המושב הוקם ביום שישי, כ"ח ניסן תרצ"ז, 9 באפריל 1937[3][4], בעצם מאורעות 1936–1939, כישוב חומה ומגדל ונקרא על שמו של יוסף אהרונוביץ'. המייסדים, ארגוני הצפון א', ב' יצאו יחד עם עוזריהם בשיירה מקיבוץ גשר אל קרקע שנרכשה על ידי הקרן הקיימת, באזור החיבור בין עמק בית שאן ויישובי עמק הירדן[5]. בתקופה הראשונה לוו המתיישבים בנוטרים. במאי 1937 נורו יריות על אנשי בית יוסף שיצאו לשדות ובחילופי אש נהרג אחד התוקפים[6]. בעקבות זאת נערכה סולחה בין אנשי בית יוסף לערביי הסביבה[7]. בינואר 1938 נורו שוב יריות על בית יוסף[8].
בחגיגות חמש שנים ליישוב נחנך בית ציבורי בו שכן גן ילדים, בית ספר וספרייה[9].
לאחר הקמת מדינת ישראל הופגז המושב במשך שלושה ימים. לא היו נפגעים בנפש אולם מבנה הציבור נפגע ונותר על תילו נטוש ומוזנח. שיירת משוריינים התקרבה למקום אך כוחות ה"הגנה" הדפו אותה[10]. בנובמבר 1948 הופגז המושב שוב[11]. ביוני 1949 נפגעו שדות המושב בשריפה גדולה[12]. במאי 1950 חגג המושב בר מצווה להווסדו[13].
עוד לפני מלחמת העצמאות התחלפו התושבים במושב. לקראת המלחמה עצמה פונו המשפחות, חלק מהמשפחות עברו למושב בוסתן הגליל וחלקן לאגודה החקלאית נהריה, ורק מעטים חזרו אחרי המלחמה. בתחילת 1951 עמדו 32 צריפים ריקים בהמתנה למתיישבים חדשים[14]. בסוף 1952 היו במושב בעיקר עולים מכורדיסטן ומעיראק. רוב הסובוטניקים עזבו אותה ורק מעטים מהם נותרו בה[15].
לקריאה נוספת
בית יוסף: סיפור שלא סופר: מאת דוד לבקוביץ, הוצאת צ'ריקובר, 2002
