איסור לקיחת כופר כתחליף לעונש הוא מצוות לא תעשה מתרי"ג מצוות לפיה אין לקחת כופר מרוצח תמורת המתתו או מרוצח בשגגה תמורת הגלייתו.
בספר במדבר נאמר:
וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת כִּי מוֹת יוּמָת. וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן. וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ. — ספר במדבר, פרק ל"ה, פסוקים ל"א–ל"ג
וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת כִּי מוֹת יוּמָת. וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן. וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ.
ספר החינוך כתב בטעם המצווה שאם תהיה אפשרות לקחת כופר, הרי שהעשירים יוכלו להרוג ולשלם כופר והמצב יגיע לאנרכיה. עוד טעם כתב הרמב"ם: נפשו של הנרצח אינה שייכת ליורשיו, ואין להם זכות לקחת בעבורה כופר[1].
נחלקו מוני המצוות בשאלה כמה מצוות נמנות בפסוקים אלו:
אפילו אם גואל הדם מוכן לפטור את הרוצח בעד הכופר, בית הדין אינו רשאי לפוטרו[2].
מצווה זו היא בין בגברים ובין בנשים. מי שלקח כופר עבר על לאו ומוסיף ספר החינוך שעונשו גדול מאוד מכיוון שזו סיבה לרציחות עתידיות וחוסר זהירויות נוספות שיביאו לרצח בשגגה.
מצווה זו אינה נוהגת בימינו, משום שאין בתי דין שדנים בדיני נפשות.