עשרים ושתיים אנדרטאות הוקמו בירושלים בעקבות מלחמת ששת הימים.[1][2][3] האנדרטאות, כמעט כולן ישראליות, ממלאות את התפקיד של הנצחת המערכה שניטשה בעיר ושל הנצחת גבורת הלוחמים שהשתתפו בה וההקרבה של נופליה. מספרן הרב של האנדרטאות מבטא את המקום החשוב שתפסה המערכה בחיי העיר, את תוצאותיה הדרמטיות ואת המחיר הכבד בחיי אדם ששילמה ישראל במהלכה.
אתר ההנצחה בגבעת התחמושת מנציח את המערכה כולה. יתר האנדרטאות, למעט אחת, ממוקדות בהנצחת הנופלים בקרבות והן קטנות בהרבה. אלו הן אנדרטאות קבוצתיות ואנדרטאות לחיילים בודדים. הן הוקמו במסגרת מהלכים מכוונים של גופים ציבוריים כמו גם ביוזמה מקומית של אנשים מעטים.
שלוש חטיבות צה"ל השתתפו במערכה על ירושלים במלחמת ששת הימים: חטיבת הצנחנים 55, חטיבת ירושלים וחטיבת הראל, ועמן פעלו יחידות טנקים מגדוד השריון של פיקוד המרכז (לסיפור המערכה כולה ראו בערך הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים).
האנדרטאות הראשונות למלחמה ולנופליה הוקמו בעיר תוך כדי המערכה ומיד לאחריה. חלק מחיילי היחידות הלוחמות ביקשו להקים יד לחבריהם שנהרגו והקימו באתרי הקרבות אנדרטאות מאולתרות, עשויות אבנים, כלי נשק וציוד וחומרים אחרים ונושאות כתובות שנכתבו ביד.[4]
בשנה שלאחר המלחמה נרתמו יחד למאמץ משולב המחלקה להנצחת החייל במשרד הביטחון ועיריית ירושלים לשם הקמת אנדרטאות לנופלים לפי דגם אחיד. לשם כך הוקמה ועדה ציבורית שהיו בה גם נציגים ללוחמים בעיר. אנדרטאות אלו הוקדשו להנצחת קבוצות של נופלים לפי מוקד גאוגרפי ולפי השתייכות חטיבתית, לשלוש החטיבות שהשתתפו בקרבות בעיר. האתרים לאנדרטאות אלו נבחרו בין מוקדי הקרבות השונים בעיר ובמידת האפשר על בסיס האנדרטאות המאולתרות שכבר התקיימו בשטח.[5] כך הוקמו ארבע אנדרטאות לנופלי חטיבת הצנחנים 55, ארבע אנדרטאות לנופלי חטיבת ירושלים, אנדרטה אחת לנופלי חטיבת הראל ואנדרטה לטייס חיל האוויר שמטוסו הופל בדרום העיר. רוב האנדרטאות הקבוצתיות למלחמה בעיר הן פרי מהלך זה.
עשר האנדרטאות עוצבו כל אחת כלוח אבן רחב, שהוצב אנכית על גבי גל של אבנים מקומיות. בראש הלוח נחקק סמל החטיבה הנוגעת בדבר (או סמל חיל האוויר, באנדרטה לטייס) ומתחתיו שמות הנופלים מהחטיבה באותו מוקד קרב. מתחת לשמות תוארו הנסיבות שבהן נהרגו החללים, באופן שנתן את ההקשר ההיסטורי לנפילתם ביחס למערכה כולה. בשולי לוחות האנדרטה נחקקה הכתובת "ירושלים, אייר תשכ"ז".[6] מסביב לכל לוח זיכרון הוקמה גינת נוי קטנה. עשר האנדרטאות נחנכו ב-1 במאי 1968, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.[7]
בשנת 1975 נחנך בעיר אתר ההנצחה בגבעת התחמושת, שהפך לאתר העיקרי לזיכרון המערכה על העיר במלחמת ששת הימים ולנופליה. באתר זה הונצחו לראשונה שמות כל הנופלים בקרב על העיר - מהם אחדים ששמותיהם לא הונצחו על איזו מן האנדרטאות שהוקמו בעיר קודם לכן.
בצד האנדרטאות הקבוצתיות שהוקמו ב-1968 ואתר גבעת התחמושת ניצבות בעיר עשר אנדרטאות נוספות. תשע מהן מוקדשות להנצחת מספר קטן של נופלים. אלו הן ברובן אנדרטאות קבע, אשר החליפו אנדרטאות מאולתרות שהקימו חבריהם לנשק של אותם חללים. אנדרטה אחת בלבד (בבית הכרם - ראו להלן) איננה נושאת שמות של חללים שנפלו במערכה.
שתיים מעשר האנדרטאות הנוספות שצוינו (הניצבות במוצב הפעמון וליד גשר גת שמנים - ראו להלן) שונות בסגנונן מיתר האנדרטאות בעיר בכך שהן אינן מבוססות על לוח זיכרון, אלא הן אנדרטאות פיסוליות.
שתי אנדרטאות בלבד (בבית הכרם ובעמק המצלבה - ראו להלן) לא מוקמו בזירות הלחימה בחלקה המזרחי של ירושלים, אלא בחלקה המערבי.
כיום מונצח שמו של כל אחד מהנופלים במערכה על העיר - 182 במספר - על גבי אנדרטה אחת לפחות, ומקצתם על שתי אנדרטאות ואף על שלוש.
אחדות מהאנדרטאות לנופלים שהוקמו בירושלים הורחבו לאחר שנים על מנת שישמשו כאנדרטה לנופלים מאותה יחידה בכל מלחמות ישראל.
האנדרטאות שופצו מעת לעת, לאחרונה לקראת יום השנה ה-50 למערכה על ירושלים באביב 2017, ואגב כך השתנה עיצובן מעט.
אנדרטה אחת ניצבת בירושלים לזכר החיילים הירדנים שנהרגו במערכה על העיר (ראו להלן).
החוקר מעוז עזריהו כתב אודות תפקידן הסמלי של האנדרטאות למלחמות ישראל בירושלים, לרבות האנדרטאות למערכה ב-1967.[8] הוא מציין כי הכללתה של ירושלים במדינת ישראל נעשתה בשני שלבים: תחילה הוכללה העיר המערבית במדינת ישראל במלחמת העצמאות, ולאחר מכן הושלם שילוב העיר בישראל בעקבות איחוד שני חלקיה בקרבות מלחמת ששת הימים. ב-1949 החלה בירושלים פעילות הנצחה, שנתנה באמצעות האנדרטאות שהוקמו בעיר ובדרך אליה ביטוי לניצחון במלחמת העצמאות ולהקרבה שהייתה כרוכה בו.[9] עזריהו מציין שמלחמת ששת הימים הוסיפה על פרק המערכה על העיר במלחמת העצמאות את פרק הניצחון הסופי שחסר בו, ובכך ניתנה למלחמת העצמאות משמעות חדשה בהיסטוריה של העיר, כמבוא לעלילת גבורה שהגיעה לשיאה באיחוד העיר ב-1967.[10]
לדברי עזריהו מנציחות האנדרטאות למלחמת ששת הימים בעיר באופן ישיר את המערכה שניטשה בה, כאשר מרביתן מתמקדות בהקרבה ההרואית של חללי המערכה שנפלו בסביבתה של כל אנדרטה. הן השתלבו באתרים שבהם הוצבו ונתנו להם משמעות בתמונת המערכה הכללית. לעומת האנדרטאות הנפרדות לחללים הפך אתר ההנצחה בגבעת התחמושת למוזיאון גבורה למערכה כולה ולכלל הנופלים בה. הקרב המר והדרמטי שהתחולל בגבעה, אשר הפך מיד לאחר המלחמה למרכיב בפולקלור הישראלי, היה התנאי המסייע להפיכת האתר למוזיאון שכזה. בשל הפיכתו לאנדרטה למערכה כולה הוא הפך לנקודת מוקד טקסית, שבה נערך הטקס השנתי לציון שחרור ירושלים, והוקנתה לו משמעות כלל-לאומית ולא רק מקומית. לדעת עזריהו קיום אתר גבעת התחמושת איננו גורע מחשיבות האנדרטאות האחרות בעיר למלחמת ששת הימים, ואף מעניק להן - בזכות התצוגה שבו על הקרבות בעיר - משמעות ומובן בהקשר ההיסטורי הרחב של המערכה.[11]
סקירת האנדרטאות המתוארות להלן מובאת בעיקרה על פי התייחסותן לשלוש החטיבות שלחמו בירושלים.
אתר זה[12] הוא כאמור אתר ההנצחה המרכזי להנצחת המערכה על ירושלים במלחמת ששת הימים והנופלים בה. האתר הוקם על גבי מוצב גבעת התחמושת, שבו ניטש אחד הקרבות המרים ביותר במערכה. האתר משמש להנצחת המערכה על העיר והקרב על הגבעה גם יחד.
ערב המלחמה השתרע המוצב על גבי גבעה מיוערת בחלקה שעליה ניצבו מספר מבנים, ובה הוקמה רשת של תעלות לחימה שבצידן בונקרים. לאחר המלחמה יועד אתר המוצב - כמו מרבית השטחים שסביבו - לבניית שיכוני מגורים. בהשפעת הורים שכולים שבניהם נפלו בו שונה ייעודו לאתר הנצחה למערכה ב-1967.[13] האתר נחנך ביום ירושלים באביב 1975.
אתר ההנצחה משתרע על פני מרבית שטחו המקורי של המוצב. שומרו בו חלק מהבונקרים, תעלות הלחימה והמבנים שנמצאו במוצב עם כיבושו ומוצגים בו כלי רכב צבאיים ישראלים וכלי נשק נוספים. בנקודה הגבוהה ביותר באתר ניצבת אנדרטת חללי גדוד 66 (ראו להלן), שנחנכה ב-1968. במרכזו הוקם מכלול מוזיאוני, הבולט במבנים המקושתים שבהם הוא ממוקם. הוא כולל בין השאר קיר הנצחה לשמות כל 182 חללי המערכה על העיר ב-1967, שהונצחו על פי שיוכם היחידתי. המוזיאון מכיל גם תצוגה של תמונות הנופלים ויצירות אומנות מעיזבונם. בשטח האתר ניטעו עצים כמספר הנופלים.
תצוגה פתוחה נפרדת באתר מספרת את סיפורה של ירושלים מימי השלטון העות'מאני ועד לאיחודה במלחמת ששת הימים ובכך מספקת את ההקשר ההיסטורי הרחב למערכה עליה במלחמה זו. תצוגה אחרת, אור קולית, מספרת את סיפור המערכה ב-1967 בכל גזרות הלחימה בעיר כמכלול.
באתר הוכשר גם אמפיתיאטרון פתוח המשמש לכינוסים. לאתר נוספו בהדרגה לאחר פתיחתו מבנים המשמשים לתצוגה, להדרכה ולשירות קהל המבקרים. תכנון האתר נעשה על ידי משרד האדריכלים בנימין אידלסון – גרשון צפור, ועיצוב הפנים והתצוגה נעשה על ידי רפי בלומנפלד. הוא מופעל על ידי עמותת גבעת התחמושת.
האירוע החשוב ביותר הנערך באתר גבעת התחמושת הוא כאמור הטקס הממלכתי השנתי לציון יום ירושלים והאזכרה לנופלים במערכה עליה. האתר משמש להנחלת מורשת הקרב על ירושלים לחיילים, תלמידים והציבור הרחב. נערכים בו טקסי השבעה צבאיים, ומזה מספר שנים הוא משמש כאתר ההתייצבות לגיוס לצה"ל של צעירים מאזור ירושלים.
שמונה אנדרטאות הוקמו בירושלים לחטיבה 55 ולנופליה. החטיבה לחמה בעיקר בגזרה הצפונית של שדה המערכה, ובעקבות זאת הוקמו שם רוב האנדרטאות.
ארבע משמונה האנדרטאות הן מהאנדרטאות הקבוצתיות שנחנכו ב-1968:
בעיר ניצבות ארבע אנדרטאות נוספות לחטיבה. שלוש מהן נושאות שמות של חלליה:
האנדרטה הנוספת היא גן על שם חטיבת הצנחנים 55[27] הגן שוכן בחצר בית הספר היסודי יפה נוף בשכונת בית הכרם. אזור הכינוס של החטיבה ב-5 ביוני 1967 לפני צאתה לקרב היה בבית הכרם, ועל גבי לוח הזיכרון המוצב בגן מצוין שהגן ניטע על ידי תושבי השכונה ותושבי שכונת יפה נוף, שליוו את הלוחמים בצאתם לקרב. זו האנדרטה היחידה מהשמונה לחטיבה 55 והיחידה מכלל האנדרטאות למלחמה בעיר שאיננה מנציחה על גביה שמות של נופלים.
בירושלים שבע אנדרטאות לחטיבת ירושלים ונופליה. כמעט כולן ממוקמות בגזרה הדרומית של שדה המערכה, שבו פעלה החטיבה.
ארבע משבע האנדרטאות הן מהאנדרטאות הקבוצתיות שנחנכו ב-1968:
שלוש האנדרטאות הנוספות לחטיבה ולחלליה הן:
טייס נוסף של חיל האוויר, שבתאי בן-אהרון, נהרג במערכה על העיר לאחר שמטוסו הופל ממזרח לה. שמו הונצח באנדרטה המרכזית באתר גבעת התחמושת.
כל חללי המערכה על ירושלים במלחמת ששת הימים נקברו בעצם ימי המלחמה בקבורה ארעית בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בעיר. מקצת החללים הועברו לימים מהר הרצל לקבורה ביישוביהם לפי בקשת משפחותיהם, אך רובם, כ-150, נותרו קבורים שם. מצבותיהם מרוכזות בשתי חלקות בבית הקברות.[50] הן מהוות אנדרטאות נוספות למערכה שניטשה בעיר ב-1967.
בנוסף להצבת האנדרטאות נקראו מספר רחובות בירושלים על שם אישים, אירועים ויחידות הקשורים במערכה בעיר במלחמת ששת הימים. השמות ניתנו להם לאחר המלחמה ולעיתים שנים רבות אחריה. רחובות אלו נמצאים ברובם בשכונות החדשות שנבנו בצפון העיר לאחר איחוד שני חלקיה:
בנוסף, נקראו כעשרה רחובות בשכונות גבעת המבתר ורמת אשכול על שם אתרים בחצי האי סיני, שנכבש על ידי ישראל במלחמת ששת הימים.