המושב הוקם בשנת 1952 על ידי ארגון "הפועל המזרחי", האחרון מבין שלושת יישובי ביכורה: רוויה, שדי תרומות ורחוב. רוויה כונתה פרונה ב', על שם הכפר הערבי פרונה (תל רחוב הסמוך). תחילה יושבו במקום כ-20 מעולי כורדיסטן ממעברת זרעין. אולם בהיעדר מתיישבים נוספים, הם נדרשו לעבור לשדה תרומות או בית שאן ולאחר שלושה חודשים שבהם המושב נותר ריק נכנסו אליו באוגוסט 1954 עולים ממרוקו שהובאו ישר מהאנייה[3][4]. תוכנן להביא למקום 50 משפחות מעולי מרוקו, אולם 11 משפחות סירבו לצאת לדרך ועוד 14 משפחות סירבו לרדת במקום והושבו באותו יום לשער העלייה[5]. בתחילה בקשו בארגון הפועל המזרחי לפנות את המתיישבים ממרוקו, שכן המקום יועד על ידיהם לגרעין מג'רבה[6], אולם לאחר מספר ימים הוסכם שעולי מרוקו יישארו במקום[7]. בהמשך אוגוסט 1954 נשלחו למושב עוד מעולי מרוקו כדי להשלימו ל-60 משפחות[8]. בפברואר 1956 חובר המושב לרשת החשמל הארצית[9].
שמו הנוכחי ניתן בראשית 1953 ונגזר משפע המים באזור ומעיין עין רוויה הסמוך[10].
עם בוא העלייה של יהודי אתיופיה בשנות ה-90 קלט המושב חלק מהעולים.
