכרמי הקיבוץ וממגדלים נוספים.
מפעל "גניר"
לקיבוץ מפעל משותף עם קיבוץ גת, בשם "גניר" המייצר מיצים טבעיים ומוצרי פרי שונים לשוק המקומי ולייצוא. בשוק המקומי נמכרים המיצים תחת המותג "פרימור" אשר הוקם ביחד עם גת, וב-2007 נכנס לשותפות גם קיבוץ גן שמואל. המפעל הווה את מקור ההכנסה העיקרי של הקיבוץ.
בנוסף לענפי החקלאות והייצור, בקיבוץ קיימים גם מספר ענפי שירות הנותנים שירות לתושבי הקיבוץ והסביבה כגון מוסך וכלבו (מינימרקט).
בקיבוץ נמצא מוזיאון משה שק, גלריה לאמנות להנצחת הפסל הישראלי משה שק, שהעביר בקיבוץ את מרבית שנותיו
